אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה… • נטפי דמע אחר מיטתו של הרה"ח המפואר רבי מאיר סטאויצקי זצ"ל שהסתלק לבית עולמו בערב שבת האחרון ||| קווים לזכרו:
נטפי דמע אחר מיטתו של הרה"ח המפואר רבי מאיר סטאויצקי זצ"ל שהסתלק לבית עולמו בערב שבת האחרון פרשת יתרו, י"ט שבט, מזקני יקירי אנשי שלומינו חסידי ברסלב בשכונת רמות, ירושלים, ומלפנים בעיר בני ברק, ובעל הספר 'פדיון נפש'.
כתבות קשורות:
הרה"ח רבי מאיר סטאויצקי זצ"ל
המנוח הרה"ח רבי צדקיהו מאיר זצ"ל נולד בעיה"ק ירושלים, ביום כ"ט חשון תש"ג לאביו הרה"ח רבי ישראל גבריאל סטאוויצקי זצ’’ל, שעלה לארץ הקודש מפולין, בשלב מסוים גילה את אורו הבהיר של רבינו הקדוש מאז דבק בו בכל ליבו ונפשו.
אחד ממכריו מספר ל'ברסלב נייעס' את הדברים כדלהלן:
מילא כריסו בטעם זקנים: המנוח רבי מאיר זצ"ל היה מבקש אמת קדושה ועבודה, ולא מצא מרגוע לנפשו ולצימאון נשמתו, עד שהתקרב לדרך רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א, קירובו התגלגל ע"י הגאון החסיד המפואר רבי גדליה אהרן קעניג זצ"ל מייסד ומנהיג קהילת ברסלב 'נחל נובע' בעיר צפת, וכל ימיו היה דבוק בו ובמשנתו עד מאוד, ואחר פטירתו נקשר מאוד בבניו הגה"ח רבי אלעזר מרדכי קעניג זצ"ל, ולהבלח"א רבי אפרים קעניג שליט"א.
כך גם, היה דבוק מאוד בשאר יקירי אנ"ש מהדור הקודם, כמו, הגה"ח המפואר רבי שמואל הורוויץ זצ"ל, הגה"ח רבי נתן צבי קעניג זצ"ל – מיסד כולל ברסלב בני ברק. ועוד ועוד.
כידוע חיבר רבי מאיר ספר בשם 'פדיון נפש', בו ליקט את כל העניינים השייכים לפדיון הנפש, ובו אף הוסיף גם מעט ממה ששמע בעניין מרבו הגה"ח רבי גדליה אהרן קעניג זצ"ל.
הצנע לכת: בכל מהלך חייו נזהר להיות 'הצנע לכת' ו'בלתי לה' לבדו' באופן שלא ניתן לשער, בהחלט אפשר לומר עליו א'שטיק בלאטע', כי זה ההגדרה הנכונה שזכה לה.
ואני תפילה: מאידך עבד המנוח את בוראו בכל לב והתחנן לפניו בכל עת, מכריו מציינים את אמונתו החזקה הטבוע בעצמותיו בכוח התפילה, ויש בזה סיפורים מבהילים (–), היה פעם ופקדה את משפחתו איזה צרה קשה, או אז נוכחו איך ממתיק רבי מאיר זצ"ל ופועל את כל הישועה אך ורק בכוח התפילה.
בשנים האחרונות גם היה לו קביעות לילך מידי יום לעלות ולפקוד את מקום מנוחת ה'מאמע רחל', שם היה משלים את חוק לימודיו ומתפלל ומבכה על צרות בית ישראל, ומתחנן עבור הכלל והפרט.
משכים קום: נזהר להימנות על משכימי קום מידי יום ביומו לעבודת הבורא, והיה בא מידי יום ביומו לתפילה כוותיקין בצוותא עם אנ"ש דשכונת רמות, את תפילתו התחיל הרבה הרבה לפני הציבור, ובדביקות כזו, כמונה מעות מילה במילה, לאחר התפילה היה מתיישב ללמוד בחברותא סדר בש"ס ובעוד ספרים, ורק אחר כך היה טועם משהו, ומתיישב שוב לעסוק בתורה הקדושה משך כמה שעות…
כאבו כאבי: מכריו מוסיפים ומציינים את כאבו וצערו עבור הזולת, כאשר מידי יום נהג להזכיר שמות של חולים ושל נזקקים לישועה, ולא נתקררה דעתו עד כי שרכש פנקס מיוחד ומסודר, ובכל מקום שראה איזה שם של חולה או נזקק לישועה היה רושם בפנקסו ומזכירו מידי יום ביומו, את פנקס השמות לישועה, נשא עימו בכל עת ועידן.
נושא בעול עם הציבור: המנוח רבי מאיר זצ"ל היה 'שפל ברך' מיוחד במינו, ולדוגמ', בכל מקום שראה לכלוך וכיוצא, התכופף וניקה – זאת למרות גילו וחולשת גופו, ולא החזיק טיבותא לנפשיה, כאילו זהו תפקידו…
מסירות נפש על כל תג: בראשית ימי התפשטות 'הקורונה' ראו את מסירות נפשו לתפילה בהיכל ה' דייקא, שעל אף גילו המבוגר בא מידי יום ביומו לתפילה, ולא אבה לשמוע על שום חשש וצד ספק בעניין.
מפעם לפעם היה מזכיר בערגה איך שהגה"ח המפואר רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל בא פעם לבני ברק לבקשת רבי נתן צבי קעניג, והיה זה ביומין דחנוכה, ורבי לוי יצחק למד המעשה מאורח (חיי"מ פ"ה) במתיקות כזו שלא יכול היה לשכחה.
קנה לך חבר: מלפנים התגורר המנוח רבי מאיר זצ"ל בעיה"ת בני ברק, ולערך בשנת תשנ"ח, עבר לדור בעיה"ק ירושלים, בשכונת רמות, שם התיידד במאוד עם הגה"ח המפואר רבי אברהם ווייצהנדלר זצ"ל (המכונה אנ"ש ווייצהנדלר) מייסד מכון 'משך הנחל', עימו אף קבע לימוד בחברותא בספה"ק 'ליקוטי מוהר"ן'. ביניהם התפתחה אהבה וקשר איתן, שנמשך עד יומו האחרון של רבי אברהם – מספרים כי ר' מאיר היה נצרך לאיזה טובה, ורבי אברהם זצ"ל עוד הספיק לעזור לו באותו היום טרם הסתלקותו. כך גם היה מיודד מאוד עם הגאון רבי יעקב שלמה מוזסון שליט"א מרבני גור, ומחשובי משפעי אנ"ש, עימו ליבן עניינים שונים בעבודת ה' והתחזקו יחדיו בתורת רבינו הקדוש.
חסד בלי מצרים: הגה"ח רבי אפרים קעניג שליט"א מנהיג קהילת ברסלב 'נחל נובע' צפת סיפר: שבאחד הקיבוצים בימי ראש השנה במירון כאשר התקבצו אנ"ש העולים מירונה באולמות בהם נפרסו מזרונים על הרצפה כאשר כל אחד שוכר לעצמו מזרון לשינה לימי הקיבוץ, או אז ראה איך שהמנוח רבי מאיר זצ"ל, פגש אחד שלא היה לו מקום ללון, כאשר ראה זאת רבי מאיר, תכף נתן את המזרון שלו לאותו אחד כאשר הוא עצמו הלך לישון על הריצפה הקרה.
כבוד שמים: עוד ראו אצלו את אהבתו לקוב"ה, כאשר היה זהיר במאד בכבוד דברי גניזה – 'שמות', הוא היה מאסף כל מיני עלונים וגיליונות המתגלגלים שהם או בהם נמצאים שמות קודש, ומחשש שמא יתגלגלו שלא בדרך כבוד, לוקחם לגניזה ושילם עליהם מכספו – נוהג זה מובא כי הוא מנהג של אוהבי ה'.
בשנים האחרונות התייסר רבי מאיר זצ"ל בייסורים שונים את כולם קיבל באהבה ובדומיה, כאשר הוא משנן תמיד את לשון מוהרנ"ת: "ס'איז מיט גרויס חסד" [זה עם הרבה חסד].
הוסיף אנקדוטה מעניינת, בשנה האחרונה חלה ונפל למשכב, כאשר מרוב חולשתו כי רבה כמעט ולא הצליח לפקוח את עיניו, אמרתי לו: רבי מאיר אני עומד כעת על ידך עם ציציות, והרב'ה אומר בליקוטי מוהר"ן ובספר המידות שסגולה לחולה להסתכל על הציצית, תכף כאשר רבי מאיר שמע את דברי הוא החל להלחם בשארית כוחותיו לפקוח העיניים למשך כמה שניות בכדי להסתכל על הציצית.
סוף דבר: יש עוד הרבה מה לכתוב על איש גדול ונסתר זה, ולא כתבתי כאן אלא את מה שפלט הקולמוס בדקות אלו מתוך זכרוני ותחת השפעת הכאב העצום המשתק את הזכרון עם פטירתו.
איך לא אבכה… אחר שביום חמישי פרשת יתרו – קבלת התורה (י"ח שבט תשפ"ג) שבק לן חיים, והשיב רבי צדקיהו מאיר בן רבי ישראל גבריאל סטאוויצקי זצ’’ל את נשמתו ליוצרה כאשר הוא גדוש במצוות ובמעשים טובים, ואותנו השאיר להנחות, ויה"ר שלא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו.
"עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי"
