חדשות ברסלב » דברי הספד • "אינני עיוור כלל": לרגל יום השלושים לפטירתו של הרב החסיד רבי פסח שפירא זצוק"ל, שהסתלק לבית עולמו ביום ז"ך תשרי לפניכם גרגרי הוד ונצוצי אור מחייו הפלאים חלק ב' | פרסום ראשון: ציטוטים שכתב לעצמו ולבני ביתו לצד מכתבים מעוררים | מצורפת גלריה היסטורית | וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ:
- כתבות קשורות:
"וַיַּצֵּב מַצֵּבָה" • הקמת מצבה על קבר רבי פסח שפירא זצ"ל
גרגרי הוד מסיפור חיו של איש הפלא רבי פסח שפירא זצ"ל
וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹקִים: רבי פסח שפירא זצ"ל
"רבנו של עולם": רבי שלמה יצחק שפירא במערת שמאי |◄
התהילים שהגיע מוויליאמסבורג לג'באליה שבעזה |◄
ר' פסח שפירא: א מלחמה אויף יענקל'ס נשמה |♫
רבי פסח שפירא: דיין אייגענעם קבר |♬
שביעי של פסח יום הילולת רבי שמואל שפירא | כתבה נרחבת
כזכור, בחודש האחרון הסתלק לעולמו בפתאומיות איש הפלא שהאיר נשמות רבות וקרבם לאביהם שבשמים הרה"ח המפואר רבי פסח שפירא זצ"ל מיקירי אנ"ש חסידי ברסלב בעיר בני ברק, בנו של הגה"ח המפואר רבי נחמן שלמה יצחק שפירא זצ"ל ונכדו של הצדיק המפורסם רבי שמואל שפירא זצוק"ל. לפניכם דברים לזכרו, גרגרים מחייו המלאים הוד מאת אחד מבני המשפחה:
ואלה מוסיף על הראשונות: גרגרים מחייו של איש הפלא החסיד האמיתי רבי פסח שפירא זצ"ל, שהסתלק במנחה של שבת קודש פרשת בראשית תשפ"ו (חלק ב'). קצת הוספות על מה שכבר כתבתי והרחבות ממה ששמעתי בימי השבעה.
אמירת תיקון הכללי בציון הקדוש:
היתה לו קבלה שבציון הקדוש אמירת תיקון הכללי גבוה מעל הכל בכל שנה היתה עיקר עבודתו (מלבד סדריו הקבועים של גמרא משנה ושמו"ת) לומר תיקון הכללי שוב ושוב. בכל פעם היה מתחיל ואומר מלה במלה בקול ובמתינות כאילו אומר עכשיו בפעם הראשונה. ובכל שנה היו אנשים יוצאים מהתפעלות כשנוכחו לראות איך אומר בחיות ובהתעוררות ותכף כשמסיים חוזר ומדפדף לראש ומתחיל בהתחדשות מהתחלה. היו שנים שהספיק הרבה מעל 200, ובכל פעם שהיה חוזר היה רושם תכף כמה פעמים זכה לומר, ובשנה האחרונה שכוחותיו לא עמדו לו הספיק 13 פעמים – סך הכל בכל חייו הספיד 6886 !!! תיקון הכללי ופרוטה לצדקה בציון רבינו הקדוש. וגם היה מעודד את בניו שיחיו להשתדל להספיק לפחות כמה פעמים. ומנהגו היה, דבר ראשון מיד אחר הנחת המזוודות לחטוף תיקון הכללי אחד לפני שניגשים למנוחה, אך השנה לא הצליח בגלל שהגיעו בדיוק בזמן העוצר. אגב, נציין כי בהתחלה נסע גם כמה וכמה פעמים לציון הקדוש בחנוכה ובשבועות, עם הרטייה על העיניים, אך אחר כך הבין שנחוץ יותר למען חינוך הילדים להיות עמם בבית בשבת חנוכה ובשבועות.
קבלת יסורים באהבה.
בשנותיו האחרונים ובפרט בשנה האחרונה לחייו סבל יסורים קשים ומרים. הוא סבל ממחלת הסכרת ומאד בעיות רפואיות שונות ל"ע. זה התחיל כשבע שנים לפני הסתלקותו, כאשר הרגיש יסורים גדולים ברגלו, מבחוץ לא היה ניכר דבר על רבי פסח, כדרכו שלא להתלונן על שום דבר אם אין תועלת מיידית, והמשיך בתפילות רבות וציפה לישועה. המצב הלך והחמיר עד שלא נותרה ברירה, והוא אושפז בבית הרפואה מעייני הישועה כשחזר מאומן מיד אחר ראש השנה. איך שהגיע נדהמו הרופאים לראות, איזה סבל קשה ר' פסח מסוגל לסבול בדומיה. הוא לא נולד כך, אלא היה זה אחרי שהתרגל הרבה שנים לשתוק ולשתוק, ולקבל הכל באהבה ובעקשנות, (ואי אפשר לתאר עלי גיליון באיזה סבל מדובר אבל מדובר בדברים בלתי מצויים). הרופאים אמרו שלפי המצב לא נותר ברירה וחייבים לכרות לו רגל אחת בגלל זיהום שהתפשט בדמו וסכן את גופו. רבי פסח לא נכנע ודחה אותם בכל פעם בכל מיני אמתלאות בלך ושוב כשבינתיים הוא מפציר בתפילה ומחזק את עצמו להרבות בתפילה. כמו כן בקש מכל צאצאיו, להרבות בעתר עבורו. ושלח שליח לקברות צדיקים, והנס הגדול קרה ואחרי כחודשיים הודיעו לו שהוא משוחרר לביתו ללא שום ניתוח. בעת השחרור בקשו הרופאים שיגיע פעם בכמה חודשים לצורך מעקב, אך נאמן לדברי רבינו ז"ל להתרחק מרופאים, לא רצה להגיע למעקבים אלו, אלא אם כן ירגיש סכנה, ואכן בחודשים האחרונים לחייו היה מסתפק אם צריך לחזור למעקב כי הרגיש יסורים גדולים.
מסירות נפש למקוה וראש השנה באומן:
היה בעל מסירות נפש גדולה מאד, בפרט לשני עניינים (מלבד סדרי הלימוד והתפילה וההתבודדות שלו שכללו שעות רבות ללא הנחות וללא יוצא מן הכלל ולבד מהעבודות שלו על המידות אמונה שמחה כעס רצון וקדושה וכו') היו שני דברים שמסר נפשו עבורם מקווה, וראש השנה באומן, מרוב אמונתו בדברי רבינו ז"ל. נמצא אצלו רשימות משנותיו הצעירות שבו רשם כל פעם שזכה לטבול ש"י טבילות, והיו אלו מאות פעמים בשנה. ובראש הדף כתב כדרכו "ריבונו של עולם זכני לכל מה שאפשר לזכות על ידי ש"י טבילות". כידוע רבינו הקדוש הזכיר בספר המידות פעמיים את עבודת ש"י טבילות, פעם אחת שזה מסוגל ליראת שמים, ופעם אחת שזה מסוגל להמתקת הדינים, על אף שהיו לו הרבה עבודות, מתאימה עבודה זו לדרכו בקודש שכל ימיו עמל להשיג יראת שמים כמה שיותר, ולהמתיק דינים, על ידי ריבוי תפילות ובקשות, ובמיוחד להקדים תפילה לצרה כמאמר חז"ל היה מבקש על כל דבר ובמיוחד כשנזכר בכך, ישר היה מבקש, לדוגמא אם היה לו אפילו ילד קטן היה מבקש שיזכה למצוא ישיבה ושידוך וכל דבר אפילו זמן רב קודם לכן. והרבה התפלל בעניין שצאצאיו יהיו יראי ה', והתפילה הידועה שחבר החזון איש ז"ל להטות לבב לעבודת ה', לא משה מעל שולחנו, והדביק בכמה העתקות בסידור ובתהילים שלו ועל שולחנו, שח"ו לא יבוא אחד מצאצאיו לידי מכשול ועוון ח"ו. פעם כתב לחתנו: "העבודה של ש"י טבילות זה עבודה קשה, בפרט אם לא עושים עם האצבע וכו' אלא טובלים בכל פעם מחדש, ובכל זאת לא התאפקתי ועשיתי בשבילך ש"י לרפואתך וכשנוכחתי שאתם בריאים לא האפקתי ועשיתי עוד ש"י להודאה לה'. אם תרצה לעשות עבורי משהו בתור הכרת הטוב, תלמד עבורי ארבעים יום לפחות משנה אחת, ותאמר תיקון הכללי, ושני פסוקים מהשמו"ת בכל יום. ועדי בשמים, שזה יותר משמח אותי מאילו נתת לי מליון דולר בשטרות ממש", ומי שהכיר ידע עד כמה אצל רבי פסח היתה כל מילה מדוקדקת ומדויקת, כמה שמר על פיו ומדד בפלס היראה כל מילה שכתב".
שני עניינים אלו, מקווה וראש השנה באומן, היו קשים לו גם מפני שהיה צריך לצאת לרחוב, מלבד הפחד הנורא שהיה לו ברוחניות שלא יכשל חלילה בשמיעה או בראייה של דברים אסורים, הרי גם שבגשמיות אחרי שהתרגל להיות בביתו ובסדריו הקבועים היה צריך לצאת ואף על פי כן לא עלה על דעתו לדחות את קיום ציווי רבינו ז"ל לבוא אליו בראש השנה, או לוותר על טבילת מקווה, כידוע שכתב מוהרנ"ת שמי שיהיה רגיל בטבילת מקווה בכל יום תהיה לו ישועה בכל ענייניו. סיפר אחיו שיבדלח"ט הרה"ח ר' נתן שפירא שליט"א ששמע מבניו שפעם אחת חזר מאומן לעת ערב, סמוך לשקיעה, וכבר היו כל המקוואות סגורים באיזור שלו, לא היסס רבי פסח ומהר להזמין מונית ונסע ביחד עם בנו, לחפש מקווה פתוח בכל רחבי בני ברק. וכן סיפר שבשעת הזיהום שהיה לו ברגל כל פסיעה עלתה לו במאמץ גדול ועצום, (אגב, הוא דחה את האישפוז לאחרי ראש השנה כי חשש שלא יתנו לו לנסוע במצבו, ונסע במסירות נפש עצומה לרבינו ז"ל כמו שאנ"ש היו אומרים שמים את חבילת העצמות זעקל ביינער בעגלה כדי להגיע לרבי) אפילו הכי כשהגיע לא ויתר על הטבילה היומית ובקש מבנו להשיג לו קביים מגמ"ח, והלך ודידה עד המקווה שהוא סמוך לביתו למשך שעה ארוכה.
הכנה: נסיעה לציון ללא אכילה ושתיה כלל:
בכל השנים היה רבי פסח זצ"ל צם בכל שעות הנסיעה לאומן, וזאת מסיבת קדושתו המיוחדת. בדרך כלל זה היה לוקח כעשרה שעות מהיציאה מביתו בבני ברק עד הגיעו לאכסניא באומן. אך בשנים האחרונות הגיעו הדרכים לעשרים ושלושים שעות ויותר. ובכל זה עמד רבי פסח בגבורה ובשמחה שהוא זוכה לזכך את הגוף לקיים רצון צדיק לתקן את העולם, על ידי הנסיעה הקדושה לראש השנה באומן. היה אומר שהדרכים לאומן הם עת רצון מיוחד מהרגע שיוצאים מהבית ועד החזור ואפשר לנצל עת זה להשיג כל מיני דברים מה' ית', והוא עצמו לא היה פסיק פומיה מלבקש, והיה אומר לא משנה באיזה אופן עם חיות או בלי העיקר לזרוק ולבקש מהשי"ת כמה שיותר. בכל סעודה שלישית היה שר "אחלי שאזכה לראות את אור בהירות הדרכים שאתם נוסעים אליי לראש השנה", בעת הלויה נזכר אחד הבנים שאביו אמר לו פעם שאת השיר הזה הוא רוצה שישירו בלוויה שלו, והבנים שרו בשקט את תמצית חייו. אחד מהמשתתפים בהלוויה הצנועה ספר שמבלי משים התחיל לשיר את השירים של ר' פסח על התקשרות וביטול לרבינו הקדוש. והרבה העידו שהיה להם הרבה תועלת משירים אלו.
'קורונה' – ראש השנה תשפ"א:
בראש השנה שנת תשפ"א כשהגבולות היו סגורים היה בגבול שלשה ימים, ולקח תפוח וחתכו לארבעה ובכל כמה שעות אכל חלק אחד. וכותב לעצמו לזכרון "בשנה זו לא זכינו להגיע אבל כן זכינו להוציא הרבה כוחות וכו' לנסות להגיע לראש השנה". בשנה האחרונה הוא הרגיש שאינו מסוגל לאכול ולשתות כלל. הדרך הלוך וחזור לקח כשלושה ימים עקב עיכובים בגבול ורבי פסח צם כשלשה ימים, כשילדיו התחננו שישתה לכל הפחות לקח פקק של בקבוק ושתה, ואמר די בזה. הוא כתב מכתב לחתנו שבו תאר את תלאות הדרך וכתב "שלשה ימים בלי אוכל, אני יודע שח"ו עלול לקרות לי משהו, אבל הכל שוה לי בשביל להיות עוד ראש השנה אצל הרבי". אח"כ הזדרז לכתוב עוד מכתב "במכתב הקודם יצא שהוצאתי לעז על הדרכים לאומן רציתי להסביר שזה רק הגוף העכור הגשמי מרגיש כך, אבל באמת הנשמה שמחה ומתענגת מכל טלטול וקושי". ועל כן נאה השבח שהדפיסו עליו במודעת האבל וכפי שצייר במצבתו "שזכה לנסוע לראש השנה באומן, במסירות נפש".
אהבת ישראל וזהירות בכבוד הזולת:
היה מתפלל על הרבה אנשים עד שראו ישועה. יש סיפור שעשיר אחד היה מוכן לתת 10,000 דולר כדי לדבר עמו כמה דקות והוא אמר שאם העשיר הזה יבוא לאומן הוא יתפלל עבורו על איזה ישועה שרוצה. כמו כן היה כמה אנשים שדפקו באמצע הלילה ובקשו לדבר אתו. ר' פסח היה פקח עצום, וידע בכל פעם איך להתחמק. למשל פעם אחת התקשר אחד ובקש לדבר עמו באומרו שהעניין דחוף ביותר ואינו סובל דיחוי, תאמרו לו אמר רבי פסח על אצר שבעוד שבע מאות שנה בע"ה אוכל לדבר אתו בהרחבה.. מאידך הוא נזהר מאד שלא לפגוע ברגש של שום אדם ואנשים רבים היו כסדר נגשים אליו בתפילה בבית הלל (שם התפלל בעשרים השנים האחרונות) ואומרים לו מזל טוב כשזכה לעשות שידוך או לחצו ידו והוא תמיד הנהן בראשו לפעמים גם לחץ יד ופעמים היה אומר מילים בודדות, והרבה פעמים באומן או בדרכים היו נגשים אליו חברים מהישיבה או משפחה ומכרים והיה עונה בחיוך ובעידוד על אף שזה לא בתוכנית שלו לא התחמק.
סיפר יהודי שנסע פעם ראשונה לאומן ובאותה טיסה הדיילים בקשו ממנו להוריד את הצעיף שעל עיניו. הוא הוריד בשקט את הצעיף (שזה בעצמו גם כן גדולת הנפש שלא התווכח למרות שהיתה לו תוכנית ברורה איך לעשות את עבודתו ואולי בצעקות וחוסר דרך ארץ היו מניחים לו אך הוא קיבל בהכנעה את הדין) הלה עקב אחריו הוא רצה לדעת כמה זמן יקח עד שיפתח את עיניו ושם לב למחזה שהדהים אותו מהרגע שבו התיישב רבי פסח על מושבו עד ליציאה הוא לא פתח את עיניו!!!
הכרת הטוב:
הוא למד את הילדים להודות לה' על כל דבר ולהודות למי שמקבלים ממנו על כל דבר אפילו קטן. למשל קיבלו צלחת עם אוכל, או מישהו ניקה היו מודים לו בפרטות ובאריכות, כדי לקבוע בלב את מדת הכרת הטוב. אגב כדרכו לעשות כל דבר בצורה מושכת ומעניינת, פעם בתו הכינה לו בלינצ'ס והוא כתב לה "הצלחת לייצר מלאכים מבלינצ'ס פשוטים" — וכו'. והוא היה דוגא לשלוח מכתבי טובה לכל מי שעשה לו טובה, ובפרט למלמדים של הילדים צוות הישיבה וכל מי שגמל לו טובה וכו'. היה שכן ששלח חלות בערב שבת, וספר שקבל מכתב תודה, וכן הועד בית קיבל מכתב יישר כח שאתם דואגים לבניין כל כך נקי ומטופח!— היתה לו לשון ציורית, והיה מביע את עצמו במכתבים עם הרבה רגש, והיה משלב דברי חיזוק והתעוררות בדברים (ועוד חזון למועד להוציא קונטרס ב"נ מהמכתבים שלו). בסוף השבעה הגיעה לנחם גננת וסיפרה שלפני כשלושים שנה הלכו עם הילדים לבקר במפעל אוסם בבני ברק ונתנו שם בובה שלהם והסתפקה אם לשלוח את זה לילדים, ולבסוף שלחה, ולמחרת קיבלה מכתב מרבי פסח שמתחיל במילות ההערכה על כל החינוך המושקע וכו' ולבסוף סיים שלא כדאי וראוי היה לתת לילדים את הבובה, וקיבלה חיזוק מהמכתב ובקשה מכל הילדים להחזיר את זה וזרקו את זה לפח.
הכרת הטוב כלפי שמיא. כל הזמנה של השמחות, של כל אחד מהילדים שלו, הדביק על התהילים שלו, והוסיף בכתב ידו כמה מילים חמות מהלב, "תודה לך השי"ת על כל החסדים שעשית עימי עד עכשיו" – וכו', לפעמים אחרי סעודת שבת, היה מודה לה', וכשליבו היה מתרחב ועולה על גדותיו מרוב הערכה שהוא הקטן זוכה לעשות סעודות שבת עם המשפחה וכל המסביב (היה שם לב לכל פרט שולחן צלחות אוכל וכו') היה יוצא מפיו דברי שבח והודאה "והיה כל פעם נפלט מפיו "טאטע א שיינעם דאנק!", ולפעמים לא היה מתאפק וקורא תהילים מרוב רגשי השמחה וההודאה להשי"ת שזיכהו לכל זה. כתב ובקש שיאמרו ברכות "טובות" "תעשה ברכות טובות כהכרת הטוב לה' ית', כשהוא מוסיף: "תתחיל בכל פעם מחדש".
זכרון עלמא דאתי:
כתב על השעון במטבח "כאפ אריין כל זמן דו קענסט ויפיל די קענסט" [תחטוף כל זמן שאתה יכול, כמה שאתה יכול—] עם תמונה מושקעת מאד של סחיבת תורה ומצוות לבית של מעלה, והיה ממחיש וחוזר ואמר כשנהיה באדמה מתחת למציבה לא יהיה לנו שום דבר וכתב וחזר הרבה על מאמר חז"ל עולם הבא דומה לים, עולם הזה דומה ליבשה – כי שם הכל יקר!!! ורק זה מה שילווה אותנו. "כי לא במותו יקח הכל ולא ירד אחריו כבודו". היה קטע מחובות הלבבות שהדביק בקריאת שמע שעל המיטה שלו – שהיה אומר בזה כארבעים שנה, על צידה לדרך של הנשמה.
ותשחק ליום אחרון:
בזמן האחרון הרגיש שכוחותיו הולכים ואוזלים והוא בקש לדבר עם בני ביתו בפרטות על אחר הסתלקותו, אבל אמרו לו אתה הרי אתה רגיל לומר שהדיבור יש לו כח מליקו"מ ומקיצור ש"ע סימן ל"ג, אז איננו רוצים שתדבר על כך. הוא לא התעקש אלא אמר אתם צודקים. וחזר לתלמודו. ואגב בשנים האחרונות בקש להדפיס לו נוסח מיוחד של הגילוי דעת שאומרים לפני הפטירה שאם ח"ו מחמת הבהלה וכו' שמגלים דעתם שמאמינים בהשי"ת ובתורה.
דקדוק הלכה וזהירות במצוות:
מעניין לציין שאפילו ביומו האחרון באותו שבת קודש כאשר הרגיש לפתע חולשה גדולה הספיק להתפלל מנחה גדולה ואחר כך אמר בזה הלשון "איני יודע אם "ילך לי" לקום לסעודה שלישית" (להבחין איך היה מבטו של רבי פסח שכל קיום מצווה היתה הצלחה נצחית) ואז פנה לנוח, ועלתה נשמתו בטהרה. כאשר רעייתו שתבלח"ט הבחינה שהוא לא קם לסעודה שלישית היה הדבר פלא גדול ואחר כך ניסתה להיזכר אם היה פעם שלא קם לסעודה שלישית, ולא הצליחה להזכר אפילו בפעם אחת (חוץ מפעם אחת בימי חוליו שקם ונפל ונרדם). והיה הולך הרבה עם "סוף מעשה במחשבה תחילה" בכל עניין ובפרט בדברי הלכה.
כשרות המאכלים:
היה זהיר מאד בבדיקת תולעים קנה פנסים מיוחדים עם מתקנים וכתב על זה "להינצל מגיהנם ולזכות לגן עדן". הכזיתים של אפיקומן וכו' יש הרבה להאריך.
בצוואה:
בצוואתו כתב להיזהר בשלשה דברים א. נטילת ידיים כהלכה, ב. ברכות "טובות" (היינו בקול ובכוונה ולהשתדל שיש מי שיענה אמן כהלכה) ג. צניעות, ולבניו הוסיף ד. שילמדו בכל יום משנה אחת לעילוי נשמתו.
הכנות לשבת:
ההכנות לשבת היו מתחילות ביום חמישי, היות והוא הי מבשל, היה מכין הכל מראש, כאשר מס' שעות לפני שבת כבר היה רבי פסח מתלבש בבגדי שבת יושב בניחותא ומצפה לקראת בואה. בהיותו ירא שמים וירא חטא אמיתי ומרוב זהירות במצוות השבת היה מוציא את הבטריות של המכשירים האלקטרונים ולא מצניעם בלבד וכן היה מנתק את הטלפו שלא יכשלו אפילו בשוגג. והכל עשה בנעימות ובחביבות, הוא צייר פתקים וכתב בהם "זכור את יום השבת לקדשו" והדביק על המכשירים. כמו כן כל מכשיר שהיה שייך עשה על זה התקן שבת, כמו מקרר ומזגן וכדו'.
כאשר פעם אחת היה אצלו מקפיא שלא היה שייך להתקין עליו התקן מיוחד, התקין מנעול מיוחד, ולא נחה דעתו עד שהדפיס והדביק בכל צד ארבעה פתקים גדולים "מקפיא זה אסור לפתוח בשבת, זכור את יום השבת לקדשו". מרוב חשש שאולי מישהו ישכח ויפתח בשוגג!
כאשר היו מגיעים ילדיו הנשואים לביקור היה חדר נפרד לגברים וחדר נפרד לנשים וחדר שבו היה יושב ולשם היו נכנסים רק הילדים והנכדים, כדי לשמור על גדרי הקדושה וצניעות מרבית.
ביציאתו מה הוא ואמר:
בכל פעם לפני יציאה לרחוב היה מבקש תפילה מיוחדת. היה נותן כמה פרוטות לצדקה, מנשק את המזוזה והיה מתפלל "יהי רצון שאחזור בשלום ברוחניות ובגשמיות". וכן למד ובקש מכל בני ביתו לעשות. לבנות היה מבקש להתפלל את התפילה שמובא בגמ' (סוטה כב ע"א) "רבש"ע בראת גן עדן ובראת גיהנם בראת צדיקים ובראת רשעים יהי רצון מלפניך שלא יכשלו" וגו'. וכמובן דאג להדפיס את זה מנוקד בהרבה עותקים.
חינוך הבנים:
"אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ" – גם בחינוך הבנים היה נכרת זהירותו במצוות, היה עושה להם הרבה מבצעים בשכל ובחכמה, ובפרט כשהיו נוסעים לאומן, אבל כתב להם כמה תנאים, להתפלל במניין, קריאת שמה בזמנה, וכו', והיה מבקש וכותב להם לא להיגרר אחר מראות וריחות, ולא ח"ו להתעכב בדיוטי פרי, ולא לקנות אוכל באומן בלי הכשר זה עלול להיות נבילות וטריפות ח"ו.
כיבוד אב ואם:
במצוות כיבוד אב היה מיוחד מאד. ואף שסגר את עצמו הקשר שלו עם אביו היה תמידי ובכל פעם בדק שזה לא מפריע להם ודאג להרחיב ליבם ולהניח דעתם בכל מיני אמצעים מתנות ותמונות ומכתבים כסדר. ואף הוריו אהבוהו מאד והיו תומכים בו ושמחים בו ומחזקים אותו אביו היה שולח לו ספרים ומכתבים באחת ההקדשות על ספר "עיר הגעגועים" כותב לו "לבני היקר פסח, שכל כולו אומן ואמונה"…
פגעי הטכנולוגיה:
את הראדיא היו קורא "די טומאה" וכו', כאשר למי מילדיו קנה רכב היה שואל "כבר ניתקת את הטומאה"?, לטלפון לא כשר "די טרייפענע". השקיע מאמץ רב להזהיר ולמנוע את צאצאיו מכל שייכות עם פגעי הטכנולוגיה, והיה מאריך וכותבה ומסביר ומשכנע כמה זה ההפסד העצום שאין לשער לעומת הרווח הקטן בעולם הזה וכמה שכר ורווח נצחי אם יזכו להתגבר והתנתק מכל הדברים, ומעניין למרות שהיה סגור בביתו ידע כל פעם והתמצא בכל החידושים, והיה פלא איך הוא יודע מאחר שראו אותו כל הזמן בתורה ובתפילה, חילק להם הרבה חומר בנושא גם מעלונים שכתבו אחרים.
פעם כתב לחתנו שטרם זכה להיוושע בזש"ק "הכי קל היה לי לשתוק אך חוששני שהמחשב מונע בנים ל"ע", אך בבד בבד כדי למתן את החריפות שפך דלי של התחזקות "עוד יהיו לכם הרבה אוצרות, יש נשמות מוכנות בשמים בשבילכם, הם מוכנים לרדת אליכם, זה רק עיכוב זמני". לאחר מכן כשנוכח לראות שהמחשב נקי מחשש מכשול נחה דעתו ובקש להדפיס עבורו חיזוקים שמצא בספרים ודברי התעוררות להדביק בחדרו. כמו כן היה מפציר ומבקש להתקין חסימה על מצלמה ולא להשהות אצלו בלי חסימה.
הקשר עם הסבא קדישא – רבי שמואל שפירא:
מאד היה קשור לסביו הקדוש רבי שמואל שפירא זצ"ל, אפשר לומר שדמותו עמדה לנגד עיניו. הוא היה המלמד והדוגמא שלו בהרבה עניינים ענייני חינוך הבנים ויראת שמיים וכו' ובפרט בעניין שמירת עיניים. בכמה מהספרים שלו הדביק רבי פסח את תמונתו של סביו. בשבע ברכות שלו (שהתקיימה בשנת תשמ"ה) שהיה בבני ברק ור' שמואל נכח בה הוא בקש ממנו הדרכה, ור' שמואל התחיל לדבר ולא הצליח והתחיל לבכות, ובכה הרבה מאד, אמר אחרי עשרות שנים שהדמעות האלו עדיין עומדות מול עיניו ומעוררות ומחזקות אותו. (אחד סיפר שהוא שאל את הסבא שלו: למה זה מצוי שאחר החתונה אנשים מתקררים בעבודת ה' ובתגובה פרץ רבי שמואל בבכי ממושך).
הנתק עם העולם החיצוני
לִקְרַאת יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלּוֹ ה-23, כשבועיים לפני ל"ג בעומר תש"נ, הוא קיבל החלטה חזקה, לנתק קשר עם כל העולם, ולהסתגר בביתו כמו שמוהרנ"ת ז"ל כותב כי עקר קדושתו של אדם היא בתוך ביתו. לכאורה זה היה בגלל רצונו לעסוק רק בעבודת ה', ולשמור על עיניו מכל משמר, וגם להימנע מלשון הרע ורכילות, הוא כתב עיקר המלחמה על המוח והדיבור, אנא ה' עזרני לחשוב רק כרצונך וכו'. מספר יהודי שהיה חברו באותה תקופה שהיות שכבר סיכם עם הנהלת ישיבת ברסלב שהוא יביא הגברה ויבוא לנגן בליל ל"ג בעומר הוא יצר קשר עם אחד הבחורים שידע לנגן והדריכו בפרטות איך לעשות.
החיזוקים והמכתבים:
ברוב השנים היה מדבר ומחזק הרבה בטלפון, ומידי פעם היה שולח מכתב חיזוק למען יעמדו ימים רבים. בשנים האחרונות – התהפך הסדר, וב"ה קיבלנו הרבה מכתבים.
התחזקות: באחד המכתבים הוא כתב: הפטנט היחיד לעבור את העולם בשלום הוא רק התחזקות. ותמיד אלפי פעמים אמר: נאר זאך דערהאלטן היינו להחזיק מעמד היה אומר עיקר המלחמה הוא רק על הרגע הזה לא מה שהיה ולא מה שיהיה, והיה אומר שאת השיחה של רבינו על היסוד ושורש העבודה ר' זיסקינד שאמר "איבערגעשפורנגן" על כל החיים, צריך להתפעל לא פחות על רגע אחד! שזוכים להתגבר וכשהיצר הרע האכזר בא להסית ולגזול ממך כל טוב בהטעיה וברמיה צריך לזכור שכוויה אחת בגיהנם היא יותר גרוע מכל היסורים, ומנגד בגודל השכר המצפה למי שיכזה להתגבר אפילו בנוקדה אחת קטנה כחוט השערה. כמו כן היה לוקח חיזוק מכל גדולי ישראל בכל סעודה היה משתדל לספר לפחות ג' סיפורים ותפילת החזון איש הידועה להפוך לב מי שנתהפך היתה על שולחנו והדביק ממנה כמה העתיקים בסידורים שלו ובתהילים ובתיקון הכללי. וכל דבר חיזוק שהיה רואה היה מדביק אצלו ומשבחו.
שמירת הזמן ולימוד תמידי:
הוא היה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, כאשר ידע לא להטעות את עצמו וכיצד להפוך את רצון הגוף שירצה כרצון הנשמה. ולדוגמה הוא מספר שכשבקש ממנו צדיק אחד ללמוד בנוסף לסדריו הקבועים מסכת תענית מאה ואחד פעמים, חשב שזה על מנת שתעלה לרקיע, וחשב בדעתו שהוא יכול ללמוד 4 שורות חד פעמי. ותכף כשלמד קבל חשקת הלימוד עד שזכה לסיים י"א מסכתות מאה ואחת פעמים כמו שרבינו כותב שמי שלומד מאה ואחת פעמים מסכת הוא זוכה להבינה כמו בן וכו'. וכל שבוע בשבת היה עושה סיום מסכת.
בשנים האחרונות כשחלה למד רק דף ביום במסכת שבת והיה מסיימה פעם בשלשה חודשים וכבר זכה לסיים כעשרים ושלוש פעמים.
מעניין לציין שהסמנייה בזוהר הקדוש היתה על שמשיח יבוא בזכות שמירת היסוד! ובליקוטי מוהר"ן בתורה רפ"ב במילים "והתבוננת על מקומו ואיננו".
תפילות והתבודדות:
– אמונה ובטחון היו קבועים בו חזק – בלי שום פחד וחשבוונות שרגילים בו העולם היה בטוח שה' ית' יסדר עבורו "דבר עם ה' והכל יסתדר" זה היה נשמת אפיו והיה חוזר ואומר תפילות אפילו באופן הכי קאלט תפילות שבורות לרסיסים הכל מצטרף ומגיע לעזרתך בעת הצורך וכל כולו היה תפילה ורק תפילה ועוד הפעם תפילה והתבודדות על הסתר שלו כתב "דבר עם השם"!, היו לו שעוני חול של 1 דקה 5 דקות ארבעים דקות והיה אומר שמצד אחד זה מעורר אותו שגרגיר חול שיורד לא חוזר שוב, ומצד שני זה מחזק אותו כמה אפשר לחטוף נצחיות בכל רגע ורגע של התגברות ודיבור לה'.
אמונה ברבינו הקדוש:
היתה לו אמונה חזקה מאד בכל דיבור ודיבור של הרבי, ומאחר שכמעט לא היה לו מי שיאמר לו "אחי חזק" הוא היה רושם ומחזק את עצמו בהרבה דברים שזכה לחטוף, כל גמרא שזכה לסיים 101 פעמים, וכו' כתב לעצמו "בשביל עם אחת נטילת ידיים כהלכה היה שווה לרדת לעולם". באחד מהרשימות רואים שבכל יום שנים ארוכות היה אומר תיקון הכללי ותיקון חצות, קרוב לארבעים שנה רצוף! ובכל פעם כותב "ב"ה שזכיתי כך וכך". והיה חוזר ומדגיש שהכל בזכות ההתחזקות והשמחה בנקודות הקטנות. למשל רבינו מביא בספר המידות "על ידי הדסים בשבת זוכים לבנים תלמידי חכמים" הוא דאג בכל שבת שיהיו הדסים. ובשנים האחרונות היה שולח גם לאחד הבנים שלו. וכן בכל סעיף ובכל דבר.
אפילו דקה אחת של התבודדות היה מחשיב מאד והיו לו הרבה עניינים שהיה מתפלל על כל אחד מהם דקה אחת לפחות 40 יום, כמו שידועה הסגולה של ר' נתן שכל מי שיתפלל ארבעים יום או שתהיה לו ישועה שלימה או לפחות חלקית והיה משכנע את התלויים בו ומי שרק יכול לנסות רק דקה אחת ארבעים יום.
הפצה והדפסה:
מדי פעם היו אנשים שנתנו לו צדקות והיו לו חשבונות מסויימים כאשר חלק גדול מהאנשים היה מעביר את כל הכסף לצדקת הדפוס לזכותם. באומרו האנשים האלו רצו לעשות לי טובה ואיזו הכרת הטוב הכי גדולה בעולם אני יכול לגמול להם על ידי שאנדב להדפסת ספרי רבינו ז"ל. ובתקופות שהיה ממש מצב קשה ומחסור אף על פי כן מאנשים מסויימים לא רצה להנות מהכסף רק העביר לצדקת הדפוס.
עבודת הצדקה:
הוא האמין ברבינו הקדוש בכל דיבור ודיבור, רבינו אמר שכל מטבע קטנה שנותנים לצדקה זה שבירת היצר מחדש, הוא החליף סכומים למטבעות קטנות ובכל פעם היה נותן פרוטות ומבקש, בתחילת הלילה קבוע והרבה פעמים היה מדליק נר לטובת נשמת רבינו ז"ל או צדיק אחר כמובא מהאר"י ז"ל שאם מדליקים נר לכבוד הצדיק, הנשמה שלו מגיעה לשמוע מה מבקשים ממנו.
השירים והניגונים
הסיפור של האורגן: לפני כעשרים שנה קנה רבי פסח אורגן חדש ומשוכלל עם מסך, כדרכו להתחדש פעם בכמה שנים, והיה מתבודד עם האורגן ועושה שירים חדשים וכו', כשהיה שר ומנגן את השירים היה לפעמים עיניו זולגות דמעות עד שהיו פעמים שהוכרח להפסיק באמצע ההקלטה ולהתחיל את הכל מחדש. אבל באורגן החדש באחד מהתיקיות הייתה תמונה קטנה לא ראויה (אולי אפילו לא צבעוני רק בשחור לבן) הוא התקשר לחנות ובקש להחזיר את האורגן לחנות, כאשר אלו לא ששו לקבל את האורגן בחזרה, אמר ללא היסוס לילדים שלו הביאו לי פטיש ונעשה מעמד קידוש השם גדול, שכן איני מוכן להחזיק דבר כזה בבית. וממש לפני שהלכו לשבור התקשרו מהחנות שמוכנים לקבל את זה חזרה. (איני יודע אם זה היה חידוש מיוחד בעיניו).
לפני כחצי שנה כמעט חזר הסיפור על עצמו, היה סיפור של השגחה פרטית מיוחדת, כאשר ילדיו היקרים בקשו לשמחו ולהקל מסבלו, אחר שזכה לחתן את כל הילדים (מלבד בנו הבחור שסובל מנכות קלה ברגליו שמעון נ"י שהיה מסור אליו מאד ולמד איתו בחברותא מידי יום והיה לוקח אותו עם הכסא גלגלים בעצמו מידי פעם לבית הכנסת או באומן לציון, ושניהם היו לומדים בבית זה בצד זה וזה בצד זה שעות ארוכות, ורבי פסח היה מכנה את פינת הלימוד בלשון צחות "הכולל"), סידרו לו חדר שהתפנה שיוכל לחזור ולנגן, ורצו לקנות לו אורגן מדגם מתקדם מאד, ואחר הבירורים הגיעו לאדם שרחוק מתורה ומצוות שרצה למכור את הדגם הזה ביד שניה, בהנחה של כמה אלפי שקלים. הבן שלו שאל את המוכר אם אין שם תמונות לא ראויות והמוכר הצהיר שלו, הוא בקש מהמוכר לצלם את המצבים השונים במסך ולשלוח לו, הלה שרחוק קצת משמירת מצוות הבין או לא הבין שלח תמונות, ומשום מה לא הגיעו, לכן בקש לשלוח שוב, ושוב לא הגיעו. הבן שלו הסיק שאם אדם מצהיר בוודאות מוחלטת, שאין שום תמונה לא ראויה ועוד שולח תמונות לאימות, בבוודאי אין שום חשש מכשול, עמד וסיכם עם האיש שלמחרת הוא יבוא לעירו ויביא לו את הכסף ויקח ממנו את האורגן. וסיפר את זה לאביו.
למחרת בבוקר, מתקשר רבי פסח לבנו ואמר לו "איני חפץ שתקנה את האורגן. דיברתי עם השי"ת בלילה, והאיר לי שלא לקנות את האורגן. מי יודע אולי ניגנו עם זה בשבת? או חלילה בחוסר צניעות"?. הבן התקשר למוכר וביטל את העסקה. לאחר זמן מה התמונות הגיעו והבן נחרד לראות שזה ממש לא התאים לאביו הקדוש, והיה כאן השגחה פרטית, שבזכות ההתבודדות ואהבת ה' של רבי פסח נמנעה כל העוגמת נפש, ומי יודע אם היה מחזיר את הכסף, שכן ר' פסח ודאי לא היה משתמש באורגן זה. ההמשך של הסיפור היה שבנו יצר קשר עם היבואן מהמפעל באיטליה, והוא סיפר לו שהוא מתכנת ויכול להתחייב באחריות יבואן שלא יהיו שום תמונות לא ראויות ואם יהיו יקבלו חזרה את הכסף, וכשהגיע האורגן מאיטליה הוא בדק במיוחד עבורם את האורגן, וכו', ואחר כך ראה רבי פסח זצ"ל שיש כניסה של USB ואמר בגיל כזה אחרי כל השמירה של כל השנים יבוא היצר הרע להכשיליני ח"ו, ורק אחרי שסדרו את זה נחה דעתו. אגב הוא התחיל לכתוב שיר חדש עם כמה שורות ולא הספיק להמשיך עד שלפתע הסתלק לבית עולמו.
יה"ר שנזכה ללמוד מדרכיו בעבודת ה', ולא ישמע עוד שום צער בגבולינו.
ציטוטים נפלאים ומכתבים מעוררים
מפרי עטו של רבי פסח זצ"ל
