הטרגדיה המחרידה במרוקו: בצפת בביתו של הרב שמעון תפילינסקי ז"ל מחכים שמונה יתומים ילדים קטנים, הצעיר תינוק בן כ-90 יום בלבד, והוא כבר יתום!. הם עוד לא מבינים שאבא, שיצא למסע קודש בקברי צדיקים, כבר לא ישוב. בשעה קשה זו, כולנו מושיטים יד ומסייעים למשפחה בשעתה הקשה:
האסון הנורא זעזע את כולנו. חמישה מיקירי אנ"ש חסידי ברסלב מעיה”ק צפת נספו בתאונה המחרידה במרוקו, בהם הרב שמעון תפילינסקי ז”ל, אברך צעיר בן 33, אב לשמונה ילדים רכים, שחייו נגדעו באחת.
בביתו בצפת מחכים האלמנה הצעירה ושמונת הילדים הקטנים, כאשר הקטן הוא תינוק בן 3 חודשים בלבד. הם עוד לא מבינים שאבא, שיצא למסע קודש בקברי צדיקים, כבר לא ישוב לעולם. האמא הצעירה, שהפכה לאלמנה בן רגע, מנסה לאסוף את שברי ליבה ולהיות חזקה עבור ילדיה.
רק לפני חודשים ספורים חגגה המשפחה את ברית המילה של הבן השמיני בקיבוץ הקדוש באומן. וכעת, בטרגדיה שקשה לתפוס, נותרו הילדים יתומים מאב.
האברך הרב שמעון תפילינסקי ז”ל היה סופר סת”ם מוערך, אברך שכל חייו היו תורה ומשפחה. אדם יקר שביקרים, אנ"ש בצפת יודעים לספר על אברך משכמו ומעלה, שמתחיל את עבודתו הקדושה בשעות הלילה כאשר הוא קם מידי לילה בחצות ומעיר כמה חברים מאנ"ש לעבודת הבורא.
"תישן בקבר":
אחד מחבריו שולח ל'ברסלב נייעס' מילים מרטיטות שהרב שמעון ז"ל שלח לו, פני תקופה קצרה, זה היה כאשר חבר ביקש מר' שמעון ז"ל כמה מילים וכך כותב לו החבר "תן לי משפט שיתן לי כוח לצאת מהבית, בבקשה". ר' שמעון ז"ל שולח לו "תישן בקבר"!!! אוי כמה מרטיטים המילים "תישן בקבר" אלו המילים הבודדות שר' שמעון בוחר בכדי לעורר את חברו לעבודת הבורא…
ר' שמעון היה אדם שתמיד חייך, תמיד עזר, תמיד היה שם בשביל כולם.
בשעה קשה זו, כשהמשפחה מתמודדת עם האובדן הנורא, כולנו מתגייסים לדאוג לצורכי הילדים היתומים, היומיומיים; לאפשר המשך שגרת לימודים; לסייע בהוצאות הבית הכבדות ולתמוך באלמנה הצעירה שכעת צריכה להתמודד לבד.
בואו ניתן להם כעת כתף תומכת ואוהבת בשעה קשה זו שאביהם העטוף בטלית עדיין באדמת ניכר, זה הזמן להשיט יד רחבה! ואבי היתומים יברך אתכם במידה כנגד מידה!
הביטוי 'תישן בקבר' הוא על פי המסופר באבני"ה ברזל:
מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה מְגֻדָּל בֵּין הַמִּתְנַגְּדִים, וְהָיָה קָשֶׁה לוֹ לְהִתְקָרֵב לְהַחֲסִידִים. אַךְ אַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁאכַל מְזוֹנוֹת עַל שֻׁלְחַן חוֹתְנוֹ, חָזַר לֶאֱכֹל מְזוֹנוֹת עַל שֻׁלְחַן אָבִיו, וְאָז נִתְחַבֵּר עִם רַבִּי לִפָּא, וְהִתְוַכַּח עִמּוֹ רַבִּי לִפָּא וְטָעַן עִמּוֹ, כִּי הַחֲסִידִים הֵם אַנְשֵׁי אֱמֶת וְרָאוּי לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם וּלְהִתְחַבֵּר עִמָּהֶם. וּפַעַם אַחַת בָּא לְנֶעמִירוֹב אִישׁ אֶחָד מֵעִיר הַאנִיפָּאלְיֶע, אֲשֶׁר הָרַבִּי רַבִּי זוּשָׁא זַצַ"ל הָיָה שָׁם, וְקִיְּמוּ בּוֹ מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים וּכְשֶׁנָּטַל יָדָיו לַאֲכִילָה, בֵּרֵךְ בִּרְכַּת נְטִילַת יָדַיִם וּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא בְּכַוָּנָה, וַיִּישַׁר מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: הַאִם אַתֶּם מַכִּירִים אֶת הָרַבִּי רַבִּי זוּשָׁא? וְעָנָה לָהֶם: בְּוַדַּאי אֲנִי מַכִּירוֹ וְגַם רָגִיל אֲנִי לְהִכָּנֵס אֶצְלוֹ וְכָל הַהִתְעוֹרְרוּת לַעֲבוֹדַת ה' שֶׁיֵּשׁ לִי קִבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ, וְסִפֵּר לָהֶם עוֹד קְצָת מִסֵּדֶר עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל רַבִּי זוּשָׁא זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אֵיךְ שֶׁבַּחֲצוֹת לַיְלָה מַפִּיל אֶת עַצְמוֹ מִמִּטָּתוֹ וְצוֹעֵק וְאוֹמֵר: זוּשָׁא, זוּשָׁא הִתְעוֹרֵר כְּבָר אֶת הַשְּׁאָר כְּבָר תִּישַׁן בַּקֶּבֶר… "זוּשָׁא, זוּשָׁא הֵייבּ זִיךְ שׁוֹין אוֹיף דִּי רֶעשְׁט וֶועסְטוּ שׁוֹין דֶער שֶׁאפְן אִין קֶבֶר…", וְעוֹד שְׁאָר עֲבוֹדוֹת כָּאֵלּוּ, וְנִתְעוֹרְרוּ מְאֹד לִנְסֹעַ וּלְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, כִּי רָאוּ שֶׁהֵם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, וְעִנְיָן זֶה הָיָה כַּמָּה שָׁנִים קֹדֶם הִתְקָרְבוּתוֹ לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה