זכרונם לברכה • אמש ביום ה' כסלו חל יומא דהילולא ה-390 של הגאון הקדוש בעל המהרש"א מורנו הרב רבי שמואל אליעזר איידל’ס זיע"א • רביה"ק הפליג מאוד בגדולתו וקדושתו:
הרה"ק רבי שמואל אליעזר בן מוהר"ר יהודה הלוי איידל'ס זיע"א, בעל מחבר הספרים הקדושים 'המהרש"א' – על הש"ס, נולד בעיר קראקא בשנת ה"א שט"ו, ובבחרותו למד תורה מפי רבו בעל הרמ"א רבי משה איסרליש זיע"א מחבר ההגהות על השו"ע, שעל פי פסקיו נוהגים כלל עדות האשכנזים.
פירושו על אגדות חז"ל מדגישים את הצורך בקבלת דברי חז"ל כלשונם, והוא דוחה בכל תוקף את הנסיונות להציג את אגדות חז"ל כמשל חינוכי בלבד. "אפילו כאשר סיפורים אחדים בחלק האגדי של התלמוד נשגבים מבינתנו" הוא אומר, "אנו חייבים לקבל אותם מתוך אמונה עמוקה, כי דעת חז"ל עמוקה ורחבה מיני ים, לאין שיעור מדעתנו אנו".
בשבחו וקדושת מקום מנוחתו התבטא פעם הבעל שם טוב הקדוש: "לו ידע העולם את גדולת המהרש"א – היו גוחנים ונושקים את עפר קברו". (שארית ישראל)
כאמור לפני כ-390, ה’ כסלו דשנת שצ”ב, עלתה נשמת הרה"ק המהרש”א בסערה השמימה, ולמחרת ביום ו' כסלו נטמן בבית החיים בעיירת אוסטראה שבאוקראינה.
* * *
רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א הפליג וסיפר ספורים נפלאים בגודל קדושת הרה"ק בעל המהרש"א זיע"א וספריו הקדושים, והדברים הובאו ב'שיחת הר"ן' (שיחה ה') וב'כוכבי אור' מביא ג' סיפורים שסיפר האדמו"ר זיע"א מגדולתו וקדושתו (סיפורים נפלאים), ו'באבניה ברזל' (סי' נ"ג), ועוד, לפניכם כמה מהדברים והסיפורים הנפלאים שהובאו בספרי רבינו הקדוש ותלמידיו זיע"א:
מַהֲרְשָׁ"א יֵּשׁ בָּהֶם עַמְקוּת וְשֵֹכֶל נִפְִלָא וְנָעִים מְאֹד
בספר הקדוש "שיחות הר"ן" (שיחה ה') מובאת שיחת רביה"ק בגדולת ספרו המהרש"א על הש"ס וז"ל:
הָיָה מְגַנֶּה מְאֹד אֶת סִפְרֵי הַמְחַקְּרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים, וְאָמַר שֶׁאֵין שָׁם כְּלָל שֵֹכֶל גָּמוּר כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּאֵיזֶה מַאֲמַר מַהֲרְשָׁ"א אוֹ מַהֲרַ"ם שִׁיף וְכַיּוֹצֵא מִסְּפָרֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עַמְקוּת וְשֵֹכֶל נִפְִלָא וְנָעִים מְאֹד, אֲבָל בְּאֵלּוּ הַסְּפָרִים לא נִמְצָא זֶה הַשֵּׂכֶל כְּלָל. כִּי הֵם מְדַבְּרִים רַק בְּדֶרֶךְ הֶקֵּשִׁים מִינֵהּ וּבֵהּ עַד שֶׁבָּאִים לְאֵיזֶה מוֹפֵת, אֲבָל הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה לְהַבְדִּיל אֵין שָׁם כְּלָל כְּלָל.
וְאָמַר: אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מִסִּפְרֵיהֶם רַק הוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת וְיֵשׁ לוֹ יִרְאַת הָעֹנֶשׁ כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה בִּתְחִלָּה הִיא רַק מֵחֲמַת יִרְאַת הָעֹנֶשׁ וּבְלִי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ אִי אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל כְּלָל בַּעֲבוֹדַת ה'. וַאֲפִלּוּ צַדִּיקִים צְרִיכִים גַּם-כֵּן יִרְאָה כִּי עוֹבְדֵי מֵאַהֲבָה הֵם מוּעָטִים מְאֹד מְאֹד וְעִקָּר הוּא יִרְאַת הָעֹנֶשׁ. כִּי הַיִּרְאָה עִלָּאָה בְּגִין דְּהוּא רַב וְשַׁלִּיט וְכוּ', הַיְנוּ יִרְאַת הָרוֹמְמוּת לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לְזֹאת הַיִּרְאָה אֲבָל עִקַּר הָעֲבוֹדָה הוּא רַק עַל-יְדֵי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ אֵצֶל רֹב בְּנֵי-אָדָם. וּמִי שֶׁלּוֹמֵד חַס וְשָׁלוֹם בְּסִפְרֵי הַמְחַקְּרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים נִכְנָס בְּלִבּוֹ סְפֵקוֹת וּכְפִירוֹת.
כִּי כָּל אָדָם נוֹלָד עִם רִשְׁעוּת כִּי טֶבַע כָּל אָדָם נִמְשָׁךְ אַחַר רִשְׁעוּת הַיְנוּ אַחַר תַּאֲווֹת רָעוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה רַחֲמָנָא לִצְלַן. רַק מֵחֲמַת יִרְאַת הָעֹנֶשׁ הוּא שׁוֹבֵר תַּאֲוָתוֹ וְנִכְנָס בְּדַרְכֵי ה'. אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמֵד בְּאוֹתָן הַסְּפָרִים שֶׁל חֲקִירוֹת חַס וְשָׁלוֹם אֲזַי מוֹצֵא לְעַצְמוֹ סְפֵקוֹת וּכְפִירוֹת שֶׁהֵם סִיּוּעַ לָרִשְׁעוּת שֶׁלּוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּטִבְעוֹ. וְעַל-כֵּן אֵין אָנוּ מוֹצְאִים כְּלָל שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה אָדָם נַעֲשֶֹה אִישׁ כָּשֵׁר וִירֵא ה' עַל-יְדֵי סִפְרֵי הַמְחַקְּרִים אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּמְצָא בְּדִבְרֵיהֶם אֵיזֶה דְּבָרִים מִמִּדּוֹת טוֹבוֹת וְכַיּוֹצֵא אַף-עַל-פִּי-כֵן הַכֹּל הֶבֶל כִּי הֶפְסֵדָם מְרֻבֶּה מִשְּׂכָרָם כִּי הֵם מְבַלְבְּלִים דַּעַת הָאָדָם מְאֹד.
וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה מִגֹּדֶל הָאִסּוּר לִלְמֹד אֵלּוּ הַסְּפָרִים רַחַמָנָא לִצְלַן. וְאָמַר: אַשְׁרֵנוּ שֶׁמּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בָּחַר לָנוּ חֵלֶק טוֹב מְאֹד וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וּפָתַח בָּהּ בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלֱקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְכוּ', בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת וּמוֹפְתִים שֶׁלָּהֶם רַק צִוָּה עָלֵינוּ לְהַאֲמִין בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה לְבַד וְעַל-כֵּן אָסוּר לָנוּ לִכָּנֵס בַּחֲקִירוֹת כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם. וְאַף שֶׁבַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא מְגַנֶּה יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, כְּבָר מְבֹאָר עַל זֶה תֵּרוּצִים בְּסִפְרֵי מוּסָר כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר עֲבוֹדַת ה' הִיא רַק עַל-יְדֵי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ כַּנַּ"ל.
וְאָמַר שֶׁאֵלּוּ הַתַּחְבּוּלוֹת וְהַהַמְצָאוֹת שֶׁהִמְצִיאוּ הַפִּילוֹסוֹפִים בְּחָכְמָתָם כְּגוֹן כְּלֵי מִלְחָמָה נִפְלָאִים וּשְׁאָר כֵּלִים הָעֲשֹוּיִים בְּתַחְבּוּלוֹת עַל-פִּי חָכְמָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר עִנְיְנֵי חִדּוּשִׁים שֶׁלָּהֶם שֶׁהִמְצִיא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵחַכְמֵיהֶם. אָמַר שֶׁהַכֹּל מִלְמַעְלָה כִּי לא הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם לָבוֹא עַל זֶה רַק עַל-יְדֵי שֶׁהִתְנוֹצֵץ לָהֶם הַשֵּׂכֶל בְּזֹאת הַחָכְמָה; שֶׁבָּא לְאוֹתוֹ הֶחָכָם הִתְנוֹצְצוּת מִלְמַעְלָה כִּי כְּשֶׁהִגִּיעַ הָעֵת וְהַזְּמַן שֶׁיִּתְגַּלֶּה אוֹתָהּ הַחָכְמָה אוֹ הַתַּחְבּוּלָה בָּעוֹלָם עַל-כֵּן שָׁלְחוּ לָהֶם מִלְמַעְלָה בְּשִֹכְלָם זֹאת הַתַּחְבּוּלָה כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם. כִּי בְּוַדַּאי גַּם הַחֲכָמִים הַקַּדְמוֹנִים שֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם חָקְרוּ גַּם עַל זֹאת. וּמִפְּנֵי מַה לא בָּאוּ הֵם עַל זֹאת הַתַּחְבּוּלָה וְהַהַמְצָאָה. רַק בֶּאֱמֶת הַכֹּל מִלְמַעְלָה וּכְשֶׁבָּא הָעֵת שֶׁיִּתְגַּלֶּה זֹאת הַדָּבָר, אֲזַי מִתְנוֹצֵץ לוֹ הַשֵּׂכֶל וְאָז בָּא אוֹתוֹ הֶחָכָם עַל אוֹתָהּ הַתַּחְבּוּלָה כִּי נִשְׁלַח לוֹ מִלְמַעְלָה מִמָּקוֹם שֶׁהִגִּיעַ לוֹ, כִּי בְּוַדַּאי אֵינָם מְקַבְּלִים דֶּרֶךְ הַקְּדֻשָּׁה רַק דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא אַחְרָא וְזֶה פָּשׁוּט
(וְגַם לְהַבְדִּיל אֵלּוּ הָאוֹמְרִים פְּשָׁטִים וְחִדּוּשִׁים בִּגְמָרָא פֵּרוּשׁ רַשִּׁ"י וְתוֹסָפוֹת אִלּוּ לא הָיָה נִשְׁלַח לָהֶם מִלְמַעְלָה מִן הַשָּׁמַיִם אִי אֶפְשָׁר לָהֶם כְּלָל לָבוֹא עַל הַחִדּוּשׁ, רַק בֶּאֱמֶת הַכֹּל מִלְמַעְלָה. וְכָל אֶחָד מְקַבֵּל מִמָּקוֹם שֶׁמְּקַבֵּל וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מַדְרֵגוֹת מֵהֵיכָן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְקַבֵּל הֶאָרָה וְהִתְנוֹצְצוּת בְּשִֹכְלוֹ וּמֵאֵיזֶה מָקוֹם מוֹשִׁיטִין לוֹ הַחִדּוּשׁ אוֹ הַחָכְמָה אֲבָל הַכְּלָל שֶׁכָּל מִינֵי חִדּוּשִׁים שֶׁמְּחַדְּשִׁים הַחֲכָמִים הֵן בִּקְדֻשָּׁה כְּגוֹן פְּשָׁטִים וּדְרוּשִׁים וְכַיּוֹצֵא הֵן לְהַבְדִּיל בְּעִנְיְנֵי חָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם. הַכֹּל מוֹשִׁיטִין לָהֶם וְשׁוֹלְחִין לָהֶם בְּשִֹכְלָם מִלְמַעְלָה. לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִמָּקוֹם הָרָאוּי לוֹ כַּנַּ"ל).
בספר הקדוש "כוכבי אור" מביא המחבר ה"ה רבי אברהם בן רבי נחמן (ראב"נ) ג' סיפורים שסיפר רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א על הרה"ק בעל המהרש"א זיע"א:
תְּסַלֵּק וְתַעֲבִיר מִיָּדְךָ אֶת כֶּתֶר הָרַבָּנוּת
הסיפור הראשון:
הָרַב הַמַּהַרְשָׁ"א זִ"לִ הָיָה רַב בְּאֵיזֶה קְהִלָּה וְהָיָה יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד עִם הַיְּשִׁיבָה שֶׁלּוֹ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וְאָז הָיָה נָהוּג, שֶׁרַב הָעִיר הָיָה כָּפוּף תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת רַב הַמְּדִינָה, שֶׁהָיְתָה מָרוּתוֹ עַל כָּל רַבָּנֵי הָעֲיָרוֹת, וְהָיוּ מֻכְרָחִים כָּל הָרַבָּנִים שֶׁל הַקְּהִלּוֹת הַשַּׁיָּכִים לְרַב הַמְּדִינָה לָבוֹא לְפָנָיו וּלְקַבֵּל פָּנָיו וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת כַּנָּהוּג בַּדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ, כְּשֶׁבָּאוּ כָּל רַבָּנֵי הַקְּהִלּוֹת לְקַבֵּל פְּנֵי רַב הַמְּדִינָה, לֹא הָלַךְ אֵלָיו עִמָּהֶם הָרַב הַמַּהַרְשָׁ"א, רַק יָשַׁב וְלָמַד כְּמִנְהָגוֹ, וְדָן אוֹתוֹ רַב הַמְּדִינָה לְכַף זְכוּת וְאָמַר: אוּלַי מֵחֲמַת שֶׁטָּרוּד הוּא בְּלִמּוּדוֹ, עַל-כֵּן לֹא בָּא לְקַבֵּל פָּנַי.וְנָסַע רַב הַמְּדִינָה אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר הָיָה חוֹנֶה שָׁם הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַמַּהַרְשָׁ"א זִ"לִ. כְּשֶׁבָּא אֶל הָעִיר, חָרְדוּ לִקְרָאתוֹ כָּל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר כַּנָּהוּג, וּבָאוּ כֻּלָּם לְקַבֵּל פָּנָיו. וְהִנֵּה הָרַב הַמַּהַרְשָׁ"א זִ"לִ, שׁוּב לֹא אָבָה לָלֶכֶת לְקַבֵּל פָּנָיו, וְדָנוֹ שׁוּב רַב הַמְּדִינָה לְכַף זְכוּת, וְתָלָה גַּם זֹאת בְּצִדְקָתוֹ מֵחֲשָׁשׁוֹ לְבִטּוּל תּוֹרָה, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְבַטֵּל מִלִּמּוּדוֹ.
עַד שֶׁעָמַד רַב הַמְּדִינָה וְהָלַךְ בְּעַצְמוֹ אֶל בֵּית-הַכְּנֶסֶת, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב שָׁם הַמַּהַרְשָׁ"א עִם תַּלְמִידָיו זִ"לִ, כְּשֶׁבָּא אֶל הַבֵּית-כְּנֶסֶת, לֹא זָז הָרַב הַמַּהַרְשָׁ"א מִמְּקוֹמוֹ וְלֹא הִפְסִיק מִלִּמּוּדוֹ וְלֹא נָתַן לוֹ שָׁלוֹם כְּלָל, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן דָּנוֹ לְכַף זְכוּת גַּם עַכְשָׁו… וְאָמַר: אוּלַי גַּם זֶה מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַפְסִיק לִמּוּדוֹ.
בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא בָּחוּר יְפֵה תֹּאַר לְבֵית-הַכְּנֶסֶת, וּמִיָּד חָרַד הַמַּהַרְשָׁ"א לִקְרָאתוֹ וְקָם מִלְּפָנָיו מְלֹא קוֹמָתוֹ וְחָלַק לוֹ כָּבוֹד וְדִבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה מְאֹד…. אָז קָצַף רַב הַמְּדִינָה מְאֹד עַל הַמַּהַרְשָׁ"א זִ"לִ וְכָעַס עָלָיו כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁבִּזָּה אוֹתוֹ, וְאָמַר לוֹ: "בַּתְּחִלָּה, כְּשֶׁלֹא בָּאתֶם אֵלַי לְעִירִי לְקַבֵּל פָּנַי דַּנְתִּי אֶתְכֶם לְכַף זְכוּת וְתָלִיתִי זֹאת בְּבִטּוּל תּוֹרָה אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁבָּאתִי לִמְקוֹמְכֶם וְלֹא בָּאתֶם אֵלַי, שׁוּב דַּנְתִּי אֶתְכֶם לְכַף זְכוּת וְתָלִיתִי זֹאת גַּם-כֵּן בְּבִטּוּל תּוֹרָה אַחַר-כָּךְ, כְּשֶׁבָּאתִי לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וְלֹא נְתַתֶּם לִי שָׁלוֹם שׁוּב דַּנְתִּי אֶתְכֶם לְכַף זְכוּת וְתָלִיתִי זֹאת גַּם-כֵּן בְּבִטּוּל תּוֹרָה, מֵחֲמַת שֶׁאֵין אַתֶּם רוֹצִים לְהַפְסִיק מִן הַתּוֹרָה כְּלָל וּכְלָל, אוּלָם עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה שֶׁשֶּׁקֶר הַדָּבָר, כִּי הֲלֹא אֶת הַבָּחוּר כִּבַּדְתֶּם וְדִבַּרְתֶּם עִמּוֹ הַרְבֵּה וְעוֹד בְּאֶמְצַע הַלִּמּוּד? וְכָעַס עָלָיו מְאֹד".
אָמַר לוֹ הַמַּהַרְשָׁ"א עַתָּה תִּרְאֶה מוֹפֵת, שֶׁהַבָּחוּר הַזֶּה יֵהָרֵג בְּעוֹד שְׁתֵּי שָׁעוֹת. מֵרֹב כַּעֲסוֹ עַל הַמַּהַרְשָׁ"א לֹא הֶאֱמִין לָזֶה הָרַב, וְרָצָה לְהַכְּחִישׁ זֹאת לִפְנֵי כֹּל, וְלָקַח אֶת הַבָּחוּר הַנַּ"ל וְהָלַךְ עִמּוֹ וְדִבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה הַרְבֵּה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲבֹר הַשְּׁתֵּי שָׁעוֹת וְלֹא יֵהָרֵג וְכָךְ יַכְּחִישׁ דִּבְרֵי הַמַּהַרְשָׁ"א זִ"לִ.
וְהִנֵּה מִדֵּי עָבְרָם בָּעִיר חָלַף וְעָבַר לְיָדָם אֵיזֶה אָדוֹן נָכְרִי וְיָרָה בִּקְנֵה שְׂרֵפָה לְפִי תֻּמּוֹ בְּאֵיזֶה עוֹף וְכַיּוֹצֵא כְּדַרְכָּם, וְטָעָה וּפָגַע בַּבָּחוּר הַנַּ"ל וְנֶהֱרַג מִיָּד בְּסוֹף שְׁתֵּי שָׁעוֹת כְּדִבְרֵי הַמַּהַרְשָׁ"א זִ"לִ…
תֵּכֶף רָץ רַב הַמְּדִינָה הַנַּ"ל וּבָא אֶל הַמַּהַרְשָׁ"א זִ"לִ בְּמוֹרָא. אָמַר לוֹ הַמַּהַרְשָׁ"א זִ"לִ עַתָּה תִרְאֶה, שֶׁעוֹד מְעַט יָבִיאוּ לְפֹה הָרוּג, וְכָךְ בְּתוֹךְ שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים, נִשְׁמַע קוֹל בָּעִיר שֶׁהֵבִיאוּ אֵיזֶה הָרוּג אֶל הָעִיר.
נִבְהַל רַב הַמְדִינָה הַנַּ"ל מְאֹד וְשָׁאַל אֶת הַמַּהַרְשָׁ"א זִ"לִ לְפֵשֶׁר הַדָּבָר, גִּלָּה לוֹ הַמַּהַרְשָׁ"א זִ"לִ אֶת כָּל הָעִנְיָן, הֱיוֹת שֶׁהַבָּחוּר הַנַּ"ל, הָיָה גִּלְגּוּל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וְעָנְשׁוֹ שֶׁל אַחְאָב הוּא, שֶׁנּוֹלַד בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה וְנֶהֱרַג, וּמֵחֲמַת זֶה חָלַק לוֹ כָּבוֹד כָּל-כָּךְ, וְתֵכֶף שֶׁבָּא בָּחוּר זֶה לָעוֹלָם תֵּכֶף נִבְרָא מַשְׁחִית וּמַזִּיק כְּדֵי לְהָרְגוֹ, וְהָיָה הַמַּזִּיק עוֹמֵד בַּמָּקוֹם הַהוּא, דְּהַיְנוּ: מִחוּץ לָעִיר, וְהָיָה מְצַפֶּה שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה הַבָּחוּר הַנַּ"ל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נֶהֱרַג עַל יָדוֹ וְעַתָּה מֵחֲמַת שֶׁאתֶּם עִכַּבְתֶּם אוֹתוֹ כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, עַד שֶׁנֶּהֱרַג כָּאן בָּעִיר עַל יְדֵי הָאָדוֹן הַנַּ"ל. עַל-יְדֵי-זֶה הָיוּ מֻכְרָחִים לִתֵּן לְהַמַּשְׁחִית הַנַּ"ל אִישׁ אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ. וְזֶהוּ הַנֶּהֱרַג, שֶׁנֶּהֱרַג עַל יָדוֹ, וֶהֱבִיאוּהוּ עַתָּה לָעִיר. וְכָעֵת צְרִיכִים אַתֶּם לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה, כִּי עַל יֶדְכֶם נֶהֱרַג זֶה הֶהָרוּג, כִּי אַתֶּם סִבַּבְתֶּם זֹאת עַל יְדֵי הָעִכּוּב שֶׁעִכַּבְתֶּם אֶת הַבָּחוּר פֹּה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל.
אָז נָפַל רַב הַמְּדִינָה לִפְנֵי רַגְלֵי הַמַּהַרְשָׁ"א וּפִיֵּס אוֹתוֹ וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו, שֶׁיִּמְחוֹל לוֹ. וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ תְּשׁוּבָה. אָמַר הַמַּהַרְשָׁ"א: תְּשׁוּבָתְךָ הִיא, שֶׁתְּסַלֵּק וְתַעֲבִיר מִיָּדְךָ אֶת כֶּתֶר הָרַבָּנוּת מֵהַמְּדִינָה, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ כָּךְ. (מַעֲשִׂיוֹת וּמְשָׁלִים).
הנס שארע בהלוויית המהרש"א
הסיפור השני:
ידוע היה גדולתו של הרה"ק בעל המהרש"א, גם בקרב הנוכרים שאינם בני-ברית והחשיבהו לאיש קדוש ומחולל נפלאות.קהילת אוסטראה סבלה מרורות מן הגויים המקומיים, אחד הדברים הקשים ביותר שחוותה הקהילה הקדוש באוסטראה היה שבית הקברות היה סמוך למקום הטומאה – בית התיפלה שלהם וכל לוויה חייבת הייתה לעבור דרך בית התיפלה, ומקום בית התיפלה הזה היה מקום טומאה נוראה שכל מי שעבר לידה עלו בליבו מחשבות כפירה נוראים רח"ל, וביותר היה הדבר בעת מהלך הלוויות נהגו כמרי הכנסיה להפעיל כוחות כישוף חזקים שהשפיעו על העוברים בסמוך לה והעלו בליבם מחשבות של כפירה ועבודה זרה. משהגיע זמנו של המהרש"א להיפטר לבית עולמו, ציוה כי על מיטתו יניחו את ספריו הקדושים "המהרש"א".
"אל דאגה" הבטיח לשומעיו, "בקרוב תסתיים הגזירה". קהל עצום ליווה את המהרש"א אל מקום מנוחתו. מן החלון של הכנסיה הטמאה השקיפו על הציבור הגדול המתקרב אותם כומרים שפלים ששמחו להתעלל ביהודים, ותכף כאשר התקרבה המיטה לעבר בית תיפלתם החלו הכמרים לצלצל בפעמונים המכושפים והתבוננו בהנאה מן החלונות. אולם איש מבין מלווי המיטה לא קרב אל בית התיפלה הטמא – הכנסיה. הקהל הרב עמד מלכת.
ולפתע התרומם הרה"ק בעל המהרש"א והתישב על מיטתו ונטל בידו את חיבורו ספר המהרש"א הקדוש, והחל מעיין בהם. עם כל דפדוף – החלה הכנסיה הטמאה לשקוע יותר ויותר בעומק האדמה. ומששקעה כולה בעמקי האדמה – חזר ונשכב הרה"ק המהרש"א שוב על מיטתו והמשיכו יהודי העיירה בהלווייתו.
ומוסיף רבי אברהם בן רבי נחמן כי עד היום ישנו שקע במקום בו עמדה הכנסיה… (ע"פ הספר כוכבי אור)
בְּעֵת שֶׁשָּׁהָה רַבֵּנוּ [הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א] בְּאוֹסְטְרָהָא, בִּקֵּר שָׁם גַּם בְּבֵית הַחֶבְרָא קַדִּישָׁא, שֶׁהָיָה לָהֶם "פִּנְקָס" שֶׁבְּכָל דַּף מִמֶּנּוּ הָיָה כָּתוּב מַעֲשֶׂה וּמוֹפֵת מְיֻחָד שֶׁקָּרָה בָּעִיר בִּזְמַנִּים קוֹדְמִים. וּכְשֶׁחָפֵץ הָיָה אָדָם לְהַבִּיט בּוֹ הָיָה מְשַׁלֵּם עֲבוּר קְרִיאַת כָּל דַּף מַטְבֵּעַ "רֶענְדִיל" לְטוֹבַת קֻפַּת הַקְּהִלָּה.
שָׁם רָאָה רַבֵּנוּ אֶת הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר מֵהַמַּהַרְשָׁ"א הַמּוּבָאוֹת לְעֵיל. וְסִפֵּר רַבֵּנוּ שֶׁרָאָה כָּתוּב שָׁם עוֹד מַעֲשֶׂה נוֹרָאָה, וְזוֹ הִיא:
"דָּאס זֶענֶען אוֹסְטְרָהָא פַּרְנָסִים, דָּאס זֶענֶען אוֹסְטְרָהָא סוֹחֲרִים"
הסיפור השלישי:
בִּתְחִלַּת עֵת כְּהֻנָּתוֹ שֶׁל הָרַב הַמַּהַרְשָׁ"א בָּעִיר, עָשׂוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר חֲגִיגַת הֲנָחַת "אֶבֶן הַפִּנָּה" לְבֵית כְּנֶסֶת חָדָשׁ, וְרָצוּ פַּרְנָסֵי הָעִיר לְכַבֵּד בַּהֲנָחַת "אֶבֶן-הַפִּנָּה" אֶת הָרַב הַמַּהַרְשָׁ"א כַּיָּאֶה לוֹ, אוּלָם אֶחָד מִנְגִידֵי הָעִיר נִגַּשׁ וְיָעַץ לָהֶם, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ כָּךְ, כִּי חָסֵר עֲדַיִן כֶּסֶף רַב לִבְנִיַּת בֵּית הַכְּנֶסֶת, וּמֵהָרָאוּי וְהַנָּכוֹן שֶׁיִּמְכְּרוּ אֶת הַכִּבּוּד הַזֶּה לְכָל הֶחָפֵץ בּוֹ, וּמִי שֶׁיַּרְבֶּה בְּשָׂכָר הוּא שֶׁיִּזְכֶּה בּוֹ.קִבְּלוּ הַפַּרְנָסִים אֶת דַּעְתּוֹ וְהִכְרִיזוּ עַל מְכִירַת זְכוּת הַמִּצְוָה, הֵחֵלּוּ פַּרְנָסֵי הָעִיר לְהַרְבּוֹת בִּמְחִירָהּ, אוּלָם הֶעָשִׁיר הַזֶּה שֶׁיָּעַץ הַדָּבָר, הִרְבָּה בַּמְּחִיר הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר, בְּהַבְטִיחוֹ שַׂק מָלֵא דִּינְרֵי זָהָב.
לְאַחַר שֶׁזָּכָה בַּמִּצְוָה, כִּבְּדוֹ בִּנְדִיבוּת לְהָרַב הַמַּהַרְשָׁ"א, אַחַר-כָּךְ פָּנָה אֵלָיו הַמַּהַרְשָׁ"א וְאָמַר לוֹ: "אֱמָר נָא לִי, בַּמֶּה אוּכַל לְהַחֲזִיר לְךָ תּוֹדָה עֲבוּר זֶה, וַאֲמַלֵּא בַּקָּשָׁתְךָ בַּמֶּה שֶׁתְּבַקְּשֵׁנִי".
אָמַר לוֹ הֶעָשִׁיר "מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְכֶם, שֶׁתַּבְטִיחוּ לִי בֶּן זָכָר שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל בַּתּוֹרָה כְּמוֹתְכֶם".
הִמְתִּין הָרַב מְעַט וְאָמַר לוֹ: "בַּקָּשָׁה גְּדוֹלָה וְקָשָׁה הִיא, עַד שֶׁבְּרָכָה זוֹ לֹא תוּכַל לְהִתְקַיֵּם רַק בִּתְּנָאִים אֵלּוּ: שֶׁבְּעֵת שֶׁאשְׁתְּךָ תִּפָּקֵד בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא תִּפָּטֵר אַתָּה מִן הָעוֹלָם, וּלְאַחַר שֶׁתֵּלֵד זוּגָתְךָ אֶת הַבֵּן תָּמוּת גַּם הִיא".
הִסְכִּים לָזֶה הֶעָשִׁיר תֵּיכֶף וּמִיָּד, וְאָמַר לוֹ הַמַּהַרְשָׁ"א זוֹ דַּעְתְּךָ אַתָּה אוּלָם לֵךְ וּשְׁאַל גַּם אֶת דַּעְתָּהּ שֶׁל זוּגָתְךָ, אִם מַסְכִּימָה גַּם הִיא לָזֶה? וְהָלַךְ וְשָׁאֲלָהּ עַל זֶה, וְהִסְכִּימָה אַף הִיא לָזֶה.
הִבְטִיחַ לָהֶם הַמַּהַרְשָׁ"א כְּבַקָּשָׁתוֹ שֶׁיִּפָּקְדוּ בְּבֵן גָּדוֹל בַּתּוֹרָה כָּמוֹהוּ, וְאַף גַּם זֹאת הִבְטִיחַ לָהֶם שֶׁהוּא אֲשֶׁר יְגַדֵּל אֶת בְּנָם בְּבֵיתוֹ לְאַחַר פְּטִירָתָם, וְכָל עֲשִׁירוּתָם תַּעֲבוֹר לִזְכוּת הַבֵּן. וְאָכֵן כָּךְ קָרָה, שֶׁתֵּיכֶף בִּתְחִלַּת הֶרְיוֹנָה נִפְטַר הֶעָשִׁיר, וּלְאַחַר שֶׁיָּלְדָה אֶת הַבֵּן נִפְטְרָה הָאֵם, לָקַח הַמַּהַרְשָׁ"א אֶת הַבֵּן לְבֵיתוֹ וְגִדְּלוֹ, וְגָדַל אֶצְלוֹ בְּתוֹרָה וּבְיִרְאָה.
עָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים, וְלֹא רָאוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר שֶׁיָּדְעוּ מֵהַבְטָחַת הָרַב, גַּדְלוּת מְיֻחֶדֶת בְּבֵן זֶה, וְעוֹד שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל כַּמַּהַרְשָׁ"א, כְּשֶׁהִגִּיעָה עֵת פְּטִירָתוֹ שֶׁל הָרַב הַמַּהַרְשָׁ"א, צִוָּה לְפַרְנָסֵי הַקָּהָל, שֶׁהַבֵּן הַזֶּה שֶׁגִּדְּלוֹ בְּבֵיתוֹ הוּא אֲשֶׁר יְכַהֵן בְּרַבָּנוּת אַחֲרָיו, וְקִיְּמוּ וְעָשׂוּ כִּדְבָרָיו, עַל אַף אֲשֶׁר לֹא רָאוּ בּוֹ אֶת הַגַּדְלוּת כְּמוֹ שֶׁרָאוּ בַּמַּהַרְשָׁ"א.
וְהִנֵּה, מִנְהַג מְיֻחָד הָיָה לוֹ לָרַב הַזֶּה, שֶׁלֹּא הָיָה הוֹלֵךְ לְלַוּוֹת שׁוּם לְוָיָה שֶׁבָּעִיר, וְהִתְרַגְּלוּ הַתּוֹשָׁבִים לְמִנְהָג זֶה, אוּלָם פַּעַם כְּשֶׁנִּפְטַר עָשִׁיר גָּדוֹל מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר וְהָרַב כְּמִנְהָגוֹ לֹא בָּא לְלַוּוֹתוֹ, חָרָה לָהֶם מְאֹד הַדָּבָר עַד שֶׁשָּׁלְחוּ כַּמָּה מֵחֲשׁוּבֵי הָעִיר שָׁלִיחַ לָרַב לֵאמֹר לוֹ: "אִם לֹא יָבוֹא הָרַב לְלַוּוֹת אֶת הֶעָשִׁיר יְפַטְּרוּ אוֹתוֹ מִמִּשְׂרָתוֹ", כְּשֶׁבָּא הַשְּׁלִיחַ לְבֵית הָרַב וְאָמַר לָרַב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אָמַר לוֹ הָרַב: "אָכֵן, כְּבָר אֵלֵךְ לַלְּוָיָה".
בְּדֶרֶךְ הִלּוּךְ הַלְוָיָה הֶעֱבִיר הָרַב אֶת יָדוֹ מֵעַל לְמִטַּת הַנִּפְטָר וְתֵיכֶף רָאוּ כָּל הַמְּלַוִּים שֶׁמֻּנָּח לִפְנֵיהֶם קוֹרַת עֵץ. הוֹכִיחָם הָרַב וְאָמַר לָהֶם: "רְאוּ נָא אֵיךְ נִרְאִים פְּנֵי מְתֵיכֶם הַ"כְּשֵׁרִים". כִּי הַבִּיטוּ נָא וּרְאוּ אֵיךְ שֶׁכְּבָר חָטְפוּ הַמַּזִּיקִים אֶת הַנִּפְטָר הַכָּשֵׁר שֶׁלָּכֶם, וְעוֹד חֲפֵיצִים אַתֶּם שֶׁאבוֹא לְלַוּוֹת אֶת מֵתֵיכֶם"? הֶעֱבִיר אַחַר כָּךְ שׁוּב אֶת יָדוֹ עַל מִטַּת הַנִּפְטָר, וְרָאוּ שׁוּב שֶׁמֻּנַּחַת גּוּפַת נִפְטָר כְּמִקֹּדֶם, אָז רָאוּ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר שֶׁבֶּאֱמֶת הִתְקַיְּמָה בּוֹ בִּרְכַּת הַמַּהַרְשָׁ"א שֶׁיִּהְיֶה כָּמוֹהוּ.
וְהִנֵּה לָרַב הַזֶּה הָיָה בֵּן שֶׁהָיָה סוֹחֵר גָּדוֹל, פַּעַם כְּשֶׁהִתְוַכֵּחַ עִם חֲבֵרוֹ בְּנוֹגֵעַ לְמִסְחָרָם, אָמַר לַחֲבֵרוֹ: "אִם תַּעֲשֶׂה כָּךְ וְכָךְ הֲרֵי גַּנָּב הִנְּךָ", לְאַחַר זְמַן לֹא רַב נִפְטַר הַסּוֹחֵר הַזֶּה, וּכְשֶׁעָלְתָה נִשְׁמָתוֹ לַמָּרוֹם וְדָנוּ אוֹתָהּ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעֲלָה לֹא מָצְאוּ בּוֹ שׁוּם עַוְלָה וְרַמָּאוּת, פָּנָה לְהַבֵּית-דִּין וְאָמַר לָהֶם: "אִם בֶּאֱמֶת נְקִי כַפַּיִם אֲנִי מַדּוּעַ כִּנָּה אוֹתִי חֲבֵרִי הַסּוֹחֵר בֶּן הָרַב בַּשֵּׁם "גַּנָּב"? וּבְכֵן דּוֹרֵשׁ אֲנִי שֶׁיָּדוּנוּ אוֹתוֹ כָּאן לִפְנֵיכֶם, בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ הַבֵּית-דִּין שֶׁיִּסְלַח לוֹ וְלֹא אָבָה בְּשׁוּם אוֹפֶן. וּפָנוּ לְבֵית-דִין גָּבוֹהַּ יוֹתֵר וְגַם שָׁם בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּסְלַח לוֹ, וְהוּא הִתְעַקֵּשׁ וְלֹא אָבָה לִסְלוֹחַ לוֹ בְּשׁוּם אוֹפֶן.
בְּתוֹךְ כָּךְ עָף וּבָא מַלְאַךְ שָׂרָף אֶחָד וְאָמַר לוֹ: הַאִם הִנְךָ מַכִּירֵנִי? אָמַר לוֹ: לֹא, אָמַר לוֹ: הַבֶּט בִּי הֵיטֵב, הִבִּיט בּוֹ וְשׁוּב לֹא הִכִּירוֹ, נַעֲנָה הַשָּׂרָף בְּעַצְמוֹ וְאָמַר לוֹ: הֲרֵי אֲנִי הַפַּרְנָס שֶׁל אוֹסְטְרָהָא, נִזְכָּר בּוֹ הַסּוֹחֵר וְהִכִּירוֹ, אָמַר לוֹ הַפַּרְנָס: זָכוּר אַתָּה מֵהַמִּנְהָג הַנָּהוּג בְּעִירֵנוּ לִגְבוֹת צְדָקָה מִכָּל בַּעַל בַּיִת בְּכָל שָׁנָה, וְסֵדֶר הַגְּבִיָּה הָיְתָה לְפִי הַכְנָסָתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁלְּפִי הַכְנָסָתוֹ שֶׁל הַבַּעַל הַבַּיִת, כָּךְ קָבְעוּ אֶת סְכוּם הַצְּדָקָה שֶׁעָלָיו לָתֵת, פַּעַם כְּשֶׁבָּאוּ גַּבָּאֵי הַצְּדָקָה לִתְבּוֹעַ מִמְּךָ כֶּסֶף שְׁאֵלוּךָ הַאִם הַכְנָסָתְךָ הַשָּׁנָה הָיְתָה יוֹתֵר מִשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה, עָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לָהֶם שֶׁהַכְנָסָתְךָ הַשָּׁנָה לֹא גָּדְלָה יוֹתֵר מֵהַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה, וְכִדְבָרֶיךָ נָתַתָּ לַגַּבָּאִים כְּבַשָּׁנָה הַקֹּדֶמֶת, אוּלָם לְפִי הָאֱמֶת כֵּן גָּדְלָה הַכְנָסָתְךָ, וְאִם כֵּן הֲרֵי בֶּאֱמֶת גַּנָּב הִנְּךָ וּכְמוֹ שֶׁאָמַר לְךָ חֲבֵרְךָ הַסּוֹחֵר בֶּן הָרַב וּבָזֶה נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו.
בְּסִיּוּם הַסִּפּוּר הָיָה כָּתוּב: "כָּאֵלּוּ הֵם פַּרְנָסֶיהָ שֶׁל אוֹסְטְרָהָא וְכָאֵלּוּ הֵם סוֹחֲרֶיהָ שֶׁל אוֹסְטְרָהָא". "דָּאס זֶענֶען אוֹסְטְרָהָא פַּרְנָסִים, דָּאס זֶענֶען אוֹסְטְרָהָא סוֹחֲרִים". (מתוך הספר שיח שרפי קודש, ועם הוספות רבות כפי שספרו רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, ע"פ כוכבי אור שם)
הבעש"ט אומר לרביה"ק סגולה לרפואת ביתו לספר לה מעשה מהמהרש"א
בספר הקדוש "אבניה ברזל" (סי' נג) כותב מעשה שהבעל שם טוב אמר לרביה"ק שבזכות סיפור שיספר מהרה"ק בעל המרש"א זיע"א תינצל בתו שהייתה מאוד חולה וז"ל:
מַעֲשֶׂה מִבַּת רַבֵּנוּ זִ"לִ, שֶׁבָּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ לְבֵיתָהּ לְבַקְּרָהּ, כִּי הָיְתָה חוֹלָה מְאֹד, וְיָשַׁב אֶצְלָהּ רַבֵּנוּ בְּצַעַר גָּדוֹל וְנִרְדַּם וּבָא אֵלָיו הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִ"לִ וְאָמַר לוֹ: "מַה אַתָּה כָּל-כָּךְ בְּצַעַר"? אָמַר אֵלָיו: "הֲלֹא בִּתִּי כָּל-כָּךְ חוֹלָה".
אָמַר לוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב: "הֲלֹא כָּתוּב בִּתְהִלִּים" 'מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם' פֵּירוּשׁ: 'מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ' מַאן מַלְכֵי רַבָּנָן, 'וְעוֹשֶׂה חֶסֶד' הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְמִי שֶמֵּשִׂיחַ וּמְסַפֵּר מֵהֶם לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם", זֶהוּ רַבֵּנוּ וְיוֹצְאֵי חֲלָצָיו, שֶׁבָּאִים מִזֶּרַע דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.
וְסִפֵּר לָהּ אָז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה מֵהָרַב הַמַּהַרְשָׁ"א, לבתו אדיל והיה לה רפואה.
(נראה לי המעשה שהובילו אותו לקבורה והיה שם באוסטרה טומאה וכו' שכל מי שהלך דרך שם המיר דתו, וכל מת וכו' ובעת שהוליכו המהרש"א דרך שם וכו' ונבלעה הבית תיפלה שלהם וכו' וסיים אז מגדיל וכו') והיא ספרה לכמה חולים והיה להם רפואה, וכן רבי נחמן מטולטשין גם כן סיפר והיה כן וכו' (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, נ"ג).
סגולה לחולה מעשה מצדיקים
ובשיח שרפי קודש (של משך הנחל ח"ד, קפח) מביא בזה"ל: נוֹהֲגִים הָיוּ אַנַ"שׁ בְּעֵת שֶׁבָּאוּ לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה לְסַפֵּר לְפָנָיו אֵיזֶה מַעֲשֶׂה מִצַּדִּיקִים אוֹ מַעֲשֶׂה מִסֵּפֶר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיוֹת, וְהוּא עַל פִּי מַה שֶׁפֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ הַפָּסוּק "מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ" בְּעֵת שֶׁבִּקֵּר אֶת בִּתּוֹ שָׂרָה שֶׁהָיְתָה חוֹלָה.
(כַּמְּסֻפָּר בְּסֵפֶר "חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן" סִימָן תע"ט ולעיל ח"א סעיף תקמ"ט).
וְהָיוּ נוֹהֲגִים לְסַפֵּר אֶת הַמַּעֲשֶׂה מֵהַמַּהַרְשָׁ"א וּבְנוֹ הַסּוֹחֵר (הובא לעיל), וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַמַּעֲשֶׂה מֵהַקַּאפְּצִין פַּאשֶׁע (המובא בכוכבי אור).
ועכשיו שלצערנו ישנם חולים רבים מהמחלה המהלכת ומשתוללת בעולם נכון לפרסם הדבר.
