מאמרים • מאמר מיוחד מאת הרב ארז משה דורון שליט"א "צריך להכריח את עצמו לשמוח בכל מה שיוכל, ואם אינו יכול בשום אופן יעשה את עצמו כאילו הוא שמח"
כתבות קשורות:
סוד הפורים: ר' מנחם והר"ר שמחה בשיחת חברים לקראת פורים ||| מאמר |↓
פרשת משפטים • הרב ארז משה דורון: מה שאני באמת || מאמר
התקרבות לצדיקים לעובדא למעשה מאת הגר"נ ליברמנש ||| מאמר
פורים • הרב ארז משה דורון: מה שמסתתר מאחורי סיפור המגילה || מאמר
שמחה גם ב"כאילו" / ארז משה דורון
דרכים בעבודת הלב
רבי נחמן מברסלב כותב (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה כ"ד): "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו".
היחס הרגיל שלנו לשמחה הוא שונה. להרגשתנו : "אם אני שמח אני שמח ואם לא אז לא. אי אפשר לומר לי להיות שמח. זה עניין של הרגשה". אבל ברגע שרבי נחמן מברסלב אומר "מצווה" למדנו שזה עניין של בחירה, אחרת לא היה אפשר לצוות על זה.
איפה אנחנו רואים שזו מצווה?
בתורה: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" (דברים כ"ח מ"ז).
בחז"ל: "משנכנס אדר מרבים בשמחה. משנכנס אב ממעטין בשמחה" (תענית ט'). למדנו שבין למטע ובין להרבות יש חיוב תמידי לשמוח.
בהלכה: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת הא-ל שציווה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמח זו ראוי להיפרע ממנו, שנאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב", וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו – חוטא ושוטה. ועל זה הזהיר שלמה ואמר: "אל תתהדר לפני מלך" וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו, הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, וכן דוד מלך ישראל אמר: "ונקולותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני", ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה', שנאמר: "והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'" (רמב"ם הלכות סוכה ולולב פרק ח' הלכה ט"ו).
"ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו" (רמב"ם הלכות דעות פרק א' סעיף ד').
ביחד עם הציווי רבי נחמן מברסלב כדרכו מבין לליבנו ואומר שזה אכן לא מובן מאליו ודורש עבודה.
"והכלל, שצריך להתגבר מאד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד, כי טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות חמת פגעי ומקרי הזמן, על כן צריך להכריח את עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה כ"ד)
לנו נדמה לנו ששמחה תלויה בכך שיהיה לי מה שאני רוצה.
אבל המציאות מראה שזה לא תלוי בזה ולפעמים להיפך. לפעמים אנחנו עצובים גם כשיש לנו מה שרצינו. ואם כך גם ההיפך אפשרי: אפשר לשמוח גם כשלא הכל מנהל כפי רצוני.
השלב ראשון, כאמור זה סור מרע, דהיינו להתרחק מעצבות.
הרב שכטר כותב ("אוסף מכתבים" חלק ג' מכתב קע"ו עמ' קנ"ב): "ואם קשה להיות בשמחה, לכל הפחות למנוע מעצמו מלהכניס למוחו מחשבות והתעוררות של עצבות. ולפעמים על ידי שמונע עצמו ממחשבות של עצבות ושהעצבות תשלוט עליו, ממילא שורה שמחה".
היצר הרע כמובן נכנס גם כאן לתמונה: "מצווה גדולה להיות בשמחה? אז תראה כמה אתה עצוב! אתה עצוב? חכה ותראה מה יקרה לך בגלל שאתה עצוב". ואז אני נהיה עצוב שאני עצוב.
רבי נתן מספר שרבי נחמן מברסלב דיבר איתו על החשיבות של שמחה בשבת , ואחר כך אמר לו: "עתה יהיה לך ממה להיות במרה שחורה" (שיחות הר"ן שיחה קנ"ה). כלומר שהיצר הרע יהפוך לו את חובת השמחה לעוד סיבה לדאגה ועצבות, ורבי נתן אכן מודה שמיד כשרבי נחמן מברסלב דיבר איתו התחיל לדאוג איך יזכה לשמחה בשבת.
רבי נתן מיד תפש איך היצר מרמה אותו והכריז: "אני חפץ ורוצה מאד להיות בשמחה בשבת", כלומר גם אם לא יזכה בזה, על כל פנים הוא רוצה בזה. ורבי נחמן מברסלב מיד פנה אל שאר הנוכחים באותה שיחה ואמר: שמעתם מה שהוא אומר? ושיבח אותו מאד על דבריו, שעל כל פנים הוא רוצה, ואין מה להיות בעצבות ודאגה על שעדיין אינו זוכה להוציא רצונו הטוב מן הכוח אל הפועל.
אז ההתחלה של הכל זה הרצון. אני מאמין ברבי נחמן מברסלב ורואה בעצבות אויב ולא ידיד. אני מאמין ברבי נחמן מברסלב ורוצה להתחזק בשמחה ככל שניתן.
אחת העצות הגדולות לשמחה שרבי נחמן מברסלב מגלה, אולי אפילו העצה הבסיסית, היא עצת ה"כאילו". אתה לא שמח? תעשה את עצמך כאילו אתה שמח, ואז באמת תגיע השמחה גם ללב.
הנה דבריו הקדושים בעניין זה: "צריך להכריח את עצמו לשמוח בכל מה שיוכל, ואם לפעמים דעתו מבולבלת ואינו יכול בשום אופן לשמח את עצמו – אז עצתו שיעשה את עצמו כאילו הוא שמח. ואף על פי שבתחילה עדיין אין השמחה באמת בלב, אף על פי כן ע"י שעושה את עצמו כאילו הוא שמח, עי"ז יזכה אחר כך באמת לשמחה.
ועצה זאת היא עצה גדולה מאד גם בכל הדברים שבקדושה, שבתחילה צריכים לעשות את עצמו כאילו הוא להוט אחר אותו הדבר שבקדושה, ואחר כך זוכים לזה באמת" (שיחות הר"ן ע"ד).
שנזכה.