מאמרים • שתיית יין ומשקה משכר בראי תורת ברסלב: ר' מנחם והר"ר שמחה ב'שיחת החברים' ממשיכים לאחר ימי הפורים לברר האם מותר לשתות יין או כל משקה משכר אחר כאשר הוא נותן ומוסיף מוחין ושמחה | מצורף גם להורדה ולהדפסה:
שיחת חברים מופלאה של שניים מאנ"ש ר' מנחם והר"ר שמחה המבררים בעין אמת בראי תורת ברסלב; האם נכון ומותר לשתות יין או כל משקה משכר אחר כאשר הוא נותן לנו "מוחין" ו"שמחה" | מתוך העלון המיוחד 'לבבי' גליון י"ג פרשת צו תשפ"ב, העלון מצורף אחר המאמר להורדה ולהדפסה:
לְכָּרָמָא לָא תְקְרַב:
האם רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב מתיר לי לשתות יין?
הר"ר שמחה: נו, ר' מנחם, איך היה בפורים?
ר' מנחם: נפלא מאד! אוי איז געווען גוט [=אוי כמה שטוב היה]…
בעיקר נהניתי מההתעוררות הנפלאה בשעת השכרות. על אף שאת הטעם של היין לא סבלתי, וכמעט הקאתי כשהרחתי אותו, אך אחר השתייה היה נפלא ביותר.
כזה התעוררות נפלאה, אני כבר חושב ממש ברצינות להתחיל לשתות בכל שבת…
הר"ר שמחה: אוי וויי, נאר דאס נישט! [= רק זה לא]. רבינו לא מרשה לשתות לשכרה בשום פנים ואופן!
ר' מנחם: מה הפשט? והרי בעיניי ראיתי איך כל אנ"ש שתו כדת היום, עוד כוס ועוד כוס, ואף כמה בקבוקים, והשתכרו 'עד דלא ידע'?
הר"ר שמחה: רק בפורים מותר ומצוה ואף מחויב כל אחד לשתות – "חייב איניש לבסומי בפוריא…" (מגילה), אך בשאר כל ימות השנה הזהיר רבינו מאד לא לשתות משקה לשכרה.
ר' מנחם: אני לא מתכוון לשכרות ממש, אלא לשתות מעט 'משקה' בכדי להרים את המוחין…
הר"ר שמחה: חס ושלום!
ר' מנחם: מה הוא ה'חס ושלום' הגדול הזה, וואס איז דער גרויסער 'חס ושלום'?
הר"ר שמחה: חברי היקר, רבינו הזהיר אותנו על כך באזהרה כפולה ומכופלת! וכלשון רבי אברהם ב"ר נחמן – בספרו 'כוכבי אור' חלק 'ששון ושמחה': "מאד מאד הזהירו אדמו"ר ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל על הדבר הזה, באזהרה כפולה ומכופלת עד מאד!".
שים לב ידידי – לא מדובר פה בעוד איזה סייג קטן שאפשר להתעלם ממנו. מדובר כאן בדבר שהזהירו עליו רבינו הקדוש ורבי נתן "באזהרה כפולה ומכופלת עד מאד!". אותו רבי שהזהיר להיות בשמחה תמיד, הזהיר גם על כך 'באזהרה גדולה ומכופלת עד מאד'…
ר' מנחם: אבל הדבר הרי ידוע מאז ומעולם, שחסידים יושבים ושותים יחד משקה?
הר"ר שמחה: אכן, כבר בזמנו לא 'סבל' רבינו את זה. וכמסופר ב"שיח שרפי קודש": "אמר מוהרנ"ת: התחלת עניין שתיית יי"ש, הנהוג אצל החסידים, התחיל מזה שראו הצדיקים מתלמידי הבעל שם טוב, שטוב להתקבץ יחד ולדבר בעבודת ה' יתברך, והוכרחו משום כך לחלק מעט יי"ש, כדי לקרב הלבבות. אולם אחר כך התמעטו הלבבות והדיבורים של המתקבצים, והיי"ש התרבה. ורבינו קץ ומאס במנהג זה, עד שאמר פעם: 'איך קען שוין נישט אויס שטיין אייערע פראזניקעס!' = 'אני כבר לא יכול לסבול את החגיגות שלכם'. ואכן הקפיד רבינו, שאצל אנ"ש יהיה ההתקבצות רק בענין עבודת ה' יתברך. ובימיו של רבי נחמן מטולטשין חילקו תה לקהל השומעים, ואמר רבי נחמן מטולטשין, שהוא מנהג טוב, כי על ידי זה לא יבואו לידי שכרות" (שיש"ק ב, תקיד).
רבינו פשוט לא 'סובל' את החגיגות עם היי"ש, גם כשזה במסגרת של שיחה בעבודת ה'.
ר' מנחם: אבל אני מדבר סך הכל על 'מעט' משקה? לא על הרבה.
הר"ר שמחה: טייערער ר' מנחם, הרי אתה יודע ש'משקה' מתחיל במעט ומסיים בהרבה… זה כמו 'מגנט', כוס קטנה מושכת את חבירתה, וכבר אמרו בצחות: 'פון אביסל מיט נאך אביסל, ווערט א פולע שיסל…'
וכפי שכותב שם רבי אברהם ב"ר נחמן: "כי כאבן מושך (מאגנעט) הוא הדבר הזה, וְלֵךְ לֵךְ אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב" [= לנזיר ששתיית יין ואכילת ענבים אסורה עליו, אנו מזהירים לבל יתקרב לכרם, אלא שילך מסביב, כדי שלא יתפתה] (שבת דף י"ג).
כוסית משקה, אינה כוסית של פטל או קולה… אלא זה מושך כמו מגנט… ולכן אנו מוזהרים "לכרמא לא תקרב!".
ר' מנחם: אבל הרי רבינו עצמו כותב בכמה מקומות על כח שתיית היין להרחיב ולרומם את הדעת? יש על זה הרי כמה תורות, ומדוע באת לאסור עלי מכל וכל, וכי אי אפשר לשתות 'מעט'?
הר"ר שמחה: 'מעט' אפשר, אך אכן רק 'מעט', מעט דמעט…
וכלשונו של רבי אברהם ב"ר נחמן שם: "כי אף על פי שמעט השתיה טובה להרחיב הדעת, אבל דייקא מעט (נאר אביסעל! – כאשר בזה הלשון אמר אדמו"ר ז"ל בעת שכבד למוהרנ"ת ז"ל ורבי נפתלי ז"ל במעט יין ישן בכוס קטן ורחב כאצבע, ממנו ישתו שניהם). כי מאד צריכין ליזהר למעט בשתיית משקין המשכרין בכל האפשרות גם בשבת ויום טוב, [ואפילו בשמחת תורה, ולא כטועים בזה] ומכל שכן וכל שכן בימי החול". נכון שמעט שתיה טובה להרחבת הדעת, אבל רק מעט!
ר' מנחם: כמה זה 'מעט'? כלומר איך אפשר למדוד ולהחליט כמה זה 'מעט'?
הר"ר שמחה: יש מדידה מדויקת; מדידה שקבע רבינו בעצמו: קח כוסית קטנה בעובי אצבע [אגב, הכוסית הקטנה ביותר המוכרת לי – כוסית לחיים, רחבה יותר מאצבע…] מַלֵּא אותה ב'משקה' ותתחלק בה יחד עם חבר נוסף…
ר' מנחם: איך הער! [= אני שומע]. אבל סוף סוף, רבי שמחה, מדוע לא אשתה עוד איזה כוסית קטנה? הרי רבינו הקדוש הזהיר כ"כ על השמחה וזה נותן לי שמחה?!
הר"ר שמחה: אכן, דווקא מפני הפחד הזה, האריך שם רבי אברהם ב"ר נחמן בדבריו. אחרי שהוא מדבר שם על ענין השמחה, הוא כותב: "מפחד האורב במסתור כאריה בְּסֻכֹּה בכל פינה ופינה ובכל מסילה ומסילה, כי באורח זו אהלך טמנו פח לי, מחויב אנכי להזכיר את הקורא בדבריי מעוצם יקרת הסם המרפא הזה [של השמחה] לבל יתלבש לפניו המסית בטלית של מצוה, למשוך ביין את בשרו!" (שם).
אני מפחד מהיצר האורב – כותב רבי אברהם – ואני מרגיש מחויב להזהיר את הקורא שלא יבוא אליו היצר הרע, לבוש בטלית שכולה תכלת וינופף במדבקה של "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד", וכך יפתה אותו לשתות איזה כוסית משקה…
ר' מנחם: מדוע אכן אין הדבר רצוי, הרי תכל'ס זה מביא לידי שמחה?
הר"ר שמחה: זה מביא לשמחה מסוג אחר לגמרי, ולא לשמחה שעליה הזהיר רבינו! "כי לא על שמחה כזאת הזהיר אותנו אדמו"ר ז"ל, כי על זה נאמר 'ולשמחה מה זו עושה', כי אין זה שמחה רק הוללות וסכלות" (שם).
יתכן שאכן תהיה שמח, הכוסית תערפל לך קצת את המח, ותרגיש קצת בעננים. אבל דע לך: זו לא השמחה שעליה התכוון רבינו… זו הוללות וטיפשות… כשאתה שמח בגלל הוודקה ששתית, אתה לא 'שמח' ולא ב'מוחין'; אתה 'מתהולל' ו'טיפש'…
ר' מנחם: אבל ה'משקה' מביא לא רק לידי שמחה, אלא גם, לקבל "מוחין" גדולים של התעוררות בעבודת ה', ולפעמים יוצאים דיבורים נפלאים כאלה שאין יוצאים בלי 'משקה'…
הר"ר שמחה: ממש על כך כבר אמר רבינו: "עֶס וָואלְט בְּוַדַּאי זֵייעֶר שֵׁיין גִיוֶוען, נָאר אַז מֶען זָאל דָאס רֵיידִין נִיט מִיט אֵיין פַאר טְרוּנְקִין מוֹיל!" – "יפה מאד היה, רק אם היו הדברים נאמרים בפה בלתי שתוי!" (מדברי הבת קיסר, מתוך "מעשה ממלך וקיסר").
וכשבאחד השנים, ביום "שמחת תורה" – 'יום טוב' שמח לכל הדעות – שתה רבי נחמן מטולטשין קצת 'משקה' לכבוד השמחה הגדולה, ונפל לרגלי מוהרנ"ת, וצעק: "אתם החיות שלי! אתם החיות שלי!". אמר לו מוהרנ"ת: "מה שאתה אומר הוא אמת, אבל לא בשמחת תורה בפה שתוי…" (שיש"ק ב, תרע).
ה' לא צריך התעוררות כזאת, הוא מוותר עליה… אל תתן שוחד להשם יתברך; הוא מוותר על השמחה, על ההשגות, על הבכיות, הבאות על ידי משקה ושכרות. הוא רוצה את מעט דמעט השמחה, ואת מעט דמעט הדיבורים הטובים, היוצאים מִפֶּה שאינו שתוי!
יעשה מהתורות תפילות:
תפילה להינצל מריבוי שתיית יין ושאר משקים המשכרים
"רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַב חֶסֶד וּמַרְבֶּה לְהֵיטִיב, רַחֵם עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְזַכֵּנִי לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת בְּכָל עֵת, וְלַעֲבֹד אוֹתְךָ תָּמִיד בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל. וְתִשְׁמֹר אוֹתִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתַצִּילֵנִי בְּכָל עֵת מֵרִבּוּי שְׁתִיַּת הַיַּיִן וּשְׁאָר מַשְׁקִים הַמְשַׁכְּרִים, שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה לְעוֹלָם יוֹתֵר מֵהַמִּדָּה וְלֹא אָבֹא לִידֵי שִׁכְרוּת לְעוֹלָם. כִּי אַתָּה גִלִּיתָ לָנוּ עֹצֶם רָעַת הַשִּׁכְרוּת הַמַּטְרִיד וּמַעֲבִיר אֶת הָאָדָם מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת חַס וְשָׁלוֹם. (ליקוטי תפילות ח"ב, כג).
לקריאה להורדה ולהדפסה • |☜ הקש כאן