'מורשת הנחל' • שבת התאחדות במירון מלאת כיסופים והתחדשות

חדשות ברסלב » 'מורשת הנחל' » שבת התאחדות • שבת התאחדות מלאת כיסופים והתחדשות נערכה בשבת האחרונה עם התאספותם של מאות אברכים מאנ"ש חסידי ברסלב בשבת בשלח 'שבת שירה' בצל התנ"א הרשב״י זיע"א על ידי ארגון "מורשת הנחל" | גלריה:

בערב שבת, כבר מרגע הנסיעה, עוד בתוך האוטובוסים, הורגשה באוויר תחושת התעלות וקדושה. החברים שבאו עם כל החיות, וכל הדרך ישבו ולמדו והכינו את עצמם בספרים קדושים זה בליקוטי הלכות, זה בשניים מקרא ואחד תרגום, וזה בשיחת חברים. כבר על האוטובוס היה ניתן להרגיש שנמצאים בין חסידים אמיתיים, המבקשים לזכות לקרבת ה'. אפילו בתחנת דלק כשעצרנו, מי שלא היה חייב לרדת לא ירד, כדי שחס וחלילה לא ייחשפו לדברים לא מתאימים.

כשהגענו למירון, הכול כבר היה מוכן ומסודר. ראו שהושקעו כאן מחשבה, מוח וכוח. המקום היה מסודר, לכל אחד היה חדר ומיטה, והכול התנהל ברוגע ובשלווה. בחדר האוכל הוכנה טועמיה בשפע גדול, והלב התרחב למראה המרגש חברים מכל קצוות הארץ, מכל הקהילות של ברסלב זקנים עם נערים, מאות אברכים צעירים ומבוגרים.

משם פנה כל אחד להכין את עצמו לשבת אחד למקווה, אחד לומר תהילים בציון הרשב״י, ואחד לשהות בציון בהכנה פנימית. בזמן הדלקת הנרות התאספו כולם לתפילת מנחה, מתוך שלהבת של אש קודש.

כבר כחצי שעה לפני התפילה החלו להתאסף בבית הכנסת, ישבו ואמרו שיר השירים כהכנה לשבת קודש. תפילת מנחה הייתה ממש אש. בית הכנסת היה מלא מפה לפה באנשי שלומינו היקרים.

לאחר מכן ניגשו לקבלת שבת, והחזן הרב בנדר הלהיב את הציבור בתפילה מיוחדת, כאשר כולם מתרוממים טפח מעל הקרקע בריקוד ובשירת "בר יוחאי". בסיום התפילה איחלו זה לזה "גוט שבת", והציבור כולו התקבץ באחדות נפלאה.

כשניגשו לסעודת שבת שהייתה ערוכה בטוב טעם ובשפע גדול שפע של דגים, שפע של בשר, וכל זאת מתוך שירה, חיות ושמחת לב. הציבור קם לריקודים, והשמחה מילאה את המקום.

לאחר מכן עלה לדבר הרה"ח ר' נתן מיימון שליט״א, ודבריו האירו את גודל הזכות לבוא לרשב״י ולשבות שבת קודש במקום קדוש זה.

כמו שר' נתן כותב בפרשתינו בליקוטי הלכות שמשה רבינו לקח את עצמות יוסף, שזה בחינת קברי צדיקים, שמשם לקחו עם ישראל את הכח לעבור את המדבר, שגם משה רבינו צריך להגיע לקברי צדיקים לעצמות יוסף שזה מה שמחזיק את עם ישראל.

וזה אמור על כל יחיד שבא לרשב״י, ובוודאי שמרובים העושים את המצווה ומגיעים ביחד לרבי שמעון. ורואים שכל עם ישראל מגיעים במשך השנה במאות ואלפים, בפרט בל״ג בעומר. ורואים מזה שכל עם ישראל קשור לר' שמעון, ורואים שיש פה משהו מיוחד.

וידוע מר' אברהם שטרנהרץ שרביה״ק היה כאן אצל הרשב״י והשאיר כאן השארה, שזה בחינה של נסיעה לרביה״ק באומן. ובוודאי שרבינו הקדוש גם נמצא פה, ומתאספים פה ביחד, וזה זכות להיות אצל רבי שמעון בשבת ולקבל כח, לקבל חיזוק.

והוא גם העלה על נס את המסירות של ראשי הנהלת מורשת הנחל, שמוסרים את הנפש במשך כל השנה, ובפרט כל שנה ושנה לשבת ההתאחדות, עם כל הפרטים שהכל יהיה ערוך בטוב טעם ודעת.

לאחר הסעודה הציבור הלך מיד לישון לקראת חצות. כשמאות אברכים נראו צועדים בדממה אל עבר הציון הקדוש. בלילה הציון היה מלא מפה לפה ממאות אברכים שניצלו את הזמן.

הרב מיימון ציין בדבריו שהמקום גורם לקום בחצות הלילה, שרבי שמעון גילה כל כך את גודל הענין של קימת חצות, המוזכר פעמים רבות בזוה״ק. ואכן, רבים קמו להתבודדות בשעת חצות לילה, ורבים ישבו בציון במשך כל הלילה.

וכשעה וחצי לפני הנץ כבר התאסף הציבור לתפילת שחרית שהייתה כולה אש וקודש. אי אפשר לתאר במילים את הווארימקייט ואת החמימות של התפילה, קריאת התורה של שירת הים ומחיית עמלק, ולאחר מכן תפילת מוסף, שהוסיפו רובד נוסף של רוממות ושמחה.

מיד לאחר התפילה נטלו ידיים לסעודת צפרא דשבתא. וכמו שידוע מספה״ק שסעודת יום השבת חשובה מסעודת הלילה, הציבור ישב ושר זמירות בכיסופים וערגה. ונשמעה שיחת חברים.

לקראת הצהריים הוגש עונג שבת פירות ומזונות וכל מיני מעדנים. משם חזרו רבים לציון הקדוש, זה בתהילים, זה בליקוטי הלכות, זה בליקוטי תפילות, וזה בהתבודדות.

כשעה לפני השקיעה התאספו לתפילת מנחה, ולאחר מכן לסעודת רעווא דרעוין. הציבור שר בכיסופין זמירות, שירות ותשבחות לא־ל חי, ולא היה מחזה נדיר לראות אברכים שמוזילים דמעות מרוב התרגשות.

הרה״ח ר' שמעון צבי שפירא שליט"א תפס נקודה מפרשת השבוע, סיפור המים המרים והעץ המר, והיסוד שאין דבר שבקדושה שמגיע בלי מרירות. הדברים חידדו את המסר שלא להיבהל מן המרירות, אלא לדעת שממנה ניתן להיבנות.

הוא קישר זאת לדרכו של רשב״י, שזכה לגדלותו לאחר שלוש עשרה שנות מסירות נפש במערה, ומתוך כך זכה שכל עם ישראל נהנה מאורו.

הודגש כי כל הצדיקים עברו דרך של מרירות, וכשמגיע מרירות, אסור להיבהל מזה. צריך לזעוק אל השם, שהקדוש ברוך הוא יגלה לי איזה מתיקות אני מגלה במרירות הזאת. וזה כשמגיעים הביתה, עם כל החיים, עם כל היום יום, עם כל מה שעובר על כל אחד, לדעת שהמרירות זה הקדמה למתיקות.

וכמו שרביה"ק כותב בתורה כז על מה שכתוב הנה לשלום מר לי מר (ישעי' לא יז), מרירות זה הקדמה למתיקות, זה מה שעברו במצרים, זה עם ישראל עובר עד היום. אבל אם מקבלים את המרירות וממתיקים את זה, אז מגיע שבת. וממרה הגיעו לשבת, שבת זה שלום. שלום מגיע רק אחרי שאדם מוכן לסבול מרירות.

לאחר מכן פצח הציבור בריקודים ומחולות של הודאה על שזכינו לשבת אחים גם יחד, לדעת מרביה"ק ותלמידיו ולהתאסף ביחד. מיד לאחר תפילת מעריב והבדלה הוגשה סעודת מלוה מלכה כיד המלך, וכל אחד פנה לביתו מלא וגדוש מהאסיפה הקדושה הזו, עם חיזוק וכיסופים להמשך הדרך.

יישר כוח גדול ונרגש לארגון "מורשת הנחל", לראשי ההנהלה, למארגנים ולכל העוסקים במלאכה במסירות ובאהבה, שעמלו על כל פרט ופרט ארגנו שבת קדושה ומיוחדת זו, של חיזוק ואחדות שבת שתמשיך לפעום בלב גם הרבה אחרי החזרה הביתה.

קרדיט צילום: מתחדשים.