וִיהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כּוֹאֲבִים • 'תשעה מזלגות ועוף חרדי קטן' יומן אירועים של חרדי קטן מרוט נוצות, פצוע וזב דם מהשנה האחרונה • הקונטרס המלא להורדה
'תשעה מזלגות ועוף חרדי קטן' יומן אירועים של חרדי קטן מרוט נוצות, פצוע וזב דם מהשנה האחרונה • נכתב ע"י חסיד גור (- גם היום) פעיל מפלגת 'יהדות התורה' בלב ונפש, שהתפקח לאור המאורעות של השנים האחרונות:
תשעה אנשים ישבו סביב לשולחן אחד בחתונה רועשת – כך מספרת הבדיחה העממית.
על השולחן עמד מגש ובו עשרה מנות עוף.
עשרה מנות – לתשעה בני אדם רעבים אך מנומסים, צאצאי משפחת ברילמן האנגלית, בעלי נימוסים אירופאים מלוטשים "כמו פעם".
תשעה עופות נגמרו תוך מספר דקות, עוף אחד מיותר נותר לבדו.
שלמה הביט במנה המיותמת, ובטנו המקרקרת בקשה ממנו להושיט את ידו לצלחת, אך הנימוס האירופאי לחש לו שזה לא מתאים. סבתא ע"ה הייתה גוערת בו נחרצות אם הייתה רואה אותו לוקח את המנה המיותרת והאחרונה. זה לא מנומס.
לידו ישב זליג, גם הוא מגיע מאותה משפחה, וחונך אף הוא על ברכי הגינונים האנגליים של סבתא ברילמן. נעץ אף זליג את מבטו המיואש במנה האחרונה.
ולפתע…
חושך מוחלט השתלט על האולם. הפסקת חשמל, באמצע החתונה. המחותנים והקהל בהלם מוחלט.
אולם התקלה נמשכה לשלושה שניות בדיוק, כשלאחר מכן מערכת החירום של האולם התחברה אוטומטית למערכת הגיבוי המיוחדת שהוכנה למקרים כאלו, והאולם נשטף שוב באור יקרות.
במרכז השולחן שוב עמד העוף המיותם… אלא שהפעם… הוא כבר לא מיותם.
תשעה מזלגות נעוצים בעוף האומלל, כל אחד מכיון אחר.
תשעה אנגלים רעבים רצו לנצל את הדקות שבהם חוקי ההתנהגות הנוקשים של סבתא אינם רלוונטיים, ומיהרו לנעוץ את המזלג בעוף המסכן…
בחודש אדר תש"פ, אפילה מוחלטת השתלטה על העולם כולו.
מיליארדי אנשים, ממשלות וארגונים, נכנסו לפאניקה מוחלטת וביצעו צעדים הזויים לחלוטין. התנועה בין המדינות הופסקה, מיליארדי אנשים נכנסו לעוצר, כלכלות כמעט וקרסו, ענפי תעשיה שלמים הושבתו, קשה עדיין לאמוד את הנזקים הכלכליים, החברתיים, והבריאותיים, שצעדים נמהרים אלו המיטו על האנושות. מיעוט קטן של אנשים ניסו לעצור את הפאניקה והבהלה המסוכנת וחסרת האחריות, אך ללא הצלחה.
מספר חודשים לאחר מכן האורות נדלקו מחדש. האנושות התחילה להבין שאי אפשר להחריב עולם ומלואו בגלל וירוס אחד שמסוכן פי שתיים או שלוש משפעת רגילה, והחיים והשפיות החלו לחזור למסלולם הרגיל.
האורות שנדלקו מחדש, גילו את העוף המסכן – הלא הוא הציבור החרדי בארץ ישראל – כשבגבו האומלל נעוצים עשרות מזלגות וכלי משחית שננעצו בו בחופזה במהלך ימי החושך של סוף החורף ותחילת קיץ של שנת תש"פ.
מי הם המזלגות? רשימה ארוכה. חלק מהם אינם מזלגות, אלא אולי משהו הדומה יותר לקילשונים וסכינים.
מי לא נמצא ברשימה הזאת? כולם נמצאים שם.
פקידי הממשלה, הפוליטיקאים החילונים, המשטרה, בתי המשפט, התקשורת החילונית, ארגוני הרפורמים, מכוני המחקר, משרד הבריאות, משרד החינוך, רשויות מקומיות, כולם כולם מיהרו לנעוץ את מזלגות המוות שלהם עמוק בבשרו של ציבור היראים, בבתי הכנסת, בישיבות, בחדרים, ובמערכת החינוך החרדית, במצוות בחגי ומועדי השי"ת שהפכו רח"ל לשק חבטות של כל זב מצורע ואכול שנאה.
אי אפשר שלא להזכיר גם את המזלגות מהסוג האחר, של העסקונה והעיתונות החרדית, שהעמיקה בחושך את שיתוף הפעולה רב השנים שלה עם מזימות קברניטי המדינה לשנות את פני היהדות החרדית.
ברור ומובן מאליו שכל המזלגות הנ"ל לא נולדו בחודש אדר תש"פ. בדיוק כמו בסיפור של משפחת ברילמן, לפני שכבה האור בעלי המזלגות רצו מאד לנעוץ את קלשוניהם בעוף האחרון חסר האונים, אך היה משהו אחד שהפריע להם לבצע את זממם – התאורה הבוהקת, בשילוב האתיקה האנגלית עתיקת היומין לבית ברילמן, שאיננה מכירה חריגות ואיננה מתחשבת באילוצים שיסודם בבטן מקרקרת ובכל חולשה אנושית אחרת.
ולכן, באותו רגע שבו כבו המאורות, הם לא חשבו פעמיים, והוציאו לאור באופן ספונטני ומהיר את רצונם הכמוס ששכן בקרבם זה מכבר.
אחד מהעופות החרדים הקטנים שסבל מרורות מהמזלגות והסכינים שננעצו בגופו ובנשמתו, החליט בימי הסגר החשוכים והמדכאים לכתוב יומן אירועים עד כמה חדרו המזלגות והסכינים הללו עמוק בלב בני היהדות החרדית, והביאו לחורבן שמי יודע אם יצליחו אי פעם להשתקם ממנו, ובפרט אותם עשרות אלפי עופות שנעלמו על כרעם ועל קרבם, בין שיני השנאה, ובטנם המקרקרת של זוללי החרדים…
עוף חרדי קטן \ מרוט נוצות, פצוע וזב דם
בסוף היומן מופיע המונולוג של חסיד ברסלב – בדרכו לאומן לקיבוץ תשפ"א
לצפייה ולהורדה:
Loading Viewer...
ראיפה ניתן לקבל את החוברת