ליסוע עכשיו או להמתין להתפתחויות ||| טור דעה

קיבוץ ראש השנה: ליסוע עכשיו או להמתין להתפתחויות? מבולבלים? בואו נעשה סדר:

בימים טרופים אלו בהם כל שעה נושאת עמה עוד ועוד 'חדשות' לכאן ולכאן, אנשי תקשורת מנסים להשיג בדלי מידע לספק את תאוות הרייטינג, 'מקוה נייעס' זורמים מכל עבר עם סקופים בלעדיים מאיש מפי איש ששמע מפלוני שדיבר עם עסקן אלמוני וכו' וכו', ומי אומר שיהיה בעיה בכלל. פולטיקאים מנסים לעלות על הגל ולגזור קופון על חשבון חסידי ברסלב, וידיעות על מתוה למחוסנים מתחילים להציף את הרשת, בקיצור, בוקה ומבולקה…

כתבה שנכתבה לקראת ראש השנה תשפ"א, ומתאימה לימים האחרונים:

הגעגועים לציון המצוינת גוברים ועולים, הלב כוסף למעיין, כתלמידים נאמנים האמונים על ציוויו של רביה"ק שציוה לעשות כרוז שכל מי שסר למשמעתו יבוא אליו לראש השנה – לא רוצים לאבד את התקוה, אנו חייבים את תיקונו של רבינו שאמר שבר"ה עושה מה שכל השנה אינו פועל. איך אפשר לחשוב בכלל על צד של 'אם וכאשר', בשעה שגורלנו הנצחי מונח על כף המאזניים? מאידך, האחריות להותיר משפחה לזמן ארוך כ"כ, או לבחור בדרך הקשה להביא את המשפחה…

אם גם אתם מתחבטים בשאלה מה עושים לעת כזו, לא יודעים מה להחליט, אז בואו ננסה לעשות קצת סדר בע"ה.

שמועה מהלכת שבימים האחרונים כאשר נשאל הגה"צ רבי שמואל משה קרמר שליט"א האם ליסוע מוקדם או להמתין. חשב הרב כמה רגעים והודיע לשואל שכרגע 'רוח הקודש' שלו אינו פועל…

כך, שקשה מאד לפסוק בבירור מה צריך לעשות, וכדרכם של חסידי ברסלב בכל הדורות שמעולם לא 'פסקו' לשומעי לקחם כדת מה לעשות. אמנם בעקבתא דמשיחא רואים אנו בעינינו כיצד נתקיים בנו מאמר חז"ל שרוח הקודש ניתנה לשוטים, השוטים הם כיום בעלי המקרופונים, בעלי הדעה, הם שולטים בהלך הרוח, ורק הם עמי הארצות – דלי המעש – מוכנים לפסוק לכל מה לעשות.

אבל מה שאפשרי בהחלט זה לחשוב יחד, בשיחת חברים, כיצד נכון לחשוב בשעה כזו.

נתחיל עם זה שרצוננו לעשות רצונך, אנו רוצים ומחפשים לדעת מה רצון ד' כעת, ולא להחליט החלטות לפי מצב רוחנו, או לפי נוחיותנו הנראית לעין לפי שעה.

רבים מהאנשים שרוצים ליסוע מוקדם לציון רביה"ק רוצים פשוט להיות בטוחים שהם שם, וזהו… אין שמחה כהתרת הספקות, ולא רוצים הפתעות. מי יודע מה יילד יום?

כמה שהמחשבה הזו נראית לכאורה תמימה למדי, ואפילו 'שכל הישר', יתכן מאד והיא נגועה באינטרסים שליליים, בואו חשבון;

דוד המלך ע"ה מגלה בתהלים: "לא בגבורת הסוס יחפץ, לא בשוקי האיש ירצה, רוצה ד' את יראיו, את המיחלים לחסדו" – זה בדיוק מה שטבע האדם לא כ"כ אוהב – להיות תלוי בחסד השי"ת…

ידוע ומפורסם כמה החשיב רביה"ק את העניין של רצונות וכיסופים וכמה הפליג רביה"ק בגודל מעלת החשק והרצון לטוב ולאמת, וכן בספר הקדוש ליקוטי הלכות מאריך מוהרנ"ת רבות בענין זה שעיקר התכלית של האדם היא דוקא לחיות עם "אותך קיויתי כל היום' (ראה הלכות ביצים הלכה ה' ועוד רבות). כך מגלים לנו חז"ל שלאחר מאה ועשרים מקבלים את פניו של האדם בשאלה "ציפית לישועה?".

דוד המלך ע"ה מגלה לנו כי "אשרי שא-ל יעקב בעזרו, שברו על ד' אלוקיו", וכבר גילה רביה"ק שמי שיש לו אמונה חייו חיים וכו', ומי שניסה אי פעם לטעום טעם כיסופים לחיות עם ציפייה לישועת ד' – יודע כי אין טוב מזה, וכפי שמאריך מוהרנ"ת בענין זה כי אין רע בעולם, והאדם החי באמונה 'עושה חיים טובים', אין לו דאגות, אין לו פחד וכו' (עיין בליקו"ה הלכות מלה ד', ויערב לך).

יתר על כן מגלה לנו רביה"ק: כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם כֻּלָּם הֵם רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק יוֹתֵר לְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הָאָדָם, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמּוֹנְעִים אוֹתוֹ יוֹתֵר מֵאֵיזֶה דָּבָר הוּא חוֹשֵׁק בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹתוֹ. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר הַצָּרִיךְ לוֹ לְיַהֲדוּתוֹ, וּבִפְרָט כְּשֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁכָּל יַהֲדוּתוֹ תָּלוּי בָּזֶה, דְּהַיְנוּ לִנְסֹעַ לְצַדִּיק הָאֱמֶת, אֲזַי נוֹתְנִין לוֹ מִלְּמַעְלָה חֵשֶׁק, וְהַחֵשֶׁק שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ הוּא עַל יְדֵי הַמְּנִיעָה שֶׁמַּזְמִינִים לוֹ, כִּי עַל־יְדֵי הַמְּנִיעָה מִתְגַּבֵּר הַחֵשֶׁק כַּנַּ"ל. (ליקוטי עצות ערך מניעות)

המניעות נועדו אך ורק להגביר את החשק, כי אין דבר גדול מזה שהאדם כוסף ומשתוקק לעשות דבר שבקדושה, וחסדו וטובו של השי"ת הוא העומד מאחורי כל המניעות, אך ורק כדי לזכות את האדם שיזכה לחיות חיים טובים בזה העולם, כדי להיטיב לו לעד ולנצח.

אלא שכשם שחשוב ויקר וטוב לאדם לחיות עם אמונה ובטחון בהשי"ת – כן התגברות הייצר על כך למנוע את האדם מלחיות עם תקוה וגעגועים, רצונות וכיסופים כאלו. יצר לב האדם נוטה מאד לאהוב את הרוגע ושלוה, טבעו של האדם לברוח מלהיות תלוי בחסדים, נטייתו של האדם לחפש ולהבטיח שלא יאונה לו רע, והכל יילך כמתוכנן כפי מה שנדמה לו טוב ונכון.

זוהי הסיבה שרבים מאיתנו (כולל כותב שורות אלו) אוהבים את הוודאי ושונאים את הספק, רוצים להיות בטוחים שההשגחה העליונה לא תשבש לנו את התוכניות… לא רוצים להיות תלויים בחסדו הגדול של השי"ת. רוצים להיות אצל רבינו, וזהו! ושאף אחד לא יעשה לנו בעיות…

תאווה זו של 'להיות בטוח' טבעה לגמד אצל האדם את המכשול העלול לצאת מהחיפזון, ואפילו להתעלם לחלוטין מקיומו של הצד השלילי בסיפור. נטייה זו של האדם משכחת ומתעלמת למשל מהעובדה שהשהייה באומן לתקופה ארוכה עלולה לגרום למכשולות רוחניות נוראיות כידוע. ההיפך הגמור מרצון השי"ת ורחוק מאד מכוונתו של רביה"ק שציוה לבוא על ציונו.

כמובן שאין בשורות אלו להחוות דעה חלילה בנושא זה, האם ליסוע או לא ליסוע, וכל איש יעשה חשבון נפשו ויבקש על נפשו שלא יטעה את עצמו, ויתחנן ויתבודד ויפיל תחינתו לפני השי"ת 'ויתקננו בעצה טובה' כדת מה לעשות.

אבל בואו חשבון, והביטו וראו שלא ניתן לייצר הרע להשלות אותנו, הבה נתחזק באמונתנו ולא נברח מעיקר יהדותנו לצפות לקוות ולייחל, לכסוף ולהתגעגע לטוב הנצחי, אם מהבית ואם בפושקינא, מכל מקום נקוה להשי"ת ונייחל לחסדו יתברך ולא נשכח שאנו תלויים בחסדו ית' על כל צעד ושעל.

שמעתי שהיו אומרים על אחד מאנ"ש בדור הקודם שדאג כל השנה והתפלל להשי"ת שיזכה להיות אצל רביה"ק בראש השנה, ולא נחה דעתו אף בהיותו באומן עד שעת התקדש החג. רק אז היה סמוך ובטוח שקיבל במתנה מהשי"ת עוד ראש השנה בצילא המהימנותא בצל האילן הגדול של מי שהבטיח לתקן את נפשו. כך דרכו של יהודי! כך נוהג מי שמאמין שאין עוד מלבדו, ואין טבע בעולם!

מסופר כי רבי נתן אמר פעם לתלמידיו שכאשר יש לאדם ספק אם לצאת לדרך אם לאו, בזה יהיה חזק – שאיך שיעשה ומה שרק יהיה – יחפש לעשות את המקסימום לעשות רצון השי"ת ולעבדו כדבעי. (לא זוכר מקור, יתכן שזה שיחה מרביה"ק)

רצון השי"ת אינו אומר להיות בטוח שאיננו צריכים עוד להגיע לחסדו ית' ח"ו, גם לא להסתובב באימה ופחד שמא יקרה חלילה הגרוע מכל, ויסגרו שערי שמים. רצון השי"ת זה לא להיות מבולבל, אלא לקוות ולייחל לקבל את הטוב, להאמין ולבטוח בחסדו ובטובו ית', ולתלות עיניים רק אליו יתברך ולא לפוליטקאי פלוני או עסקן אלמוני. לא לנסות להתעדכן מידי 5 דקות בחדשות ועדכונים, אלא לדעת כי המחדש בטובו בכל יום מעשי בראשית רק הוא בכוחו להביאנו לציון המצוינת, ורק בידו הדבר לגמור הכל לטובה, בע"ה.

או אז נחיה חיים טובים…