"מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, חַיָּיו חַיִּים" » דברי חיזוק לאחר פטירתו הפתאומית של המשפיע הגה"ח רבי חיים בנימין וורטהיימר זצ"ל רובו ככולו מפרי עטו של ידידו המשפיע הגה"ח רבי שאול סירוטה שליט"א מתוך עלון 'קרני אור' האחרון | וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ
- כתבות קשורות:
אלפים במסע הלוויית רבי חיים בנימין וורטהיימר זצ"ל | ♪
אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ: רבי חיים בנימין וורטהיימר זצ"ל
דברי חיזוק לאחר פטירתו הפתאומית של המשפיע הגה"ח רבי חיים בנימין וורטהיימר זצ"ל רובו ככולו מפרי עטו של ידידו המשפיע הגה"ח רבי שאול סירוטה שליט"א מתוך עלון 'קרני אור' האחרון (פרשת ויגש ד' טבת תשפ"ה): "האמונה הפשוטה מלמדת אותנו ש'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד', אין ולא יתכן שיהא מקרה כלשהוא בעולם שאין בו תכלית מופלא להיטיב, לקרב, לרחם, להוסיף, לבנות, לנטוע, להעלות ולהאיר ביתר שאת":
"מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, חַיָּיו חַיִּים, וְהוּא מְבַלֶּה יְמֵי חַיָּיו בְּטוֹב תָּמִיד. כִּי כְּשֶׁהוֹלֵךְ לוֹ כָּרָאוּי וְיֵשׁ לוֹ טוֹב, בְּוַדַּאי טוֹב לוֹ. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵינוֹ כָּךְ (דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין מִתְנַהֵג לוֹ כְּסֵדֶר וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִין ח”ו) גַּם־כֵּן טוֹב, כִּי הוּא בָּטוּחַ שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלָיו לְהַבָּא וְיֵיטִיב אַחֲרִיתוֹ. כִּי מֵאַחַר שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי הַכֹּל לְטוֹבָה" ('שִׂיחוֹת הָרָן' שִׂיחָה נג)
הלב קרוע ומורתח, כוס היגונים התמלאה עד סאתה במכה האיומה שהונחתה ממרום, עם הסתלקותו בפתע פתאום ובשיא פריחתו של הארי שבחבורה ה"ה הרב החסיד רבי חיים בנימין וורטהיימר זצ"ל.
עובד ה' מופלא היה, פרוש מתענוגות העולם הזה, ולן כל ימיו באהלה של תורה מתוך הדחק בהסתפקות במועט באופן מופלא, איש חמודות ומופלג במידותיו הטובות והרחומות, ענוותן ושפל ברך שברח בכל כוחו מכל שמץ של פרסום וכבוד.
ומי יכול להביע את עוצם דבקותו והתבטלותו לרבינו הקדוש הננמ"ח מברסלב זיע"א, אשר אישו הקדושה בערה בעצמותיו בלהט אש קודש, ומסר נפשו לקיום עצותיו הק' בתמימות ופשיטות אף מתוך יסורים קשים ומרים שנגעו עד הנפש, כל כולו היה נתון למשימת קודש זו לדלות ולהשקות מתורתו הק' לכל דורש ומבקש, והשליך נפשו מנגד כדי להשתטח על קברו הק' בזמנים הקבועים מתוך אמונת חכמים מופלגת.
איה פה ולשון שיתארו את החלל העצום שהותיר אחריו, מאות האברכים והבחורים שלקחו תורה ועבודה מפיו תמידין כסדרן, ושאר מפעלות הקודש וכל העשיה הברוכה לאנשים נשים וטף, בתתו כל חלבו ודמו לביסוסם והעמדתם הנהגתם ופריחתם בכל לב ונפש, בהכוונה ובהפחת רוח חיים, בעצה ובמעש, ביגיעה ובנשיאה בעול באופן נשגב. כמו אב רחום עמד מעל גבי הכל וטיפח וגידל לגיונות של מלך באהבה מופלאה לשם ולתפארת.
אהה ה', כי עתה חסרנו כל, השברנו שבר בל יתואר, איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה. וְכָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'.
♦
למרות והפטירה החטופה היכתה את כולנו בתדהמה עצומה, גם הפחד והחרדה מההמשך מוסיפים להחשיך על החושך הקיים, החלל העצום שזה הותיר מבלי לדעת מה יהא בעתיד גרם לנפשות הנכאבות מיצר על מיצר…
פעמים רבות נפגש האדם במצבי חושך וצרה, חורבן והרס, חלאים ומשברים, גלות ומיתה ה' ישמרנו, ההעלמה וההסתרה שעוטפת את כל אלה נותנים מקום לכל היצרים האפלים להטות את הלב לפחד מפני הבאות, מי יודע מה יולד יום, מה תהא התוצאה מצרה זו שהשי"ת הזמין להם.
זוהי אכן המחשבה ה'טבעית' שבאדם, כפירת הטבע המסבבת את הבריאה גורמת לחשוב שאנו מופקרים ושהעולם האכזרי מלא שנאה ונקמה ושהרע עושה בו כרצונו, אבל האמונה הפשוטה מלמדת אותנו ש'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד', אין ולא יתכן שיהא מקרה כלשהוא בעולם שאין בו תכלית מופלא להיטיב, לקרב, לרחם, להוסיף, לבנות, לנטוע, להעלות ולהאיר ביתר שאת.
זה עתה זכינו להתעלות ולהכניס בקרבנו את קדושת ימי החנוכה שנועדו לעקור מקרבנו את חכמת יוון חכמת הטבע (ראה לקוטי הלכות, שומר שכר ב-ב') ולהשריש ולהאיר את האמונה הפשוטה שהשי"ת אתנו עמנו ואצלנו גם בתוך החושך העצום ביותר, וכפי שרבי נתן מרחיב על תכליתם של ימי החנוכה שנועדו להקנות בנפשנו את עבודת ההודאה וההכרה בחסדי ה' עלינו בכל מצב שהוא, וכותב בתוך דבריו (שם, הלכות כלאי בהמה ד-ד'):
"ואפילו כשבא עליו איזה צרה ממש ח"ו צריך הוא לבל יתבלבל לגמרי מחמת הצרות והיסורים, רק בכל עת ועת בפרט בעת צרה ח"ו יתן עיני לבו ודעתו להסתכל ולהתבונן היטב על חסדי ה' וטובותיו שעשה עמו עד הנה, וצריך להרגיל עצמו להודות ולהלל לה' יתברך על כל הטובות שעשה עמו, ועל ידי זה יהיה לבו נכון בטוח שגם עתה ה' יתברך לא יסיר חסדו וטובו מאתו".
אמונה זו – שהכל לטובה ושה' יגמור לטובה מכל מאורע הנראה רע ח"ו – היא הנותנת חיים לאדם, ולעומת זאת, ההליכה אחר הטבע היא מקור כל העצבות והמרירות, וכמו שמבואר רבות בדברי רבינו הקדוש ובדברי רבי נתן שרק המאמין, חייו חיים!
ולדוגמא (בלקוטי הלכות ברכות פרטיות ג'): "מי שהוא תולה הכל בחיוב הטבע וכאלו הכל מתנהג על פי טבע ח"ו אין חייו חיים כלל, כי תיכף כשבא עליו איזה דבר שלא כרצונו אין לו חיים כלל כי אין לו במה לנחם עצמו, אבל כשמאמין בו יתברך שהכל ברצונו יתברך, אפילו כשעובר עליו מה שעובר ח"ו הוא מנחם עצמו שאף על פי כן יהיה הכל לטובה כי ה' יתברך ירחם עליו וייטיב אחריתו".
אך באמת, אמונה זו עצמה היא מה שגם גורמת בפועל שהרע יתהפך ויתגלה לטובה, וכפי מה שמתחזקים להאמין בעת הצרה שבודאי טמון בכך טוב נסתר ושכוונת ה' יתברך רק לטובה בהסתרה זו, כך אכן נמתק הדין והטוב הצפון בו מתגלה. וכמבואר בלקוטי עצות (סבלנות – יא): "צריך שתדע שכל אדם שבעולם עוברים עליו יסורים וצרות הרבה והרפתקאות שונות בלי שעור, על כן ההכרח שיהיה לכל אדם סבלנות גדול, שיסבול כל מה שיעבור עליו ולהאמין שהכל לטובתו ולברוח בכל פעם לה' יתברך ולתורתו ולהתפלל ולהתחנן לפניו, ותיכף כשבורח לשם יתברך אזי כל מה שעובר עליו נתהפך לטובה גדולה לנצח".
הבריחה עצמה לה' יתברך מתוך אמונה שהכל לטובה היא שמהפכת הכל לטובה, וכך גם כותב הרה"ק מטשערין ז"ל (נחת השולחן או"ח סי' רכ"ב): "אפילו אם גוף הענין נראה להאדם לכאורה לא טוב לעת עתה, ולפעמים צריך לברך על זה 'דיין האמת', ובאמת גם זה צריך לברך בדיעה שלימה ובנפש חפצה, אך על ידי זה בעצמו שמקשר עצמו להשי"ת ומאמין במחשבתו באמת שבוודאי כוונת השי"ת רק לטובה אז יוכל הדבר להתהפך על ידי זה לטובה ממש גם בגשמיות".
♦
בפרשתנו (פרשת ויגש) אנו לומדים את היסוד העצום אותו מלמד יוסף יסוד צדיק, אחר שנות גלותו הקשים והמרים ביותר, כאשר הפילוהו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, מרום המעלות בהיותו בן חביב ליעקב אביו שמוסר לו כל תורתו, ובפתע פתאום הוא נאלץ לשהות כעבד שפל וכשבוי נבזה במרתפי בית האסורים בתוך ערוות הארץ, ואף על פי כן הוא עומד ומכריז בבהירות: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלקים לפניכם, וישלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה". כל הצרה היתה רק הכנה לאור גדול ולהצלה עצומה.
רק 'אל תעצבו', אל תתנו לעצבות לשלוט בכם, שכן היא עצמה המקלקלת את המכוון הנפלא, וכאשר זוכים להתנחם ולהתחזק בתוך הצרה ולהאמין שהכל לטובה, זוהי הסיבה שאכן יתגלה הטוב הנפלא הזה לטוב לנו לעד .