לצפייה ולהורדה • לקראת יומא דהילולא ה-63 שחל ביום ד' (שמות) הבעל"ט הודפס חיבורו 'דעת שלום' פירוש על מעשה "בן המלך ובן השפחה שנתחלפו":
הגה"ק רבי שלום מאסקאוויטש זי"ע האדמו"ר משאץ טמון בלונדון הבירה • אלפים יעלו ביום רביעי הקרוב להשתטח על ציון קדשו המסוגל לישועות • לרגל ההילולא מוגש זער דזער מסיפור חיו וגדולתו • ונוסף פירוש שהודפס כעת מחדש ובו רמזים וראיונות על המעשה "מבן מלך ובן השפחה שנתחלפו״ מהספר הקדוש ״סיפורי מעשיות״:
הרה"ק רבי שלום מאסקאוויטש האדמו"ר משאץ היה בן אחר בן להרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זיע"א, והותיר אחריו הרבה ספרים בכתב יד (הנמצאים בידי נכדיו).
בין כתבי היד שנשתיירו ממנו נמצא כתב יד של רמזים וראיונות שהם פירוש על המעשה "מבן מלך ובן השפחה שנתחלפו״ מספרו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א, ה"ה הספר הקדוש ״סיפורי-מעשיות״, למעשה הודפסו רמזיו על ה'סיפורי מעשיות' אלו בספרו "דעת שלום" השלם, ועתה הודפסו בקונטרס מיוחד בפאר והדר – הקונטרס השלם בסוף הכתבה, לצפייה ולהורדה.
במכתב מסוים – נושא את התאריך לונדון ר״ח ניסן שנת תש״ב – הוא כותב בזה הלשון:
״…מבוא לסיפורי מעשיות מהגה״ק החוקר האלקי הר׳ נחמן מבראסלאוו זצ״ל… החכם אומר ׳טוב מעתיק דברים מועילים מלחבר דברים בטלים׳.
הגה״ק הזה היה איש פלא נורא מאד, ולא ירדו חבריו לסוף דעתו וחכמתו, ושכלו הזך היה עד אין חקר. והרוצה לידע מהותו יענינו מוכרח ללמוד ולדרוש הרבה בספריו הקדושים, כי כל דיבור ודיבור שיצא מפיו הק׳ ונכתב בספר הוא עמוק עמוק מאד מאד, מלא חכמה ומוסר ועצות נפלאות ונוראות לתכלית האדם עלי תבל.
ולא תקוה ממני קורא נעים שאכתוב כל סביבותיו חייו ומקומו ושיטתו באריכות כמנהג סופרי הזמן, כי אנו אין אנו רגילים במנהגים אלו לספר ולדבר מהמחברים ז״ל מסביבותיהם רק מפנימיותם, הלימוד והדיבורים…"
עוד כותב שם: ״הצדיק הקדוש הזה חכם גדול ונורא, וכשמתבוננים בהמעשה הנפלאה הזאת של הבן מלך ובן השפחה שנתחלפו – כמה וכמה ענינים נפלאים ונוראים, ומוסר השכל יש ללמוד מזה המעשה!״
מתוך הספר 'שבחו של צדיק' מאת הגה"צ רבי חיים שלמה ראטנבערג שליט"א
זער דזער מסיפור חיו
הגה"ק רבי שלום זצ"ל נולד ביום י"ז כסלו דשנת ה'תרל"ח בעיר שאץ סוצ'אבה לאביו הגה"ק רבי מרדכי יוסף משה אדמו"ר מסוליצא, בנו של רבי יואל משאץ, בנו של רבי חיים מסאטינוב זי"ע בנו של רבי יוסף מיאמפלא זי"ע, בנו של הרה"ק המגיד מזלוטשוב זי"ע ולמעלה בקודש. אמו הייתה מצאצאיו של הרה"ק רבי שלום מבעלזא זי"ע, ונקרא "שלום" על שמו.
מילדותו שקד על תלמודו בטהרה מתוך פרישות וידע בעל פה את כל ספרי "היד החזקה" של הרמב"ם. נודע כבקי עצום בתורת הנגלה, הנסתר, והחסידות. לכל עניין בתורת הנגלה מצא מקבילות או ביאורים בתורת הנסתר וכן להיפך.
בהגיעו לפרקו נשא את בת דודו בת אדמו"ר רבי מאיר משאץ (אח אביו) והתגורר בסמוך לחותנו בשאץ. כאשר ראה חותנו כי ראוי הוא לשמש ברבנות, שלח אותו לגאון הדור דאז הגאון המהרש"ם מבערז'אן זצ"ל שהיה מגדולי ההוראה בדורו, ממנו למד תורה במשך תשעה חדשים, עד שלבסוף הסמיכו להוראה. והיה כאשר חזר לעירו 'שאץ' תכף הציעו לו לשמש כדיין ורב העיר.
נהג להסתגר בביתו ולשקוד על התורה והעבודה יומם ולילה, תפילות באריכות ודביקות, ישן שעות ספורות ואכל רק פת במלח. כאמור כיהן כאב״ד (אב בית דין) בעיר שאץ, השיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו ממקומות שונים ומאידך נודע והתפרסם כפועל ישועות בקרב הארץ.
רבי שלום זצ"ל כתב במכתב לבנו, בו הוא מתאר את אשר עבר עליו: ונהירנא זה קרוב לארבעים שנה, אחר חתונתי ישבתי וחשבתי מה יהי' תכליתי בתורה ובעבודה, והתחלתי לבכות בחדרי, וכתבתי תיכף מכתב ברגשות לבבי לאבי הרב הצדיק זצ"ל, והשיב לי בזה"ל "יעזור ה' שלא תנתק השלשלת מדור לדור, כי מוכרח אתה לדעת מי אתה ומאין באת, נכד אתה לזקנינו הרה"ק ר' מאיר'ל מפרימישלאן ולמעלה בקודש, ואמר זקנינו רבי מאיר הגדול מפרימישלאן כי מחורבן הבית עד אליו דור אחר דור היו בעלי רוח הקודש".
בלונדון הבירה
בשנת ה'תרפ"ז היגר לאנגליה ולבקשת מכריו נשאר להתגורר בעיר לונדון הבירה. שם העמיד את הדת על תילה, ייסד את תלמוד התורה "יסודי התורה" ודרש כי ילמדו בו בשפת האידיש ולא באנגלית, הקים והכשיר מקוואות. עורר על שמירת השבת, הקפיד לקיים מצות הכנסת אורחים. מעת לעת כתת רגליו בין עשירי אנגליה ואסף כספים על מנת להעניק צדקה לכל נזקק ובפרט לעניי ארץ ישראל. מעולם לא נגע בכתבי עת – עיתונים. ומיעט להשתתף בשמחות אליהם הוזמן אפילו בשל נכדיו על מנת לא לבטל לימוד תורה. הוא זה שהוכיח ופסק כי כל הקמח המיוצר מחיטים שצמחו ברחבי אנגליה אינו כשר להכנת מצות לחג הפסח היות ומזג האוויר באנגליה לח כל השנה ולכן קיים בהם חשש חימוץ.
במשך כשלשים שנה ישב בלונדון והשפיע על דמותה הרוחנית, הכל ראו בו דמות של צדיק וקדוש עליון וכחד מקמאי הדבוק בקונו.
לזכותו יש לזקוף כמעט את כל הרוחניות הקיימת כהיום בלונדון המעטירה, שכיום הוא מובן מאליו, אבל בעת שהוא הגיע לשם היה מצבה הרוחני קשה מאד. והוא פעל ועשה הרבה למען החינוך הטהור שם, עד שב"ה קם דור חדש של חסידים ואנשי מעשה הצועדים בגאון ובעוז בדרכי היראה והקדושה.
קדושתו ופרישותו היו לשם דבר – היו לו גינוני קדושה ופרישות מופלאים שלאו כל מוחא סביל דא. ולמדוגמה מספרים כי מעולם לא שתה שום משקה מלבד מים או קפה. בלילה שכב כאשר קצות רגליו היו מגולות מחוץ למיטה שלא יעמיק מדאי בשנתו. לא אחת בימות החורף היה החדר כ"כ קר עד שהמים שבחדר היו נקפאים נרוב קור, אך גם בתקופה זו הוא לא כיסה את רגליו בשינתו. רוב שנותיו לא ישן בשעות הצהריים כלל אפילו בשבתות. כאשר נצרך לנסוע ברכבו נהג לשבת על קצות הכסא ואחז את עצמו שלא יפול, באמרו "איך וויל נישט זיצ'ן ווי א פולישער פריץ" – "אייני רוצה לשבת כפריץ פולני".
נֶאֱזַר בִּגְבוּרָה וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ
נֶאֱזַר בִּגְבוּרָה וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת הַשַּׁעְרָה, וְחֶרֶב הוֹציא מִתַּעְרָהּ – מלחמותיו למען כבוד שמו ית' היו לשם דבר והרבה לדבר ע"ז וגם בספריו כתב על-כך רבות – שלא להתפעל משום איש במקום שצריך למחות על כבוד שמים, וכדברי הרמ"א בריש חלק או"ח ס"א "ואל יתבייש מפני בנ"א המלעיגים עליו", רבים הם הסיפורים שבו נראתה גודל מדרגתו בענין זה, היה פעם שנגיד אחד מפורסם בלונדון שהיה איש חסד ותמך בו רבות הזמינו לשמחה, ויהי כבואו לשמחה כבדו והושיבו בראש המסובין, באמצע הסעודה נכנס לשם ראביי מסוים שכיהן כ"רב מטעם", והיה רחוק מיר"ש, הלה בראותו את הרה"ק רבי שלום הבין מיד שלא כדאי לו לשבת סמוך איליו, וע"כ התיישב בצד השולחן, אולם רבי שלום זצ"ל שאש הקודש יקדה בקרבו חרה לו מאוד על בעל השמחה שהזמין את אותו האיש לשמחתו, ולא שת לבו לכבודו של הנגיד ולא לכבודו של "הראביי" וקרא לבעל השמחה ושאל אותו למה הבאת לנו את ה"גלח" לכאן וכך קיים בה"ראבי" את ההלכה "ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם… ודהמע"ה אמר הלא משנאיך ד' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו' " (ע' ביאור הלכה ס"א ד"ה ולא).
צוואתו
ציווה לתרגם את צוואתו בשפות יידיש ואנגלית באר היטב ובה כתב:
"…עוד זאת אומר בעניי, ידוע שתמיד רציתי להשיב רבים מעוון ולפעמים ברוך ה' עלתה בידי כהוגן, רצוני בזה אי"ה גם אחרי פטירתי מן העולם הזה השפל לג"ע והיינו כן, מי שיצטרך ישועה ורפואה לו או לזולתו ילך על קברי ויעשה כזה:
בבואו (טוב אם אפשר ביום שישי, ערב שבת קודש בבוקר) ידליק נר אחד עבור הנשמה שתלך ותודיע לי כי אני מתבקש.
אז ידליק 2 נרות עבורי ויאמר המבוקש והשמות, ברור שאלך לאבותי הקדושים שהם יעוררו רחמים לישועה ורפואה.
אבל בתנאי כפול: שהמדובר או זולתו יבטיח לי להטיב דרכו לשמים בדבר אחד, מי שחנותו פתוחה בשבת קודש יבטיח לי שיסגור, מי שהיה מגלח זקנו בתער באיסור יעשה עתה במספריים, אישה שלא שמרה ר"ל נדה וטבילה מעתה תבטיח לי שתשמור כתורה וכהוגן, אישה שגילתה שערות ראשה מעתה תבטיח לשאת שייטיל, איש בן תורה שאינו לומד יבטיח שמעתה ילמד בכל יום ויום ודווקא גמרא וכדומה כל אחד יבטיח איזה דבר טוב להטיב מעשיו.
אז אי"ה אראה להשתדל לעורר רחמים אבל זאת ידעו כל הבאים אלי ויבטיחו כנ"ל, לקיים מוצא שפתיהם. לא לשטות אותי לשעתו ח"ו ח"ו כי אז אהיה ברוגז גדול ודי בעוה"ר ברמאות שיש בעוה"ז – אך לא בעולם הבא שהוא עולם האמת…"
רבי שלום זצ"ל הותיר אחריו ברכה לדורות כתבי ידות הרבה בכל מקצועות התורה, ונדפס ממנו ספר "אור גנוז" שני כרכים עה"ת והמועדים, ו"דעת שלום" ד"כ על פרק שירה, ועוד, ועתה כאמור לקראת ההילולא ה-63 הודפס מחדש קונטרס 'דעת שלום' על מעשה "בן המלך ובן השפחה שנתחלפו" מהספר הקדוש 'סיפורי מעשיות'.
כאמור ביום כ"ב טבת דשנת ה'תשי״ח השיב את נשמתו ליוצרה.
גדולים צדיקים במיתתם – מאז הסתלקותו ועד עצם היום הזה נעשה ציונו כתל תלפיות לרבים מכל קצווי תבל הכמהים לישועות וניסים, ומגיעים למקום להעתיר בתפלה ובתחנונים, ורבים רבים המה העדויות על אנשים למאות ולאלפים שנושעו על קברו והגיעו אל המנוחה ואל הנחלה בזכותו.
לצפייה ולהורדה:
