מוזיאון ישראל מציג: כיסאות מתבודדים

במוזיאון ישראל נפתחה עתה תערוכה המציגה צילומים מרהיבים של כיסאות שחסידי ברסלב מניחים ביערות ובחיק הטבע במקומות שונים בארץ המשמשים את חסידי ברסלב לבשעת ההתבודדות (לפניכם כתבה וגלריית תמונות)

המעלה הגדולה ביותר – בליקוטי מוהר"ן אומר רבינו (בתורה כ"ה תניינא): 'ההתבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל', ובהמשך התורה מבואר עוד בגדולת מעלתה וכן עצות ודרכים לקיומה (- תוכן התורה המדוברת כולה מצוטטת בסוף הכתבה).

וכך התפרסם בתקשורת: כיסאות מתבודדים: תיקון ברסלבי ועיצוב עכשווי: תיקון ברסלבי ועיצוב עכשווי כיסאות שחסידי ברסלב מניחים ביערות ובחיק הטבע במקומות שונים ומשמשים אותם לצורכי התבודדות הם הנושא של תערוכה חדשה במוזיאון ישראל.

הצצה ראשונה לתערוכה "כיסאות מתבודדים"

בתערוכה מוצגים צילומים של כיסאות שחסידי ברסלב מניחים ביערות ובחיק הטבע במקומות שונים בארץ ומשמשים אותם לצורכי התבודדות.
בין הכיסאות המוצגים בתערוכה – העתק של הכיסא של רבי נחמן מברסלב זצ"ל, שהובא ארצה בשנת תרצ"ו ומוצב בבית המדרש של חסידי ברסלב בשכונת מאה שערים, בירושלים.
ההתבודדות היא אחת מסימני ההיכר הייחודיים של חסידי ברסלב, זאת בעקבות יישומם של דברי רבי נחמן שהובאו בליקוטי מוהר"ן, לפיהם ההתבודדות "היא מעלה עליונה וגדולה על הכל"- כותב אחד מכתבי התקשורת הכללית

רבי נחמן אף המליץ לכל חסיד מחסידיו "לקבוע לו, לפחות שעה או יותר, להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה ולפרט שיחתו בינו לבין קונו".
בתערוכה מוצגים כיסאות המתבודדים, כיסאות של מעצבים עכשוויים וציטוטים מדברי רבי נחמן מברסלב המלמדים על מקור התופעה, על עומקה של המחשבה הברסלבית ועל המשמעות האוניברסלית של מעשיותיו.

הכיסא של רבי נחמן, שהכנתו נמשכה כחצי שנה, נמסר לו במתנה בקיץ תקס"ח (1808 למניינם) בהיותו בברסלב. כיסא העץ ניצל משרפה שפרצה בביתו בברסלב ב-1810 למניינם. לאחר הסתלקותו הועבר הכיסא עם שאר חפציו לאוּמן ונמסר למשמרת לקרובת משפחה. בשנת תרצ"ו (1936 למניינם) הביא רבי משה בער רוזנפלד את חלקיו לירושלים, ושם הרכיבו אותו מחדש. עם השנים שימש הכיסא ל"כיסא של אליהו" באירועי ברית-מילה לבניהם של חסידי ברסלב – וכך משמש ברוך ה' עד היום. (עד כאן תוכן הכתבה)

* * *

מעלת ההתבודדות

ליקוטי מוהר"ן חלק שני תורה כה – ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל

וזה לשונו: הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכּל, דְּהַיְנוּ לִקְבּעַ לוֹ עַל כָּל פָּנִים שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר לְהִתְבּוֹדֵד לְבַדּוֹ בְּאֵיזֶה חֶדֶר אוֹ בַּשָּׂדֶה וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת בְּדִבְרֵי חֵן וְרִצּוּי וּפִיּוּס לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַך, שֶׁיְּקָרְבוֹ אֵלָיו לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת.

וּתְפִלָּה וְשִׂיחָה זוֹ יִהְיֶה בַּלָּשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ דְּהַיְנוּ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז (בִּמְדִינָתֵנוּ) כִּי בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ קָשֶׁה לוֹ לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ וְגַם אֵין הַלֵּב נִמְשָׁך אַחֲרֵי הַדִּבּוּרִים, מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מֻרְגָּל כָּל כָּך בְּהַלָּשׁוֹן כִּי אֵין דַּרְכֵּנוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ אֲבָל בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁמְּסַפְּרִים וּמְדַבְּרִים בּוֹ קַל וְקָרוֹב יוֹתֵר לְשַׁבֵּר לִבּוֹ כִּי הַלֵּב נִמְשָׁך וְקָרוֹב יוֹתֵר אֶל לְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז, מֵחֲמַת שֶׁהוּא מֻרְגָּל בּוֹ וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז יָכוֹל לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ יָשִׂיחַ וִיסַפֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַך הֵן חֲרָטָה וּתְשׁוּבָה עַל הֶעָבָר וְהֵן בַּקָּשַׁת תַחֲנוּנִים לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך מֵהַיּוֹם וּלְהָלְאָה בֶּאֱמֶת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל חַד לְפוּם דַּרְגֵּהּ

וְיִזָּהֵר מְאֹד לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהַתְמִיד בָּזֶה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם שָׁעָה מְיֻחֶדֶת כַּנַּ"ל, וּשְׁאָר הַיּוֹם יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה כַּנַּ"ל,

וְהַנְהָגָה זוֹ הִיא גְּדוֹלָה בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד וְהוּא דֶּרֶך וְעֵצָה טוֹבָה מְאֹד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך כִּי זאת הִיא עֵצָה כְּלָלִית שֶׁכּוֹלֵל הַכּל, כִּי עַל כָּל מַה שֶּׁיֶּחְסַר לוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אוֹ אִם הוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מִכּל וָכל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך עַל הַכּל יְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל,

וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים נִסְתַּתְּמִין דְּבָרָיו וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתּחַ פִּיו לְדַבֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַך כְּלָל אַף עַל פִּי כֵן זֶה בְּעַצְמוֹ טוֹב מְאֹד דְּהַיְנוּ הַהֲכָנָה שֶׁהוּא מוּכָן וְעוֹמֵד לְפָנָיו יִתְבָּרַך וְחָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק לְדַבֵּר, אַך שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל זֶה בְּעַצְמוֹ גַם כֵּן טוֹב מְאֹד.

וְגַם יוּכַל לַעֲשׂוֹת לוֹ שִׂיחָה וּתְפִלָּה מִזֶּה בְּעַצְמוֹ וְעַל זֶה בְּעַצְמוֹ יִצְעק וְיִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַך שֶׁנִּתְרַחֵק כָּל כָּך, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל אֲפִלּוּ לְדַבֵּר, וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַך רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים שֶׁיַּחֲמל עָלָיו וְיִפְתַּח פִּיו, שֶׁיּוּכַל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו.

וְדַע, שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים מְפֻרְסָמִים סִפְּרוּ שֶׁלּא בָּאוּ לְמַדְרֵגָתָם, רַק עַל יְדֵי הַנְהָגָה זוֹ וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין מֵעַצְמוֹ גּדֶל מַעֲלַת הַנְהָגָה זוֹ, הָעוֹלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְהוּא דָּבָר הַשָּׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ מִקָּטן וְעַד גָּדוֹל, כִּי כֻּלָּם יְכוֹלִים לִנְהג הַנְהָגָה זוֹ. וְעַל יְדֵי זֶה יָבוֹאוּ לְמַעְלָה גְּדוֹלָה אַשְׁרֵי שֶׁיּאחַז בָּזֶה.

גַּם טוֹב לַעֲשׂוֹת מֵהַתּוֹרָה תְּפִלָּה דְּהַיְנוּ כְּשֶׁלּוֹמֵד אוֹ שׁוֹמֵעַ אֵיזֶה מַאֲמַר תּוֹרָה מִצַּדִּיק הָאֱמֶת אֲזַי יַעֲשֶׂה מִזֶּה תְּפִלָּה דְּהַיְנוּ לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַך עַל כָּל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר שָׁם בְּאוֹתוֹ הַמַּאֲמָר מָתַי יִזְכֶּה גַּם הוּא לָבוֹא לְכָל זֶה וְכַמָּה הוּא רָחוֹק מִזֶּה וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַך, שֶׁיְּזַכֵּהוּ לָבוֹא לְכָל הַנֶּאֱמָר שָׁם בְּאוֹתוֹ הַמַּאֲמָר וְהַמַּשְׂכִּיל וְהֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת, יוֹלִיכוֹ ה' בְּדֶרֶך אֱמֶת וְיָבִין בְּעַצְמוֹ דָּבָר מִתּוֹך דָּבָר, אֵיך לְהִתְנַהֵג בָּזֶה בְּאפֶן שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו דִּבְרֵי חֵן וּטְעָנוֹת נְכוֹנוֹת לְרַצּוֹתוֹ יִתְבָּרַך שֶׁיְּקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת מְאֹד, וּבִפְרָט כְּשֶׁעוֹשֶׂה מִתּוֹרָה תְּפִלָּה מִזֶּה נַעֲשֶׂה שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים מְאֹד לְמַעְלָה עכל"ק

חשוב להוסיף כי בתורה ק"א בליקו"מ תנינא מעיר מוהרנ"ת: "אף על פי שנמצאים כמה עצות טובות בספרי רבינו ז"ל שהם מלאים עצות להתקרב להשי"ת, אף על פי כן, על פי רוב קשה להאדם לקיים העצה בעצמה, על כן העיקר הוא תפילות ותחינות ובקשות, יהיה איך שיהיה, ויבקש מהשי"ת תמיד שיוציא אותו מחושך לאור ויחזירהו בתשובה שלימה באמת, ואף על פי שהוא קורא וצועק להשי"ת זה זמן רב מאוד ועדיין הוא רחוק מאוד מאוד, אף על פי כן אם יהיה חזק ואמיץ בתפילות ובקשות, בוודאי סוף כל סוף יענהו השי"ת ויקרבו לעבודתו באמת בודאי בלי ספק, וכבר מבואר זאת בדברינו כמה פעמים, אך צריכים לכפול ולִשנות זאת ולזכור זאת בכל יום ויום כי יש כמה וכמה מיני חלישות ובלבולים ע"ז בלי שיעור מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב, על כן צריכים לחזור זאת אלפים פעמים, כדי שיתחזק ויתאמץ לעמוד על עמדו להתפלל ולהתחנן לפני השי"ת תמיד שיקרבהו לעבודתו. עד כאן לשונו הק'.

קרדיט תמונות: חזקי ברוך ערוץ 7