סינגל "איך זיץ" – אהרון פרוכטר, דודי קליין ומנחם שטיינברג מגישים שיר מרגש ומרגיע לתקופה זו!

האזינו: ווירוס הקורונה – בעין הסערה, המשתוללת בעולם מבוהל, מבולבל ומפוחד, מגישים – אהרון פרוכטר, דודי קליין, ומנחם שטיינברג, את "איך זיץ" ("אני יושב") שנכתב בהשראת כתביו של הצדיק הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א ומבוסס על דבריו, שיר חדש שנותן הזדמנות לעצור לרגע, לקחת נשימה, ולהיזכר שיש חיים אחרים, חיים שאפשר לחיות בהם, חיים טובים, חיים אמיתיים.

"איך זיץ" – מדבר על מעלת האדם הזוכה ללכת עם אמונה באלוקים, ולהתקרב אליו, שאז הוא חי חיים טובים וכמו שכותב רבי נחמן מברסלב: 'וחייו חזקים מאוד, ואפילו כשבאים עליו  ייסורים, אזי יוכל לנחם עצמו, ולהחיות את עצמו, ועל כך שבכל מקום יכולים להיות סמוכים אליו יתברך'.

וּבֶאֱמֶת אֱמוּנָה הוּא עִנְיָן חָזָק מְאֹד, וְחַיָּיו חֲזָקִים מְאֹד עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה אֲפִלּוּ כְּשֶׁבָּאִים עָלָיו יִסּוּרִים חַס וְשָׁלוֹם אֲזַי יוּכַל לְנַחֵם עַצְמוֹ וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלָיו וְיֵיטִיב אַחֲרִיתוֹ וְהַיִּסּוּרִים הֵם לוֹ לְטוֹבָה וּלְכַפָּרָה וּבַסּוֹף יֵיטִיב לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא.(שיחות הר"ן ל"ב השיחה המלאה נמצאת בסוף הכתבה).

בואו שבו רגע עם "איך זיץ"! והתקרבו להקב"ה…

וזה לשון השיחה: צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה וְלִבְלִי לִכְנֹס בַּחֲקִירוֹת כְּלָל וְלִבְלִי לְעַיֵּן כְּלָל בִּסְפָרִים שֶׁל מְחַקְּרִים רַק לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה לְבַד בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת כְּלָל. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁנִּדְמֶה לָנוּ שֶׁהַהֲמוֹן עַם הֵם רְחוֹקִים מֵחֲקִירוֹת וְאֵינָם מְחַקְּרִים כְּלָל. אַף-עַל-פִּי-כֵן בֶּאֱמֶת כֻּלָּם הֵם מְעֹרָבִים בַּחֲקִירוֹת כִּי כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ חֲקִירוֹת וַאֲפִלּוּ קְטַנִּים בָּאִים עַל מַחֲשַׁבְתָּם חֲקִירוֹת וּבִלְבּוּלִים. אֲבָל בֶּאֱמֶת צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִזָּהֵר מְאֹד לְהַרְחִיק הַחֲקִירוֹת מִלִּבּוֹ וּלְהַשְׁלִיכָם מִלִּבּוֹ לְגַמְרֵי לִבְלִי לִהְיוֹת חַס וְשָׁלוֹם שׁוּם חַקְרָן כְּלָל רַק לְהַאֲמִין בַּה' וּבְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בֶּאֱמוּנָה לְבַד בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת כְּלָל. כִּי כְּבָר זָכִינוּ לְקַבֵּל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה עַל-יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וּכְבָר הָיָה לָנוּ צַדִּיקִים רַבִּים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וְרָאוּי לָנוּ לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת וְלֵילֵךְ בְּעִקְּבוֹתָם לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּפְשִׁיטוּת וּלְקַיֵּם תּוֹרָתוֹ וּמִצְווֹתָיו כַּאֲשֶׁר מָסְרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים:

וּכְשֶׁלֹאָדָם הוֹלֵךְ בִּתְמִימוּת בֶּאֱמוּנָה לְבַד בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת יָכוֹל לִזְכּוֹת שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּבוֹא לִבְחִינַת רָצוֹן שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵחָכְמָה. כִּי בֶּאֱמֶת חָכְמָה דִּקְדֻשָּׁה הִוא לְמַעְלָה מֵאֱמוּנָה אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן אָנוּ צְרִיכִים לִבְלִי לֵילֵךְ בְּחָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת רַק בֶּאֱמוּנָה לְבַד כִּי אֱמוּנָה הוּא דָּבָר חָזָק מְאֹד. וַאֲזַי כְּשֶׁהוֹלֵךְ בֶּאֱמוּנָה לְבַד בְּלִי חֲקִירוֹת וְחָכְמוֹת אֲזַי זוֹכֶה לָבוֹא לִבְחִינַת רָצוֹן שֶׁהוּא לְמַעְלָה אֲפִלּוּ מֵחָכְמָה דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רָצוֹן מֻפְלָג חָזָק מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ מְאֹד עַד שֶׁלֹא יֵדַע מַה לַּעֲשֹוֹת כְּלָל מִגֹּדֶל הַהִשְׁתּוֹקְקוּת. וְיִצְעַק וְכוּ'. אַךְ יֵשׁ חַקְרָן שֶׁהוּא בְּתוֹךְ לֶב בְּנֵי-אָדָם. דְּהַיְנוּ הַבַּעַל דָּבָר שֶׁהוּא מַכְנִיס חֲקִירוֹת בְּלֵב הָאָדָם וּצְרִיכִין לְהַכְנִיעוֹ וּלְגָרְשׁוֹ, לְגָרֵשׁ מִלִּבּוֹ כָּל הַחֲקִירוֹת וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה כַּנִּזְכַּר לְעֵיל:

וְדַע כִּי יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁהֵם מַכְנִיסִים כְּפִירוֹת בָּאָדָם, וְיֵשׁ שֶׁבָּאִים עֲלֵיהֶם מַחֲשָׁבוֹת עַל הָאֱמוּנָה מֵחֲמַת שֶׁלֹא נוֹלְדוּ בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי. וְיֵשׁ שֶׁהוֹסִיפוּ עַל זֶה מַעֲשֵֹיהֶם הָרָעִים שֶׁעָשֹוּ בְּעַצְמָם, כִּי יֵשׁ עֲבֵרוֹת שֶׁהֵם מַזִּיקִים וּפוֹגְמִים אֶת הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, וְלָזֶה צְרִיכִין בּוּשָׁה וְלֵב נִשְׁבָּר שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲקִירוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ חַס וְשָׁלוֹם רָאוּי לוֹ לְהִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד עַל אֲשֶׁר נוֹלַד בְּגַשְׁמִיּוּת כָּזֶה אוֹ שֶׁעָשָֹה מַעֲשִֹים כָּאֵלּוּ שֶׁבָּא לָזֶה שֶׁיָּבוֹאוּ לוֹ מַחֲשָׁבוֹת כְּנֶגֶד אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת כָּל הָאָרֶץ (כ) כִּי מְא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ (ל), וְעָלָיו בָּאִים מַחֲשָׁבוֹת חַס וְשָׁלוֹם לְגָרְשׁוֹ וּלְעָקְרוֹ חַס וְשָׁלוֹם מֵאֱקִים חַיִּים אֲשֶׁר הוּא חֵי הַחַיִּים יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה שְׁמוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לְבָאֵר גֹּדֶל הַבּוּשָׁה שֶׁרָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כְּשֶׁבָּאִים עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל-יְדֵי בּוּשָׁה וְלֵב נִשְׁבָּר עַל-יְדֵי זֶה מְגָרֵשׁ וּמְשַׁבֵּר הַחֲקִירוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת הַנַּ"ל:

וּבֶאֱמֶת אֱמוּנָה הוּא עִנְיָן חָזָק מְאֹד, וְחַיָּיו חֲזָקִים מְאֹד עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה אֲפִלּוּ כְּשֶׁבָּאִים עָלָיו יִסּוּרִים חַס וְשָׁלוֹם אֲזַי יוּכַל לְנַחֵם עַצְמוֹ וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלָיו וְיֵיטִיב אַחֲרִיתוֹ וְהַיִּסּוּרִים הֵם לוֹ לְטוֹבָה וּלְכַפָּרָה וּבַסּוֹף יֵיטִיב לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא.

אֲבָל מְחַקֵּר שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, כְּשֶׁבָּא עָלָיו אֵיזֶה צָרָה אֵין לוֹ לְמִי לִפְנוֹת וְאֵין לוֹ בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ. וְהַמַּשְֹכִּיל יָבִין דְּבָרִים אֵלּוּ מֵאֵלָיו וְיָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכֹּל בִּכְתָב. וְהַכְּלָל שֶׁעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת כְּלָל וּבָזֶה יִהְיֶה חָזָק לְעוֹלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא וּלְעוֹלָם לא יִמֹּט אַשְׁרֵי לוֹ.

גַּם זֹאת צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ נְשָׁמוֹת כְּשֵׁרוֹת שֶׁנּוֹלְדוֹ בְּכַשְׁרוּת וְגַם לא קִלְקְלוּ מַעֲשֵׁיהֶם שֶׁלֹאֵין בָּאִים עֲלֵיהֶם כְּלָל מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּדַבְּרִים בִּפְנֵיהֶם מֵעִנְיָנִים אֵלּוּ לא אִכְפַּת לָהֶם כְּלָל וְאֵינוֹ מְבַלְבֵּל דַּעְתָּם כְּלָל. וְזֶה דּוֹמֶה כְּמוֹ שֶׁמְּדַבְּרִים מִתַּאֲוָה הַיָּדוּעַ בִּפְנֵי סָרִיס שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ מְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ כְּלָל, כֵּן אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים הַנַּ"ל אֵינָם שׁוֹמְעִים כְּלָל וְאֵינוֹ נִכְנָס בְּאָזְנֵיהֶם כְּלָל עִנְיְנֵי חֲקִירוֹת וּבִלְבּוּלִים הַנַּ"ל. וּבֶאֱמֶת הַקֻּשְׁיוֹת וְהַחֲקִירוֹת שֶׁל הַהֲמוֹן עַם הֵם שְׁטוּתִים גְּדוֹלִים וְאֵינָם קֻשְׁיוֹת כְּלָל. וְיֵשׁ בְּנֵי-אָדָם שֶׁהוֹלְכִים עִם אֵיזֶה קֻשְׁיָא זְמַן רַב וּבֶאֱמֶת הַקֻּשְׁיָא שֶׁלּוֹ הוּא תֵּרוּץ, רַק מֵחֲמַת שֶׁלֹאֵין לוֹ דַּעַת נִדְמֶה לוֹ לְקֻשְׁיָא. כְּמוֹ לְמָשָׁל שֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הַתִּינוֹק שֶׁנִּשְׁבַּר הַזְּכוּכִית שֶׁל הַחַלּוֹן וְלָקְחוּ הַזְּכוּכִית הַשֵּׁנִי שֶׁלֹאֶצְלוֹ וּקְבָעוּהָ כָּאן וְאִם-כֵּן יִפְרַח הַצִּפּוֹר דֶּרֶךְ הֶחָלָל הַזֶּה שֶׁל זְכוּכִית הַשֵּׁנִי. וּכְשֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הַתִּינוֹק כָּךְ דְּהַיְנוּ שֶׁכּוֹלְלִין לוֹ הַתֵּרוּץ עִם הַקֻּשְׁיָא בְּיַחַד אֲזַי נִדְמֶה לוֹ לְקֻשְׁיָא גְּדוֹלָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לְּהָשִׁיב כְּלָל כִּי נִדְמֶה לוֹ לְקֻשְׁיָא גְּדוֹלָה. וּבֶאֱמֶת הַכֹּל שְׁטוּת כִּי אַדְּרַבָּא הַקֻּשְׁיָא שֶׁיִּפְרַח הַצִּפּוֹר הוּא תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁטוּת. כִּי בֶּאֱמֶת אֵין לוֹקְחִין בִּשְׁבִיל זֶה הַזְּכוּכִית הַשֵּׁנִי לִסְתֹּם כִּי יִפְרַח דֶּרֶךְ שָׁם. רַק הַתִּינוֹק מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הֲבָנָתוֹ אֵינוֹ מֵבִין שֶׁכּוֹלְלִין לוֹ הַקֻּשְׁיָא עִם הַתֵּרוּץ בְּיַחַד וְנִדְמֶה לוֹ לְקֻשְׁיָא גְּדוֹלָה. כְּמוֹ-כֵן מַמָּשׁ בְּנֵי-אָדָם שֶׁנִּכְנַס בְּלִבָּם קֻשְׁיוֹת שֶׁל שְׁטוּת כָּאֵלּוּ שֶׁבֶּאֱמֶת זֹאת הַקֻּשְׁיָא הוּא תֵּרוּץ אַךְ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הֲבָנָתוֹ נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא קֻשְׁיָא גְּדוֹלָה וְהָבֵן הֵיטֵב. עַל-כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְסַלֵּק מִדַּעְתּוֹ וְלִבְרֹחַ מִקֻּשְׁיוֹת וַחֲקִירוֹת וּשְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים רַק לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה לְבַד כַּנִּזְכַּר לְעֵיל: (שיחות הר"ן ל"ב)