ל"ג בעומר: האם מדברים אל הצדיק או שמתפללים בזכות הצדיק ||| מאמר

סדרת המאמרים • מאמר מקיף העונה על השאלה איך להתפלל על קברי הצדיקים, האם מדברים אל הצדיק או שרק מתפללים להשם שיעזור בזכות הצדיק ||| מאמר:

• כתבות קשורות:
  פרשת תזריע • רבי נתן ליברמנש: נגע הצרעת שבא על ידי הגאווה || מאמר
  פסח • הרב ארז משה דורון: ההקפדה החמורה על כל גרגר חמץ || מאמר
  קיבוץ ראש חודש ניסן: הנסיעה לאומן בר"ח ניסן ||| מאמר |↓
  שתיית יין: ר' מנחם והר"ר שמחה בשיחת חברים אחר פורים ||| מאמר |↓
  הרב ארז משה דורון: "יעשה את עצמו כאילו הוא שמח" || מאמר
  התקרבות לצדיקים לעובדא למעשה מאת הגר"נ ליברמנש ||| מאמר

לקראת יום ל"ג בעומר יום הילולת התנא האלוקי הרשב"י זיע"א, מוגש לפניכם כתבה של הסבר בדרך הראויה להתפלל על ציוני הצדיקים ע"פ תורת ברסלב | מתוך העלון המיוחד 'קרני אור' בשנים עברו:

ל"ג בעומר – תפילה על קברי הצדיקים:
האם מדברים אל הצדיק או שרק מתפללים להשם שיעזור בזכות הצדיק

שאלה: לקראת העליה לציון רשב"י ביום ל"ג בעומר, רציתי לשאול על אודות צורת התפילה והבקשה בציון הצדיק, האם מדברים אל הצדיק בעצמו או שרק מתפללים להשם יתברך שיעזור בזכות הצדיק.

שאלה זו נוגעת ביותר גם לגבי ציון רבינו הקדוש באומן, ועתה נשאלת השאלה לגבי ציון הרשב"י. כי כפי הידוע לי נוהגים רבים וטובים לדבר לרבי שמעון עצמו, והשאלה היא מה הגדר בזה באופן שלא ניכשל באיסור של "דורש אל המתים"?

תשובה: מה לך יותר מאשר התפילה המיוחדת של מוהרנ"ת (ליקוטי תפילות ח"ב, מז) אשר חיבר לאמרה אף שלא בציונו של הרשב"י, ועל אחת כמה וכמה בציונו הקדוש באתרא קדישא מירון, אשר בה מדבר מוהרנ"ת עם הצדיק ופותח את תפילתו: "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי, עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִית, בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, בּוֹצִינָא עִלָּאָה, בּוֹצִינָא רַבָּא, בּוֹצִינָא יַקִּירָא, אתֶַּם הִבְטַחְתֶּם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁלּאֹ תִּשְׁתַּכַּח הַתּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל עַל יֶדְכֶם".

כשבהמשך התפילה הוא שופך את לבו לפניו: "בָּאתִי כְּעָנִי בַּפֶּתַח, רָשׁ דַּל וְאֶבְיוֹן, נָגוּעַ וּמְעֻנֶּה, מְבֻלְבָּל וּמְטֹרָף עָנִי וְכוֹאֵב, לִצְעֹק וְלִזְעוֹק לִפְנֵי הַדְרַת קְדֻשַּׁתְכֶם. רַבִּי רַבִּי רַבִּי, אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו, נְהִירוּ דְבוֹצִינָא דְאוֹרַיְיתָא, עוּרָה לָמָּה תִישַׁן, אֵיךְ תּוּכְלוּ לִסְבּוֹל צָרוֹת יִשְׂרָאֵל".

כי אכן, הצדיק נמצא אצל ציונו הקדוש (והתפשטותו אף בכל העולם כולו, כמובא שם בתחילת התפילה) ולכן אפשר לשפוך שיח ולדבר עמו, ממש כפי שמדברים עם צדיק חי שנכנסים לחדרו. וכפי שכותב מוהרנ"ת בתפילה אחרת: "וּתְזַכֵּנִי לִהְיוֹת רָגִיל בְּיוֹתֵר לָבוֹא עַל צִיּוּן קִבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, וּלְהִשְׁתַּטֵּחַ שָׁם, וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי לִפְנֵיהֶם בֶּאֱמֶת, כְּאִלּוּ הָיוּ בְּחַיִּים חִיּוּתָם וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר!" )ליקוטי תפילות, לג(.

שכן, הצדיק נמצא על ציונו כבחייו ממש ואף יותר, ואפשר לדבר אתו. וכפי שאכן מובא כמה פעמים בכתבי האריז"ל, שהיה רואה את נשמות הצדיקים על קברם, והיה מדבר עמהם ולומד אתם…

כך כתוב לדוגמא ב'שער הגלגולים': "וְעַתָּה אֶכְתּבֹ מְקוֹם קִבְרוֹת הַצַּדִּיקִים, כְּפִי אֲשֶׁר קִבַּלְתִּי מִמּוֹרִי זלה"ה. וּכְבָר הוֹדַעְתִּיךָ כִּי הוּא הָיָה רוֹאֶה וּמִסְתַּכֵּל בְּנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, וּמִכָּל שֶׁכֵּן בִּהְיוֹתוֹ עַל קִבְרֵיהֶם, שֶׁשָּׁם נַפְשׁוֹתֵיהֶם עוֹמְדוֹת כַּנּוֹדָע, גַּם מֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ בְּנֶפֶשׁ הַצַּדִּיק הָעוֹמֵד עַל הַקֶּבֶר שֶׁלּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה יוֹדֵעַ קֶבֶר כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק, וְהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהֶם, וְלוֹמֵד מֵהֶם כַּמָּה סִתְרֵי תּוֹרָה" (שער הגלגולים, הקדמה לז).

ובכל עת שהיה האריז"ל חפץ לשוחח עם הצדיקים, היה משתטח על קברם ושם היה מדבר איתם "כאשר ידבר איש אל רעהו".

וכמסופר: "שֶׁכָּךְ הָיָה דַּרְכּוֹ תָּמִיד, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה מִצְטָרֵךְ לְדַבֵּר עִם נָבִיא אוֹ תַּנָּא אֶחָד, הָיָה הוֹלֵךְ עַל קִבְרוֹ, וּמִשְׁתַּטֵּחַ לְפָנָיו בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם … וּמְדַבֵּר עִמּוֹ כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וּמְגַלֶּה לוֹ כָּל רָזֵי הַתּוֹרָה שֶׁהוּא שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ" (עמק המלך, הקדמה השלישית, פרק ה).

אמנם, כאן המקום לציין ולהדגיש: אין אנו "מתפללים" לפני הצדיק, ואין אנו טועים להפוך אותו לישות בפני עצמו, ול"אמצעי" בינינו לבין השם יתברך חס ושלום (כמבואר באר היטב בספר ביאור הליקוטים, תורה י', ד"ה בלועי דקרח, עיי"ש). אלא אנו "שופכים" לפניו את לבנו, ו"מספרים" לו על צרתנו ומצוקתנו, ומעוררים את רחמיו שימליץ טוב בעדנו.

וכפי שאפשר לראות בתפילה הנ"ל של מוהרנ"ת לל"ג בעומר, בה פונה מוהרנ"ת להשי"ת ולרשב"י בסירוגין; להשי"ת הוא "מתפלל" ואילו לרשב"י הוא "מספר"! ובזה אין שום חשש של "דורש אל המתים", וכפי שכבר האריכו רבים בביאור סוגיה זו (וראה בקונטרס הנפלא "חיי נפש" להגה"ח רבי גדליה קעניג זצ"ל שהאריך לבאר ענין זה, בסעיפים לו-לז).

וכל המעיין בסוגיא זו לאשורה רואה שאין כאן שום בית מיחוש, וכל החשש הוא רק כשפונה אל הצדיק כמי שפונה אל ישות שיש לו כח מצד עצמו להושיע, אבל לספר צערו לפני הצדיק ולבקש ממנו שיעורר רחמים וימליץ טוב בעדו, אין בזה שום סרך של חשש. וכמו שכתב בשו"ת המנחת אלעזר (ח"א סימן ס"ח) אחר שהאריך בבירור סוגיה זו והגדיר את צורת הפנייה הראויה באופן המבואר, וזה לשונו: "אחרי שראיתי בספרים קטנים מהאחרונים שכתבו באזהרות שלא לשום מגמתו 'לבקש מהמתים להליץ בעדו' כי הוא בכלל ודורש אל המתים, ולעניות דעתי האזהרה לְמוֹתָר, כי אין בזה איסור, אדרבה מצוה איכא".

לקריאה להורדה ולהדפסה • |☜ הקש כאן