רבי שמואל הורביץ זצ"ל: "חמשה עשר בשבט ר"ה לאילנות כי האדם עץ השדה, והוא יו"ט שאין אומרים תחנון, ובזה היום נולד מורינו ר' נתן ז"ל". (ימי שמואל, פ' קסח):
בט"ו בשבט ראש השנה לאילנות, על כן טוב ונכון לבקש ולהתחנן מלפניו ביום זה. וידוע הוא מרבותינו חכמי אשכנז ז"ל שצריך לבקש ביום ט"ו שבט בפרטות על האתרוג, שיזדמן לישראל אתרוג טוב. (לשון חכמים חלק א' סימן ל"ו)
במקום הקדמה: מן הראוי להביא חלק ממכתבו של הגה"ח רבי אברהם שטערינהארץ מגדולי זקני אנ"ש בדור הקודם (ונכד מוהרנ"ת זיע"א) שכתב ביום ג' לסדר 'למען תספר' פרשת בא שנת תרצ"ג למוה"ר אהרן יהודה ציגעלמאן ז"ל בו נראה את התייחסותם של חסידי ברסלב מהדור הקודם ליום נשגב זה:
רב טוב וחיים ושלום וכל מני הרחבת הדעת יגיע לכבוד ידידי מאז ומקדם מפיץ ספרי האדמו"ר כש"ת מוה"ר אהרן יהודה נ"י ע"ש כל אשר לו יחיו.
אחד"ש…יום חמשה עשר … שגם זה מהזמנים שהאדמו"ר זלל"ה חשב אותו ובזה"ל "און אז סעקומט פורים בין איך גאר עפיס אנדירש, און פריר חמשה עשר" (וכאשר מגיע פורים אני משהו אחר לגמרי ולפניו חמשה עשר) מובן שגם בחמשה עשר יכולים לעשות חיל, חוץ מה שהוא ר"ה לאילן ואדם עץ השדה ונצרך לחניטה טובה לעשות אח"כ פירות טובים בחי' ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה שהם מצות ומעש"ט.
ידידו המצפה למכתבו בדרך שלום ומעתיר בעדו ובעד כאנ"ש
אברהם כוכב לב (שטערינהארץ)
מתוך עלון קרני אור תשפ"א
שאלה:
בשבוע הבעל"ט עומד לחול יום 'חמשה עשר בשבט', ורציתי לשאול כיצד התייחסו אנ"ש ליום זה, ואיזה מקום תפס יום זה אצלם. האם הוא יום חג, וכיצד מתנהגים בו? ראיתי בליקוטי הלכות הל' ערלה שמדבר דברים נפלאים על יום זה, אבל אני שואל הלכה למעשה אם יש איזה התייחסות בפועל מאנ"ש ליום זה? אשמח אם תשיבוני בטרם יחלוף יום זה…
תשובה:
שאלת אם יום זה הוא 'יום חג': ובכן, יום "חמשה עשר בשבט" אינו מוזכר במשנה או בברייתא כיום חג, אבל הראשונים כתבו שאין להתענות בו, שהרי נמנה במשנה כאחד מארבעה ראשי שנים, וכשם שהשלשה – שהם אחד בניסן ואחד באלול ואחד בתשרי – אסורים בתענית, אף הרביעי שהוא ט"ו בשבט אסור. ואפילו חתן ביום חופתו אינו מתענה בט"ו בשבט, כיון שמוזכר בגמרא.
והנה, בדברי רבינו הקדוש, נמנה יום זה של 'חמשה עשר בשבט' בין שאר המועדים! וזאת, בשיחתו אודות התחדשות השגתו בכל מועד ממועדי השנה, מדי שנה. וכך אמר רבינו הקדוש: "כל סדר הזמנים של כל השנה, דהיינו; ראש השנה, יום כיפורים, סוכות, הושענא רבא, שמיני עצרת, חנוכה ופורים. ומקודם לו 'חמשה עשר [בשבט]' פסח, שבועות, וכו' – בכל זמן וזמן מאלו הזמנים, אין אני כמו מקודם! ואמר בזו הלשון: אז סע קומט די צייט, בין איך ניט דאס וואס פריער" (חיי מוהר"ן, פט).
ומפרש מוהרנ"ת וכותב: "המובן מדבריו היה, שבכל אלו הזמנים הוא בא על השגה ודעת חדש לגמרי, ואינו עובד את השם יתברך באלו הזמנים עם העבודה שעבד כבר באלו הזמנים בשנים שעברו, רק בכל שנה ושנה הוא בא על השגה חדשה לגמרי, ויש לו עבודה חדשה באלו הזמנים!" (שם).
ולכן, גם אנו, עלינו להידבק בדרכיו הקדושים, ולראות ולהשתוקק לבוא בכל אלו הזמנים – ואחד מהם, הוא יום חמשה עשר בשבט – על השגה ודעת חדש לגמרי. ולא להזדקן ולעבוד את ה' ביום חמשה עשר בשבט של שנה זו, כמו בט"ו בשבט הקודם, רק לבוא בכל שנה על השגה חדשה לגמרי, ולעבוד את ה' בעבודה חדשה!
ורבי שמואל הורביץ זצ"ל למד מדברי רבינו הנ"ל, שיום 'חמשה עשר בשבט' הוא התחלת הארת הימים טובים של השנה החדשה! ואלו הם דבריו במכתב: "והשבוע הבא הוא חמשה עשר בשבט ר"ה לאילנות כי האדם עץ השדה, והוא יו"ט שאין אומרים תחנון, ובזה היום נולד מורינו ר' נתן ז"ל (כמובא בימי מוהרנ"ת ח"ב) שהי' ראש לכנס"י (ורבינו ז"ל היה הולדתו בר"ח ניסן (בשבת) שהוא ר"ה למלכים ולרגלים וחודש שבט מזלו 'דלי', היה דולה ומשקה מתורת רבו לכל העולם כולו. וחמשה עשר בשבט הוא התחלת יו"ט של השנה. כי חנוכה הוא עדיין הגמר של ר"ה וימים נוראים, אבל התחלת הארה ויו"ט של השנה הוא חמשה עשר כמובא בחיי מוהר"ן סיפורים חדשים ס' ט' שרבינו ז"ל אמר שבאלו הימים אינו כמו קודם אלא הוא בריה חדשה ר"ה, וכתב 'ומקודם לו חמשה עשר' וכו', היינו שהתחלת הארת ויו"ט של השנה מתחיל מחמשה עשר שהוא כבר הכנה לפסח כי עפ"י רוב הוא בשבועות בשלח יתרו, שכל הסדרות האלו כבר הכנה לפסח שהוא התחלת התקרבות ישראל לשמים והקריאה מעורר הזמן" (מכתבי שמואל, כג).
והנה, הלכה למעשה, היו אנ"ש מבלים ביום זה בעבודת ה' בשמחה וחיות. וכבר אצל רבינו מצאנו שהיה אצלו סעודה ביום זה, כמובא בחיי מוהר"ן: "אחר שבת נסע למעדוועדיווקע, וביום שני היה 'חמשה עשר בשבט' ועשו סעודה, וישב אז עם אנשיו ואמר אז התורה שהיה צריך לומר לפניהם" (חיי מוהר"ן, קכז).
וכן אצל מוהרנ"ת מצאנו שישב ביום זה בסעודה, וכפי שמספר בספרו ימי מוהרנ"ת: "ואז עשה רבי דוב סעודה עבורי, בלילה השייך ליום רביעי שהוא ליל 'חמשה עשר בשבט', שהוא זמן לידתי, והזמין כל אנשי-שלומנו החשובים, וגם את רבי יעקב יוסף ובנו, והיינו כולנו מסובין אצלו" (ימי מוהרנ"ת ח"ב, לה).
וכן כתב במכתבו מיום ט"ו בשבט תר"ב: "שלום וחיים וכל טוב לאהובי בני חביבי הרבני וכו' מו"ה יצחק שיחי'. מכתבך קיבלתי עתה בהיותנו מסובים על השולחן אשר לפני ה' בזה היום 'חמשה עשר בשבט'. ותהילה לאל יש קצת אורחים אצלנו עתה, וקצת נשארו משבת העבר".
ולסיום אביא לך קטע נלבב מתוך 'ימי שמואל' שמתאר כיצד היה נראה אצל אנ"ש בירושלים יום זה: "וכשבאתי אני וחברי יעקב זאב מהישיבה בחצי היום, עשינו יום טוב, וישבנו לאכול ביחד פירות האילן ולעשות ברכות כמנהג העולם, והשתתף עמנו רבי שלמה וקסלער נרו יאיר, והביא אתו כל המיני פירות שהיה לו בביתו, כי מנהגו בכל שנה ושנה שיש לו יותר מעשרים מיני פירות האילן, וכן ר"ד עם רבי אלטר בנציון גם כן הצטרפו. וישבו ביחד בסעודה ואני ישבתי אצלם, ודיברו הרבה מהתעוררות, ומענין 'ראש השנה לאילנות' ו'האדם עץ השדה', ומענין רבינו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל, והיה לי חיות הרבה מזה, וגם שימחנו את עצמנו, כי כבר המתקת הדינים, כי אלו השני החדשים טבת ושבט הם קשים ודינים שולטים בהם, אבל מחצי שבט ואילך נמתקו הדינים. …והכלל כי שמחתי מאד, והיה לי חיות הרבה בזה היום מסעודתנו וישיבתנו ביחד, וגם למדנו ליקוטי הלכות מהלכות נטע רבעי המדבר מחמשה עשר בשבט, וזימרנו ורקדנו ובילינו את כל אחרי הצהרים בשמחה וחירות המוחין" (ימי שמואל, פרק קסח).
יהי רצון שנזכה לנצל יום זה כראוי!
*