מגילת סתרים: "יַכְרִיחוּ אוֹתָם לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמִּלְחָמוֹת בְּעַל כָּרְחָם" – הגה"ח רבי נחמן ישראל בורשטיין זצ"ל מספר את מה שהוא קיבל מזקני אנ"ש בדור הקודם על 'מְגִלַּת סְתָרִים':
בעולם מצטטים רבות בימים האחרונים את דברי רבינו הקדוש שנמסרו ב'מגילת הסתרים' המובאים ב'שיח שרפי קודש': "אָמַר רבי אברהם בן רבי נחמן זִ"לִ לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִ"לִ, שֶׁבִּמְגִילַת סְתָרִים הָיָה כָּתוּב, שֶׁבְּעִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא יִהְיוּ כָּאֵלּוּ קֵיסָרִים וּמְלָכִים שֶׁלֹּא יִרְצוּ לְהִשְׁתַּתֵּף וּלְהִלָּחֵם בְּשׁוּם מִלְחָמוֹת, וְיִרְצוּ לָשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה, אוּלָם יִתְפְּסוּ אוֹתָם בַּצִיצִית רֹאשָׁם "זָאפְּרִינֶעס" וְיַכְרִיחוּ אוֹתָם לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמִּלְחָמוֹת בְּעַל כָּרְחָם". ('שיח שרפי קודש' חלק ג', אות קי"ג). מהי אותה מגילה? מהו תוכנה? ואיפה היא היום? לפניכם דברים שנמסרו מהגה"ח רבי נחמן ישראל בורשטיין זצ"ל מחשובי משפעי אנ"ש שהלך לעולמו בשנים האחרונות.
שאלה: האם ידוע מהו התוכן של 'מגילת סתרים' שנכתבה מפי רבינו?
תשובת הרה"ח ר' נחמן ישראל בורשטיין
ערפל סמיך אופף את כל הקשור למגילה קדושה זו שבה נכתב סדר ביאת המשיח, ברמיזה ובראשי תיבות, וזאת בהתאם לאזהרתו הנחרצת של רבינו הקדוש, "שלא להעתיק קונטרס זה, ומכל שכן שלא להדפיסו" (ימי מוהרנ"ת י"א). כך שגם אם היה ידוע לי משהו על תוכנה של המגילה הייתי נמנע מלגלותו. אולם אציין פרטים שונים אודות המגילה ותוכנה, שאותם לא נצטוינו להסתיר.
כפי שקיבלתי מזקני אנ"ש, נכתבה המגילה גם ע"י מוהרנ"ת וגם ע"י רבי נפתלי. העותק שהיה אצל מוהרנ"ת נגנב ולא נודע מקומו (כפי שמעיד רבי נחמן מטשעהרין בימי מוהרנ"ת שם), ואילו העותק שבידי רבי נפתלי שרד ומאוחר יותר נמסר על ידו לתלמידו רבי אהרן ליפאוועצקי, כנראה בצירוף חלקים בעל-פה, אותם אמור לדעת רק 'אחד בדור'.
רבי אהרן מסר זאת לרבי אברהם ב"ר נחמן שאותו מצא ראוי לכך. רבי יצחק מאיר קורמן שכידוע הסתופף רבות בצילו של ראבר"ן החל משנת תרס"ז ואילך, ואף הצטרף אליו במסעותיו לעיירות אנ"ש באוקראינה, סיפר לי כי זכה באחת ההזדמנויות לקבל ממנו חלקים בעל-פה מתוך המגילת סתרים.
כאשר חלה ראבר"ן את חוליו האחרון והשמועה נפוצה באומן כי הוא מוטל על ערש דוי, מיהרה בתו הצדקנית של רבי אהרן ליפאוועצקי לברר מה עלה בגורל המגילת סתרים, והאם מסר ראבר"ן הלאה את סוד הדברים. אך נטרפה השעה, החולי התגבר מאד ורבי אברהם שוב לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו. כך נשארה אצלנו רק המגילה הבלתי-מפוענחת ואין איש בימינו היודע את סודה.
כיום קיים עותק של המגילת סתרים בכתב ידו של רבי אלטר טעפליקער שהיה גיסו של ראבר"ן בזיווג שני. יתכן שאחר פטירת ראבר"ן הגיעו הכתבים לידו ויתכן שעוד בחייו העתיק ממנו את הקונטרס.
ידוע לי כי גם ברשותו של רבי אברהם שטערנהארץ באומן נמצאה העתקה של המגילת-סתרים, ורבי הירש לייב ליפל סיפר לי כי באחת השנים, בליל עשרה בטבת, במזג אויר קשה וסוער שמנע מאנשי שלומנו להתאסף אצל רבי אברהם, הצליח רק הוא להגיע לביתו. הם ישבו כמה שעות ביחידות עם מגילת הסתרים כשרבי אברהם מפענח לו את כל ראשי תיבות שבמגילה.
לארץ ישראל הגיעה המגילה דרך רבי גדליה פליער שיחי' שקיבלה ברוסיה מרבי מיכל דורפמן שאשתו היתה נכדת רבי אברהם שטערהארץ. כאמור הקפידו אנ"ש מאד לקיים את אזהרתו הנחרצת של רבינו שלא להעתיקה ובוודאי שלא להדפיסה, גם אם ממילא אין אנו יודעים את פשרה.
מתוך עלון 'אוצרות ברסלב'
עוד על 'מגילת הסתרים'
ונוסיף מתוך ספר 'שיח שרפי קודש' על מגילת הסתרים' או כפי שהיא מכונה 'ספר הנשרף'
אָמַר הַמַּעְתִּיק: שָׁמַעְתִּי שֶׁצִּוָּה עֲלֵיהֶם שֶׁיֹּאמְרוּ בְּכָל עִיר וָעִיר דַּף אֶחָד מֵהַסֵּפֶר הַנִּשְֹרָף, וּמִסֵּפֶר לִּקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן יַשְׁאִירוּ דַּף אֶחָד בְּכָל עִיר וָעִיר וְכוּ'. וְצִוָּה עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ אֵצֶל הָרַב מִבֶּרְדִיצֶ'ב זְצַ"ל וִיבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ צְדָקָה, וְיֹאמְרוּ לוֹ שֶׁהַנְּדָבָה הַזֹּאת הִיא לְצֹרֶךְ הַכְנָסַת-כַּלָּה, וְהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בָּזֶה הָיְתָה כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל, אַךְ עָבְרוּ עֲלֵיהֶם מְנִיעוֹת רַבּוֹת מֵחֲמַת עֲנִיּוּת, שֶׁכָּלָה אֶצְלָם הַמָּמוֹן, וּבַבָּתִּים לֹא רָצוּ לִתֵּן לָהֶם מֵחֲמַת שֶׁאמְרוּ שֶׁהֵם בְּרִיאִים וִיכוֹלִים לַעֲבֹד, וְגַם חֲשָׁדוּם לְגַנָּבִים וְכוּ', וְלא גָמְרוּ הָעִנְיָן. (שיח שרפי קודש, חלק א' אות של"ו)
לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ שֶׁל מוֹהַרְנַ"תְּ, רָאָה אֶת רַבֵּנוּ בַּחֲלוֹם אוֹחֵז בְּיָדוֹ אֶת הַסֵּפֶר הַנִּשְֹרָף, בִּקֵּשׁ מוֹהַרְנַ"תְּ מֵרַבֵּנוּ שֶׁיִּלְמַד עִמּוֹ בַּסֵּפֶר הַזֶּה, עָנָה לוֹ רַבֵּנוּ: "עֲבוּר זֶה הִנְּךָ כְּבָר צָרִיךְ לָבוֹא אֵלַי". "פַאר דֶּעם דַּארְפְסְטוּ שׁוֹין קוּמֶען צוּ מִיר" – הַיְינוּ: עֲבוּר דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה. כְּשֶׁסִּפֵּר זֹאת מוֹהַרְנַ"תְּ לִפְנֵי אַנַ"שׁ עָנָה וְאָמַר: "אַף-עַל-פִּי שֶׁאָמַר לִי פַּעַם רַבֵּנוּ, "ה' עִמְּךָ וְאַל תִּפְחַד", "גָּאט אִיז מִיט דִּיר שְׁרֶעק דִּיךְ נִיט", אַף-עַל-פִּי-כֵן מְפַחֵד אֲנִי מֵחֲלוֹם זֶה. (שיח שרפי קודש חלק ב' אות תרס"א)
מְגִלַּת סְתָרִים הָרִאשׁוֹן (ראה ימי מוהרנ"ת סימן י"א), נֶאֱמַר, בְּעֵת שֶׁנָּסַע רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל בַּדֶּרֶךְ מִלָּאדִיזִין לִבְרַסְלֶב, וְעָבְרוּ חַיָּלִים הַנִּקְרָאִים קוֹזָקִים, וְהִתְחִיל רַבֵּנוּ זַצַ"ל לְדַבֵּר מִמְּדִינַת רוּסְיָא, וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה לְעָתִיד כָּל סֵדֶר הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַגְּאֻלָּה, וְיָשַׁב אֵצֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל חוֹתְנוֹ, רַבִּי יוֹסְקָא, עִם מוֹהַרְנַ"תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי זְצוּקַ"ל, וְצִוָּה רַבֵּנוּ לְמוֹהַרְנַ"תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁלֹּא יְסַפְּרוּ זֹאת לְשׁוּם אָדָם, וְעַל רַבִּי יוֹסְקָא אָמַר רַבֵּנוּ: עָלָיו אֲנִי עָרֵב וְאַחְרַאי וְכֵן הָוָה. כְּשֶׁרָצָה אַחַר-כָּךְ מוֹהַרְנַ"תְּ לַחֲזֹר אֵיזֶה דִבּוּר עִם הָרַב, רַבִּי יוֹסְקָא, רָאָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם, רַק סִפֵּר, שֶׁזֹּאת שָׁמַע, שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל לְבַסּוֹף: "אַ בּוֹים מִיט גִּילְדֶענֶע בְּלֶעטֶער", וְגַם הַשְּׁנֵי אֲנָשִׁים מִטֶּעפְּלִיק לֹא שָׁמְעוּ כְּלָל. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סל"א). (שיח שרפי קודש חלק א' אות תקכ"ב)
אָמַר מוֹהַרְנַ"תְּ: אֵינִי זוֹכֵר מַה הָיָה כָּתוּב בַּסֵּפֶר הַנִּשְֹרָף, שֶׁהֶעְתִּיקוֹ מִפִּי רַבֵּנוּ, אוּלָם זֹאת זוֹכֵר אֲנִי, שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם רַבֵּנוּ גַּם מֵעִנְיַן הַכְנָסַת אוֹרְחִים, וְהַצָּעַת הַמִּטָּה לְאוֹרֵחַ (-חיי"מ סעיף תקע"ד). (שיח שרפי קודש חלק ב' אות תרצ"ט)
בְּסֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן סִימָן קעד, כּוֹתֵב מוֹהַרְנַ"תְּ שֶׁשָּׁלַח רַבֵּנוּ אֶת סֵפֶר הַנִּשְׂרַף עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְצִוָּה עֲלֵיהֶם לִנְסֹעַ בַּעֲיָרוֹת וְלוֹמַר בְּכָל עִיר וְעִיר מְעַט מִזֶּה הַסֵּפֶר וְכוּ', וְיֵשׁ בְּעִנְיַן זֶה כַּמָּה סִפּוּרִים עַיֵּן שָׁם. הִנֵּה שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל הָיוּ רַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אוּלָם לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בְּקשִׁי הַדָּבָר, כִּי חָשְׁדוּם בְּכָל מְקוֹם בּוֹאָם לְגַנָּבִים וְכַדּוֹמֶה, וּכְשֶׁא הָיָה לָהֶם עֲבוּר הוֹצָאוֹת וּבִקְּשׁוּ עֶזְרַת הָאֲנָשִׁים, גָּעֲרוּ בָּהֶם: "בְּרִיאִים הִנְכֶם וּלְכוּ עִבְדוּ" וְכַדּוֹמֶה, וְכֵן עוֹד הַרְבֵּה מְנִיעוֹת, וְרַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ אָמַר לָהֶם שֶׁיִּזָּהֲרוּ בִּשְׁלִיחוּתָם, כִּי יִהְיֶה לָהֶם הַרְבֵּה קְשָׁיִים וּמְנִיעוֹת עַל זֶה, "מֵחֲמַת שֶׁחַיֵּי הַיֶּלֶד תָּלוּי בָּזֶה" "דָּאס לֶעבְּן פוּן קִינְד הֵיינְגְט אָהן אִין דֶעם". וְחָזְרוּ וְלֹא מִלְּאוּ שְׁלִיחוּתָם בִּשְׁלֵמוּת. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לְרַבֵּנוּ שָׂמַח בָּהֶם רַבֵּנוּ מְאֹד, וְאָמַר: "תּוֹדָה לָאֵל, שֶׁרוֹאֶה אֲנִי אֶתְכֶם, חָשַׁבְתִּי שֶׁכְּבָר לֹא אֶרְאֶה אֶתְכֶם עוֹד" "דַּיְינְקֶען גָאט וָואס אִיךְ זֶעה אַייךְ, אִיךְ הָאבּ גִימֵיינְט אִיךְ וֶועל אַייךְ שׁוֹין נִישְׁט זֶעהְן", לְגֹדֶל הַמְּנִיעוֹת שֶׁיִּתְגַּבְּרוּ עֲלֵיהֶם. מוֹהַרְנַ"תְּ עַצְמוֹ אָמַר: אִלּוּ הָיָה רַבֵּנוּ שׁוֹלֵחַ אוֹתִי הָיִיתִי גּוֹמֵר שְׁלִיחוּתִי כָּרָאוּי. (שיח שרפי קודש חלק ג' אות קמ"ט)
מְגִלַּת סְתָרִים הַשֵּׁנִי נֶאֱמַר אַחַר פְּטִירַת הַיֶּלֶד הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי שְׁלֹמֹה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּעֵת שֶׁהִתְאוֹנְנָה זוּגָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בִּפְנֵי מוֹהַרְנַ"תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי, מַדּוּעַ נָתַן וְהִנִּיחַ רַבֵּנוּ שֶׁיִּסְתַּלֵּק הַיֶּלֶד… וְלֹא הֵגֵן עָלָיו בִּתְפִלָּתוֹ, וְרַבֵּנוּ שָׁמַע זֹאת מִמֶּנָּה וְאָמַר: "אִיהְר אִיז אַשָּׁאד דָּאס קִינְד"? וְנָתַן קוֹלוֹ בִּבְכִי וּבִדְמָעוֹת שָׁלִישׁ, עַד שֶׁבָּרְחוּ מִלְּפָנָיו מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה. וְזֹאת מוּבָא בְּ"חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן" (סימן כ"ח) וּבִ"ימֵי מוֹהַרְנַ"תְּ" (סימן י"א). בַּבֹּקֶר לְמָחֳרָת אָמַר לָהֶם רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל: מִפְּנֵי מַה בְּרַחְתֶּם? אִם לֹא בְּרַחְתֶּם, הָיִיתִי מְסַפֵּר לָכֶם "שֵׁיינְס" כַּמְּבוּאָר קְצָת, וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה (שבליקוטי מוהר"ן ח"א סי') ס"ה: "וַיֹּאמֶר בּוֹעַז אֶל רוּת" וְכוּ', אַחַר-כָּךְ קָרָא אוֹתָם וּפָתַח אֶת הַדֶּלֶת שֶׁל בֵּית-הַמִּדְרָשׁ, שֶׁהָיָה אֵצֶל בֵּית-רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְאָז הָיָה הָרַב מִבְּרֶסְלֶב בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ וְלֹא רָצָה רַבֵּנוּ זַצַ"ל, שֶׁיִּהְיֶה בְּעֵת הַסִּפּוּר, וְכֵיוָן שֶׁפָּתַח רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל אֶת הַדֶּלֶת, פָּתַח הָרַב הַנַּ"ל אֶת הַדֶּלֶת הַשְּׁנִיָּה וְיָצָא לַחוּץ. אָז הָלַךְ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל תֵּכֶף וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת וְסִפֵּר לָהֶם שֵׁנִית אֶת מְגִילַת הַסְּתָרִים. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סל"ב). (שיח שרפי קודש חלק א' אות תקכ"ג)
מוֹהַרְנַ"תְּ הָיָה אוֹמֵר: מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג אֵינוֹ נִזְכַּר בִּמְגִלַּת סְתָרִים, וְנִשְׁמַע מִזֶּה, שֶׁיִּהְיֶה אֶפִּיקוֹרְסוּת בָּעוֹלָם, וְזֶה יִהְיֶה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁלָּנוּ. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס'). (שיח שרפי קודש חלק א' אות תר"ץ)
אָמְרוּ אַנַ"שׁ, עַל-פִּי הַמְּבֹאָר בְּתוֹרָה לב חֵלֶק ב עיי"ש, אִלּוּ לֹא נִשְׂרַף "סֵפֶר הַנִּשְׂרַף" שֶׁכָּתְבוֹ רַבֵּנוּ, הָיוּ מִתְפַּשְׁטִים לִמְאֹד סִפְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִים בִּזְמַנֵּינוּ, עַד שֶׁלֹּא הָיְתָה לָנוּ שׁוּם תְּקוּמָה נֶגְדָּם. (שיח שרפי קודש חלק ד' אות נ"ו)
יֵשׁ דֵּעָה שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁסְּעֻדַּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ מְסֻגָּל לְבָנִים, הָיָה אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בַּסֵּפֶר הַנִּשְׂרָף. (שיח שרפי קודש חלק ה' אות ע"ב)
מְקֻבָּל הָיָה רַבֵּנוּ שֶׁבְּעֵת שֶׁגִּלָּה לְמוֹהַרְנַ"תְּ וְרַבִּי נַפְתָּלִי אֶת הַמְּגִלַּת סְתָרִים, הִזְהִירָם שֶׁיִּזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יְפַרְסְמוּ אֶת הַמְּגִלַּת סְתָרִים, וְרַק אֶחָד בַּדּוֹר צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע מִזֶּה. וְעַל כֵּן לֹא מָסְרוּ. וְגִלָּה אוֹתוֹ מוֹהַרְנַ"תְּ לְאַף אֶחָד, כִּי רַבִּי נַפְתָּלִי הָיָה עֲדַיִן חַי בְּעֵת פְּטִירָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ גִּלָּה אוֹתוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי לְרַבִּי אַהֲרֹן לִיפְוועצְקֶער שֶׁהָיָה אִישׁ קָדוֹשׁ מְאֹד. הוּא נוֹלַד מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, וְהוּא מְסָרָהּ אַחַר כָּךְ לְראבר"נ וְאָמְרָה לוֹ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִמְסֹר לְמִישֶׁהוּ אֶת הַמְּגִלַּת סְתָרִים, כִּי כָּךְ מְקֻבָּל מֵרַבֵּנוּ, שֶׁאֶחָד בַּדּוֹר צָרִיךְ לָדַעַת מִזֶה, אוּלָם ראבר"נ הָיָה אָז כְּבָר חוֹלֶה מְאֹד וְאִבֵּד כְּבָר אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר, וְלֹא נוֹדַע אִם מְסָרָהּ וּלְמִי מְסָרָהּ. (שיח שרפי קודש)
מגילת הסתרים איננה הספר הנשרף