שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח • מנהגי אנשי שלומינו וסיפור נסיעת הבעל שם טוב

מִנְהֲגֵי בְּרֶסְלָב • מנהגי אנשי שלומינו חסידי ברסלב בשבעי של פסח, סיפור נסיעת הבעל שם טוב לארץ ישראל, ועוד סיפור שנהגו אנ"ש לספר אחריו ומכתב מוהרנ"ת זיע"א לשביעי של פסח:

בְּלֵיל שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח, לֹא נָהֲגוּ אַנַ"שׁ לִהְיוֹת נֵעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה. [שיח שרפי קודש ד, רסג]

דַּרְכֵּנוּ תָּמִיד בִּבְּרֶסְלַב לְהִתְפַּלֵּל בְּיוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם מְאֹד, מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר מַמָּשׁ, כַּאֲשֶׁר נוֹהֲגִין כָּל זֶרַע הַבַּעַל-שֵׁם- טוֹב, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם. (ימי מוהרנ"ת, ח"ב סי' עא – הובא בשיח שרפי קודש ו, כ"א).

רַבִּי גֶעצִיל נִפְטַר בִּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח וְנִקְבַּר בּוֹ בַּיּוֹם לְצִדּוֹ שֶׁל ראבר"נ זַ"ל. [שם ה, תקמז]

ידוע כי ביום שביעי של פסח חל גם כן יום הילולת הגאון החסיד רבי שמואל שפירא זצ"ל מגדולי אנשי שלומינו בדור הקודם – נפטר בשנת תשמ"ט.

נהגו להגיד את מזמור "הודו" (פרק ק"ז שבתהילים) לפני מנחה בערב שביעי של פסח, היות והבעש"ט תיקן את אמירתו בערבי שבתות באותה נסיעה לארץ ישראל ואז עשה הקב"ה לנו את הנס הגדול שהשאיר לנו את הבעש"ט הקדוש.

עניין אמירת הפרק בערבי שבתות – רבינו מרן הבעל שם טוב הקדוש הנהיג את אמירת "הודו" פרק ק"ז שבתהילים בערבי שב"ק – ראה בספה"ק "מאור עינים" (פר' בשלח): "וזהו שיסד הבעש"ט זללה"ה נבג"מ לומר בכל ערב שבת מזמור קז, כי מחמת שצריך לזכך עצמו יותר ויותר בעת ההוא", עיי"ש. וע"ע בספר "דודאים בשדה" (פרשת ויקהל ד"ה ויקהל הא'): "הנה נודע כי בימי החול כל כוונתינו בתורה ותפלה ומצות להעלות ניצוצים, ובמנחה של ערב שבת עולים כל התפלות וכל הניצוצים, על זה תקנו לומר מזמור 'הודו כו' יאמרו גאולי ה", הם הניצוצים, 'אשר גאלם מיד צר', כמו שאמר בעל שם טוב ז"ל", עיי"ש. וע"ע בסידור "ישועות ישראל" (תפלת מנחה לערב שבת): "והטעם שאומרים 'הודו' בערב שבת קודם מנחה, לפי שבערב שבת הוא זמן התשובה, שצריכין לשוב כנודע מספרים, ועל ידי תשובה בורח ויוצא ממאסר היצר, וחולי הנפש מתרפא ובא ליישוב הדעת, ולא יהיה עוד כמדבר מקום הפקר, ובזה המזמור נותן הודאה על כל הנ"ל, וכל אחד ימצא בו רפואה לנשמתו [מהבעש"ט]. עוד טעם, לפי שאין לך אחד מישראל שעבר עליו השבוע בלא נס, רק אין בעל הנס מכיר בניסו, ועל כן אנו אומרים 'הודו', להודות להשי"ת על הנס [ספרי מוסר].

* * *

סִפּוּר נְסִיעָתוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל כְּפִי הַמְּקֻבָּל אֵצֶל אַנַ"שׁ מִדּוֹר דּוֹר:

בְּאַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח, הָיוּ אַנַ"שׁ מִתְאַסְפִים יַחַד לִפְנוֹת עֶרֶב, וְחִילְקוּ מְעַט יַיִן וְכַדּוֹמֶה, וְסִפְּרוּ אֶת הַסִּפּוּר מִנְּסִיעַת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּנֻסְחָתֵנוּ הַיְּדוּעָה, וְכַמוּדְפָּס לְעֵיל – בארץ ישראל נהגו לספרו בשביעי של פסח לעת ערב [שם ד-רסד]

אָהוּב מְאֹד הָיָה רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַ"ל עַל כָּל מַכִּירָיו אַף עַל הַמִּתְנַגְּדִים. בְּעֵת שְׁהוּתוֹ בְּסַאמַרְקַאנְד בְּחַג הַפֶּסַח בְּיַחַד, הִזְמִינוּהוּ הַמִּתְנַגְּדִים שֶׁיָּבוֹא וִיסַפֵּר לִפְנֵיהֶם הַמַּעֲשֶׂה מִנְּסִיעַת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁנָּהוּג אֵצֶל הַחֲסִידִים לְסַפְּרוֹ בְּיוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח, וּכְשֶׁלֹּא אָבָה הִפְצִירוּ בּוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: סַפְּרוּ נָא אַתֶּם אֶת הַמַּעֲשֶׂה, כִּי אַתֶּם תְּסַפְּרוּ אוֹתוֹ נָכוֹן יוֹתֵר, וְסִפֵּר לָהֶם. [שם ה – שצח]

להורדת הסיפור בסוף ההודעה

הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הָיָה נוֹהֵג לִבְלִי לְהַשְׁהוֹת אֶצְלוֹ שׁוּם מָמוֹן מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, וְגַם בִּנְסִיעָתוֹ לָאָרֶץ נָהַג כָּךְ שֶׁדָּאַג כָּל יוֹם לְכַסּוֹת אֶת כֶּסֶף הוֹצָאוֹתָיו לְאוֹתוֹ יוֹם, וְכָךְ נָסַע מִכְּפָר לִכְפָר וּמֵעִיר לְעִיר, כִּי לֹא דָאַג אֶלָּא לְכַסּוֹת אֶת הוֹצָאוֹת הַנְּסִיעָה לִכְּפָר וְעִיר הַסָּמוּךְ לוֹ, וְשָֹם בִּטְחוֹנוֹ בַּה' שֶׁיַּעַזְרוֹ לְכָל הִצְטַרְכוּתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְנָסְעוּ עִמּוֹ בִּתּוֹ אָדִיל וְשַׁמָּשׁוֹ רַבִּי הִירְשׁ סוֹפֵר, וְכָךְ נָסְעוּ מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּפָר לִכְפָר עַד שֶׁהִגִּיעוּ בְּעֶרֶב חַג הַפֶּסַח לָעִיר סְטַאנְבּוּל.

בְּבֶערְלִין דָּר יְהוּדִי עָשִׁיר גָּדוֹל, שֶׁהָיָה חָשֹוּךְ בָּנִים רַחֲמָנָא לִצְלָן רַבּוֹת בַּשָּׁנִים, וְשֵׁמַע הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וּמוֹפְתָיו הִגִּיעַ לְאָזְנָיו. יָעֲצוּהוּ אֹהֲבָיו וְהִפְצִירוּ בוֹ שֶׁיִּסַּע אֶל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וִיבַקְּשׁוֹ בְּרָכָה שֶׁיִּזְכֶּה לְבָנִים, וְכָךְ עָשָֹה, הֵכִין לוֹ עֲגָלָה עִם סוּסִים טוֹבִים עִם הַרְבֵּה מָעוֹת כְּדֶרֶךְ הַגְּבִירִים, וְנָסַע עִם זוּגָתוֹ לְמֶעזְבּוּז, וְתֵיכֶף בְּבוֹאוֹ בֵּרֵר הֵיכָן שׁוֹכֵן הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְאָמְרוּ לוֹ בְּנֵי הַבַּיִּת שֶׁהִנֵּה עַתָּה נָסַע מִכָּאן בְּדַרְכּוֹ לְאֶרֶץ יִשְׁרָאֵל, וּבֵרֵר דֶּרֶךְ נְסִיעָתוֹ וְרָדַף אַחֲרָיו וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהִגִּיעַ אָמְרוּ לוֹ כָּזֹאת, שֶׁהִנֵּה עַתָּה נָסַע מִכָּאן עַד שֶׁהִגִּיעַ גַּם הוּא לִסְטַאנְבּוּל בְּעֶרֶב חַג הַפֶּסַח. וְהִנֵּה הוּא מֵחֲמַת עֲשִׁירוּתוֹ הַמּוּפְלֶגֶת שָֹכַר לוֹ חֶדֶר נָאֶה בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבַּמָּלוֹן וְדָאַג לְכָל מַחֲסוֹרָיו בְּיָד רְחָבָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲרוֹךְ אֶת הַסֵּדֶר כִּדְבָּעֵי, וְאַחַר שֶׁסִּדֵּר לְעַצְמוֹ כָּל מַחֲסוֹרָיו, הָלַךְ לְחַפֵּשֹ אַחַר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְהִרְהֵר בְּדַעְתּוֹ שֶׁבְּעִיר גְּדוֹלָה כִּסְטַאנְבּוּל בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ קָשֶׁה לְמָצְאוֹ, וְיִישֵׁב עַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ וְהָלַךְ לְחוֹף הַיָּם בְּמָקוֹם שֶׁכָּל הַנּוֹסְעִים מַגִּיעִים, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵר אֶצְלָם שֶׁמָּא רָאוּ הֵם אֶת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב אוֹ שֶׁמָּא יוֹדְעִים הֵם הֵיכָן הוּא מִתְאַכְסֵן.

וְהִנֵּה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב כְּשֶׁהִגִּיעַ לִסְטַאנְבּוּל, הָלַךְ גַּם הוּא לְבֵית מָלוֹן זֶה, רַק מֵחֲמַת עֲנִיּוּתוֹ הַגְּדוֹלָה שָֹכַר לְעַצְמוֹ חֶדֶר קָטָן בְּמַרְתֵּף הַמָּלוֹן, וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ בִּתּוֹ אָדִיל כָּל הַזְּמַן מַה יִּהְיֶה לָנוּ לְסֵדֶר הַפֶּסַח וְהֵיכָן נֹאכַל וְכוּ', לֹא עָנָה לָהּ אָבִיהָ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב כְּלוּם, רַק הִפְטִיר כָּל הָעֵת וְאָמַר לָהּ ה' יַעֲזוֹר! ה' יַעֲזוֹר! וְהָלַךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְשָׁהָה שָׁם, וְהִיא מֵרוֹב בִּטְחוֹנָה בְּדִבְרֵי אָבִיהָ שׁוּב לֹא דָאֲגָה כְּלָל וְיָצְאָה לְכַבֵּס אֶת הַבְּגָדִים הַנִּצְרָכִים כִּבּוּס לִכְבוֹד הַחַג בְּחוֹף הַיָּם.

נִגַּשׁ גַּם אֵלֶיהָ הַגְּבִיר לְשֹׁאַלָה אִם רָאֲתָה אֶת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב מַגִּיעַ לְחוֹף הַיָּם, עָנְתָה לוֹ, "כֵּן הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הִגִּיעַ וְהוּא אָבִי וּמִתְאַכְסֵן בְּבֵית מָלוֹן פְּלוֹנִי בַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה", שָֹמַח הַגְּבִיר לִשְׁמֹעַ זֶה וְאָמַר לָהּ שֶׁיַּחְזְרוּ לָעִיר כִּי יִתְאַכְסְנוּ אֶצְלוֹ בַּחַג כִּי כְּבָר הֵכִין מִכָל טוּב לַעֲרִיכַת הַסֵּדֶר גַּם עֲבוּרָם. כְּשֶׁחָזְרָה אָדִיל, סִפְּרָה לְאָבִיהָ בְּשִֹמְחָה רַבָּה מֵהַנֵּס שֶׁהִקְרָה לָהֶם ה', שֶׁהִזְמִין לָהֶם מָקוֹם נָאֶה לַעֲרִיכַת הַסֵּדֶר, לֹא רָאֲתָה שׁוּם שִׁנּוּי בִּפְנֵי אָבִיהָ.

אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית נִכְנַס הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב הַיְשֵׁר לְחֶדֶר הַגְּבִיר וְלֹא דִּבֵּר שׁוּם דִּבּוּרִים כְּלָל רַק עָרַךְ אֶת הַסֵּדֶר כְּדַרְכּוֹ, אַחַר שֶׁעָרַךְ חֲצִי הַסֵּדֶר פָּנָה אֶל הֶעָשִׁיר וְזוּגָתוֹ וְאָמַר לָהֶם: "יוֹדֵעַ אֲנִי עֲבוּר מַה בָּאתֶם הֵנָּה  וּכְבָר נוֹשַׁעְתֶּם". תֵּיכֶף אַחַר שֶׁאָמַר מִלִּים אֵלּוּ עָלָה בַּעֲלִיַּת נְשָׁמָה בְּהִתְדַבְּקוּת נִפְלָאָה וְרָאוּ בּוֹ הִתְאַמְּצוּת נוֹרָאָה וְלֹא יָדְעוּ עַל מַה וְלָמָּה זֶה, וְכָךְ בְּתוֹךְ הַשְּׁהִיּוֹת שָׁמְעוּ אֵיךְ שֶׁהִפְטִיר וְאָמַר: "אִם כֵּן אֶעֱבוֹד אֶת ה' יִתְבָּרַךְ בְּלִי עוֹלָם-הַבָּא", וְאַחַר-כָּךְ רָאוּ שִֹמְחָה וְאוֹר גָּדוֹל עַל פָּנָיו וְנִתְעוֹרֵר מִדְּבֵיקוּתוֹ, וְסִפֵּר שֶׁבְּעֵת שֶׁבֵּרְכָם שֶׁיִּזְכּוּ בְּבָנִים הִתְעוֹרֵר עָלָיו קִטְרוּג גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם הֱיוֹת שֶׁזּוּג זֶה עֲקָרִים הֵם מִבֶּטֶן וּמִלֵּידָה וְלֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתָם כְּלָל לָלֶדֶת וְעַתָּה מֵחֲמַת בִּרְכַּת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב שֶׁבֵּרְכָם צְרִיכִים לְשַׁנּוֹת עֲבוּרָם אֶת הַטֶּבַע לְגַמְרֵי, וּמִשּׁוּם קִטְרוּג זֶה גָּזְרוּ לְמַעֲלָה שֶׁיְּאַבֵּד הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב אֶת שְֹכַר עוֹלָם הַבָּא לְגַמְרֵי, כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב נַעֲנָה וְאָמַר בְּשִֹמְחָה "אִם כֵּן אֶעֱבוֹד אֶת ה' מֵעַתָּה לְלֹא שְֹכַר עוֹלָם-הַבָּא", וְכָךְ אוּכַל לְעָבְדוֹ לְלֹא שׁוּם פְּנִיָּה כְּלָל וּכְלָל, כְּשֶׁראו בשמים מסירותו שמוסר נפשו עבור עבודתו יתברך במסירות-נפש כזה, פסקו ואמרו שיזכה שוב לעולם-הבא, וגם זוג עקרים אלו יזכו לבנים, ומזה בא לו שמחה ואור גדול בפניו.

הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עָרַךְ אֶת הַסֵּדֶר בְּהִתְלַהֲבוּת נוֹרָאָה וּלְלֹא שׁוּם דִּבּוּרִים יְתֵירִים, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַתֵּיבוֹת "לְעוֹשֵֹה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ" חָזַר הַרְבֵּה עַל הַתֵּיבוֹת "לְבַדּוֹ" "לְבַדּוֹ" בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאֹד.

וְהִנֵּה אָז בִּסְטַאנְבּוּל גָּזַר הַמֶּלֶךְ בְּהִתְיַעֲצוּת שָֹרָיו גְּזֵירַת מִיתָה עַל הַיְּהוּדִים בְּאוֹפֶן אַכְזָרִי בְּיוֹתֵר, כִּי גָּזְרוּ לַהֲרוֹג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים בְּיוֹם אֶחָד בְּיוֹם א' שֶׁל פֶּסַח, וְהִשְׁבִּיעוּ הַשָּׂרִים אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא יְגַלּוּ אֶת הַגְּזֵירָה לְאַף אָדָם, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ הַיְּהוּדִים לְבַטֵּל גְּזֵירָה זוֹ. בֵּין אֵלּוּ הַשָּׂרִים הָיָה שַֹר אֶחָד אוֹהֵב  יִשְֹרָאֵל וְהָלַךְ וּבָא בִּבְהָלָה בְּלֵיל הַפֶּסַח אֶל פַּרְנָס הַיְּהוּדִים וְגִלָּה לוֹ בְּסוֹד גָּדוֹל מִגְּזֵירָה זוֹ וְהִפְטִיר וְאָמַר לוֹ: "חַיַּי נְתוּנִים בְּסַכָּנָה אִם יִתְגַלֶּה לַמֶּלֶךְ שֶׁיּוֹדְעִים אַתֶּם מִגְּזֵירָה זוֹ, וְעַל כֵּן אֵין לִי שׁוּם עֵצָה לָתֵת לְךָ אוּלָם בָּאתִי רַק לְהוֹדִיעַךָ שֶׁתֵּדַע מִגְּזֵירָה זוֹ. וְדַע אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ לְטַכֵּס עֵצָה לָזֶה". קָרָא הַפַּרְנָס לְרַבָּנֵי הָעִיר לְהִתְיַעֵץ בֵּינֵיהֶם מַה לַּעֲשֹוֹת, וְהֶחְלִיטוּ הֱיוֹת שֶׁאִם הַמֶּלֶךְ אֹהֶבֶת יִשְֹרָאֵל הִיא עַל כֵּן יֵלְכוּ אֵלֶיהָ וִיטַכְּסוּ עֵצָה עִמָּה בְּחָכְמָה מַה לַּעֲשֹוֹת.

תֵּיכֶף אַחַר עֲרִיכַת הַסֵּדֶר הָלְכוּ הַפַּרְנָס וְרַבָּנֵי הָעִיר לְבֵית אֵם הַמֶּלֶךְ, בְּהָלְכָם עָבְרוּ לְיַד בֵּית מְלוֹנוֹ שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְשָׁמְעוּ אֵיךְ שֶׁחוֹזֵר הַרְבֵּה עַל הַתֵּיבוֹת הַנַּ"ל "לְעוֹשֵֹה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ" – לְבַדּוֹ, נַעֲנוּ וְאָמְרוּ הֵם זֶה לָזֶה: "אִלּוּ יָדַע יְהוּדִי זֶה מֵהַגְּזֵרָה הַנּוֹרָאָה הַמְרַחֶפֶת עַל בְּנֵי הָעִיר הַיְּהוּדִים לֹא הָיָה מִתְלַהֵב כָּל-כָּךְ".

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית אֵם הַמֶּלֶךְ וּבִקְּשׁוּ לְהִכָּנֵס אֶצְלָה בְּשָׁעָה מְאוּחֶרֶת כָּזוֹ נֶחְרְדָה אֵם הַמֶּלֶךְ מְאֹד, כִּי הֵבִינָה שֶׁדָּבָר נָחוּץ הוּא וְקִבְּלָה אוֹתָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְסִפְּרוּ לָהּ מֵהַגְּזֵירָה שֶׁגָּזַר בְּנָהּ עַל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר הַיְּהוּדִים, וְהִזְהִירוּהָ שֶׁתְּטַכֵּס בְּחָכְמָה גְּדוֹלָה עֵצָה לְבַטְלָהּ שֶׁלֹּא יִוָּדַע לִבְנָהּ שֶׁהָיוּ הֵם אֶצְלָהּ. וּבְחֶסֶד ה' עָלָה לָהּ בְּרַעֲיוֹנָה עֵצָה, וְהָלְכָה תֵּיכֶף בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה וְהֵעִירָה אֶת בְּנָהּ הַמֶּלֶךְ מִשְׁנָתוֹ בַּחֲרָדָה גְדוֹלָה, וְסִפְּרָה לוֹ שֶׁבַּעֲלָה הַמֶּלֶךְ הַמָּנוֹחַ שֶׁהוּא אֲבִי הַמֶּלֶךְ בָּא אֵלֶיהָ בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה בְּמוֹרָא גָדוֹל וְאָמַר לָהּ, שֶׁאֵין לוֹ בָּעוֹלָם הָאֱמֶת מָנוֹחַ וּמַרְגּוֹעַ מֵחֲמַת שֶׁעַד לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר לֹא יִשָּׁאֵר לוֹ שׁוּם שְׁאֵרִית מִבָּנָיו וְנֶכָדָיו וְיֹאבְדוּ הֵם לָעַד וְלָנֶצַח, וְשָׁאֲלָה אֵם הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָהּ אֵיזֶה דָבָר נוֹרָאִי נַעֲשָֹה בַּמַּלְכוּת שֶׁעַל-יָדָהּ בָּא לְמִשְׁפַּחְתֵּנוּ גְּזֵירַת כִּלָּיוֹן נוֹרָא כָּזֶה? וְהִתְחִיל לִמְנוֹת לָהּ אִי אֵלּוּ עַוְלוֹת שֶׁאוּלַי מֵחֲמַת זֶה נִגְזְרָה עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה זוֹ, וְאָמְרָה לוֹ כָּל הַזְּמַן לֹא לֹא, אֵין מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת שֶׁמֵחֲמַת עַוְלָה זוּ יִגָּזֵר עַל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ גְּזֵירָה נוֹרָאָה כָּזוֹ, עַד שֶׁהוֹדָה לָהּ הוּא בְּעַצְמוֹ מֵהַגְּזֵירָה שֶׁהֶחֱלִיטוּ לִגְזוֹר גְּזֵירַת גֵּרוּשׁ עַל הַיְּהוּדִים לְמָחֳרַת הַיּוֹם, וְתֵיכֶף שֶׁאָמַר זֹאת הַמֶּלֶךְ פָּנְתָה אֵלָיו בִּצְעָקָה בְּוַדַּאי בְּוַדַּאי עֲבוּר זֶה נִגְזַר עַל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ גְּזֵירָה זוֹ, וְאָמְרָה לוֹ בְּכַעַס, וְכִי אִם עַם הַיְּהוּדִים הִנְךָ מַתְחִיל? וְכִי לֹא יָדַעְתָּ שֶׁכָּל מִי שֶׁהִתְחִיל לְהָצִיק לָהֶם לֹא יָצָא בְּשָׁלוֹם מִזֶּה!! לך וקרע מהר את כתב גזירה זו ללא שהיות, ושלא יודע כלל וכלל שהיתה קימת גזירה כזו, ומחמת פחד לקח המלך תיכף את כתב הגזירה וקרעה בפניה, וחזרה לביתה ובשרה להפרנס ורבני העיר שֶהִמְתִּינוּ לָהּ בְּבֵיתָהּ שֶׁכְּבָר נִתְבַּטְּלָה הַגְּזֵירָה, וִיכוֹלִים הֵם לַחֲזוֹר לְבֵיתָם וּלְהוֹדִיעַ לַיְּהוּדִים שֶׁיּוֹדוּ לַה' עַל חֲסָדָיו הַטּוֹבִים שֶׁגָּמַל עִמָּהֶם לְבַדּוֹ לֹא יְדִיעָתָם.

בְּחָזְרָם לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת, עָבְרוּ שׁוּב דֶּרֶךְ בֵּית מְלוֹנוֹ שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְשָׁמְעוּ אוֹתוֹ אֵיךְ שֶׁאוֹחֵז עֲדַיִן בְּקֶטַע זֶה שֶׁל הַהַגָּדָה וְחוֹזֵר עַל הַתֵּיבוֹת "לְעוֹשֵֹה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ" – לְבַדּוֹ, אוּלָם עַתָּה הִבְחִינוּ שֶׁאוֹמֵר זֹאת בְּשִֹמְחָה וּבְהַרְחָבַת הַלֵּב יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁשָּׁמְעוּ אוֹתוֹ כְּשֶׁהָלְכוּ לְבֵית אֵם הַמֶּלֶךְ. לְמָחֳרַת סִפְּרוּ הָרַבָּנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לְכָל הַמִּתְפַּלְּלִים מֵהַנֵּס הַנּוֹרָא שֶׁהָיָה בְּלֵיל זֶה, וְכִבְדֶרֶךְ אֲגַב סִפְּרוּ מֵהַיְּהוּדִי הַמְשׁוּנֶה הַזֶּה שֶׁחָזַר הַרְבֵּה עַל הַתֵּיבוֹת לְעוֹשֵֹה נִפְלָאוֹת – לְבַדּוֹ, נַעֲנָה לָהֶם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב בְּעַצְמוֹ, כִּי לֹא הִכִּירוּהוּ וְאָמַר לָהֶם, אִלְמָלֵא יְהוּדִי זֶה לֹא קָרָה לָכֶם נֵס מוּפְלָא זֶה.

רָצוּ בְּנֵי הַזּוּג לָתֵת לְהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב סְכוּם כֶּסֶף רַב עֲבוּר בִּרְכָתוֹ שֶׁבֵּרְכָם, וְלֹּא הִסְכִּים רַק שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ וּלְאָדִיל בִּתּוֹ וּלְרַבִּי הִירְשׁ שְֹכַר הַסְּפִינָה הַנּוֹסַעַת לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל, וְנָתְנוּ לוֹ, וְתֵיכֶף שָֹכְרוּ מְקוֹמוֹת בָּאֳנִיָּה הַנּוֹסַעַת לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל.

וְהִנֵּה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לֹא הִשְׁתָּהֶה כְּלָל בָּעִיר, וְתֵיכֶף בְּיוֹם א' שֶׁל חוֹל הַמּוֹעֵד הִמְשִׁיךְ בִּנְסִיעָתוֹ וְעָלָה לַסְּפִינָה הַנּוֹסַעַת לְכִיווּן אֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל. בַּדֶּרֶךְ הִשְׁתּוֹלְלָה עַל הַיָּם רוּחַ סְעָרָה עַד שֶׁהָיוּ כָּל נוֹסְעֵי הַסְּפִינָה בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה מְאֹד, עַד שֶׁהִתְחִילוּ הַנּוֹסְעִים לְהַשְׁלִיךְ מֵהַסְּפִינָה כָּל חֶפְצֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטְבַּע הַסְּפִינָה מֵרוֹב הַמַּשָּׂא מֵחֲמַת הַמַּיִם הָרַבִּים שֶׁנִּכְנְסוּ בָּהּ, נַעֲנָה הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְאָמַר שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא עַל מָה רוֹעֵשׁ עֲלֵיהֶם הַיָּם כָּל כָּךְ, וְהוּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ גְּזֵירַת כְּלָיָה מִלְּמַעְלָה אוֹ עַל כְּתָבָיו שֶׁאֵין חֲפֵצִים מִלְּמַעְלָה שֶׁיִּתְגַּלּוּ בָּעוֹלָם, אוֹ עַל בִּתּוֹ, נֶעֶנְתָה בִּתּוֹ וְאָמְרָה שֶׁהִיא מוּכָנָה לִמְסוֹר נַפְשָׁהּ עֲבוּר הַצָּלָתָם, וְלָקְחוּהָ וְהוֹרִידוּהָ כְּבָר סָמוּךְ לַיָּם, וְרִמְּזָה לָהֶם שֶׁיַּעֲלוּהָ שׁוּב, וְאָז אָמְרָה וְצִוְּתָה לְאָבִיהָ שֶׁטּוֹב יוֹתֵר שֶׁיִּזְרוֹק אֶת כְּתָבָיו לַיָּם, כִּי יֵצֵא מִמֶּנָּהּ נֶכֶד כָּזֶה שֶׁיִּכְתּוֹב סְפָרִים יָפִים יוֹתֵר מֵאָבִיהָ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, וְכָךְ עָשֹוּ, וְנָח הַיָּם מִזַעֲפוֹ, וְאָז רָאוּ שֶׁקְרוֹבִים הֵם לְאִי אֶחָד מֵאִיֵּי הַיָּם, וְהִקְרִיב רַב הַחוֹבֵל אֶת הַסְּפִינָה לָאִי וְיָרְדוּ עָלֶיהָ כָּל הַנּוֹסְעִים לָפוּשׁ מִנְּסִיעָתָם הַקָּשָׁה.

וְהָלַךְ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב עִם בִּתּוֹ אָדִיל וְשַׁמָּשׁוֹ רַבִּי הִירְשׁ סְבִיבוֹת הָאִי, לְפֶתַע הִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם רוֹצְחִים הַנִּקְרָאִים "אַיידִימַאקֶעס" וְרָצוּ לְהוֹרְגָם, וְקָשְׁרוּם אֶחָד לְאֶחָד עַל הָאָרֶץ, נַעֲנָה רַבִּי הִירְשׁ בִּצְעָקָה לְהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב מַדּוּעַ שׁוֹתְקִים הִנְּכֶם? עָנָה לוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב: אֵין לִי כָּעֵת שׁוּם מֹחַ וְאֵינִי יוֹדֵעַ כְּלוּם. וּכְשֶׁכְּבָר עָמְדוּ סְמוּכִים לָהֶם וְחִדְּדוּ אֶת סַכִּינֵיהֶם כְּדֵי לְשׁוֹחֲטָם צָעַק שׁוּב רַבִּי הִירְשׁ לְרַבּוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב מַדּוּעַ שׁוֹתְקִים הִנְכֶם? עָנָה לוֹ שׁוּב הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב: אֵינִי יוֹדֵעַ לֹא כְּלוּם, אוּלַי יוֹדֵעַ אַתָּה מַשֶּׁהוּ? עָנָה לוֹ רַבִּי הִירְשׁ, אֵינִי יוֹדֵעַ כִּי אִם אַלֶּף-בֵּית, צָעַק לוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב אֱמוֹר! אֱמוֹר! וְהִתְחִיל רַבִּי הִירְשׁ לוֹמַר אַלֶּף-בֵּית כְּסֵדֶר וְתֵיכֶף נִשְׁמַע מֵרָחוֹק קוֹל עֲגָלָה נוֹסַעַת, נִפְחֲדוּ הָרוֹצְחִים לְנַפְשָׁם וּבָרְחוּ לָהֶם, וְהִגִּיעָה עֲגָלָה עִם אֲנָשִׁים, וּכְשֶׁרָאוּ אוֹתָם שׁוֹכְבִים כָּךְ עַל הָאָרֶץ הִתִּירוּ קִשְׁרֵיהֶם וְהֶעֱלוּם לָעֲגָלָה וְהֶחֱזִירוּם לִסְּפִינָה אַחֶרֶת שֶׁחָנְתָה סָמוּךְ לָאִי, וְנָסְעוּ. טָעֲתָה הַסְּפִינָה בְּדַרְכָּה, וְלִקְרַאת שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח רָאוּ הַנּוֹסְעִים שֶׁחָזְרָה הַסְּפִינָה בְּטָעוּתָהּ חֲזָרָה לָעִיר סְטַאנְבּוּל, וְחָזַר בּוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב מִנְּסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ-יִשְֹרָאֵל, וּמִשּׁוּם כָּךְ נָהֲגוּ בְּכָל פְּזוּרֵי יִשְֹרָאֵל הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לַעֲרוֹךְ סְעוּדָה בִּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח לְהוֹדוֹת לַה' עַל הַצָּלָתוֹ וַחֲזָרָתוֹ בְּשָׁלוֹם מִנְּסִיעָתוֹ. וְהָיוּ מְסַיְּמִין בְּסִיּוּמוֹ וּמִסְתָּמָא הָיָה בַּעַל הַסְּפִינָה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.

בְּסִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל נְסִיעַת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, מְסֻפָּר עוֹד שֶׁלִּפְנֵי נָסְעָם בַּסְּפִינָה אָמַר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לְרַבִּי צְבִי וּלְבִתּוֹ אָדְל, "שֶׁיּוֹדֵעַ "שֵׁם קָדוֹשׁ" שֶׁיָּכוֹל עַל יָדוֹ לִפְרֹס חֲתִיכַת בַּד עַל הַיָּם וְלַעֲבֹר בּוֹ אֶת הַיָּם וּלְהַגִּיעַ עַד עִיר הַנָּמֵל יָפוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אוּלָם בִּתְנַאי שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּ בְּמַחֲשַׁבְתָּם בְּכַוָּנַת שֵׁם זֶה אַף לִשְׁנִיָּה אַחַת", נֶעֶנְתָה בִּתּוֹ וְאָמְרָה, שֶׁהִיא מוּכָנָה לְקַבֵּל זֹאת עַל עַצְמָהּ, אוּלָם רַבִּי צְבִי אָמַר שֶׁמְּפַחֵד לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ דָּבָר זֶה. [שם ג-תרט]

סִפּוּר זֶה [שמובא לקמן] הָיָה נוֹהֵג הגה"ח רַבִּי לֵוִי יִצְחָק בֶּנְדֵּר זַ"ל לְסַפֵּר בִּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח אַחַר סִפּוּרוֹ אֶת סִפּוּר הַיָּדוּעַ מִנְּסִיעַת הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ"ל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. [מובא לעיל]. (וע"ע בשו"ס להר"ר שמואל הורביץ ז"ל, סעיפים: ז, י"ג, ו-י"ט).

אִשָּׁה נְגִידָה אַחַת בָּאָה אֶל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ"ל בְּבַקָּשָׁה שֶׁיְּשַׁדֵּךְ עֲבוּרָהּ אֶת אֶחָד מֵהַצַּדִּיקִים שֶׁבַּחֲבוּרָתוֹ (יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיְתָה זֹאת אֲחוֹתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק רַבִּי יִצְחָק מִדְּרָהבִּיטְשׁ זַצַ"ל), וְשִׁדֵּךְ לָהּ אֶת תַּלְמִידוֹ הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן הוֹרְדֶענְקֶער, וְהִתְחַתְּנוּ, וְהִנֵּה תֵּכֶף לְאַחַר הַחֲתֻנָּה הָלַךְ רַבִּי נַחְמָן מִבֵּיתוֹ וְלֹא נוֹדַע אַיֵּה מְקוֹמוֹ, בָּאָה הָאִשָּׁה בִּבְכִיָּה אֶל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ"ל וְהִתְאוֹנְנָה שֶׁהִנֵּה רַק זֶה עַתָּה הִתְחַתְּנוּ וּכְבָר נֶעְלַם מִבֵּיתוֹ לִזְמַן מְמֻשָּׁךְ כָּזֶה, וְאֵינָהּ יוֹדַעַת הֵיכָן לְבַקְּשׁוֹ, עָנָה לָהּ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ"ל וְאָמַר לָהּ הִנֵּה יֵשׁ לְרַבִּי נַחְמָן זְמַנִּים קְבוּעִים בַּשָּׁנָה שֶׁהוּא מַגִּיעַ אֵלַי וְאָז אֶרְאֶה לְדַבֵּר עִמּוֹ עַל זֶה, וְאָמַר לָהּ שֶׁתָּבוֹא אֵלָיו גַּם הִיא בַּזְּמַן הַסָּמוּךְ לָזֶה. וְכָךְ עָשְׂתָה וְלַיּוֹם הַמְיֹעָד הִגִּיעַ רַבִּי נַחְמָן וְכֵן זוּגָתוֹ הָאִשָּׁה הַנַּ"ל. שָׁאַל אוֹתוֹ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זַ"ל לְפֵשֶׁר הֵעָלְמוּתוֹ מִבֵּיתוֹ. עָנָה לוֹ רַבִּי נַחְמָן: רָאִיתִי (בְּמָקוֹם שֶׁרָאִיתִי) שֶׁתֵּכֶף שֶׁתֵּלֵד זוּגָתִי בֵּן תִּהְיֶה מֻכְרַחַת לָמוּת. וְעַל כֵּן מֵחֲמַת שֶׁהִיא עֲדַיִן רַכָּה בַּשָּׁנִים רִחַמְתִּי עָלֶיהָ וְעָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי. עָנָה לוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב: "אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ אַתָּה לִשְׁאֹל בִּרְשׁוּתָהּ עַל דָּבָר זֶה". וְשָׁאַל אוֹתָהּ בַּעְלָהּ רַבִּי נַחְמָן עַל הַדָּבָר וְאָמְרָה שֶׁהִיא חֲפֵצָה בּוֹ וּמְקַבֶּלֶת עַל עַצְמָהּ כָּל מַה שֶּׁאָמַר אַף אִם תָּמוּת חָלִילָה עַל יְדֵי זֶה. וְאָכֵן לְאַחַר זְמַן נִפְקְדָה בְּבֶן זָכָר וְיָלְדָה אֶת רַבִּי שִׂמְחָה אֲבִי רַבֵּנוּ זַ"ל. תֵּכֶף אַחַר הַלֵּדָה שָׁמַע רַבִּי נַחְמָן אֵיךְ שֶׁהִיא מִתְפַּלֶּלֶת וּמְבַקֶּשֶׁת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהִנֵּה יוֹדַעַת הִיא שֶׁקִּצָּהּ קָרֵב, אֲבָל מְבַקֶּשֶׁת הִיא בְּרַחֲמִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שֶׁלְּפָחוֹת חֹדֶשׁ אֶחָד תִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים וּכְדֵי שֶׁתּוּכַל לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִם בְּנָהּ. וְכֵן הֲוָה שֶׁחֹדֶשׁ לְאַחַר לֵדָתָהּ נִפְטְרָה לְעוֹלָמָהּ, וְאָמַר אַחַר כָּךְ רַבִּי נַחְמָן: "בְּעֵת שֶׁהִתְפַּלְּלָה וּבִקְּשָׁה תְּפִלָּתָהּ הַנִּזְכֶּרֶת הָיָה לְמַעְלָה עֵת רָצוֹן גָּדוֹל שֶׁאִם הָיְתָה אָז מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּחַיִּים הָיְתָה זוֹכָה אַף לַאֲרִיכוּת יָמִים.

וְהִנֵּה הַיֶּלֶד הַיָּתוֹם הַזֶּה נִלְקַח לְבֵית הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב וְשָׁם גָּדַל תַּחַת הַשְׁגָּחָתָהּ שֶׁל מָרַת אָדִיל בַּת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, פַּעַם אָמַר לָהּ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב עַל רַבִּי שִׂמְחָה "הוּא יֶלֶד נֶחְמָד" "עֶר אִיז דָּאךְ אַ ווֹאל אִינְגְל"! אַחַר כָּךְ כְּשֶׁגָּדַל וְהֵחֵלּוּ לַחֲשֹׁב עֲבוּרוֹ שִׁדּוּךְ נִזְכְּרָה בַּשֶּׁבַח שֶׁשִּׁבְּחוֹ אָבִיהָ חָשְׁבָה וְאָמְרָה לְעַצְמָהּ מַדּוּעַ אָמַר לִי כֵּן אָבִי בְּוַדַּאי רָצָה לְרַמֵּז לִי שֶׁאֶקַּח אוֹתוֹ (אֲנִי) לְחָתָן, וְכָךְ עָשְׂתָה וְנִשְׁתַּדֵּךְ עִם בִּתָּהּ מָרַת פֵיגָא, וּמִזִּוּוּג קָדוֹשׁ זֶה נוֹלַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. (וראה עוד בחלק ב', סימן רסב). [שם ו — כח]

מכתב מאת גאון עוזינו האדמו"ר מוהרנ"ת זיע"א לקראת שביעי של פסח:

וְעָלֵינוּ נָפַל חוֹבַת הַיּוֹם לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת קְרִיעַת יַם סוּף, אֲשֶׁר אָז נִתְגַּלָּה אֱלֹהוּתוֹ וְאַדְנוּתוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם ו' עֶרֶב שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח תקצ"ב.
אֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי, אַהֲבָתְךָ אִלְּצַנִי לִכְתֹּב עַתָּה בְּחֹל הַמּוֹעֵד בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח וְגַם אֵין לִי פְּנַאי כְּלָל מֵחֲמַת כְּבוֹד אוֹרְחִים וּשְׁאָר עִנְיָנִים, וּבִקַּשְׁתִּי מִמְּךָ בְּנִי חֲבִיבִי שֶׁתִּשְׂמַח בְּשִׂמְחַת הֶחָג הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר זָכִינוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה לָנוּ נִסִּים כָּאֵלֶּה שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם הַכֹּל בִּשְׁבִילֵנוּ, כְּדֵי שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁהוּא אֲנִי וְאַתָּה וְכָל הָאֲנָשִׁים שֶׁבְּטוּלְטְשִׁין וּפֹה בְּרֶסְלֶב וְשֶׁבְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל בְּמוֹשְׁבוֹתָם, שֶׁכֻּלָּנוּ אֵלֶּה אֲנַחְנוּ פֹּה הַיּוֹם חַיִּים, כֻּלָּנוּ הֵם בְּנֵי הַדּוֹר הַזֶּה, וְעָלֵינוּ נָפַל חוֹבַת הַיּוֹם הַזֶּה לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת קְרִיעַת יַם סוּף, אֲשֶׁר אָז נִתְגַּלָּה אֱלֹהוּתוֹ וְאַדְנוּתוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ שֶׁל הָאֵין סוֹף בַּעַל הָרָצוֹן יִתְבָּרַךְ בְּהִתְגַּלּוּת נִפְלָא וְנוֹרָא אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ, עַד אֲשֶׁר רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם וְכוּ' וְעוֹלְלִים וְיוֹנְקִים אָמְרוּ זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ.
שְׂמַח בְּנִי בְּשִׂמְחָה זֹאת, אֲשֶׁר זָכִיתָ לְהַאֲמִין בָּזֶה עַל כָּל פָּנִים וְלִהְיוֹת בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל עַם הַנִּבְחָר אֲשֶׁר בִּשְׁבִילֵנוּ עָשָׂה אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלֶּה. וּבְאִם לֹא הָיָה מִסְתַּכֵּל עַל הַטּוֹב שֶׁבָּנוּ לֹא הָיָה עוֹשֶׂה לָנוּ נִסִּים כָּאֵלֶּה.
כְּלַל הַדָּבָר חֲזַק וֶאֱמַץ לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קמ"ט) יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו, וּכְתִיב (שָׁם יד) יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט בְּיוֹם טוֹב קֹדֶשׁ יוֹם קְרִיעַת יַם סוּף. כִּי תְּהִלָּה לָאֵל יֵשׁ לָנוּ בַּמֶּה לִשְׂמֹחַ בִּפְשִׁיטוּת אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְכוּ'. וּבִפְרָט שֶׁזָּכִינוּ בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁאֵין אָנוּ מִתְנַגְּדִים עַל בַּעַל הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא מְקוֹר הַשִּׂמְחָה מְקוֹר הַקְּדֻשָּׁה מְקוֹר הָאֱמוּנָה מְקוֹר הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים וְהַנִּצְחִיִּים מְקוֹר הַחָכְמָה, אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ לָזֶה. עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל עַל כָּל הַטּוֹב הַנִּפְלָא אֲשֶׁר הִפְלִיא לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ, אֲשֶׁר לֹא יְאֻמַּן כִּי יְסֻפַּר שֶׁאֲנַחְנוּ בְּשִׁפְלוּת כָּזֶה נִזְכֶּה לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין דְּבָרִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה וְכוּ' וְכוּ'. וּבָנוּ נִתְקַיֵּים הַמִּקְרָא (שָׁם קלו) שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, עַל כֵּן אָנוּ מְחֻיָּבִים לִשְׂמֹחַ וּלְרַקֵּד בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּיוֹם טוֹב קֹדֶשׁ. וְאַל יִהְיֶה לְךָ צַעַר כְּלָל מַה שֶּׁאֵין אַתָּה זוֹכֶה לִהְיוֹת אֶצְלֵנוּ בְּכָל פַּעַם כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, כִּי גַּם זֶה לְטוֹבָה, כִּי יָקָר מְאֹד אֲלָפִים פְּעָמִים כְּשֶׁאַתָּה אֶצְלֵנוּ פַּעַם אַחַת בְּרֶבַע שָׁנָה בִּשְׁבִירַת מְנִיעוֹת כָּאֵלֶּה, מֵאֲשֶׁר הָיִיתָ אֶצְלִי בְּכָל שָׁבוּעַ בְּלִי מְנִיעוֹת. בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲשֶׁר אַתָּה זוֹכֶה עַל כָּל פָּנִים לִהְיוֹת עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וְגַם בְּתוֹךְ הַשָּׁנָה אָנוּ רוֹאִים פָּנִים בְּפָנִים כַּמָּה פְּעָמִים. שְׂמַח בְּנִי וְאַל תִּתְעַצֵּב, וְשַׂמַּח נַפְשְׁךָ בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה, וּבְיוֹתֵר בְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא כַּיָּדוּעַ לְךָ. וְיָתֵר אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ, וּמֻבְטְחַנִי בְּךָ שֶׁתְּקַיֵּם דְּבָרַי אֵלֶּה.
וּמִי שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ יִשְׁלַח עָלֵינוּ שִׂמְחָה שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׂמֹחַ בָּרֶגֶל הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא הַזֶּה הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, בִּפְרָט שֶׁהוּא שַׁבַּת קֹדֶשׁ וְיוֹם טוֹב קֹדֶשׁ בְּיַחַד נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ אָמֵן.
נָתָן מִבְּרֶסְלֶב

לצפיה ולהורדה:

‏