לאור המניעות על הקיבוץ ראש השנה באומן תשפ"א • גאון עוזינו מוהרנ"ת בדברים לאנ"ש שלא הגיעו לקיבוץבאומן: "אֵלֶּה מָסְרוּ נַפְשָׁם לָבוֹא לְכָאן וְאַחַר כָּל אֵלֶּה לא מָצְאוּ מְבֻקָּשָׁם… אֲפִלּוּ אִם אֵין מַשִּׂיגִין הַדָּבָר אַף עַל פִּי כֵן הַיְגִיעָה בְּעַצְמָהּ אֵינָהּ נֶאֱבֶדֶת לְעוֹלָם, כִּי עַל כָּל פָּנִים כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְטוֹבָה וּבְוַדַּאי יְשַׁלֵּם הַשֵּׁם שְׂכַר כָּל פְּסִיעָה וּשְׂכַר כָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה שֶׁהוֹצֵאתֶם עַל הוֹצָאוֹת, כִּי שׁוּם פְּסִיעָה וְשׁוּם תְּנוּעָה בִּשְׁבִיל אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם אֵין זוֹכִין לְהַשִּׂיג הַדָּבָר הַהוּא":
איך חסיד ברסלב מתחזק בימים אלו: אם מוהרנ"ת (רבי נתן) התלמיד הגדול של רבינו הקדוש כשהיה תקוע בראש השנה דשנת תקפ"ג על הספינה בלב ים רקד משמחה והכל מחמת שזכה להתפלל במניין ולשמוע קול שופר, על אחת כמה וכמה שזכיתי לכל הנ"ל ועוד בבית הכנסת בין עמך ישראל הכשרים, וגם להתפלל במניין בין אנשי שלומינו חסידי ברסלב המאמינים ברבינו הקדוש, בוודאי שאנו צריכים לרקוד לזמר ולפזז בשמחה "ברוך שלא עשני גוי!"
ימי מוהרנ״ת חלק שני סימן ק"ע:
"וְהִנֵּה זֶה הַיּוֹם, יוֹם חֲמִישִׁי נִצָּבִים (ה.ה. תקפ"ב), וַעֲדַיִן אָנוּ עוֹמְדִים סָמוּךְ לָעִיר הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, וְראשׁ הַשָּׁנָה (ה.ה. תקפ"ג) סָמוּךְ לָבוֹא, בְּיוֹם שֵׁנִי הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלֵינוּ שֶׁנִּזְכֶּה לָבוֹא לִ"מְקוֹם מְנוּחָה", בִּימֵי ראשׁ הַשָּׁנָה הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה. וְזאת נֶחָמָתֵנוּ – שֶׁתְּהִלָּה לָאֵל יֵשׁ לָנוּ שׁוֹפָר עַל הַסְּפִינָה, וְגַם תְּהִלָּה לָאֵל יֵשׁ בֵּינֵינוּ יוֹתֵר מִמִּנְיַן עֲשָׂרָה! וַה' הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה"..
ימי מוהרנ״ת חלק שני סימן קע"ד:
"וְהִנֵּה בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה הָלַכְנוּ מִסָּאקֶיס כַּנִּזְכַּר לְעֵיל. וּתְהִלָּה לָאֵל טָבַלְנוּ עַצְמֵנוּ בַּבּקֶר בְּתוֹךְ הַיָּם עַל יְדֵי חֲבָלִים. אַחַר כָּךְ הִגִּיעַ יוֹם ראשׁ הַשָּׁנָה, הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, וּתְהִלָּה לָאֵל הָיוּ לָנוּ בַּעֲלֵי תְפִלּוֹת וְתוֹקְעִים בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְטוֹב לְהוֹדוֹת לַה'. כִּי אֲנִי הֵבֵאתִי הַשּׁוֹפָר מִצְּפָת בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי זֶה הָאִישׁ שֶׁהָיָה הַשּׁוֹפָר שֶׁלּוֹ הֵכִין שׁוֹפָר לִקְחוֹ בַּדֶּרֶךְ, וּשְׁכָחוֹ בְּבֵיתוֹ וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנָּסַעְתִּי אָנכִי מִצְּפַת בְּשָׁבוּעַ שֶׁאַחֲרֶיהָ שָׁלְחוּ הַשּׁוֹפָר עִמִּי וְרָאִיתִי תֵּכֶף כִּי מֵאֵת ה' הוּא שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת שָׁלִיחַ לִדְבַר מִצְוָה הַזּאת לְהָבִיא הַשּׁוֹפָר"..
ימי מוהרנ״ת חלק שני סימן קע"ה:
… "וּבְחַסְדֵּי ה' הַגָּדוֹל הִפְלִיא נוֹרְאוֹתָיו עִמִּי וַעֲזָרַנִי בַּחֲלִישׁוּת כּחַ כָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל מְעַט, וְלִשְׁמעַ קוֹל שׁוֹפָר, וּלְהִתְעוֹרֵר לִבְכִיָּה קְצָת". גַּם הַבַּעֲלֵי תְפִלּוֹת הִתְפַּלְּלוּ בִּישִׁיבָה וְהַכּל בִּישׁוּעַת ה' הַגָּדוֹל. וְגַם קִיַּמְנוּ "מִצְוַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר" כָּרָאוּי. (וּבְיוֹם שֵׁנִי דְּראשׁ הַשָּׁנָה אַחַר גְּמַר הַתְּפִלּוֹת וְהַתְּקִיעוֹת וְאַחֲרֵי סְעֻדַּת שַׁחֲרִית חָזְרָה וְעָמְדָה הַסְּפִינָה אֵצֶל מָקוֹם אֶחָד, וְזֶה הַמָּקוֹם הָיָה סָמוּךְ לָעִיר טְשֶׁרְנִיקִילְס בְּעֶרֶךְ מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד בַּיַּבָּשָׁה, וְהָיָה לָנוּ צַעַר מִמַּה שֶּׁעָמַד שָׁם) – וְאַף עַל פִּי כֵן בְּיוֹם שֵׁנִי דְּראשׁ הַשָּׁנָה הַנִּזְכַּר לְעֵיל לא נִמְשַׁכְתִּי אַחַר הַצַּעַר כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲזָרַנִי שֶׁנִּמְשַׁךְ עָלַי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְרָקַּדְתִּי הַרְבֵּה בְּיוֹם שֵׁנִי דְּראשׁ הַשָּׁנָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה:
ה' יעזרנו להיות בשמחה תמיד ולרקוד מחמת שמחה שזכינו לשמוע קול שופר, אנס"ו
זה אותו מוהרנ"ת זיע"א שכותב בתחילת הספר:
ימי מוהרנ״ת, חלק ראשון, סימן פ"א:
כָּל הַנַּ"ל עָבַר בִּשְׁנַת תקע"א שֶׁהִיא שָׁנָה רִאשׁוֹנָה אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ אַחַר כָּךְ הִגִּיעַ ראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁנַת תקע"ב וְזֶה הָיָה ראשׁ הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן שֶׁאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ וּבְעצֶם נִפְלְאוֹתָיו עֲזָרַנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּתְקַבַּצְנוּ יַחַד לְאוּמֶן עַל ראשׁ- הַשָּׁנָה וּמֵאָז וְעַד הֵנָּה נִתּוֹסֵף בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה כַּמָּה נְפָשׁוֹת שֶׁבָּחֲרוּ בַּחַיִּים וּבָאוּ גַּם כֵּן עַל ראשׁ הַשָּׁנָה לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ בְּעֶרֶב ראשׁ הַשָּׁנָה, וּלְהִתְפַּלֵּל עִמָּנוּ יַחַד בְּראשׁ הַשָּׁנָה וְעצֶם מַעֲלַת הַקִּבּוּץ שֶׁלָּנוּ בְּראשׁ הַשָּׁנָה אֵין כָּאן מְקוֹמוֹ וּמְבאָר קְצָת בְּמָקוֹם אַחֵר (חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן תג-תו)
ימי מוהרנ״ת חלק ראשון, סימן ס"ז:
עַתָּה נָאֶה לִי לְסַפֵּר כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלַי מִיּוֹם שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּשָׁלוֹם וגו' …"גַּם נִתְחַזַּקְתִּי תֵּכֶף שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְקַבֵּץ יַחַד עַל ראשׁ הַשָּׁנָה בְּאוּמֶן, כְּמוֹ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ, וְהָיוּ לִי עַל-זֶה כַּמָּה רְאָיוֹת מְבאָרוֹת מִדִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים"…
ומי שזכה לנסוע עד הגבול, ולא זכה להיכנס, שיעיין במה שכתב מוהרנ"ת להלן:
ימי מוהרנ״ת חלק שני, סימן ל"ג:
"וְנִשְׁאַרְנוּ לָלוּן שָׁם וְאָכַלְנוּ שָׁם סְעֻדַּת הָעֶרֶב. וְשָׁם נִמְצְאוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים שֶׁבָּאוּ לְר' יוּדְל נֵרוֹ יָאִיר לִשְׁמעַ מִמֶּנּוּ דִּבְרֵי אֱלקִים חַיִּים מִתּוֹרָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְלא יָכְלוּ לְהַגִּיעַ עַל שַׁבָּת וְשָׁבְתוּ בַּכְּפָר אֵצֶל רַבִּי בֶּער הַנַּ"ל, וְשָׁם שָׁמְעוּ שֶׁרַבִּי יוּדְל הַנַּ"ל אֵינוֹ בְּבֵיתוֹ בִּקְהִלַּת-קדֶשׁ מֶדְבֶדִיבְקָא, וּבָאוּ לְכָאן בְּיוֹם רִאשׁוֹן לִטְשֶׁערִין וְלא מָצְאוּ אוֹתוֹ גַּם שָׁם, כִּי נָסַע לְצרֶךְ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים.
וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיָה לָהֶם צַעַר גָּדוֹל מְאד, וְעָמְדוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ וּמִצְטַעֲרִים הַרְבֵּה, כִּי הֵם עֲנִיִּים, וּמָסְרוּ נַפְשָׁם לָבוֹא לְכָאן אַחֲרֵי מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וְחֶסְרוֹן כִּיס, כַּמְפֻרְסָם עצֶם הַמְּנִיעוֹת כְּשֶׁרוֹצִין לְהִתְקָרֵב אֵלֵינוּ, וְאַחַר כָּל אֵלֶּה לא מָצְאוּ מְבֻקָּשָׁם.
וּבְתוֹךְ כָּךְ בָּאתִי אָנכִי לְשָׁם כַּנַּ"ל בְּעֵת שֶׁהֵם הָיוּ מוּכָנִים כְּבָר לַחֲזר וְלִסַּע לְבֵיתָם, וְנִתְעַכְּבוּ שָׁם קְצָת וְדִבַּרְתִּי עִמָּהֶם קְצָת וְנִחַמְתִּי אוֹתָם הַרְבֵּה, וְאָמַרְתִּי לָהֶם: "הֲלא אָנוּ רוֹאִין כַּמָּה בְּנֵי אָדָם נוֹסְעִים לְאֵיזֶה אָדוֹן כְּדֵי לִפְעל אֶצְלוֹ אֵיזֶה דָּבָר בִּשְׁבִיל עִסְקֵי פַּרְנָסָה, אוֹ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ אֵיזֶה מַשָּׂא וּמַתָּן, וְאֵין מוֹצְאִים אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, וּצְרִיכִין לַחֲזור, וְכָל הַהוֹצָאָה וְהַטִּרְחָא הָיְתָה בְּחִנָּם לְגַמְרֵי, וְאַף עַל פִּי כֵן חוֹזְרִים וְנוֹסְעִים עוֹד הַפַּעַם, וְעַל פִּי רב מִזְדַּמֵּן שֶׁנּוֹסְעִים לַאֲדוֹנִים פְּעָמִים הַרְבֵּה וְאֵין מוֹצְאִים אוֹתָם בְּבֵיתָם, אוֹ שֶׁמּוֹצְאִים אוֹתָם בְּבֵיתָם אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לִכְנס לָהֶם כִּי הֵם טְרוּדִים בַּעֲסָקִים אֲחֵרִים"…
"עַל- אַחַת-כַּמָּה-וְכַמָּה אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת קַל-וָחֹמֶר, כַּמָּה וְכַמָּה יֵשׁ לָבוֹא וְלַחֲזר וְלָבוֹא בִּשְׁבִיל לְהִתְקָרֵב לַאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים שֶׁיְּכוֹלִים לְקַבֵּל מֵהֶם חִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיִּהְיוּ טוֹבָה לְפָנָיו לְעוֹלְמֵי עַד וּלְנֵצַח נְצָחִים".
וּבִפְרָט כְּשֶׁנּוֹסְעִים בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֲפִלּוּ אִם אֵין מַשִּׂיגִין הַדָּבָר אַף עַל פִּי כֵן הַיְגִיעָה בְּעַצְמָהּ אֵינָהּ נֶאֱבֶדֶת לְעוֹלָם, כִּי עַל כָּל פָּנִים כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְטוֹבָה וּבְוַדַּאי יְשַׁלֵּם הַשֵּׁם שְׂכַר כָּל פְּסִיעָה וּשְׂכַר כָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה שֶׁהוֹצֵאתֶם עַל הוֹצָאוֹת, כִּי שׁוּם פְּסִיעָה וְשׁוּם תְּנוּעָה בִּשְׁבִיל אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם אֵין זוֹכִין לְהַשִּׂיג הַדָּבָר הַהוּא. וְהִזְכַּרְתִּי אָז לִפְנֵיהֶם מַה שֶּׁרָאִיתִי בְּסֵפֶר עַל פָּסוּק (קהֶלֶת ז) טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ וְכוּ' וְאֵין כָּאן מְקוֹמוֹ. וּבָזֶה נִחַמְתִּי וְהֶחֱיֵיתִי וְהֶחֱזַקְתִּי אוֹתָם קְצָת וְנָסְעוּ לְשָׁלוֹם"…