'אגדלך' • הרבנים עונים על השאלות המטרידות | שו"ת מיוחד ↓

שיחות ומאמרים בתורת ברסלב • בפאנל ייחודי של ארגון 'אגדלך' נידונו השאלות המדוברות ביותר בפיו ובלבבו של המתקרב, בין הרבנים העונים; הגאון רבי עמי מזרחי שליט"א – דיין בבית הדין הספרדי המרכזי בביתר עילית. הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א – רב קהילת 'שערי רחמים' ונכדו של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל. הרה"ג ר' יוסף נחמן לוי שליט"א מרבני ארגון 'אגדלך'. | מצורף גליון 'בחביבותא' להורדה:

• כתבות קשורות:
  'אגדלך' • לראשונה: כנס איחוד חבורות הבחורים וסיום 'ליקוטי מוהר"ן' | הכונו!
  נְשׁוֹתֵיכֶם לַחֲסִידוֹת: 'אגדלך' עם כנסי נשים ברחבי הארץ
  אגדלך • 'יום עיון' בשילוב 'כינוס הערכה' לכלל ראשי החבורות
  'אגדלך' • הילולת מוהרנ"ת מפוארת בצפת
  קיבוץ תשפ"ה • מתחם 'אגדלך' לבני התורה הספרדים | גלריה #13 בעין העדשה

בקיבוץ ראש השנה תשפ"ה נפתח לראשונה מתחם 'אגדלך' במיוחד עבור איחוד בני הישיבות הספרדים ההולכים לאורו של מוהר"ן מברסלב זיע"א. כאשר במקום התקיימה פעילות מיוחדת בימי הקיבוץ הקדוש במיוחד עבור בני הישיבות והחבורות דחסידי ברסלב מכלליות בני הספרדים.

המתחם כלל סעודות שבת וחג במשך כל ימי ההתקבצות, לצד שיעורי תורה וחסידות מפי טובי הדרשנים, רבני ומשפיעי ארגון 'אגדלך' ביניהם הרבנים מאנ"ש; הגה"ח המפואר ר' יוסף מטלון שליט"א, הגה"ח ר' אליהו עטיה שליט"א, הרה"ח ר' יוסף נחמן לוי שליט"א הרה"ח ר' שמעון מנשה רביע שליט"א, ועוד.

אחד הדברים המיוחדים שהתקיימו במתחם היה פאנל ייחודי במהלכו נידונו תמיהות ושאלות מהמדוברות ביותר בפיו ובלבבו של המתקרב לאורו של רבינו הקודש רבי נחמן מברסלב זיע"א, כאשר על כל שאלה ושאלה נענו הרבנים העונים בטוב טעם ודעת לנבון עם תשובות מפליאות ומחכימות המתיישבות את הלב.

את תשובות השמיעו הרבנים הגאונים; הגאון רבי עמי מזרחי שליט"א – דיין בביה"ד הספרדי המרכזי בביתר עילית של הרב טופיק שליט"א וראש כולל דרכי דוד. הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א – רב קהילת 'שערי רחמים' ונכדו של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל. הרה"ג ר' יוסף נחמן לוי שליט"א מרבני ארגון 'אגדלך'.

לפניכם טעימות מהפאנל המיוחד. החומר פורסם בפרסום ראשון ובלעדי בגליון 'בחביבותא' האחרון (מספר 15, לחודש תמוז תשפ"ה).

שאלה א':

האם יש ענין להתפלל עם אנשי רבינו, גם למי שאינו רגיל להתפלל בבית הכנסת של בני אשכנז, שהנוסח והמנהגים שם שונים מבית אביו?

הגרי"נ לוי: אכן יש חשיבות גדולה מאד לתפלה עם אנשי רבינו, וכידוע ממוהרנ"ת מעלת ההתקבצות בבית הכנסת שנקרא על שם הצדיק[1].

אפשר להניח שיש הרבה שקשה להם להתפלל במקום שסגנון התפילה שונה מהנוסח שהורגלו בו, אך הדבר דומה לאדם המתגורר בקצה אחד של העיר בעוד שבית הכנסת אליו הוא משתייך – ממוקם בקצה השני, שאז למרות חוסר היכולת שלו להתפלל שם בקביעות – עדיין חש קשר עמוק למקום ולמרות שבפועל אינו יכול לבוא לשם כי אם לעיתים רחוקות – בכל זאת מרגיש שזהו בית הכנסת שלו, לשם הוא שייך בפנימיות לבו. הדוגמא הטובה ביותר לכך תהיה כאשר יגיע בנו לשמחת בר המצווה, ותתקיים עליה לתורה בשב"ק. אבי החתן לא יערוך את השמחה בשטיבלאך הקרוב לביתו, למרות שמתפלל שם כל השבוע, אלא ירחיק עד בית הכנסת הרחוק, שם מתפללים האנשים הקרובים יותר לליבו, שהרי שם מקומו הטבעי. כך גם צריכה להיות הגישה כלפי השייכות לאנשי רבינו.[2]

כאשר מתקרבים לאורו של רבינו, חשוב מאוד, להשתייך לבית הכנסת הנקרא על שם הצדיק. זה מחבר מאוד. ולכן אף אם אי אפשר להתפלל בקביעות בבית הכנסת של חסידי ברסלב בשכונה מחמת שינויי נוסח וסגנון וכדו', למרות זאת חשוב לבקר שם ולהתוועד עם אנשי שלומינו על כל פנים בזמנים מסוימים, כמו תפילת ליל שבת או סעודה שלישית[3], וכדו', ובפרט בהילולות רבינו ומוהרנ"ת שהם הזדמנות פז לחזק את ההתקרבות לרבנו ולאנשיו.[4]

ואדרבה, כאן המקום לעורר להתפלל על כך, שיום יבוא ויוקמו בערים רבות בתי כנסת על שם הצדיק בנוסח המתאים לבני עדות המזרח, בסגנון התואם לבני תורה.

שאלה ב':

האם כאשר נוהגים במנהגי החסידים (כמקוה בכל יום וכד', נסיעות לצדיק), אין בכך משום זלזול באבותינו שלא נהגו כן?[5]

הגרי"נ לוי: אין כאן זלזול חלילה, כיון שאנחנו לא משנים את הקיים אלא רק מוסיפים, ובכל זאת בוודאי שיש לנהוג בעניינים אלו בחכמה, ולהכריע בכל מקרה לגופו.

הגר"ע מזרחי: בהלכה מובא, שאם אדם רוצה להתקדם בעבודת ה' ואין הדבר מוצא חן בעיני אביו, אין כאן זלזול בכיבוד אב, רק יזהר שלא יסתור דבריו בפניו.[6]

אחד הרבנים: אין כל חדש תחת השמש, הליכה למקוה בכל יום הוא מנהג שהיו נוהגים בו חכמי הספרדים בירושלים מקדמת דנא, ובפרט אותם שנהגו על פי הסוד, רק שהיו עושים זאת בצנעא, לפנות בוקר. וכן נסיעות לצדיק הוא מדינא דגמרא (סוכה כז ע"ב), שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, ולדעת הגאון רבי יהונתן אייבשיץ ("יערות דבש" ח"א דרוש יב) נוהג בעיקר בזמן שאין בית המקדש קיים[7]. וגם נסיעות לקברי צדיקים יסודו מהראשונים[8]. וכן על זה הדרך בקיום עצת ההתבודדות, שהדברים ידועים גם משאר ספרי מוסר[9], ונהגו בו צדיקים וחסידים, כידוע על מרן ה"חפץ חיים" זצ"ל ועוד (עי' בדבריו בספר "שם עולם" ח"א פי"א)[10]. כך שאין בהנהגות אלו משום שינוי ממנהג אבות, שנזכר בפוסקים רק בנוגע לענייני הלכה.

ובאמת אם השינוי הוא בענייני הלכה ומנהג, יש לעשות שאלת חכם האם מותר לשנות ממנהג אבות[11]. וכאן המקום לציין לדברי רבינו הק' שאמר שלא בא לשנות מנהגים ונוסחאות בתפלה, רק לקרב לבם של ישראל לאביהם שבשמים[12].

אחד הרבנים: אין כל חדש תחת השמש, הליכה למקוה בכל יום הוא מנהג שהיו נוהגים בו חכמי הספרדים בירושלים מקדמת דנא, ובפרט אותם שנהגו על פי הסוד, רק שהיו עושים זאת בצנעא, לפנות בוקר

שאלה ג':

מה בעצם הענין של ה"התקשרות לצדיק", הרי לכאורה העיקר הוא קיום העצות, האמנם בנוסף לזה יש כוונה שיהיה לנו שייכות לצדיק כערך בפני עצמו?

הגרי"נ לוי: פשוט וברור שמעבר לכל העצות של רבינו, כמו התבודדות, נסיעה לראש השנה, שמחה, 'אזמרה' ושאר חיזוקים וכו', יש ענין בעצם ההתקרבות לצדיק, ואינו רק 'ענין' אלא הוא "העיקר והיסוד שהכל תלוי בו"[13]. והיא אבן יסוד בתורת החסידות, כידוע אצל תלמידי הבעל שם טוב הק', ונהוג עד היום בקהילות קודש הנקראים 'חסידים'[14].

אכן מי שנולד וגדל מחוץ לעולם החסידות – קשה לו לקבל את משמעות עומק המעלה של ההתקרבות לצדיק, עניין שלכאורה נראה שולי ומיותר ביחס לקיום העצות בעצמם. והטענה, שאם עושה לו טוב העצות – אדרבה ואדרבה, אבל למה צריך להיות קשור לצדיק. אך במציאות רואים שלא ניתן להתמיד בקיום העצות של רבינו בלי להיות קשורים עימו מתוך ביטול ואהבה[15]. והדבר בדוק ומנוסה, כי אותם שניסו להתחכם ולקחת את ההתבודדות רק כעצה טובה שהוכיחה את עצמה בלי להיות קשורים לרבינו, לא הצליחו להתמיד בכך. המנוע האדיר של ההתקשרות לרבינו הקדוש נותן לנו את היכולת להתמיד בקיום העצות – גם אם אין חשק או נקודת חיבור.

בנוסף, הזוכה להתקרב לצדיק ממשיך על עצמו אמונה ויראת שמים, תיקון הברית והמתקת הדינים, וזוכה לתשובה שלימה, כמבואר הרבה בליקוטי הלכות.[16]

אחד הרבנים: ענין ה"התקשרות לצדיק" אינה המצאה של תנועת החסידות, יסודו נעוץ במצוה הידועה של "ובו תדבק" (דברים י כ), ודרשו חז"ל (כתובות קיא ע"ב), 'הדבק בתלמידי חכמים' (ועי' רמב"ם הל' דעות פ"ו ה"ב), ונתבאר בדרשות הר"ן שעל ידי הצדיקים נמשך השפע הרוחני לכל הדור, וביותר אל המתקרבים אליהם (עי' לשונו בהערה[17]).

מעלה זו הנקראת "התקשרות לצדיק" חשובה מאד לכל מי שזכה לטעום מהאור הגדול של רבינו הק'[18], וכאן המקום להביא מדברי רבי אברהם ב"ר נחמן זצ"ל, [מתוך תקוה שדבריו יובנו באופן שלא יפגע חלילה בערכם של חכמי הדור, ותן לחכם ויחכם עוד]. וזה לשונו: "אחד שאל למוהרנ"ת, מי גדול, הקטן שמקורב לצדיק או הגדול שאינו מקורב. אמר לו: הלא בימי משה רבינו ע"ה, שאם אחד היה עושה דבר גדול להמשכן ולא הביאו למשה רבינו, בוודאי לא היה לו שום חשיבות כלל, אבל מי שעשה דבר קטן והביאו אל משה, בודאי היה חשוב מאד. ואמר אז התורה ב' הנ"ל שדייקא משה יוכל לעילא שיפא בשיפא"[19] (ספר "אבניה ברזל" אות סב).

שאלה ד':

בחור רוצה להתנהג בהנהגות חסידיות, אבל אמרו לו את המאמר הידוע "הרוצה להתחסד לא יתחסד יותר מהבן איש חי", כי מי לנו גדול מרבנו יוסף חיים בדורות האחרונים?!

הגר"ע מזרחי: אין קשר בין הדברים, כי דרך החסידות נצרכת ונחוצה עבור עבודת ה'. ואם אחרים; הוריו, רבותיו, לא הרגישו שצריכים לזה – אין זה אומר עליו כלום, וגם אין בכך שום זלזול ח"ו בהם. ולכן, אמנם גדולי עולם לא נהגו בהנהגות חסידות שרואים בברסלב, אך אין זה אומר שאנו לא צריכים לעשותם.

הגרי"נ לוי: הדור שלנו זקוק לאורו של רבינו הרבה יותר מדורות עברו שחיו חיים אחרים לגמרי, בדורנו יש נסיונות קשים הרבה יותר מהדורות הקודמים, וממילא אנו חייבים לקבל מרשם תרופות מהסוג שמתאים לנו ולא להסתפק במה שהיה בדור הקודם.[20]

הדבר דומה לאדם חולה שלוקח כל מיני תרופות ומרגיש שינוי לטובה, שבוודאי אינו צריך להתבלבל כשרואה אחרים שאינם לוקחים את אותם תרופות, והרי העוונות הם חולי הנפשות, כמ"ש (תהלים מא ה) "רפאה נפשי כי חטאתי לך", והצדיקים הם רופאי הנפשות (עי' ליקוטי מוהר"ן ח"א סימן כז אות ז, וסימן קסד, וחיי מוהר"ן אות שצא).[21]

ונביא כאן מדברי מוהרנ"ת (חיי מוהר"ן אות רצט): פעם אחת דיבר עימי מענין שאי אפשר להיות איש כשר באמת כי אם כשמתקרבין להצדיק האמת שבדור. ענה ואמר: "קודם שנמצא הצדיק האמת בעולם יכולים להתקרב להשם יתברך מעצמו, אבל אחר שכבר נמצא הצדיק האמת בעולם, אי אפשר להתקרב להשם יתברך באמת בשום אופן כי אם כשזוכין להתקרב אליו".

הגר"ע מזרחי: בחור צעיר מוכרח לפתח יכולת האזנה להיות 'מקבל', ולא רק כדי להרוויח מצוה של "כבוד ראש הישיבה", אלא אף יותר מזה, לרכוש מהישיבה דברים טובים שהם קנין נצח

שאלה ה':

גדלתי בבית שהאוירה בו היתה עם תמימות ואמונת חכמים, ומרגיש שהעצות של רבנו מאד מקרבות אותי לה', אבל יש לי קושי עם זה, מדוע גדולי הספרדים לא היו חסידי ברסלב?

הגרי"נ לוי: כל מי שהכיר קצת את חכמי הספרדים, זקני הדור הקודם, כחכם יהודה צדקה, חכם ב"צ אבא שאול, חכם מנצור בן שמעון, חכם יוסף עדס, חכם ששון לוי, ועוד, ראה איזו תמימות ופשיטות היתה להם בעבודת ה', ותפילתם היתה בהשתפכות הנפש מעוררת השראה. כך שברור שהיו הולכים בדרך שהנחיל רבינו גם בלי התואר 'חסידי ברסלב'.

אחר התובנה הזאת, עלינו לדעת שנסתרות דרכי ה' בענין ה"התקרבות לצדיק", וכידוע המעשה, שמוהרנ"ת שאל פעם את רבינו מפני מה הוא זכה ואחרים לא, ורבינו אמר לו שזו אינה קושיא, ולא פירט יותר[22].

ובכלל, השאלה הזאת לא אמורה להטריד אותנו, הלא עבורנו ההתקרבות היא קרש הצלה לזכות אי פעם לצאת מהעוה"ז זכים ונקיים עם תיקון נפשנו רוחנו ונשמתינו מגלגול זה ומגלגולים קודמים, הרי איננו מבקשים את ההתקרבות לרבינו עבור איזו מעלה גשמית של חיי העולם הזה[23], ועל כגון שאלות כאלו יש לנו את המענה הידוע מהתם בסיפורי מעשיות (מעשה ט): "למה לנו לדבר מאחרים".[24]

הגר"ע מזרחי: מי ששואל שאלה כזאת מן הסתם לא ראה את חכם בן ציון או את מרן הגרע"י, זכרונם לברכה. הם חיו בעולם אחר של עבודת ה', עם מושגים אחרים לגמרי מאיתנו, כרחוק מזרח ממערב.

הרבה מהבלבולים האלה נובעים מחוסר הסתכלות נכונה על חכמי הדור. אדם חושב שהוא כבר קרוב לצדיק וזכה למה שגדולי ישראל לא זכו, ומסתובב מנופח, בו בזמן שה'אלף בית' של עבודת ה' באור הצדיק הוא שפלות טהורה המתבטאת בכבוד חכמים[25]. ואדרבה, עליו לחשוב היכן היה מונח בלא האור הגדול של הצדיק.[26]

עלינו לזכור שאנחנו "חולים", ואין בושה לדעת את זה. מי שחולה צריך לטפל בעצמו, כלשון הגמרא (ב"ק מו ע"ב) "דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא". והרי יש כאן צדיק שמודיע לנו שאפשר ע"י ההתקרבות אליו לזכות להיות כמותו ממש[27]. מסתבר שאילו היו רבותינו זוכים להכיר את אורו של רבינו, גם להם היתה תועלת מכך[28], אך הוא מדרכי ה' הנעלמים ואין לנו עסק בנסתרות.

[אחד הנוכחים שאל, למה מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל הורה לא לנסוע לאומן?

הגר"ע מזרחי: ראשית כל, על מנהיג של עם ישראל אין לשאול שאלות, כאנשים פרטיים וקטנים איננו יכולים להבין כיצד מרן שהיה רועה נאמן לרבבות יהודים – ראה את הדברים, ולמשל, ידוע שמרן ישב בפסקי דין קשים שהיו בזמנו בתקופת ל"ג בעומר במירון, ולכן לא רצה שבחורי ישיבות יסעו להילולא, כי אי אפשר להורות לרבים דבר שיכול לצאת ממנו מכשול, אבל באופן פרטי, מי שיודע שזה מחזק אותו בעבודת ה', זה ענין אחר. (אגב, דברי מרן באו בעקבות דברי הרב המקדים בשבוע לפני שדיבר על הנסיעה לאומן, ולא רצה שיחשבו שמסכים לכך באופן גורף).[29]

הגר"י יוסף: לפי הידוע לי, עיקר התרעומת של מרן בענין הנסיעה לאומן היתה על כך שמשאירים את הילדים לבד בראש השנה, או שנוסעים ללא רשות האשה וכדו'. אני אישית, בצעירותי – השארתי את הילדים אצל מור אבי שליט"א (הגאון רבי אברהם יוסף), והיה משגיח עליהם. בשנים האחרונות כשגדלו, הבאתי אותם איתי.[30]].

שאלה ו':

יש סוג שאלות שנוגעות להלכה, שהמענה עליהם תלוי ביחס אליהם, כגון טבילת מקוה בכל יום, שלפעמים הוא על חשבון אמירת הקרבנות והזמירות כסדר, או להקל בטבילה במקוה חם בשבת שלדעת רוב הפוסקים הספרדים – אסור, אבל במקרה שאין מקוה אחר (קר), האם לסמוך על דעת המתירים, או לוותר על הטבילה?

הגר"י יוסף: ראשית יש לדעת כי ההלכה היא קו אדום ואי אפשר לעבור עליה בשום אופן, גם בשביל דברי חסידות. ולכן ההמלצה לכל בחור או אברך צעיר שעדיין לא הגיע להוראה, שיקבע לעצמו רב שינהג לפי פסקיו בכל דבר, לקולא ולחומרא. ואמנם תמיד יש אפשרות לסמוך על המקילים באיסורי דרבנן, אך זה דווקא במי שלא קבע לו רב ויש לו אפשרות להכריע בעצמו, ואדם כזה יצטרך לנהוג לחומרא במקום שיש מחלוקת בדאורייתא (אף שהרבה פוסקים מקילים), וכיון שדבר זה קשה מאד כי יש הרבה מאד מחלוקות בדאורייתא שיש מחמירים בהם והוא יצטרך להחמיר, לכן הכרחי ביותר ללכת אחרי רב קבוע בהלכה.[31]

ובענין המקוה, מי שפוסק בכל דבר כמו מרן הרב עובדיה, היות ולדעתו אסור לטבול במקוה חם בשבת[32], גם מי שנוהג בדרך חסידות – לא יטבול שם. ובוודאי יקבל שכר על הפרישה כשמגיע למקוה ולא נכנס מחמת שהוא חם, ואולי אף יחשב לו כאילו טבל.[33]

וכן לגבי מה אפשר להשלים אחר התפילה, ידוע שיש בזה מחלוקת בין הפשט לקבלה, אך עכ"פ ע"פ הפשט יש חלקים שחייב לומר ויש להם תשלומין אחר התפלה[34]. אבל בכל מצב אפשר לומר 'קרבנות' בדרך, וזה וזה יעלה בידו.

הגר"י יוסף: לפי הידוע לי, עיקר התרעומת של מרן בענין הנסיעה לאומן היתה על כך שמשאירים את הילדים לבד בראש השנה, או שנוסעים ללא רשות האשה וכדו'. אני אישית, בצעירותי – השארתי את הילדים אצל מור אבי שליט"א (הגאון רבי אברהם יוסף), והיה משגיח עליהם. בשנים האחרונות כשגדלו, הבאתי אותם איתי

שאלה ז':

האם כדאי לבחור ישיבה לבטל תורה עבור טבילת מקוה, באופן שטובל אחר התפלה על חשבון זמן מה מסדר א'. ומענין לענין באותו ענין, האם שוה לצאת לרחוב עבור טבילת מקוה למרות שיודע שלא יצליח לשמור את עיניו כראוי?

הגר"ע מזרחי: טבילת מקוה לא צריכה להיות על חשבון הסדרים בישיבה. מי שרוצה וודאי ימצא זמנים אחרים, כך שיתאים את ענייני החסידות לזמני התפלות והסדרים שקבעה הנהלת הישיבה.

הגר"י יוסף: אין היתר ללכת למקוה אם יודע שנכשל בבירור במראות אסורות[35]. אך ברור שמי שרוצה ומבין את החשיבות בטהרה יכול להיזהר ולשמור על עצמו בדיוק כמו בזמן שמוכרח לצאת לקופ"ח או קניות וכדו', וזה וזה יעלה בידו.

אחד הרבנים: נודע בשם הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף", שמותר לבטל תורה עבור טבילת מקוה, ע"כ. אך 'כל ערום יעשה בדעת' (משלי יג טז), שאם הענין פוגע בסדרי הישיבה, ימצא דרך איך לקיים שניהם.

שאלה ח':

מה יעשה בחור מקורב בישיבה שבעלי ההנהגה שם אינם מקבלים דעת רבינו, ואף מתנגדים, ומוכרח לשמוע מוסר מ'ראש הישיבה' או המשגיח. ובכלל, כבחור שלומד במקום כזה, האם בזמן שזקוק לעצה והדרכה, נכון שיחפש בכל ענין רק את דעת רבינו, מהספרים או ממשפיעי אנ"ש, או שישאל את רבני הישיבה?

הגרי"נ לוי: חשוב מאד שבחור יהיה לו מורה דרך על כל צעד ושעל, ואת זה עושים בדרך כלל ראשי הישיבה והמשגיחים, (עדיין זכורים לי דברים ששמעתי בישיבה, ארחות חיים שמלווים אותי עד היום). בשלב מתקדם יותר, כשהבחור בנוי ומרגיש צורך בהכוונה אישית על פי דעת רבינו, בפרט בנושאים שלא מדברים עליהם בישיבה, יגש למשפיעי אנ"ש שיש להם עסק עם צעירים ויודעים להדריך בישוב הדעת.

ויש לדעת את המציאות שהוכיחה את עצמה לאורך שנים: בחור שהחל לזלזל ברבותיו ולא שמר על כללי ההנהגה בישיבה – מצא את עצמו מהר מחוץ לישיבה במקרה החמור, או במקרה הפחות חמור – במסגרת ישיבתית נמוכה יותר. ולעומת זאת בחור שהמשיך לכבד את רבני הישיבה ושמר על הסדרים – הצליח לעבור את התקופה של הישיבה בצורה הטובה ביותר. ישנם לא מעט סיפורים על בחורים ששמרו על קשר ישיר ומכבד עם ראש הישיבה, והודות לכך התיר להם בצנעה לנסוע לאומן לר"ה ונתן להם חופש פעולה לכל עבודת ה' אשר יבקשו.  

הגר"ע מזרחי: בחור צעיר מוכרח לפתח יכולת האזנה להיות 'מקבל', ולא רק כדי להרוויח מצוה של "כבוד ראש הישיבה", אלא אף יותר מזה, לרכוש מהישיבה דברים טובים שהם קנין נצח, ואדרבה, המסגרת הישיבתית מאד בונה את הבחור לכל החיים, וחבל מאוד לפספס זאת.

הגרי"נ לוי: הדור שלנו זקוק לאורו של רבינו הרבה יותר מדורות עברו שחיו חיים אחרים לגמרי, בדורנו יש נסיונות קשים הרבה יותר מהדורות הקודמים, וממילא אנו חייבים לקבל מרשם תרופות מהסוג שמתאים לנו ולא להסתפק במה שהיה בדור הקודם.

שאלה ט':

בחור בישיבה שחבריו שואלים אותו על ברסלב, מצד אחד הוא כמובן מעוניין להטעים להם מאורו של רבינו הק', ומאידך גיסא יודע שאם הדבר יוודע לצוות, יכולים לסלק אותו, מה יעשה? בשני הצדדים מדובר לכאורה בדיני נפשות…

הגר"ע מזרחי: מאד חשוב להיזהר בדברים אלו, כי למרות החשיבות בהפצת האור של רבינו הק', "חייך קודמים". ובמציאות כיום בישיבות, אלו שעושים "נפשות" בישיבות באופן רעשני וקולני, לא יסתכלו עליהם בעין טובה, והענין עלול לגרום להם נזק עתידי.

יותר חשוב לתת לראשי הישיבות את ההרגשה שהבחורים שהולכים לאורו של רבינו הקדוש הם בני עליה, שלומדים ועושים 'שטייגען' ומצליחים בכל התחומים. וזה עצמו יגרום קירוב לאחרים ויפחית את ההתנגדות.

הגרי"נ לוי: בוודאי אפשר לזרוק דיבורי חיזוק מאוצרותיו של רבינו וממש להציל נפשות, אך יש לעשות זאת בחכמה וישוב הדעת, ורק כשרואים בחור רציני שיודע לשמור סוד ויחד עם זאת שומר על סדרי הישיבה, אפשר לחשוף לו מהיכן נובעים הדיבורים.

ובכלל, בכדי לקרב נפשות, לא מוכרח לציין מהיכן יונק את החיזוקים, וכמו שאמר רבינו הק' בעצמו: "לא איכפת לי שתדברו ותשיחו ממני, והשני יברך בכוונה ויתפלל בכוונה, וכל זה יהיה בכוחי, והלה לא ידע שזה בא מכוחי". כאומר שידברו וישיחו בדרכי עבודת ה' על פי דרכי רבינו ויעוררו את השני ולא יגלו לו שהדיבורים הם מתורות רבינו (שש"ק ח"ב אות טז).

שאלה י':

יש מקרים שאין שום הפרעות מהישיבה ומהחברים, ואדרבה, יש הזדהות ותמיכה מלאה, אבל יש בעיה עם ההורים, שהאבא שהוא ירא שמים באמת מרגיש שהבן מחפש להיות צדיק יותר ממנו, ולכן מורגש בבית אוירה של מתח. איך יוכל הבן להמשיך בעבודתו בלא להיכשל בכיבוד אב?

אחד הרבנים: חז"ל אומרים (סנהדרין קה ע"ב) שאין האב מתקנא בבנו, וברור שאין כל סיבה שהאב ירגיש לא טוב בזמן שהבן מתעלה בעבודת ה'.

במקרה שאכן מורגש בבית אווירה של מתח, יש לבדוק מה הסיבה האמיתית לכך; יתכן שהאב מרגיש שהבן מתרחק ממנו או מזלזל בדעותיו, ונדמה לבן שזו קנאה. ולפעמים בעקבות ההתקרבות לדרכו של רבנו, הקשר בין האב לבן הופך להיות סביב דיונים על העצות והנסיעה לאומן, והקשר הטבעי והפשוט ביניהם נשחק.

ואכן יש ליתן את הדעת על כך, שההתקרבות לרבנו הקדוש לא תגרום לריחוק או להרגשת עליונות מצד הבן כלפי האב, וכידוע שענוה ושפלות הם הסימנים הראשונים של המקורב לצדיק[36]. ואדרבה, ברגע שהאב רואה שהבן מתייחס אליו בכבוד ואהבה, יתקדש שמו של הצדיק בעיניו, והאב ירצה מעצמו לשמוע מה קיבל הבן מדעת רבינו, ויתקיים בהם "את והב בסופה" (במדבר כא יד, קידושין ל ע"ב).

(להערות גלגל ללמטה, לאחר המגזין 'בחביבותא')

לקריאה ולהורדה • ☜ הקש כאן

---

[1] ספר ליקוטי הלכות (הלכות סעודה ה"ה אות יז): "וזהו בחינת קדשת הבתי כנסיות ובתי מדרשות שהם בחינת מקדש מעט, כי עיקר התיקון ע"י עסק התורה של הצדיקי אמת שיכולין ע"י לימודם לעורר ולהאיר שרשי נשמות שבתורה כנ"ל. וקדושה זאת צריך כל אדם להמשיך על עצמו ע"י שיחבר עצמו להיראים המקושרים בהצדיקי אמת, בבחינת חבר אני לכל אשר יראוך, כי בודאי איש אחד לבדו קשה לו לזכות להמשיך על עצמו הארה הנ"ל. אבל כשמתחברים רבים יחד ובונין בית המדרש לעסוק בו בתורה, וכוונתם אל האמת לאמתו להכלל על ידי עוסקם בתורה ותפלה בצדיקי אמת שיש להם כח להאיר ולעורר כל נשמות ישראל, בודאי הן אל כביר לא ימאס, כי זכותא דרבים עדיף וכו'. ועל כן רגיל בדברי רז"ל לקרא שם הבית המדרש על שם הצדיק והרבי של התלמידים שלומדים שם כמ"ש בכמה מקומות שאמרו בבית מדרשו של רבי, ובבית מדרשו של רבי פלוני, וכמו שדרשו על פסוק ותלך לדרש את ה', שהלכה לדרש בבית מדרשו של שם ועבר. כי עיקר שלימות הבית המדרש כשנקרא על שם צדיקי אמת שיכולים לעורר שרשי נשמות ישראל ע"י תורתם.

[2] ויש להעיר שיש כאלה שאין להם שום קושי להתפלל עם בני אשכנז, ולהיפך, מרגישים שם התעלות רוחנית, אלא שחוששים מצד שינוי ממנהג אבות. ויש לדעת שדין השמירה על מנהג אבות נזכר בהלכה רק בנוגע לנוסח הקבוע משום "אל תיטוש תורת אמך", אבל בנוגע לסוג הציבור, הכל תלוי בכוונת הלב, היכן מתעורר לבו לכוון יותר טוב, כמובא בשו"ת אור לציון (ח"ד פ"ד תשובה ה) שאין להמנע מלהתפלל במקום שאינו לפי נוסח אבותיו, אם מרגיש ששם תפילתו טובה יותר, שכן יש לבחור את מקום התפילה לפי המקום בו מתפלל יותר בכוונה ובחשק והתלהבות, אף אם הוא בן ספרד והמקום העדיף מצד צורת התפילה הוא אצל בני אשכנז או להיפך, ע"ש.

[3] ראה מעלת הענין בליקוטי הלכות, הלכות תערובות הלכה ה' אות ו'.

[4] עוד מדברי הרב: זכורני כי בילדותינו היה מו"א שליט"א לוקח אותנו כל שבת בקביעות לסעודה ג' אל בית הכנסת ברסלב בשכונת "מאה שערים", וזה מאוד שמר עלינו ועזר לנו בהרגשת שייכות עם אנשי הצדיק. ולענין ההשפעה הגדולה שיש משמיעת דיבורי הצדיק בגיל צעיר, ראה בדברי רבינו בספר חיי מוהר"ן אות תקמ"ד ע"ש.

[5] עיין שו"ת אור לציון ח"ב פרק מ"ד סעיף י"ג, שכתב סברא זו לענין לבישת ציצית עם תכלת, וע"ע בספר "פתיל תכלת".

[6] עי' בספר "אשרי האיש" (שמועות מהגרי"ש אלישיב זצ"ל), יו"ד א הל' כבוד אב ואם פרק ל"ח אות י"ג בשם ספר חרדים, ועוד שם בפרק ל"ט אות ד' ואות י"ט. וע"ע בספר ילקוט יוסף הלכות כיבוד אב ואם פ"ט סעיף ד' ובהערות שם.

[7] ועי' בכף החיים או"ח סי' תי"ט סק"ח, ובחזון עובדיה יו"ט עמוד צ"ט.

[8] ראה בספר דרשות הר"ן פרק ח', ששורש הענין משום השראת השכינה במקום מנוחת הצדיקים, (הובאו דבריו בהערה להלן), וכ"כ ביערות דבש שם לענין הקבלת פני רבו, והביא לזה מקור מהירושלמי עירובין פ"ה ה"א ע"ש.

[9] עי' חובות הלבבות שער אהבת ה' פ"ו, ראשית חכמה שער התשובה פ"ד, קו הישר פי"ב ועוד.

[10] אך כמובן שעצת ההתבודדות שגילה רבינו היא באופן שונה מדברי הקדמונים, וכמובא בליקוטי מוהר"ן (ח"ב סי' צה) שמדבר לפני השי"ת "כאשר ידבר איש אל רעהו", באופן של געגועים וכיסופים עד כלות הנפש (שם סי' צט), ובאופן של טענות וריצויים (עי' שיחות הר"ן אות סח, ושבחי הר"ן אות י-יא), ואינו רק מצד חשבון הנפש הידוע אצל בעלי המוסר. (וראה בספר "הפגישה" מאת הרב יוסף נחמן לוי שליט"א).

[11] כדכתב מרן החיד"א בספר עבודת הקודש ("קשר גודל" סימן יב אות ח) בשם רבינו האריז"ל: "מנהגי שרשי התפלות אין לשנות ממנהג הקדום, כי י”ב שערים כנגד י"ב שבטים ותפלות כל אחד עולה בדרך שער אחד, ותְּפִלַּת נֻסח הספרדים עולה בכל אחד מי"ב שערים".

[12] כמובא בספר "שיח שרפי קודש" ח"ב אות קי"ט, וראה לשון רבנו בחיי מוהר"ן (אות שז) "אין לי מה לעשות בזה העולם כלל, כי בשבילי איני צריך לעשות כלל, רק באתי להעולם לקרב נפשות ישראל להשם יתברך". (וראה עוד בליקו"מ קמא סי' ל"ד שענין זה הוא עיקר ממשלתו של הצדיק ע"ש).

[13] ליקוטי מוהר"ן (קמא סימן קכג): "העיקר והיסוד שהכל תלוי בו, לקשר עצמו להצדיק שבדור". וראה עוד בספר שיחות נפלאות מאת הרב שמואל טוקצינסקי (אות סח), ששמע מהרה"ח ר' שמואל הורוויץ זצ"ל: "בכל דבר יש יסוד ועל זה בונים הרבה בנינים, כמו"כ הוא גם בעבודת ה', עיקר היסוד הוא התקרבות לצדיק, ועל זה כדאי להאדם למסור את נפשו ממש, אבל שאר הדברים כגון התבודדות חצות וכו' וכו', צריך לראות אם יש עיכובים מהבית וכדומה, אזי צריך לפעמים לעסוק בהם פחות מעט, ובכל פעם להתגעגע ולכסוף ולהשתוקק לזה, ותיכף כשיוכל לעסוק בזה ביותר צריך להרבות בזה".

[14] ראה בספרי אבות החסידות; "תולדות יעקב יוסף" פרשת יתרו ופרשת קדושים, ו"דגל מחנה אפרים" פרשת קורח, וב"נועם אלימלך" ליקוטי שושנה, ע"ש.

[15] ליקוטי מוהר"ן (קמא סימן קלה): ועיקר ההתקשרות הוא אהבה, שיאהב את הצדיק אהבה שלימה, כמו שכתוב (בראשית מד): "ונפשו קשורה בנפשו", ותרגומו:  'חביבא לה כנפשה', וכמ"ש (שמואל א יח): "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד".

[16] ראה הרחבת הענין על פי מקורות מחז"ל ומדברי רבינו ומוהרנ"ת, ב"קונטרס ההתקשרות" לר' שמואל הורביץ זצ"ל, הובא בסוף הספר "מכתבי שמואל".

[17] דרשות הר"ן (הדרוש השמיני): אין ספק שראוי שנאמין שכמו שבזמן שבית המקדש קיים, היה המעון ההוא המקודש מקום מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה, עד שבאמצעות המקום ההוא היה שופע על כל ישראל. כן ראוי שיהיו הנביאים והחסידים מוכנים לקבל שפע החכמה והנבואה, עד שבאמצעותם יושפע השפע ההוא על המוכנים לכל בני דורם לכך גם אם לא ישתתפו עמהם. אבל מצד המצאם בדורם שהם עצמם כמו המקדש המקודש. והרמב"ן ז"ל כתב בסוף סדר והיה עקב: ויתכן באנשי זאת המעלה שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים, כי הם בעצמם מעון לשכינה, כאשר רמזו בעל ספר הכוזרי ע"כ, ואפשר שנתכוין גם לזה. ולפיכך בהמצא לנביאים והחסידים בדורות יהיה השפע שופע עליהם, ובאמצעותם אפשר שיהיה שופע על כל המוכנים מבני דורם. וכל שכן לאותם שהם מתקרבים אליהם ומשתתפים עמהם. ולא בחייהם בלבד כי גם אחרי מותם, מקומות קברותיהן ראויין להמצא השפע שם בצד מן הצדדים. כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלהי, עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה. ומפני זה אמרו רז"ל: שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם. כי התפלה במקום ההוא תהיה רצויה יותר להמצא שם גופות אשר חל עליהם כבר השפע האלהי.

[18] וראה ביאור נפלא בענין זה מדברי מוהרנ"ת בספר ליקוטי הלכות (ברכות הריח וההודאה ה"ד): "כל זמן שמשתדלין ומחפשין להתקרב לצדיקי אמת. אזי אפילו אם ח"ו נופלים כמו שנופלים אינו נחשב נפילה כלל, כי אדרבא, אז יעלה ניצוצות יותר ממקומות הרחוקים ביותר – והוא ממש כמו שמשלשלין אחד ע"י חבל לתוך עמקי מצולות ים ותהומות תחתיות. כדי שיחפש ויבקש שם אוצרות יקרות ואבנים טובות ונפלאות מאד. וכל זמן שהוא מקשר בהחבל לא יהיה נאבד לעולם. כמו כן הוא ממש. שכל זמן שמתקשרין עצמו לצדיקי אמת, ומתגעגעין אחריהם ומחפשין אותם עי"ז מקשרין עצמן לחבל דקדושה. ואזי בכל מקום שיורד לשם יעלה אותו הצדיק משם ע"י החבל דקדושה שמקושר בו. ולא די שיעלה אותו משם, אך גם הירידה והנפילה תהיה תכלית העליה, כי על ידי נפילתו וירידתו למקומות כאלה, יעלה משם ניצוצות קדושות ויקרות הרבה שלא היה אפשר להעלותם ע"י שום צדיק כי אם על ידו דיקא.

[19] ספר ליקוטי מוהר"ן (קמא סימן ב אות ו): וצריך כל אחד לכוין בתפלתו, שיקשר עצמו לצדיקים שבדור, כי כל צדיק שבדור הוא בחינת משה משיח, כמו שמצינו שהצדיקים קורין זה לזה משה, כמו 'משה שפיר קאמרת'. ומשה זה בחינת משיח, כמו שכתוב (בראשית מ"ט) "עד כי יבא שילה" 'דא משה משיח'. וכל תפלה ותפלה שכל אחד מתפלל הוא בחינת איבר מהשכינה, שהם אברי המשכן, שאין שום אחד מישראל יכול לאעלא שיפא בשיפא כל חד לדוכתיה, אלא משה בלחוד, בשביל זה צריך להביא ולקשר כל התפילות לצדיק הדור, כמ"ש (שמות לט) "ויביאו את המשכן אל משה". והוא יודע לאעלא שיפא בשיפא ולעשות אותה קומה שלימה, כמ"ש (שם מ): "ויקם משה את המשכן". וכל התורה שאדם לומד לשמור ולעשות, כל האותיות הם ניצוצי נשמות, והם נתלבשים בתוך התפלה, ונתחדשים שם בבחינת עיבור כמובא בגלגולים, שכל הנשמות באים בתוך המלכות בבחינת עיבור ונתחדשים שם".

[20] וידוע בשם הרב אורי זוהר זצ"ל, מגדולי המחזירים בתשובה בדור האחרון, שאמר בסוף ימיו שרבי נחמן מברסלב הוא הרבי של הדור האחרון, והוא התיקון של הדור שלנו (מתוך דבריו לפני הורים ומחנכים, מטעם ארגון "אבות על בנים", ובהרצאה מטעם ארגון "מענה", הדרכה וסיוע לבעלי תשובה). והסביר שכל העבודה של הדורות הקודמים היתה 'מלמעלה למטה', ואצל רבנו זה הפוך 'מלמטה למעלה', וכמ"ש במעשה מ"הינדיק" (מעשיות ומשלים שלאחר סיפורי מעשיות).

[21] וראה יסודי הדברים בליקוטי הלכות (ברכת הריח וההודאה ה"ד אות לג) "ועל כן צריכין להשתדל להתקרב לצדיק הדור דיקא כדי שיזכה לברר לנו האמונה הקדושה בכל פעם כפי היום והשעה, כי אע"פ שבשעת מתן תורה זכו ישראל לאמונה ע"י רוח הקודש כנ"ל. וכן אח"כ ע"י הצדיקים והנביאים שהיו בכל דור, שנתבררה האמונה בכל פעם יותר ויותר, אעפ"כ אנו צריכין עכשיו בדור הזה להתקרב לצדיק האמת שבדור הזה, כדי שיברר לנו האמונה כפי העת והזמן של עכשיו וכו', כי אין לך אלא שופט שבימיך, כי צריכין לברר האמונה בכל יום מחדש. כפי חידוש מעשה בראשית שבאותו היום כנ"ל שזה אינו מתברר כי אם על ידי זה הצדיק שבאותו הדור דיקא".

[22] ספר "שיח שרפי קודש" ח"ב אות רצ"ז.

[23] כמבואר בספר ליקוטי הלכות (שבת ה"ז אות כב) "כי מי שנוסע ובא להרב בשביל פניה אחרת כדי לקבל ממנו איזה רבנות או התמנות אחר וכו', אין זה בכלל התקרבות לצדיק כלל, כי הרי הוא נוסע בשביל כבוד עצמו, אבל עיקר ההתקרבות להצדיק הוא כשכונתו לה' לבדו, כדי שיקרבו לה' יתברך וישיבהו ממקום שנפל לשם וכו', ע"כ. וראה עוד שם (הלכות ה"ג אות לג): "הצדיקים יש להם כח בחייהם ולאחר הסתלקותם להוציא את האדם מעוונות, כי דעתם הקדוש נשאר קיים לעד ולעולמי עולמים וכו'. על כן משתטחין מקודם על קברי הצדיקים כדי להמשיך מהם הארת דעתם הקדוש, כדי לזכות להנצל מעונות, לידע כי ה' הוא האלקים".

[24] וראה במכתב מוהרנ"ת "עלים לתרופה" מכתב של"ז.

[25] ספר ליקוטי מוהר"ן (קמא סימן קלה): "הסימן על זה אם הוא מקושר להצדיק, הוא אם יש לו שפלות, כי טבע הקטנות שיתבטל לפני גדלות".

[26] ועד היכן הדברים מגיעים, ראה משפט נורא מ"ספר המידות" (ערך צדיק קצח) "לפעמים יש אחד שמקורב בהתקרבות גדול לצדיק, ואינו מרגיש בעצמו שום יראת שמים; ידע כי אם לא היה מקורב, לא היה ראוי לחיות כלל".

[27] ספר שיחות הר"ן (אות קסה): פעם אחת סיפר עם אחד מענינים אלו והתפאר לפניו מעוצם גדולת מעלתו והשגתו הגבוהה העצומה וכו', כמו שמתפאר ומתגרה עם חבירו בגדולות כדי שיתקנא בו חברו. וזה האיש אמר לו: מי יוכל לבוא לזה לזכות למדרגתכם כי יש לכם נשמה גבוהה מאד בודאי?! והקפיד רבנו ז"ל מאד על זה ואמר: זהו החסרון שלכם, שנדמה לכם שעיקר גדולת והשגת הצדיקים הגבוהים הוא רק מצד הנשמה הגבוהה שיש להם, כי באמת לא כן הדבר, רק כל אחד ואחד יכול לזכות לבוא למדרגתי להיות כמוני ממש. כי העיקר תלוי רק ביגיעות ועבודות באמת. וכן שמעתי גם כן כדברים האלה מפיו הקדוש כמה פעמים שהעיקר תלוי רק ביגיעות ועבודות וכו'.

[28] ראה לעיל בשאלה ג' בתשובה שענה אחד הרבנים מדברי רבי אברהם ב"ר נחמן בספר "אבניה ברזל" ע"ש.

[29] עוד מדברי הרב: ידוע לי על תלמיד חכם ששאל את אחד מראשי ישיבת "פורת יוסף", על רצונו לנסוע לאומן (והרב עצמו אינו בעד הנסיעות הללו), ולשאלת ראש הישיבה, מדוע רוצה לנסוע לאומן ענה התלמיד שזה נותן לו חיזוק בעבודת ה', לשמע הדברים אמר לו רה"י: "אם כך, תיסע".

[30] ויש להעיר, כי מרן זצ"ל היה מקיים בעצמו את עצותיו של רבינו הק'. תפלותיו היו ממעמקי הלב, בבכי ובדמעה, (והיה טורח ללכת לבקשות בליל שבת, והסביר לבנו שליט"א, שזה נותן לו כוחות נפש רוחניים ודבקות בה' כל השבוע. וראה בספר אביר הרועים ח"ג על הנהגת מרן זצ"ל בתיקון חצות. וראה עוד בספר מנהגי הראש"ל ח"ג עמ' 233 שמרן זצ"ל קיבל את ספר ליקוטי תפילות מהמקובל הרה"ק ר' מרדכי שרעבי זצ"ל, וכתב שם בח"ב בתפילה כ"ז על גליון הספר תוספת לתפילה בזה הלשון: ויה"ר שחפץ ה' בידי יצלח, ויפוצו מעינותי חוצה להגדיל תורה ולהאדירה, בבריאות טובה ונהורא מעליא לאורך ימים ושנות חיים. עכ"ל. ובסוף הספר כתב מרן זצ"ל בכת"י: שיש לומר התפילות בלשון תפילה ותחנונים. וזכות האמונה בהש"י ובצדיקי עולם בצירוף התפילות והתחנונים תעמוד לעד לכל דורשי ה'. ובקונטרס תיקון הכללי כתב מרן זצ"ל בשער בכת"י בשם ר' ישראל אבוחצירא שהתיקון הכללי ושמירת הצניעות מתקן כל ענייני הקדושה, וזה סגולה להנצל ממחלת הסרטן ה"י, ולבריאות טובה ונהורא מעליא, לעבודת הש"י, ואדם צריך שתהא שקידתו והתמדתו בתורתינו הקדושה, לילה כיום יאיר כחשכה כאורה, ויזכה שיוסיפו לו אורך ימים ושנות חיים וכל אשר יעשה יצליח. עכ"ל. [ואח"כ ציין בספר מנהגי הראש"ל שם עשרות מקומות שהביאו את דברי מוהר"ן חכמי הספרדים כהבא"ח והגרח"פ ובנו היפה ללב והרב כה"ח. וכן רואים בכתבי מרן זצ"ל שידע את ספרי רביה"ק, כמ"ש בשו"ת יבי"א ח"ו ובחזו"ע הלכות יו"ט]. 

[31] ראה יסודי הדברים בגמ' ע"ז דף ז' ע"א וברמב"ם הל' ממרים פ"א ה"ה, וברמ"א חו"מ סימן כ"ה סעיף ב'. ובענין זה שרשאי אדם לבחור לעצמו רב שילך לפי דרכו בין להקל בין להחמיר, ראה בחזון איש יו"ד סימן ק"נ אות א' ואות ה' ד"ה הא, ובשו"ת אור לציון ח"א סימן ז' אות ב' ד"ה ועפ"ז.

ודע שמ"ש בספר חיי מוהר"ן (אות תמד) שיש לסמוך על דעה שמכשירה ולא להתיירא, כוונתו כלפי הרב הפוסק שדעתו להקל בנידון הבא לפניו, אלא שחושש לפסוק כנגד פוסקים אחרים, שבזה יש לסמוך על דעתו, כיון שיש דעות שמתירים. אבל לאדם מן השורה לא דיבר כלל, והדבר פשוט שחייב להחמיר בדאורייתא ואין מקום להקל כלל, וכנ"ל. וגם הדיין שסומך להקל כפי המסתבר לו, זהו רק בדעה שאינה דחויה מההלכה, כמ"ש שם. (הערת הגר"י יוסף).

[32] עיין בספר לוית חן אות ע"ט ובהליכות עולם שבת ח"ד עמוד ר"י, שהסכים לדברי האחרונים שכתבו שלכתחילה אין להתיר לטבול במקוה חם בשבת, ואף בפושרין אינו לכתחילה, ומכל מקום אין למחות במי שנוהג היתר בפושרין, רק שלא ישהה שם הרבה זמן. וכעין זה כ' בילקו"י שבת סימן שכ"ו סעיף ח'. [ומ"ש חזו"ע שבת כרך ו' הלכות רחיצה הערה ה' עמ' פו', הוא העתקה מכ"פ ואין זו דעתו להלכה, ע"ש]. (הערת הגר"י יוסף).

[33] כמסופר על מרן הסטייפלר זצ"ל, שהיה זהיר בטבילה, ופעם לעת זקנותו שהיתה קשה עליו ההליכה, הגיע למקוה בשבת וכשראה שהוא חם, שב על עקבותיו. ולגוף ההלכה, ראה בספר אור לציון ח"ב פרק ל"ב תשובה ג', שמקוה פושר מותר לטבול בו לכתחילה, וגדר פושר הוא עד שלושים ושבע מעלות ע"ש. ובהערות שם כתב שמבחינת המציאות, כל מקוה שהוחם מערב שבת, אפילו חם הרבה, למחרת בבוקר נפחת חומו לפחות מל"ז מעלות, אא"כ הפעילו בו הסקה וחומו רב יותר משיעור זה, שאין לטבול בו, ע"ש.

[34] עי' שו"ע או"ח סימן נב סעיף א' וילקוט יוסף שם, ובשו"ת רב פעלים ח"ב סימן ד', ושו"ת אור לציון ח"ב פ"ז תשובה ב'.

[35] ספר חסידים (סימן תתקנג): כל מצוה הבאה עבירה על ידה, מוטב שלא יעשה המצוה, כמו לשמח חתן ויש שם פריצים, ויודע שבלא פריצות אינה יכולה להיות, ואי אפשר בלא הרהור או מלראות בנשים, אל יהי שם.

[36] נתבאר לעיל בשאלה ה' בתשובת הגר"ע מזרחי שליט"א.