זאת חנוכה • שריפת שיירי נרות החנוכה בהלכה ||| מאמר

הלכה ומנהג • שריפת שיירי השמן והפתילות של נרות חנוכה בהלכה והסגולות הנפלאות הטמונות בו | יש הנוהגים לשורפם ב'זאת חנוכה':

מתוך עלון 'קרני אור' מקץ תשפ"א

כתוב בשאילתות דרב אחאי גאון (שאילתא כו ב): "אם כבתה והותיר שְמָנּה, ליום שמיני עושה מדורה ומדליקו בפני עצמו, דכיון דהוקצה למצוה אסור להסתפק ממנו". ע"כ.

וכן מובא במדרש תנחומא (פר' נשא כט) שהשמן שנשאר מנרות חנוכה צריך לשרפו דכיון שהוקצה למצותו אסור להשתמש ממנו. והביאו דבריהם בראשונים (תוס' שבת מד. ד"ה שבנר, רא"ש שם פ"ב ס"ט) ונפסק בטור ושולחן ערוך (סי' תרעז ס"ד) להלכה. ובטור הוסיף 'דגם הפתילות' יש לשרוף, ואפשר הטעם משום דבדרך כלל הפתילות ספוגים מהשמן.

מדבריהם מבואר דטעם שריפת השמן והפתילות הוא משום חשש שלא יבוא לידי תקלה, שאם ישהה השמן בבית יש לחוש שישתמשו בו, ואסור להשתמש בהם כיון שהוקצה למצוה. וביאר הרשב"א (שבת כא. ד"ה א"נ) דאף שכל תשמישי מצוה כמו עצי סוכה ולולב וכדו' מותרים בהנאה לאחר שעבר זמנם, נר חנוכה אסור גם לאחר שעבר זמנו, והטעם, דעצי סוכה וכדו' נשארים לאחר זמן קיום המצוה ומתחילה לא הוקצו רק למשך זמן המצוה, אבל השמן שבנר שניתן לבער הקצהו לגמרי, שאין אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו.

הראב"ד בספר האשכול (ח"ב הל' חנוכה עמ' כא) כתב הטעם שחייב לשרפם, דכיון דהדלקת הנרות הוא לזכר המנורה שבמקדש, הוי כתשמישי קדושה שאינן נזרקים לאחר גמר מצותם (וכ"ה בספר המנהגות לר"א מלוניל ואבודרהם). כלומר: מוקצה זה של נר חנוכה אינו כדין מוקצה של שבת שאסור משום שלא היה מוכן בכניסת השבת, דנרות חנוכה אין צריך הכנה, רק הוא מדין הזמנה להקדש, שהזמין שמן שבנרות אלו להיות קודש ולכך אין לנו רשות להשתמש בהם כעין נרות המנורה, ועל כן נשאר על השמן גם אחר קיום המצוה אותה קדושה שהיה עליו בשעת הדלקתו (עי' משנ"ב סי' תרעג סק"ח – ולכן בנר שבת שנעשה להאיר אין שייך בו הקצאה ומותר להשתמש בשמן הנר לאחר שבת, עי' תוס' שם).

ובפשטות אין חיוב דוקא לשרפם ואפשר גם לקברם כדין כל תשמישי קדושה שצריך גניזה שלא לבוא בהם לידי תקלה, והגר"ש קלוגר ז"ל (הגהות חכ"ש סי' תרעז ס"ד) הוסיף דמותר גם להדליק בו נר של בית הכנסת דמצות לאו ליהנות ניתנו. וגם בשעה שדולק נחלקו הראשונים האם מותר להשתמש לאורה לצורך מצוה אחרת. ובביאור הלכה (סי' תרעג סד"ה ויש) כתב דלאחר שדלק חצי שעה אפשר דמותר להשתמש בו לדבר מצוה. ולפי זה הגם שאנו מחמירים שלא להשתמש גם בשמן הנשאר לאחר חצי שעה (עמשנ"ב שם סקי"ח) מ"מ לדבר מצוה יש לומר דמותר.

אמנם מנהג הרבה מגדולי הדורות כפשטות לשון חז"ל והפוסקים לעשות מדורה ולשרפם ולא להניחם בגניזה, ויש בזה ענין על פי הסוד, כמו שכתוב בסידור רבי שבתי: "והפתילות מהן יניח עד חנוכת המזבח, ולאחר שדולק ליל ח' יקח כל הפתילות יחדיו וידליקם עם שאר שמן זית שנשאר, וסגולתו להינצל מהריגת דם בע"ה".