חדשות ברסלב • תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת: כך נראית מצבת קבורתו של האי חסידא ופרישא הגה"צ רבי שמעון ישראל שפירא זצוק"ל האיש הענק מחד והפשוט כ"כ מאידך:
- כתבות קשורות:
וַיִּקָּבְצוּ וַיִּסְפְּדוּ לוֹ: אלפים התקבצו לעצרת ב'שוהל' |◄
'תמימי דרך' • עצרת התעוררות אחר פטירת רבי שמעון זצוק"ל |♪
ביטאוני העדה החרדית אחר מיטתו של רבי שמעון זצוק"ל |↓
הֵן הֵן זִכְרוֹנָן: רבי שמעון שפירא זצוק״ל בדברי התעוררות|◄
הֵן הֵן זִכְרוֹנָן: רבי שמעון שפירא זצוק״ל עומד לפני בוראו |◄
הֵן הֵן זִכְרוֹנָן: רבי שמעון שפירא זצוק״ל בכתבים |◄
פָּנָה הוֹדָהּ פָּנָה הֲדָרָהוּ: תיעוד חיי רבי שמעון שפירא זצוק״ל |◄
מסע הלוויה של רבי שמעון שפירא זצוק״ל |גלריה #2|◄
וַיִּתְהַלֵּךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶת הָאֱלֹקִים | קוים לדמותו
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן: מסע הלוויה של רבי שמעון שפירא זצוק״ל |◄
נִשְׁבָּה אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ: רבי שמעון ישראל שפירא זצוק״ל
א ברסלבע' מציבה: לאחר הסתלקותו של האי חסידא ופרישא הגה"צ רבי שמעון ישראל שפירא זצוק"ל הקימו בני משפחתו היקרה מצבת קבורה על מקום מנוחתו שבמרומי הר הזיתים, אלא שהכיתוב הפשוט עורר את רגשותיהם של רבים.
הרב מרדכי גרנביץ' מיקירי אנ"ש שהיה מקורב מאוד לרבי משעון כותב את הדברים הבאים:
מצבות יש להן סיפור לספר. כך הרגשתי כל אימת שנקלעתי לבתי עלמין ישנים, בפאדובה שבאיטליה, ב"פיטה" שבהולנד, במחוזות נידחים בזאקרפטים שבין הונגריה לאוקראינה, וכמובן באוקראינה עצמה. והאמת שגם ב'סגולה' בפתח תקוה או בבית העלמין הקטן שבתוככי מונסי המעטירה, מצבות יש להן מה להגיד לנו באותיות השותקות החקוקות על גבן.
לפעמים אתה למד על סיפור חיים שלם, על תכונות בולטות, או על סיפור הפטירה הטראגי. לפעמים במצבה ליד יש השלמת פרטים דרך ילד או אמא של הנפטר.
מה שתמיד הפליא אותי, וטרם התרגלתי, למצבות של חסידי ברסלב. הן רבם השריש בהם תיעוב לכבוד המדומה, בוז לתארים נכבדים, ובריחה טוטאלית מכל שבח שיש בו שמץ 'פרסום'. וכך אתה מוצא אנשים כבירים, שאפשר למלא כרכים בהנהגותיהם, בקדושתם, במורשתם, ובחותם שהותירו על סובביהם, נחים להם תחת מצבה שאין בה מלבד הפרט הטכני כביכול "מחסידי ברסלב". (יש שגם את זה ביקשו שלא לכתוב, שהרי פספסו כמה פעמים קיום ציווי רבם על קימת חצות לילה, ואיזו בושה תהא להם בעולם האמת עם שבח כזה החקוק עלי אבן, שבח שדורש שיהיה לו "כיסוי"…)
כך הרגשתי כשהלכתי ליארצייט של ר' בעריש זלוטניק המנוח, שהכנסת האורחים שלו יכולה היתה למלא שורות רבות על השיש. וכך הרגשתי הבוקר כשראיתי -בזכות חיים שפירא- תמונת המצבה הטריה של רבי שמעון צדיקא.
ומה נאים כאן דברי הגמרא "הקיצו ורננו שכני עפר, שוכבי בעפר לא נאמר אלא שוכני עפר- מי שנעשה שכן לעפר בחייו" הרהורים של בוקר על עיקר וטפל. על עולמינו המוחצן בו התרגלנו ל"לא תיעדת- לא עשית", על הכבוד המדומה, ועל השקט שבו מהלכת לה האמת בינותינו מבלי לבקש הכרה. ככה פשוטה, ככה חזקה. ע"כ דבריו.
שימו לב, כי מלבד מיעוט הכיתוב שעל המציבה הזועק את ענוותנות המופלגת, גם ה'רבי' המתבקש קוצר לאות 'ר' בלבד…
