רבי נחמן טולטשינר לפני 154 שנה: "יְמֵי אֱלוּל בָאִין קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אַל תִּקְרִי דְּבָרִים אֶלָּא דִּבּוּרִים"

מנהגי אנ"ש » כתבים ומכתבים • החסיד הגדול רבי נחמן מטולטשין תלמידו הגדול של גאון עוזנו מוהרנ"ת זיע"א כותב היום לפני 154 שנה במכתב שנכתב ביום ד' עקב [שהוא ביום כ' מנחם אב] תרל"ב דברי הנהגה לחודש אלול : "יְמֵי אֱלוּל הַקְּדוֹשִׁים מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִין לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. יְזַכֵּנוּ ה' לְקַיֵּם, "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'" אַל תִּקְרִי דְּבָרִים אֶלָּא דִּבּוּרִים, דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, וּבִפְרָט בַּנִּסְתָּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, סֵפֶר תִּקּוּנִים הַקָּדוֹשׁ, וְסֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, וּתְהִלִּים וּתְפִלּוֹת" | בנו ראבר"ן כותב "בִּימֵי אֱלוּל הַקְּדוֹשִׁים מִצְוָה לְאָמְרָם מִתְּחִלָּתָם וְעַד סוֹפָם וּמוֹעִיל מְאֹד מְאֹד" | לפניכם המכתב המלא:

המכתב מופיע במכתבי רבי נחמן מטולטשין שבסוף הספר 'עלים לתרופה'

בָּרוּךְ-הַשֵּׁם, יוֹם ד', עֵקֶב, [כ' מנחם אב] תרל"ב, אוּמַאן.

לִכְבוֹד יְדִידִי כְּנַפְשִׁי וּלְבָבִי, הֲלֹא הוּא הַמֻּפְלָג, הַוָּתִיק וְעוֹשֶׂה חֶסֶד וְכוּ', הַנָּגִיד הֶעשִׁיל, נֵרוֹ יָאִיר, שָׁלוֹם וְיֵשַׁע רַב עִם שְׁאָר כָּל בְּנֵי-בֵיתוֹ שֶׁיִּחְיוּ לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבוֹת, אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

יִמְחֹל לִמְסֹר הַמִּכְתָּבִים הַמֻּסְגָּרִים פֹּה לְחוֹתְנוֹ הַיָּקָר וְהַנַּעֲלֶה, וּלְצִיר נֶאֱמָן לְשָׁלְחוֹ כָּמוֹהוּ אֵין לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר.

אַחַי יְדִידַי! יְמֵי אֱלוּל הַקְּדוֹשִׁים מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִין לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. יְזַכֵּנוּ ה' לְקַיֵּם, "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'" אַל תִּקְרִי דְּבָרִים אֶלָּא דִּבּוּרִים, דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, וּבִפְרָט בַּנִּסְתָּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, סֵפֶר תִּקּוּנִים הַקָּדוֹשׁ, וְסֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, וּתְהִלִּים וּתְפִלּוֹת, אֲחֹז בָּהֶם, אָחִי יְדִידִי, וַהֲפֹךְ וַהֲפֹךְ בָּהֶם וְסִיב וּבְלֵהּ בָּהֶם, וּבָהֶם יִוָּשַׁע בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, שֶׁתִּכָּתֵב וְתֵחָתֵם לְחַיִּים טוֹבִים חַיִּים מְתוּקִים וְכוּ'.

וְגַם אָחִי יְדִידִי, יִזְכֹּר נָא, יְדִידִי, לִשְׁלֹחַ לִי נִדְבוֹת לְבָבוֹ הַטּוֹב עַל מַה שֶּׁפָּסַק עַל הָרֶוַח וְכוּ', וַחֲזַק, בְּנִי, בְּכָל הַנַּ"ל לְהִתְחַזֵּק לוֹמַר וְלִלְמֹד בְּסֵפֶר הַתִּקּוּנִים וְהַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן וּבִצְדָקָה, וְאָז אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ; יְקֻיַּם בּוֹ: אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

דִּבְרֵי אוֹהֲבוֹ תָּמִים, הַמַּסִּיתוֹ לְטוֹב לְעוֹרֵר בְּכָל פַּעַם הַטּוֹב הַנָּעִים אֲשֶׁר טָמוּן בִּלְבָבוֹ, כֵּן יִזְכֶּה לָזֶה לְהוֹצִיאוֹ לַפֹּעַל, כַּאֲשֶׁר אָמַר רַבֵּנוּ זִ"לִ: מִיט פִּיסְק אוּן מִיט הַארְץ: מִיט פִּיסְק [= בפה ובלב: בפה,] לִהְיוֹת רָגִיל וְרָגִיל בְּלִמּוּד וּבְדִבְרֵי בַּקָּשׁוֹת כַּנַּ"ל, אוּן מִיט הַארְץ [=ובלב,] לִהְיוֹת יָדוֹ פְּתוּחָה לַעֲנִיֵּי אַנְשֵׁי- שְׁלוֹמֵנוּ, וּבִפְרָט לְהַחֲזִיק הַבֵּית-הַמִּדְרָשׁ, הַנִּקְרָא עַל שְׁמוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי יָדוּעַ לְמַעֲלַת כְּבוֹדוֹ, אֲשֶׁר מַה שֶּׁנּוֹתֵן לְיָדִי בִּשְׁבִיל הַהוֹצָאָה שֶׁבְּכָאן, לֹא לְעַצְמִי בִּלְבַד מַעֲלַת כְּבוֹדוֹ מְזַכֶּה, כִּי-אִם עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ מְזַכֶּה, וּזְכוּת הָרַבִּים יַעֲמֹד לוֹ לְהַצְלִיחוֹ בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת כַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וְנֶפֶשׁ אוֹהֲבוֹ תָּמִים.

נַחְמָן הַלֵּוִי

וְרַב שָׁלוֹם מֵאֲדוֹן הַשָּׁלוֹם לִכְבוֹד הָאַבְרֵךְ הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָג וְכוּ', הַנָּגִיד נָתָן, נֵרוֹ יָאִיר.

מְעַט דְּבָרַי אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַדַּף גַּם לִכְבוֹדוֹ כִּוַּנְתִּי. חוּסָה עָלֶיךָ, אָחִי יְדִידִי. תּוֹדָה לְאֵל חַי, אֲשֶׁר חֲנָנוֹ בְּכֵלִים נָאִים וּנְעִימִים אַ זִיס הַארְץ, אַ זִיס קוֹל [=לב מתוק, קול מתוק], לָשׁוֹן צַח וְנָעִים. רַחֵם עָלֶיךָ וּתְכַבֵּד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל זֶה לוֹמַר וְלִלְמֹד סֵפֶר הַתִּקּוּנִים, וְסִפְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְלָשִׁיר בְּקוֹל נָעִים תְּהִלִּים וּתְפִלּוֹת, אָז תִּזְכֶּה לְחַיִּים טוֹבִים, חַיִּים מְתוּקִים בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, וּלְמַעַן הַשֵּׁם, אַל יָזִיז דַּעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, רַק לִהְיוֹת עַל רֹאשׁ- הַשָּׁנָה בְּפֹה, לִתְחֹב רֹאשׁוֹ בֵּין אוֹהֲבֵינוּ, הַמְקַשְּׁרִים אֶת עַצְמָם עִם נִשְׁמַת אוֹר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאָז טוֹב לוֹ; גְּלֵיבּ [=האמן] וְאַחַר כָּךְ תִּרְאֶה בְּעֵינֶיךָ. וְאִם הַמְּנִיעוֹת חֲזָקִים, עוֹד טוֹב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי עִקַּר הַחֵשֶׁק וְהַכִּסּוּפִין לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִתְגַּבְּרִין רַק עַל-יְדֵי שְׁבִירַת מְנִיעוֹת, כֵּן חֲזַק וַחֲזַק, וְה' יִגְמֹר בַּעֲדוֹ לְטוֹבָה, כִּי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, כֵּן חֲזַק וְה' יוֹשִׁיעוֹ, אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

נַחְמָן הַלֵּוִי

מן הראוי להוסיף את הדברים שמביא בנו הרה"ג האלקי מוה"ר רבי אברהם ב"ר נחמן מטולטשין זצ"ל בספרו 'כוכבי אור' (חלק 'אנשי מוהר"ן (ג) אות כ"ו כ"ז).

כו. אָמַר, אֲמִירַת סִפְרֵי אַדְמוֹ"ר זַ"ל שֶׁהֵם הַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן וְסֵפֶר הַמִּדּוֹת וְהַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת וְהַשִּׂיחוֹת שֶׁלּוֹ, הָאֲמִירָה לְבַד מְסֻגֶּלֶת לְהַנְּשָׁמָה כְּמוֹ אֲמִירַת סִפְרֵי הַזֹּהַר וְהַתִּקּוּנִים. כז. עוֹד אָמַר שֶׁגַּם בִּימֵי אֱלוּל הַקְּדוֹשִׁים מִצְוָה לְאָמְרָם מִתְּחִלָּתָם וְעַד סוֹפָם וּמוֹעִיל מְאֹד מְאֹד.