לילות החורף: לילות הזהב "יעדע נאכט איז א 'פארמעג'!" ||| מאמר |↓

מאמרים » מועדים וזמנים » חצות הלילה • חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם: לילות הזהב של זמן החורף "יעדע נאכט איז א 'פארמעג'!", 'די זילבערנע תה' המשקה של רבי שמואל שפירא בחצות | מצורף גם להורדה ולהדפסה:

מאמר נפלא מתוך העלון המיוחד 'קרני אור' גליון 439 פרשת בראשית תשפ"ו (מדור 'בקרב קדושים'), העלון מצורף אחר המאמר להורדה ולהדפסה:

חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם
לילות הזהב שבזמן החורף "יעדע נאכט איז א 'פארמעג'!", והמשקה של רבי שמואל שפירא בחצות:

לילות הזהב שבזמן החורף

פעם אחת ישב מוהרנ"ת ז"ל בברסלב עם אנשים בשמחת תורה והיו שמחים מאוד עד הלילה, אחר כך הסתכל מוהרנ"ת וראה שנמצאים כמה אנשים שנפל עליהם קצת מרה שחורה, כי היו עניים גדולים ולא היה להם מלבושים לחורף להם ולבני ביתם, וגם עצים להחם הבית לא היה להם, וגם כמה מהם הבתים שלהם היו מקולקלים ולא היח להם בכדי לתקן, ועכשיו מתחילין ימי הגשמים על כן נפל עליהם פחד ויסורים ומרה שחורה. ומוהרנ"ת ז"ל הרגיש בזה, ואמר בזה הלשון: כשנעשה לאדם איזה מכה גדולה רח"ל ובצד עומד איזה זבוב או איזה מכה קטנה אזי בוודאי לא ירגיש את היסורים הקטנים, כי היסורים מהמכה הגדולה מסתירים את היסורים הקטנים.

כך גם עכשיו, עתה באים הלילות הגדולים של החורף שהרה"ק רבי פינחס מקאריץ היה קורא להם "די גילדענע נעכט" [לילות הזהב], ומי שזוכה לקום בכל לילה ולילה בחצות ולעסוק אז בתורה ותפילה, ובפרט אם ביכולתו להיות נעור עד הבוקר ולהתפלל בוודאי טוב מאוד.

אחר כך סיים מוהרנ"ת: היות ובאים עכשיו הלילות היקרים, ומי שיזכה יכול להיות על ידם ירא שמים גדול, ולהיפך, יכולים להיות על ידי הלילות האלו להיפך חס ושלום, על כן צריך תמיד לחשוב על זה ולבקש על זה מהשי"ת שיזכה לזה. ולפרנסה והצטרכות הבית לזה קורא זבוב קטן ולא צריכים להרגיש את זה, ובפרט אם נתתקן ברוחניות נתתקן גם כן בגשמיות (עיין לקוטי קמא י"ד). כמו שאיתא בזוהר הק' (אמור צ.) שמוכן לו מזונו למי שקם בחצות ועוסק בתורה ובתפילה שנאמר טרף נתן ליראיו וגו' מי נקרא 'יראיו' זה שקם בחצות לילה. (כתב יד החסיד רבי משה גלידמאן זצ"ל).

"יעדע נאכט איז א 'פארמעג'!"

ובשיח שרפי קודש מובא: אומר רבי פינחס קאריצער: הנה דרך העולם שכשמגיע ימי הפסח והחזן מתפלל 'תפילת טל' נעשה בעולם רוח של רגיעה והקלה מהחורף הקשה שעבר, ועל אשר באים ימי הקיץ. וכשמגיע חג שמחה תורה והחזן מתפלל 'תפילת גשם' נעשה כבדות, שהנה באים ומתקרבים ימי החורף הקרים והקשים. אך לא כן היה אצל הצדיקים והעובדי ה', שאדרבא כשהגיעו ימי החורף נעשה להם שמחה שהנה מגיעים ימי החורף עם לילותיהם הארוכים, שאפשר בהם לעבוד את ה' ברצף.

והיה החסיד רבי לוי יצחק בנדר רגיל לומר על לילות החורף: "יעדע נאכט איז א 'פארמעג'! דאס קען מען נישט ארויסרעדן פאר'ן מענטשן וואס פאר א 'פארמעג' דער מענטש האט, אז ער היט אפ דעם חצות לילה!" – "כל לילה זה נכס! אי אפשר לפרט בפה לפני האדם איזה נכס יש להאדם, באם שומר הוא על החצות לילה!".

והיו מרבים אנ"ש לדבר מזה, כדי להתעורר לקיים הנהגה קדושה זו בפרט בלילות החורף כי מלילות אלו נעשו לצדיקים; [וכלשונו: 'פון די נעכט זענען זיי געווארן אויף צדיקים']; "נאך סוכות הייבט זיך אן די גילדענע נעכט, ווי איז דא גרעסערס?!; אט דאס איז די גן עדן! א גרעסערן טעם איז נישט דא אויף דעם וועלט! אז דער אויבערשטער העלפט, אז מען שטייט אויף ׳חצות' און מען רעדט זיך אויס פאר השם יתברך, איז דאך ממש – מען האט דאך דא דעם גן עדן!"
– ["לאחר סוכות מתחיל לילות הזהב, היכן יש דבר יותר גדול מזה?!"; זה הרי הגן עדן! טעם יותר גדול לא קיים בעולם! כשהשם יתברך עוזר, שמתעוררים בחצות ומפרשים שיחתו לפני השם יתברך, זה הרי ממש – הרי יש כאןאת הגן עדן!"].

'הכסף והזהב' לחי עולמים

כידוע היה החסיד הנודע רבי שמואל שפירא זצ"ל משתדל בכל לילותיו לקום בחצות ולעסוק בתורה ותפילה ובעבודת השי"ת, והיה שומר מכל משמר על אותם לילות הזהב – לילות החורף. לעתים כשהקור היה גובר היו מציעים לו כוס חמין להחם את גוו, היה מבקש אך ורק מים חמים, ואפילו בכוס תה רגיל לא היה חפץ, והטעים – כי כדי להתחמם קימעא די בכוס מים חמים ולא צריך עוד 'תאווה' של כוס תה ממותקת… והיה קורא לכוס המים החמים 'די זילבערנע תה' על שם צבעה הבהיר, ויחדיו היו תמים אצלו – כוס מי ה'כסף' עם לילות ה'זהב' לעלות ולהתעלות בקרבת אלוקים, אשרי לו.

לקריאה להורדה ולהדפסה • |☜ הקש כאן