כ' סיון: יום תענית שבו הוכפלו הצרות בגלות ישראל ||| מאמר

סדרת המאמרים » עלון קרני אור » תענית כ' סיון • לקראת יום כ' סיון יום תענית, מוגש לפניכם כתבה מהמקורות ועד לתורת ברסלב ומנהג אנ"ש ליום תענית כ' סיון ||| מאמר:

• כתבות קשורות:
  פרשת תזריע • רבי נתן ליברמנש: נגע הצרעת שבא על ידי הגאווה || מאמר
  פסח • הרב ארז משה דורון: ההקפדה החמורה על כל גרגר חמץ || מאמר
  קיבוץ ראש חודש ניסן: הנסיעה לאומן בר"ח ניסן ||| מאמר |↓
  שתיית יין: ר' מנחם והר"ר שמחה בשיחת חברים אחר פורים ||| מאמר |↓
  הרב ארז משה דורון: "יעשה את עצמו כאילו הוא שמח" || מאמר
  התקרבות לצדיקים לעובדא למעשה מאת הגר"נ ליברמנש ||| מאמר

לקראת יום כ' סיון יום תענית, מוגש לפניכם כתבה מהמקורות ועד לתורת ברסלב ומנהג אנ"ש ליום תענית כ' סיון | מתוך העלון המיוחד 'קרני אור' – 121 פרשת שלח י"ט סיון תשע"ט:

תענית כ' בסיון:
יום תענית שבו הוכפלו הצרות בגלות ישראל

היות ובימים הבעל"ט חל יום כ' סיון, וזכרון מאורעות יום זה הולך ומשתכח מליבות בני ישראל, לכן ראינו לנחוץ לבאר בקצרה מהות יום זה, בנגלה ובנסתר.

ביום זה הוכפלו הצרות בארצות אירופה, ונקבע לתענית ציבור – בתחילה על ידי רבינו תם ואתו כל חכמי צרפת, ולאחר מכן ע"י כל חכמי הדור של יהדות פולין.

ואלו הם התלאות שהוכפלו ביום זה, בקיצור נמרץ:

עלילת דם – ד' אלפים תתקל"א

הצרה הראשונה אירעה לפני כ-850 שנה, בשנת ד' אלפים תתקל"א. וכך מספר רבי יוסף הכהן בספרו 'עמק הבכא' את המעשה האיום שאירע בעיר בלויאש שבצרפת, מעשה אשר זעזע את כל גולת ישראל, וזה לשונו:

'ויהי בשנת תתקל"א וד' אלפים, וילך איש אחד להשקות סוסו לעת ערב, וימצא שם גוי אחד אשר הלך גם הוא שמה. וירא היהודי ויתחלחל (מן המעשה שראה את הערל עושה, שהטביע נער אחד משלהם).

וייבהל הערל ההוא, וישב אל אדוניו ויגד לו לאמר: ראיתי איש יהודי אחד אשר השליך נער קטן המימה אשר הרע ליהודים, ואבואה להגיד לך. ויצו הצורר, ויקחו את רבי יחיאל בן דוד ואת ר' יקותיאל בר יהודה, הכהנים, תלמידי רבינו שמואל, ואת ר' יהודה בר אהרן, ויקשרום בעבותות, ויציתו אש בעצים, ויכו אותם לפי חרב וישליכום אל תוך האש ולא נשרפו. גם יתר היהודים אשר אתם, שלשים ואחת נפש, ותצא נשמתם וימותו לפני ה', שריפת נשמתם וגוף קַיָּם, ובשירת 'עלינו לשבח' עלתה נשמתם השמימה".

לזכרה של אותה עלילה שהיתה בכ' סיון תתקל"א קבע רבינו תם, גדול חכמי צרפת בימים ההם, את תענית כ' בסיון.

"וקיבל היהודים אשר בצרפת ואיי הים, את היום המר הזה ליום הספד ותענית, וזכרו לא יסוף מזרעם, כדבר הגאון רבנו יעקב בר' מאיר (רבינו תם), אשר כתב לאמר: גדול יהיה הצום הזה מצום גדליה, כי יום כיפורים הוא".

גזירות ת"ח ות"ט – ה' אלפים ת"ח-ת"ט

לאחר כ 480- שנה, בשנת ה' אלפים ת"י, חזרו חכמי ישראל וקבעו יום זה כתענית ציבור. וזאת לאחר הפוגרומים הנוראים שאירעו בשנות ת"ח ות"ט, על ידי הצורר חמילניצקי ימ"ש שהחריב מאות קהילות קדושות מישראל, במדינות אוקראינה פודוליה וואהלין, ושפך דם רבבות בני ישראל כמים רח"ל.

באותם ימים נתקבצו "ועד ארבע ארצות" בעיר לובלין, ונתנו תוקף ועוז לתענית כ' בסיון, וקבעוהו כיום אֵבֶל על הקהילות החרבות, ועל מות הקדושים רבי יחיאל מיכל מנמירוב ורבי שמשון מאוסטרופולי'ה שנהרגו בכ' בסיון, ועשאוהו יום תענית ציבור לדורות.

גם שאר קהילות ישראל שבמדינות אחרות, אף על פי שעליהן לא חל תוקף תקנה זו, קיבלו עליהן מרצונם להתאבל על פורענויות אלה בצום ומספד, וחיברו להן קינות לאמרן ביום זה.

ואף הש"ך שהיה מחוץ לתחום השפעתו של 'ועד ארבע ארצות', כותב בהקדמתו לספרו 'מגילה עפה' כדברים האלה:

"על כן קבעתי לעצמי ולדורותיי, לבנים ולבני בנים, יום צום ותענית ואבל ומספד וקינים, ביום כ' בסיון שבו נִתְּנָה תורה היקרה מפנינים, ועתה קרעוה פרעוה גויים רבים המונים המונים, יען כי יום זה הוא תחילה לגזירות ומכאובים וחלאים רעים ונאמנים, וגם כי בו הוכפלו הצרות וקלקולים שונים, כי גם גזרת תתקל"א היתה ביום ההוא ובאותם הזמנים, וגם כי יום זה לא יארע בשבת קודש בשום פנים, על פי הקביעות והלוחות אשר בידינו מתוקנים, וחיברתי סליחות והקינות בבכי ותחנונים, לאומרם ביום זה בכל שנה ושנה עידן ועידנים".

גם הט"ז כתב (אורח חיים סימן תק"פ): "ונוהגין להתענות בעשרים בסיון בכל מלכות פולין, נהרא נהרא ופשטיה".

ומוהרנ"ת ב'ליקוטי הלכות', מבאר סוד תענית זה, והרי מעט מלשונו הקדוש:

"וזה בחינת כ' סיון שמתענין בו על הריגת הקדושים, כי עיקר ההריגה היה על שהתר שלו לבקש ולחפש את הצדיקי האמת שהוא בחינת משה שהיה בימיהם… ומזה היה כל ריבוי ההריגות ושפיכות דמים הרבה של ישראל. ובשביל זה מתענין בכ' סיון, כי התענית הוא תשובה, ועיקר תיקון התשובה אי אפשר כי אם על ידי הצדיק האמת, כמבואר בדברי רבותינו ז"ל כמה פעמים. וזה עיקר הצעקות שצועקין ומתפללין ומרבין בסליחות ביום התענית, כמו שכתוב 'אנשי אמנה אבדו' וכו', 'אבד חסיד מן הארץ' וכו' וכן הרבה … ועל ידי התענית שמשברין תאוות אכילה, על ידי זה נכנע מזונא דגופא וממשיכין קדושת הצדיק, שהוא בחינת מזונא דנשמתא, ועל ידי זה יזכה למצאו על ידי שהמשיך עליו קדושתו על ידי התענית שהוא בחינת מזונא דנשמתא, כי אז ביום התענית המח, שהוא הנשמה, ניזון תחילה" (ליקוטי הלכות, שלוחין ה, לו).

ואכן, באומן היו נוהגים להתענות ביום זה, ואף מסופר שכשפעם אחת אכל מוהרנ"ת ביום כ' סיון ולא התענה [מחמת חולשתו] ראה אותו אחד מאנ"ש ורצה גם הוא להקל ולא להתענות, נענה לו מוהרנ"ת: "וואס? דו גלייכסט זאך צו מיר? מיין עסן איז צחצחות!" (שיש"ק ב, תרמט). הרי שכל הכלל כולו היה נוהג להתענות. וגם כאן בארץ ישראל, שלא נתקבל ברבים תענית זה – נוהגים בביהמ"ד הגדול של אנ"ש בעיה"ק ירושלים תובב"א לומר את הסליחות של כ' סיון. [החזן אומר בקול בוכים את ה"א-ל מלא רחמים" המובא שם].

ומה טוב ומה נעים 'לחטוף' תענית קדוש זה, להתאבל בו על כל צרות ישראל ברוחניות ובגשמיות, ולהתעורר ביום זה להתחדש בחיפוש אחר הצדיק האמת, כל אחד לפי עניינו ויכולתו.

[והמתענים, צריכים לקבל את התענית בתפילת המנחה של שבת קודש].

לקריאה להורדה ולהדפסה • |☜ הקש כאן