קרן יתומים • פורים בלי אמא!!! לפני שבוע וחצי הם עוד היו משפחה שלמה. אבא ואמא ילדים, הבית מלא נכדים ושמחה. כן לפני שבוע וחצי עוד היתה להם אמא בריאה וחיונית. אמא שאפשר להישען עליה, להתלונן כשקשה ולהתנחם במילים טובות. ופתאום פתאום אין צי שיכין את הילדים לחיידר ולבית ספר, כולם עסוקים בתחפושות ומתארגנים למשלוחי המנות והיתומים הטריים של מרת יוכבד גולדברגר ע"ה יושבים ובוהים | חייבים לעזור להם!!!!
כפי שדווח בברסלב נייעס, הסתלקה לעולמה בשבוע האחרון (שלישי) – בפתע פתאום האשה החשובה מרת יוכבד גולדברגר ע"ה (56) אשת יבדלח"ט הרה"ח ר' מרדכי הכהן גולדברגר שליט"א מיקירי אנ"ש חסידי ברסלב, ביתר עילית, כאשר היא מותירה 5 יתומים שטרם נכנסו תחת חופתם:
לפני שבוע וחצי הם עוד היו משפחה שלמה. אבא ואמא ועשרה ילדים שחצי מהם כבר נישאו, והבית מלא נכדים וצחוק ושמחה.
לפני שבוע וחצי עוד היתה להם אמא בריאה וחיונית. אמא שתמיד יש לה צלחת חמה להגיש, ולא משנה כמה כסף או אוכל יש בבית. אמא שאפשר להישען עליה, להתלונן כשקשה ולהתנחם במילים טובות.
לפני שבוע וחצי היתה להם אמא.
ועכשיו הם קמים מהשבעה עם ראש מתפוצץ מבכי וכאב ששורף את הנשמה – – –
הלם
"כן, בלעתי את הכדור." מאשרת מרת יוכבד לבת המסורה מעבר לקו. היא חלשה כבר תקופה, אולי זה הסוכר הלא-מאוזן. אולי חסרים לה ויטמינים או ברזל. הילדה הצדיקה קנתה לה תוסף תזונה מסוג מצוין. "תודה יקרה. אני בטוחה שזה עוזר לי."
אסור לנו להתעלם, לתרומות לחצו כאן >>>
אבל זה לא היה הברזל, ולא סוכר או לחץ דם.
ביום חמישי בבוקר אמא עוד תפקדה כרגיל. היא בירכה ברכות השחר כשהילדים עונים לה 'אמן' כמו שהקפידה כל יום. היא ארגנה את מי שצריך לצאת ללימודים, אולי הספיקה גם לשתות קפה.
ופתאום היא לא הצליחה לעמוד על הרגליים! הרגליים פשוט לא נשאו אותה. היא ניסתה להיעמד וצנחה חזרה.
זה כבר היה מפחיד.
"את נוסעת עכשיו למיון." פסק אבא. הוא הזמין מונית, ולבקשתה קרא לאחת הבנות שתבוא איתה במקומו. זה יכול לקחת שעות וחבל על הזמן שלו – כך טענה.
הקצב במיון מתנהל בעצלתיים. שוב בודקים לחץ דם, וסוכר, וחום, ושולחים בדיקות דם, ומבצעים א.ק.ג.
הכל תקין-תקין-תקין. הסוכר קצת גבוה ולא מעבר.
"נשלח אותך לצילום סי.טי." מחליט הרופא אחרי שעות מתישות של אי-ודאות.
אסור לנו להתעלם, לתרומות לחצו כאן >>>
ושם, בסי.טי. רואים בבירור נקב מסכן חיים במעי. נקב שנוצר לפני הרבה זמן, פצצה מתקתקת בגוף של אמא.
"אמא נכנסת עכשיו לניתוח." הבת שאיתה מתקשרת לאבא נסערת. "שכולם התפללו, אבא. הבנתי שזה לא פשוט בכלל."
הרופאים מדברים עם מרת יוכבד. מסבירים לה על מהלך הניתוח ומה צפוי לה. היא שלווה ומחייכת למשפחה שלה לפני שדלתות חדר ניתוח נסגרות מאחוריה. "השם איתנו." היא אומרת ומנופפת להם לשלום.
אף אחד לא חלם שזה יהיה החיוך האחרון.
הילדים יושבים בחדר ההמתנה עם אבא היקר. משפחה חמודה, רגילה וטובה. קוראים תהילים, מפטפטים קצת, אולי מנסים לנמנם. עוד ילדים מגיעים, שניים קופצים מהישיבה, שואלים מה נשמע ומתי אמא תצא. ארגון חסד מחלק לחמניות והם נוטלים ידיים ושוברים את רעבונם. רגועים, מחכים לשמוע שהניתוח הסתיים ואפשר לפגוש את אמא בחדר התאוששות.
"משפחת גולדברגר?" מכריזה האחות וכולם מזנקים. איפה אמא? היא התעוררה כבר?
לא – אומרת האחות לאט. הניתוח היה קשה מאד וההתאוששות שלה תיארך זמן… צריך להתפלל טוב.
מה זאת אומרת? הם נרעשים. אמרו להם שזה רק ניתוח – – –
באותו יום מעבירים את אמא מהתאוששות לטיפול נמרץ, ובבת אחת הילדים קולטים שהמצב בכלל בכלל לא פשוט.
אסור לנו להתעלם, לתרומות לחצו כאן >>>
עוברת עוד יממה. שבת נכנסת, שבת ראשונה בחיים שאמא לא מדליקה נרות. אבא מכין את הפמוטים ומדליק בעצמו. ואמא שוכבת מונשמת ומורדמת בבית החולים.
במוצאי שבת היתה קריסת מערכות.
עשרה ילדים, חמישה נשואים וחמישה שעוד לא, רצים לאמא בבהלה עצומה. הם רואים אותה מחוברת לאקמו, שום מערכת בגוף לא פועלת, בדם יש זיהום חמור שאף אנטיביוטיקה לא יכולה לו ורק הלב עדיין פועם.
הילדים בוכים את נשמתם מול אמא המורדמת. אמא! אמא! אתמול דיברת איתנו, מה קרה לך פתאום? אמא אל תלכי!
בעולם שבחוץ אנשים מתכוננים לפורים. גם בבית שלהם יש כבר קניה ראשונית למשלוחי מנות, תחפושות שצריך לארגן ושלט של 'משנכנס אדר' שאמא תלתה על הדלת. מרת יוכבד כל כך אהבה את החגים! כל כך חוותה אותם! בסוכות לא הכניסה לפה אפילו כוס מים מחוץ לסוכה. בחנוכה היתה יושבת מידי ערב חצי שעה ליד הנרות, קוראת תהילים בערגה. ואיפה היא עכשיו?
השעות עוברות ומבשרות רע. ביום ראשון ביצעו בה החייאה ונשארה להם אמא עוד קצת, לעוד יום אחד.
ביום שני בלילה, עשר דקות אחרי חצות, השיבה מרת יוכבד גולדברגר ע"ה את נשמתה ליוצרה.
אסור לנו להתעלם, לתרומות לחצו כאן >>>
אי אפשר להסביר את ההלם הזה. שבוע שעבר היתה להם אמא. ביום חמישי היא נכנסה למיון על שתי רגליה, וביום שני בלילה בוכים ליד הקו הישר במוניטור – —
הם הולכים אחרי מיטתה של אמא הלומים ומטושטשים, כמו בתוך חלום רע. בוכים בלי שליטה כשמספידים אותה, את אמא שלהם היקרה והצדיקה, האשה שגידלה עשרה ילדים בפשטות ובצניעות. בלי להתפנק, בלי כסף אבל עם המון שמחת חיים ואהבה אינסופית.
אחר כך הם יושבים שבעה בבית הישן, שכל פינה בו מלאה נוכחות של אמא. רק לפני שבוע היא הדיחה כאן כלים…
הבית מלא מנחמים. לכל אחד מעשרת הילדים יש קהל מכרים, וסיפורי המופת על אמא נובעים כמו מעין.
ואחרי השבעה, כשכל הנשואים הולכים הביתה – נשארים אלמן וחמישה יתומים אבודים.
הם לא יודעים איך ממשיכים מכאן. בקושי שמעו שאמא חולה – וכבר היא נשארה בבית העלמין. בקושי הספיקו להתפלל עליה וכבר מדליקים נר לעילוי נשמתה!
אסור לנו להתעלם, לתרומות לחצו כאן >>>
אבא שבור לגמרי. אמא היתה הרוח החיה בבית. הוא עמל לפרנס כמה שיכל, מפה ומשם ובעבודות שונות… אף פעם לא היה קל ולא היה כסף. ורק היא ידעה איפה משיגים כל דבר בזול ואיך מכניסים חגים כשהתקציב מתחיל ממינוס. היא היתה הכל בבית, וכשהיא איננה אין כלום.
עכשיו נשארו חמישה יתומים ואלמן בלי עקרת הבית. חמישה יתומים בגילאי שידוכים, כולם אמורים אי"ה להינשא בשנים הקרובות – אבל איך ניגשים לחתונות כשאין כסף למחר?
ממה יחיו אלמן וחמישה יתומים בלי הכנסה נורמלית? אבא לא יוכל לפרנס כמו שהיה רגיל, ואפילו קיצבת יתומים הם לא מקבלים – כולם מעל גיל 18… מי יחזיק את הבית הזה? מי ירים אלמן וחמישה יתומים מהקרשים?
הם עדיין בהלם, כולם. עוד לא חושבים מה יהיה – אבל אנחנו חושבים בשבילם! אנחנו נותנים עכשיו בשביל הלחם של מחר, בשביל חשבון חשמל ומים ושכר לימוד לישיבות, בשביל פסח ראשון בלי אמא ע"ה.
אסור לנו להתעלם, לתרומות לחצו כאן >>>
אנחנו נותנים עכשיו אנחנו נותנים עכשיו כדי להחזיק אלמן תלמיד חכם! כדי להרים את היתומים היקרים של מרת יוכבד גולדברגר ע"ה! שיוכלו להמשיך כמו שאמא שלהם הצדיקה חינכה אותם. כדי שיצליחו להתנער מהאבל, ובעזרת השם יקימו בתים משלהם!
עוד מעט פורים… אנחנו מעמיסים עוד שקיות צלופן, מצמידים בדבק חם עוד פונפון לתחפושת ומקציפים ביצים למשלוחי מנות.
איך יראה הפורים שלהם בלי אמא?
אנחנו מוציאים כל כך הרבה כסף בתקופה הזו, בואו נוסיף משהו להחזיק אלמן וחמישה יתומים! בתוך ים ההכנות וההוצאות נקדיש את הכסף בשבילם. נגיד להם שהם לא לבד, שלא שכחנו אותם בצער ובעניות.
אסור לנו להתעלם, לתרומות לחצו כאן >>>
