בין המצרים • שבת חזון: ר' מנחם והר"ר שמחה ב'שיחת החברים' משוחחים על החורבן האבלות והנחמה, וכיצד מסתדרים האבלות עם הנחמה? ||| מאמר מיוחד | מצורף גם להורדה ולהדפסה:
שיחת חברים מופלאה של שניים מאנ"ש ר' מנחם והר"ר שמחה המבררים בעין אמת בראי תורת ברסלב; על החורבן האבלות והנחמה, וכיצד מסתדרים האבלות עם הנחמה? | מתוך העלון המיוחד 'לבבי' גליון ל"א פרשת דברים חזון תשפ"ב, העלון מצורף אחר המאמר להורדה ולהדפסה:
שַׁבַּת חֲזוֹן
מאת: הר"ר שמחה מלבבי // כיצד מסתדרים האבלות עם הנחמה?
השילוב הנכון בין התעוררות והתחזקות, ובין לב נשבר לשמחה.
ר' מנחם: שמתי לב למשהו מוזר; בשני השבתות הראשונות של 'בין המצרים' לא היו בבית הכנסת שום 'אויפרופן', שהרי לא מתחתנים בשלשת השבועות. והנה, דווקא בשבת חזון, רואים כבר חתנים בבית הכנסת, שמתכוננים לחתונתם בשבוע הבא. זה לא נראה לך מוזר?
רבי שמחה: וכשאין 'אויפרופן' זה לא מוזר? אני תמיד חושב על כך שיום 'תשעה באב' חל תמיד בשבוע של 'שבת נחמו'… וכי אין זה מוזר בכפליים?
בכלל, כל המעבר החד מאבלות לנחמה, לא מובן בהסתכלות חיצונית; בקושי עברו שלשה שבועות של אבלות, 'תלתא דפורענותא', וכבר מכריזים "נחמו נחמו עמי", ומתחילים לא רק בשבוע של נחמה, אלא שבעה שבועות של נחמה, 'שבעה דנחמתא'. והשאלה נשאלת: להיכן נעלמה האבלות? מה קרה? האם בית המקדש נבנה כבר?
ר' מנחם: האמת היא, שאצלנו, חסידי ברסלב, השאלה אינה חמורה כל כך. שהרי אנחנו ממשיכים גם בשבעה דנחמתא לקום מדי לילה בחצות, ולומר 'תיקון חצות' על הארץ באבלות ובכיסופים…
רבי שמחה: נכון מאד, אך בכל זאת תמוה: מהו המעבר בין אבלות לנחמה?
אולי אסביר את שאלתי במילים ברורות יותר: האם הנחמה אומרת לנו לשכוח מהצרה? האם הנחמה היא העלמת עין מהחורבן הנוראי שממשיך וחוגג בראש כל חוצות? האם ה"נחמו נחמו עמי" אומר לנו לשכוח את ההסתרות הנוראיות ולהמשיך הלאה?
ר' מנחם: את אותה שאלה אתה יכול לשאול בכלל על כל הענין של 'התחזקות': מה תורת ההתחזקות מלמדת אותנו? מה ה"משיבת נפש" רוצה, שנשכח מכל הבעיות ונמשיך הלאה? האם ההתחזקות מלמדת את האדם לשכוח מהגיהנם, לשכוח מהמידות והתאוות הרעות המקננות בנו, להגיד 'אשרינו' ו'אחי חזק' ולהמשיך הלאה?
רבי שמחה: ממש כך! השאלה של אבלות ונחמה, היא לא רק שאלה של בין המצרים ושבעה דנחמתא, אלא בכלל על השילוב הנכון בין התעוררות והתחזקות, ובין לב נשבר לשמחה.
ר' מנחם: את השילוב והמינון הנכון של לב נשבר ושמחה, הרי כבר קבע לנו רבינו בבירור! כמובא בשיחות הר"ן: "צריכין לייחד איזה שעה ביום שיהיה לו לב נשבר, להתבודד ולשבר לבו לפניו יתברך, ושאר כל היום כולו יהיה רק בשמחה. ועל זה הזהיר אותנו כמה פעמים, להתאמץ ולהתגבר שלא יהיה לנו לב נשבר רק איזה שעה ביום, ועצבות כלל לא, ושאר כל היום יהיה בשמחה" (שיחות הר"ן, מא).
רבי שמחה: אכן, על זה גופא אנו דנים: האם אחרי השעה של ההתבודדות אנו אמורים לשכוח מכל מה שדיברנו וזעקנו בעת ההתבודדות? האם אחרי ההתבודדות חושבים שהכל הסתדר ואפשר לרקוד ולשמוח בלי דאגות? איך זה עובד בדיוק? זוהי אותה שאלה ממש ששאלנו על 'שבת חזון' ו'שבת נחמו'; מה הנחמה אומרת לנו? לשכוח ממה שבכינו והתאבלנו ולחשוב שהכל בסדר?
ר' מנחם: תוך כדי שאתה שואל, אני חושב לעצמי: הרי את העלון הזה של 'לבבי' יקראו הקוראים יום אחד לפני צום תשעה באב, וכי מתאים כעת לדבר על 'שבת נחמו'?!
רבי שמחה: זו בדיוק השאלה שעליה אנו דנים; האם שבת נחמו היא סתירה לשבת חזון? ואם כן, כיצד תתיישב הסתירה הנוראה…
הרי גם אם נדבר עכשיו בעלון רק על תשעה באב – אין זה סוד, וכולם יודעים בבירור, שעוד פחות מיומיים כבר נהיה אחרי תשעה באב, ונדבר דיבורי נחמה והתחזקות…
ר' מנחם: אתה מזכיר לי את השאלה ששאל אותי פעם מישהו ביער לפני תחילת שעת-ההתבודדות: הרי בעוד כשעה נעשה פה ריקודים אחרי ההתבודדות ונשיר 'אשרינו מה טוב חלקנו', אז למה לא לשיר כבר עכשיו? מדוע אני צריך עכשיו ללכת שעה שלימה ולזעוק בלב נשבר ונדכה. הרי עוד מעט יתברר ש"אשרינו"…
רבי שמחה: נו, ומה ענית לו?
ר' מנחם: אני לא זוכר מה עניתי לו אז, אבל התשובה ברורה לי מאד: עיקר שמחת ה'אשרינו' אפשר להרגיש דווקא אחרי שזוכים להרגיש את הריחוק והכאב הגדול וזועקים לה' בלב נשבר ונדכה. וכפי שרבינו אומר בפירוש בשיחות הר"ן: "אחר לב נשבר
בא שמחה, וזה סימן אם היה לו לב נשבר כשבא אחר כך לשמחה" (שיחות הר"ן, מה).
גם בענין של האבלות על החורבן זה הרי כך; רק מי שאכן מתאבל מעומק הלב על החורבן הכללי והפרטי, הוא זה שזוכה אחר כך להרגיש את הנחמה, בבחינת "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה
בשמחתה" (תענית דף ל ע"ב).
רבי שמחה: נפלא מאד! אך כאן אנחנו חוזרים שוב לשאלה: מהי בעצם הנחמה? האם היא התעלמות מהצער והחסרון שעליו התאבלנו מקודם?
ר' מנחם: מה באמת התשובה?
רבי שמחה: התשובה פשוטה מאד: האבלות והנחמה שניהם אחד; שניהם באים לחבר אותנו לאור של בית המקדש. אך בעוד שהאבלות מחברת אותנו לאור הגאולה בצורה של חיפוש וגעגוע, הרי שהנחמה מחברת אותנו לאותו אור, רק בצורה של מציאה ונחמה!
ר' מנחם: לא הבנתי… מה הכוונה להתחבר לאור הגאולה בצורה של מציאה ונחמה?
רבי שמחה: אסביר קצת יותר: בגלות המרה בה אנו שקועים, ישנם שני דרכים כיצד להמשיך את אור הגאולה. אחת, להתאבל על הגלות ועל ריחוקנו העצום מהשם יתברך. והדרך השניה, למצוא את ניצוצי הגאולה, ניצוצי אור ה' המאירים בתוך חשכת הגלות, ובכך לגרום שמעט מן האור ידחה הרבה מן החושך.
שני הדרכים האלו מובילות אל מקום אחד, אל הגאולה השלימה. שכן, כשם שעל ידי האבלות על החורבן, ממשיכים את אור הגאולה. כך גם על ידי הנחמה והשמחה בכל ניצוץ של אור, ממשיכים גם כן את אור הגאולה…
גם ה'תלתא דפורענותא' וגם ה'שבעה דנחמתא' מובילות שניהם אל התכלית: 'תרתי דתיובתא'! כי רק כך אפשר לשוב באמת אל ה'; כשמחד מתאבלים על ריחוקנו ממנו, ומאידך שמחים ומתנחמים בכל נקודה טובה של קרבת אלקים.
ר' מנחם: פלאי פלאים! אבל אם מותר לשאול; אם שניהם מובילות לאותו מקום, מדוע אם כן האבלות היא רק 'תלתא' והנחמה היא 'שבעה'?
רבי שמחה: כי כבר אמר מוהרנ"ת על כגון דא: "אויף יעדן לעפל התעוררות דארף מען א שיסל התחזקות" [על כל כף של התעוררות צריכים דלי מלא בהתחזקות]… וכפי שכבר הזכרת אתה בעצמך את הדרכת רבינו, שבעוד ש'לב נשבר' זמנו שעה ביום, השמחה זמנה כל היום כולו! וגם שם – פשוט וברור שגם לאחר שעת ההתבודדות, אין אנו שוכחים אף לרגע אחד ממה שדיברנו בשעת ההתבודדות, וכל שכן שאין אנו מכחישים את מה שאמרנו ובכינו אז. אך בעוד שבשעת ההתבודדות התקרבנו והתחברנו לה' ע"י הצער שהיה לנו מהריחוק ממנו, ועל ידי הוידוי והבכיה, הרי שבשאר שעות היממה, אנו מתחברים אליו בצורה של מציאה, ומחפשים את הנקודות טובות שבהם אנו קשורים אליו גם עתה טרם בוא הישועה השלימה.
בקיצור: יש כאן מטרה אחת ויחידה, אשר שני הדרכים מובילות אליה. המטרה היחידה היא: קרבת אלקים. ושני הדרכים שמובילות אליה, הם: התעוררות, והתחזקות. אבלות, ונחמה.
והמינון הנכון שלהם הוא: א לעפל, און א שיסל, – דלי על כל כף…
ר' מנחם: הארת את עיניי!
רבי שמחה: יהי רצון שאכן ניקח כעת את ה"לעפל התעוררות" ונתאבל מעומק הלב על ריחוקנו מהשם יתברך, ועל ההסתרה וההעלמה הנוראה, עד שנזכה על ידי זה ל"שיסל התחזקות" של נחמה ושמחה.
ר' מנחם: ושזה ימשיך הלאה לכל לילה ולילה; להתבודד בחצות הלילה בלב נשבר ונדכה מעומק הלב, ואחר כך לפצוח בריקודים של שמחה עד בלי די…
רבי שמחה: אמן.
יעשה מהתורות תפילות:
תפילה לזכות להתבודד בלב נשבר ולרקוד בשמחה…
עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי מֵעַתָּה אָבִי שֶׁבַּשָּׁמִַים לְהִתְבּוֹדֵד בַּשָּׂדֶה בְּכָל לְַילָה וָלְַילָה וְלִצְעֹק לְפָנֶיךָ מֵעֹמֶק הַלֵּב עַל כָּל אֲשֶׁר עוֹבֵר עָלַי, וּלְפָרֵשׁ הֵיטֵב אֶת שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ עַל כָּל מִינֵי מְנִיעוֹת הַמּוֹנְעִים אוֹתִי מִלִּהְיוֹת כִּרְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת. וּבְכָל זֹאת אֶתְחַזֵּק עַצְמִי אַחַר כָּךְ בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה וְנִשְׂגָּבָה בְּךָ וּבְצַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִִּיּים, בְּשִׂמְחָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ וְתַכְלִית עַד שִֶׁיּשָּׂא לִבִּי אֶת ידַי וְרַגְלַי לְהַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִים הַרְבֵּה כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב.
(כוכבי אור, ששון ושמחה, תפילה ג).
לקריאה להורדה ולהדפסה • |☜ הקש כאן