הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם • אמש ט"ז טבת חל יומא דהילולא ה-77 של הגאון רבי אפרימ'ל קראקבסקי זי״ע מפשעדבורז' – ירושלים מגדולי אנשי שלומינו חסידי ברסלב בדור הקודם, רבו של הגרי"מ שכטער שליט"א:

אמש ט"ז טבת (שלישי) חל יומא דהילולא ה-77 של הגאון המפואר הרה"ק רבי אפרימ'ל קראקבסקי זי״ע מפשעדבורז' – ירושלים מגדולי אנשי שלומינו חסידי ברסלב בדור הקודם, רבו של הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א

הגאון רבי אפרים צבי קרקובסקי זצ"ל נולד לאביו הגה"צ רבי אלתר בן ציון קרקובסקי זצ"ל, מורה הוראה בעיר פשדבורז' שבפולין, נכדו של הרה"ק רבי דוד'ל מללוב.

רבי אפרים זצ"ל התקרב יחד עם חברו הטוב  'רבי פנחס'ל עילוי' תלמידו של בעל ה'אבני נזר' מסוכטשוב, ע"י החסיד המופלא רבי נחום שוסטר זצ"ל. אחיו של מוסר הנפש הנודע הרה"ח ר' נחמן שטרקס זצ"ל מאנ"ש שהיה סבו של יוסל'ה שוכמכר הידוע.

בשנת תרצ"ו עלה רבי אפרימ'ל זצ"ל לארץ הקודש. ובתקופה הראשונה התגורר כאן בארץ ישראל בבית הרה"ח רבי דוד שכטער זצ"ל, אביו של הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א, או אז ספג ממנו הגרי"מ שכטער שליט"א רבות, והיו שאף כינו את הגרי"מ שליט"א כתלמידו של רבי אפרימיל זצ"ל.

רבי אפרימ'ל פשדזבורז'ער זצ"ל הותיר אחריו כתבי יד רבים ומכתבים שרובם הגדול אבדו, וחיבר את ספר 'עונג שבת'.

לפניכם כתבה מיוחדת מתוך דבריו של הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א. הדברים מתוך עלון 'קרני אור' פרשת ויחי תשפ"א, מדור: הליכות ועובדות מחכימות, שנערכו ועבדו מתוך אוצרות שיחותיו, של הגרי״מ שכטער שליט״א – והזכויות שמורות להם

הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם… מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד 

עובדות הוד וגילויים חדשים על הצדיק הקדוש רבי אפרימל קראקבסקי זי״ע מפשעדבורז' -ירושלים. למלאת יובל וחצי מהסתלקותו ביום ט״ז טבת תש"ו

מעשיו של רבי אפרימ׳ל כוסו בהסתרות על גבי הסתרות. עם זאת, כשהתגורר בביתנו הצליח אבי מורי [רבי דוד שכטער] ע"ה לראות לא אחת את הנהגותיו הפלאיות, שכל אחת מהן היתה צריכה לימוד, ואבי מורי לא וויתר והיה שואל את רבי אפרימ'ל ממי למד הנהגה זו שנגלתה לעיניו. לפעמים היה רבי אפרימ'ל משיבו שזאת למד מרעהו וחברו בעבודת השי"ת, רבי פנחס’ל עילוי [הקדוש רבי פנחס הכהן גרוסבארד זצ"ל, תלמידם של האבני נזר והשם משמואל, ומגדולי אנ"ש באומן ובפשעדבורז', נספה בשואת פולין הי"ד].

תפילתו תמיד היתה בחיות פנימית ובקול דממה דקה, ורק בהגיעו לקריאת שמע הקפיד לקיים את ההלכה הפסוקה בשו"ע (או"ח סי׳ סא ס"ד) לקרות את הפסוק הראשון בקול רם, ובהיות שכמעט ולא היו שומעים את קולו התפלאו כל המתפללים למשמע קול שאגתו, כי לא ידעו שיש לו קול אדיר כזה.

אולם תחום אחד הצליח בגדלותו להסתיר יותר מכל, והוא, גאונותו העצומה בתורה בנגלה ובנסתר. בפשעדבורז' כיהן כרב ודיין, אבל כאן בירושלים עשה את עצמו כאיש פשוט. אחד משכניו, מגדולי תלמידי החכמים, שהכיר אותו היטב, התבטא לאחר הסתלקותו שאינו יכול למחול לעצמו כיצד העלים ממנו רבי אפרימיל את גדלותו בתורה…

דקדוקו על קוצו של יו"ד בכל הנוגע להלכה היה להפליא. בימים ההם נדיר היה למצוא סט שלם ומהודר של ספרי קודש, רבי אפרימיל זכה והיה ברשותו נ"ך מדפוס חדש. באחת השבתות שלח אותי אבי לשאול מרבי אפרימיל כרך אחד מספרי הנביאים, אך כשדפקתי על דלת ביתו התנצל שאסור לו להשאיל את הספר, כיון שאבי לא יספיק לעיין בספר מבעוד יום, ונמצא שיש בזה משום מכין משבת לחול.

קרה פעם בערב שבת שאבי ראה את רבי אפרימיל מגרד את האותיות החרוצות בביסקוויט אשר בידו, שיער אבי שהוא עושה זאת כדי שלא להיכנס לשאלה של "מוחק" כאשר יאכל את הביסקוויט בשבת, אבל תמוהה היתה חומרא זו בעיניו, שכן יש בה כמה צדדי היתר בפוסקים (עי' רמ"א או"ח סי׳ שמ סיג, ובנו"כ). פנה אבי ושאל את רבי אפרימיל לפשר מעשהו. השיבו רבי אפרימיל שיש לו סיבה אחרת לגמרי… האותיות הטבועות בביסקוויט כתובות בשפה האנגלית, ובהיות והזהירנו רבינו לרחק מדעתנו חכמות ולשונות הגויים אינו רוצה להכניס לפיו דבר מאכל הנושא עליו את לשונות העכו"ם…

מאידך, כמה חיבב רבי אפרימיל כל דבר שנקרא עליו שם קדוש, כשהיה צריך לקנות מצות, נהג לקנות דווקא מצות ממאפיית "מצות ירושלים", היות והמצות קרויות על שם עיר הקודש!

בהיותי ילד הייתה למשפחתנו הזכות לארח בביתנו את רבי אפרימיל. אבי מורי ע"ה היה משכיב אותי על מיטתו של רבי אפרימיל, כדי שאספוג לתוכי את רוחו הקדושה של צדיק נשגב זה. וזוכרני שכל אימת שהייתי מתעורר בלילה שמעו אזני את שפתותיו מרחשות דיבורי קודש.

תחילה הגיע רבי אפרימיל להתגורר בביתנו בעיר העתיקה לבדו וללא משפחתו. פעם נכנס רבי אפרימיל לביתנו והתברר לו שאמי שוהה בבית ואילו אבי איננו, על אתר הסתובב רבי אפרימיל ופנה לבית המדרש, באשר ברוב קדושתו פחד כמאש מאיסור יחוד וסירב לסמוך על שום היתר של "בעלה בעיר" וכדומה.

כעבור הזמן, עלתה אשתו הרבנית הצדקנית ע"ה לירושלים, כשבכוונתה לגור יחד עם בעלה הקדוש. כשנודע לנו דבר בואה חששנו לא ידענו אם תהיה לנו האפשרות להצטופף בביתנו הקטן עם אשה שאיננו יודעים את אורחותיה, ושמא תהיה עלינו לטורח, אבל אחר הגיעה ראינו שאדרבה, אשת חיל היא ותמיד הושיטה את ידה לעזור ולסייע.

בשבועותיו האחרונות נחלש גופו של רבי אפרימיל, ועם זאת לא ויתר רבי אפרימיל לעצמו והתעקש לצאת לבית הכנסת לומר ולשמוע דברים שבקדושה. דאגה הרבנית המסורה וניסתה להניא אותו מלצאת מהבית, אך רבי אפרימיל לא שעה לתחנוניה והיה משיב לה: סיאיז שפעט, סיאיז שפעט…

תמיד התייחס אלינו, ילדי הבית, בחביבות גלויה ובהבנה. פעם ניסו הילדים לבחון את סבלנותו וטמנו לו מוקש. אמנו היתה מכינה לו מדי בוקר שתי ביצים מבושלות, יום אחד חוררו הילדים את הביצה ורוקנו את תכולתה טרם בישולה, לאחר הגישו לו את קליפות הביצים הריקות… לאחר מעשה שאלו אותו: איך הייתה ה'ארוחה'? השיב: "ברוך השם, טוב מאד"…

בתקופה זו נחלתה קשות אחותי הרבנית פיגא רחל אנשין ע"ה, זכור לי שבעיצומו של יום השבת קודש הדליקו בבית אש כדי לצרוב בה מחט עבור רפואת הילדה שנשקפה סכנה לחייה. רבי אפרימיל היה ניצב תכופות ליד מיטת החולה והושיט לעברה את ציציותיו, בהמתינו עד שיבחינו עיניה בציציות, חזקו עליו דברי רבינו (תורה ז) "סגולה לחולה להסתכל על הציצית". למותר לציין שהילדה החלימה מחולייה.

עד אחרית ימיו זכר רבי אפרימיל את החסד אשר עשה עימו אבי מורי ע"ה. רגיל היה רבי אפרימיל לכתת רגליו בבתי כנסיות לאסוף כסף לנצרכים, הוא עצמו לא נהנה מאומה מכספי הצדקה, ואני זכיתי להיות השליח שלו לחלק את המעות לנצרכים כמו: אבי מורי, רבי שמואל שפירא, ועוד תלמידי חכמים שהיתה שעתם דחוקה.

כל מי שבא במגע עם רבי אפרימיל זכרונו לברכה, נשאב היה מאליו לתהות אחר מעשיו וללמוד ממידותיו התרומיות, שהיו מושלמות באופן בלתי מצוי.

תלמידו רבי הלל מיכאליץ ז"ל מתל-אביב סיפר לי שעוד בפולין הביט תמיד אחריו ביראת הרוממות, בהגיעו פעם לעיר לודז' ועבר ברחובותיה נעצרו כולם להביט על איש מורם מעם זה וניגשו אליו לקבלת שלום ולהתברך מברכות פיו.

עוד שמעתי מרבי הלל, שבצעירותו נישא רבי אפרימיל לאשה שלא יכלה לסבול את צדקותו ופרישותו, אביה "ריחם" על ביתו וסידר לה גט פיטורין. לא עבר זמן רב, וחרטה עמוקה מילאה אותם בהבינם איזה אוצר יקר איבדו מרכושם, אך רבי אפרימיל כבר הקים את ביתו בשנית. ראה רבי אפרימיל את צער חותנו לשעבר והרבה להגיע אליו לשוחח ולהפיס את דעתו, ולא עוד אלא שהיה מבקש ממנו מחילה על ה"צער" שכביכול גרם לו, בו בעת שהאשמה לא היתה תלויה בו כלל ועיקר…

בשנה אחת נסע אבי מורי בצוותא עם רבי אפרימיל לתת נייחא למוחין בבית הארחה. יחד עמם שהה שם אחר מגדולי הרבנים שמטבע הדברים נפעם מאד, ועקב כל משך שהותו במקום אחרי רבי אפרימיל. ברוב התפעלותו התבטא ואמר לאבי מורי ע"ה: "כ'האב געזען אין מיין לעבן א סאך גוט יידן, אבער א זוינס נישט"… [= ראיתי בחיי הרבה אנשים טובים וצדיקים, אבל כזה לא ראיתי מעודי…]

רבי שאול קסטלניץ זצ"ל, מחשובי חסידי סלונים, היה שכנו של רבי אפרימיל בשכונת בית ישראל, בהכירו את שכנו מקרוב נוהג היה לומר: "אדם זה אינו שייך לדור שלנו כלל"!

*

באתר המכירות 'קדם' הוצע למכירה לפני כשנתיים מכתב בכתב ידו, על הקמת בית כנסת של חסידי ברסלב בירושלים – מלפני 80 שנה, שבט תש"א

מתוך המכתב: "חסידים ואנשי מעשה השותים מימי הנ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה", "לבנות בית בירושלם להגדיל כבוד שם רבינו ז"ל, כי קרוב הדבר כי עי"ז יתווספו ויתרבו נפשות לרבינו ז"ל ותתרבה האמונה…".

*

כאמור לפני 77 שנים ביום ט"ז בטבת שנת ה'תש"ו הסתלק רבי אפרים צבי זצ"ל, והוא בן שישים ושש, ונטמן בירושלים עיה"ק בהר הזיתים.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן

למעבר לכתבה מלאה על תולדות חיו בשער ברסלב הקש כאן