אודות השמועה המסעירה, על התאבדותו של סופר ידוע, שנחשד בעבירות חמורות, וכשעמדו להגיש את התיק למשטרה שם קץ לחייו | התמודדות ראשונה מסוגה בציבור החרדי | מאמר ב':
מתוך 'הלוח של ברסלב' מדור 'שיחת חברים'
בא תשפ"ב
למה לקטול את הכיסופים?!
הבטחנו בשבוע שעבר לדבר על ה'התאבדות' הרוחנית. ראשית כל, ננסה להבין מהי הסיבה הגויית והטיפשית העומדת מאחורי המעשה המגונה של תאבדות גשמית, וממנה נעבור אל ההתאבדות הרוחנית.
ובכן, ה'התאבדות' אצל הגויים נובעת מסיבה פשוטה: כשהם נקלעים לצרה איומה – צרות ה'גוף', כמחלות וכאבים אנושים. או צרות ה'נפש', כביזיונות נוראיים וכיו"ב – ואינם רואים את הדרך כיצד להיחלץ ממנה, הם בורחים אל המפלט האחרון שהם מכירים: המוות!
להמשיך לחיות עם הצרה, אינם מסוגלים בשום פנים ואופן. וההימלטות היחידה מהסבל הנוראי, הוא לשים קץ לחייהם. לקיים מה שנאמר "טוב מותי מחיי"…
אך אצל יהודי – מלבד שהדבר אסור בתכלית, כפי שהבאנו במאמרנו הקודם, והעושה זאת אין לו חלק לעולם הבא רח"ל, הרי שגם בפשטות – אין זה פתרון כלל. גם אם הוא סובל ייסורים מרים ואיומים רח"ל, אין טיפשות גדולה מהתאבדות. ומשני צדדים: מצד אחד – אם יהרוג את עצמו ח"ו, לא יהיה לו מנוחה כלל וכלל. שהרי תיכף לאחר מיתה, נשמתו תעלה למעלה, ויהיו לו ייסורים ועונשים גדולים ונוראים, הרבה יותר מהצער שהיה לו בעולם הזה.
מאידך גיסא – כשהוא סובל בדומיה ואהבה את הייסורים בעולם הזה, מהביזיונות והצרות, הרי הוא מרוויח מכך כפרת עוונות, וטובה נצחית. כך שמכל צד שהוא, אין זה פתרון כלל לברוח מהצרות והייסורים ע"י התאבדות.
◆ ◆ ◆
וכעת אל ה'התאבדות' הרוחנית:
במאמרנו הקודם, הגדרנו את ה'מתאבדים' הרוחניים בקצרה, וכתבנו: כשהם רואים את ריחוקם מהשם יתברך, או מפרט מסוים ביהדות, והם נתונים במיצר ומלאים במצפונים – הם מעדיפים לקטול את הכיסופים המייסרים, ולהשלים עם המצב, ואף להצדיק אותו לפעמים.
עתה נרחיב מעט ונסביר: כשיש לו ליהודי כיסופים וגעגועים לצאת מאיזה תאווה או מידה רעה, וכבר ימים ושנים שלא זו בלבד שאינו מצליח להיפטר ממנה, אלא היא אף הולכת ומתגברת עליו יותר ויותר – ישנם לפניו שני ברירות: א. להחליט שכפי הנראה אין לו סיכוי לצאת מתאווה זו, ולהפסיק לזעוק ולהצטער על כך. ב. לא להשלים עם זה בשום אופן, ולהמשיך לזעוק ולצעוק אל ה' שוב ושוב שירחם עליו, עד ישקיף וירא ה' משמים.
ובמילים אחרות: יש לו שני ברירות – או להרוג את הכיסופים, כדי שיהיה לו מנוחת הנפש. או להמשיך ולחיות עם הסבל של הכיסופים והגעגועים…
וכשם שבגשמיות, אין זה משתלם כלל להתאבד, הן מצד שכשיהרוג את עצמו לא יהיה לו מנוחה כלל בעולם העליון, והן מצד שכשלא יהרוג את עצמו יהיו לו היסורים לכפרת עוון ולטובה נצחית. כך גם בכפלי כפלים בעבודת ה': אם יהרוג את הכיסופים שלו, גם אם יתכן שתהיה לו קצת מנוחה מייסורי נפשו, אעפ"כ לא יימלט כלל מייסורי נשמתו הנצחיים. ומאידך, אם ימשיך עם הכיסופים והזעקות להשם יתברך, אזי עצם הצער והגעגועים שיש לו, הם טובה נצחית עבורו, אפילו אם לא יזכה כלל לצאת מהתאוות והמידות רעות…
וכפי שלימדנו רבינו, ש"בכל העבודות והקדושות שאדם רוצה לקדש עצמו – אף על פי שאינו זוכה חס ושלום לקדש עצמו כראוי, אף על פי כן היגיעה בעצמה והיסורין והבלבולים שיש לו מזה, מחמת שרוצה וחפץ לקדש עצמו רק שאין מניחין אותו, זה בעצמו הוא בחינת קרבנות בחינת כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" (שיחות הר"ן, יב).
ולכן, עדיף להמשיך לסבול את הרגשת הריחוק והנפילות, ולמרר יום יום לפני השם יתברך "למה לי חיים כאלה, חיים מרים ומרורים ממות" (כלשון מוהרנ"ת בתפילה שאחר תיקון הכללי). מאשר להרוג את הכיסופים, ולהשלים עם המצב, ולהגיד שהכל בסדר…
◆ ◆ ◆
את הכח לא להתאבד ברוחניות – לא להשמיד להרוג ולאבד את הכיסופים גם כשהמצב קשה מאד – מקבלים אך ורק מתורת ה'התחזקות' של רבינו. ללא ה'התחזקות' האמיתית שמאירים בנו הרבי ורבי נתן, אין לו לאדם כח להחזיק ימים ושנים בכיסופיו וגעגועיו וזעקותיו להשם יתברך.
ככל שחולף הזמן וישועתו הרוחנית מתמהמהת – גורמים לו הכיסופים והגעגועים צער ועגמת נפש נוראה כזו, עד שהברירה היחידה עבורו להמשיך ולחיות בשמחה, היא: להתאבד ולהרוג את הכיסופים, ולהחליט שהמצב טוב מאד… ורק מי שיש לו התחזקות אמיתית, יכול להמשיך לחיות בשמחה וחיות, בלי להתאבד ולאבד את הכיסופים והגעגועים! רק מי שיש לו את הדעת הנפלאה של הרבי, שמאיר בנו רבי נתן – יכול מצד אחד לא לוותר על שום רצון שבעולם, ולהמשיך לכסוף ולהשתוקק, להתפלל ולזעוק, לזכות לצאת מכל התאוות והמידות רעות שבעולם, ולזכות לכל מה שאפשר וצריך לזכות בזה העולם. ומאידך, לא להיבהל כלל כשעוברים עדיין ימים ושנים והוא רחוק מכל זה בתכלית הריחוק, רק להחיות את עצמו בכל נקודה טובה, ולהחזיק מעמד בעבודת ה' בשמחה.
◆ ◆ ◆
עָנָה וְאָמַר: "חִזְקוּ וְאִמְצוּ כָּל הַמְיַחֲלִים לַה" (תְּהִלִּים לא כח) "כָּל הַמְיַחֲלִים" דַּיְקָא אֲפִלּוּ אִם אֵינְכֶם זוֹכִים לְשׁוּם קְדֻשָּׁה וַעֲבוֹדָה חַס וְשָׁלוֹם רַק מְיַחֲלִים לְבַד אַף עַל פִּי כֵן חִזְקוּ וְאִמְצוּ וְאַל תִּפְּלוּ מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה (שיחת הר"ן ק"כ).
יישר כח גדול , מאוד מאוד מחזק ה' יתברך יזכנו לזה לכסוף להכי גבוה ולא להישבר מכלום ח"ו אלא לעלות מעלה מעלה אמן ואמן
הרה"ק רבי הילל מקולמייא בספרו הקדוש 'עת לעשות' מביא דברים ברורים על אותו רשע 'חיים ולדר עי"ש – חלק א' כלל ב תשובה כ"ב
זה מדהים שהוא מתאר בדיוק את הסוף המר אותו בחר ולדר לעצמו.
גם מוהרנ"ת בליקוטי הלכות, פריה ורביה ג' אות ל"ד:
"כִּי בֶּאֱמֶת רַק הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים קְטַנֵּי הַשֵּכֶל שֶׁאֵינָם בְּקִיאִים בְּטִיב הָעוֹלָם, רַק הֵם סוֹבְרִים שֶׁאֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ הַהוֹלְכִים בִּשְׁרִירוּת לִבָּם, בַּדְּרָכִים הַלָּלוּ שֶׁל הַמְחַקְּרִים שֶׁהִתְחִילוּ מֵחָדָשׁ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים יֵשׁ לָהֶם כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה וְחַיִּים בְּנַחַת, אֲבָל בֶּאֱמֶת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ וּבָקִי בָּהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם, הוּא יוֹדֵעַ מֵעֹצֶם מְרִירוּת חַיֵּיהֶם, שֶׁהֵם מְלֵאִים כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת, יָגוֹן וַאֲנָחָה כָּל יְמֵיהֶם… עַד שֶׁשָּׁכִיחַ אֶצְלָם הַרְבֵּה שֶׁמְּמִיתִים עַצְמָם בַּיָּדַיִם בִּקְנֵי שְרֵפָה, אוֹ בְּסַכִּין, שֶׁמְּאַבְּדִין עַצְמָן לָדַעַת מֵחֲמַת רִבּוּי תַּאֲווֹתֵיהֶם שֶׁרָדְפוּ כָּל יְמֵיהֶם וְלֹא הִשִּיגוּם".
ובליקוטי תפילות תפילה נ"ה, זה לשון קדשו:
כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ ה אֱלקינוּ, אֶת עצֶם הַפְּגָמִים וְהַקִּלְקוּלִים וְהַחֻרְבָּנוֹת הָרַבִּים שֶׁגּוֹרְמִים לָנוּ הַמְחַקְּרִים וְהַפִּילוֹסוֹפִים שֶׁהֵם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבוֹנִים" וְחָכְמָתָם וְשִׂכְלָם מְרֻבֶּה מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וּמֵחֲמַת זֶה הֵם מַחֲטִיאִים עַל יְדֵי חָכְמָתָם וְשִׂכְלָם, וְהֵם חֲכָמִים "לְהָרַע, וּלְהֵטִיב לא יָדָעוּ", וּמִתְחַכְּמִים הַרְבֵּה עַד שֶׁמְּגַדְּפִין כְּלַפֵּי מַעְלָה בְּחָכְמָתָם וְהֵם מַזִּיקִים לִכְלַל יִשְׂרָאֵל מְאד מְאד בְּחָכְמָתָם הָרָעָה וּבִפְרָט שֶׁרֻבָּם כְּכֻלָּם הֵם נוֹאֲפִים גְּדוֹלִים, וְעוֹסְקִים בְּחָכְמַת הַפִּילוֹסוֹפְיָא וְלִבָּם חָסֵר וְקָטָן מֵהָכִיל אֶת חָכְמָתָם, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "לִקְנוֹת חָכְמָה וָלֵב אָיִן", וְעַל כֵּן הֵם מַחֲטִיאִים בְּיוֹתֵר, עַל יְדֵי חָכְמָתָם וַחֲקִירָתָם הָרָעָה, וְלא דַי שֶׁהֵם מַשְׁחִיתִים וּמְאַבְּדִים נַפְשׁוֹתָם עֲדֵי אוֹבֵד, אַף גַּם הֵם פּוֹרְשִׂים רְשָׁתוֹת וּמִכְמוֹרוֹת לִשְׁאָר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּרוּאִים וְהוֹלְכִים לְתֻמָּם, עַד אֲשֶׁר פָּשְׂתָה הַנֶּגַע וְהַמִּסְפַּחַת הָרָעָה הַזּאת בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, "אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ".
האזינו לדברי הרב מייזלמאן שליט״א נין ונכד לרבי חיים הלוי סולבייצ׳ק מבריסק זצוק״ל
https://youtu.be/wOGxmh8635o
הרב משה מייזלמן: ולדר הוא רשע מרושע!
– הגאון רבי משה מייזלמן, ראש ישיבת תורת משה בירושלים, דיבר ארוכות על פרשת חיים ולדר.התגובה שלו היא לא פחות מחומר נפץ בקהילה החרדית בארץ ובעולם
ראש הישיבה אמר כי ולדר הוא "רשע, ללא ספק". הוא הוסיף כי בנוסף לשנים של התעללות בא.נשים, העובדה שהוא נטל את חייו הופכת אותו לרוצח.
לדבריו, לפני למעלה מחמש עשרה שנה אמר כבר הרב משה מרדכי שולזינגר מבני ברק כי ולדר היה חשוד על עבירה ועל כל עבירות התורה, כולל שלושת החטאים החמורים של שפיכות דמים , גילוי עריות ועבודה זרה .
לדבריו, כאשר וולדר ביקש פעם פגישה עם הגאון הרב שמואל אוירבעך זצ"ל, הוא סירב לקבלו , כי ר׳ שמואל חש כי ולדר הוא רשע שיעוות את דבריו. היו שאמרו כבר אז כי ידוע בחוגי בני ברק כבר שוולדר אשם בהאשמות של מעשים חמורים .
ראש הישיבה התבטא בחריפות נגד הטענה שלבית דין כביכול אין זכות לבזות את ולדר בפומבי, או שהם אשמים כביכול בלשון הרע.
הוא אמר שהבית דין המכובד שמע עדות מ-22 איש, והרמב"ם אומר שאם יש קלא דלא פסיק שמישהו רשע, קודם צריך לאשר שיש בסיס לטענות, ואז אם נמצא כי נכונים הדברים אפשר לבזות ולהשפיל אותו. אתה יכול לומר לאמו, "תראי את האדם המגעיל הזה שילדת."
אמר ראש הישיבה: "מה עם רגשותיה של אמו? לא מתחשבים בזה כי האדם הזה מסוכן".
הוא הוסיף כי ברור שהרמב"ם אינו מחייב שני עדים בתרחיש כזה, בניגוד לרטוריקה של כמה ספקנים בעקבות הפרשה הזו .
הוא הוסיף שכשכמה אנשים הציעו שהתאבדותו של וולדר הייתה כביכול מוצדקת, וזה הוביל לקורבן נוסף כשאחת שנפגעה על ידי וולדר לקחה את חייה באופן טרגי, מכיוון שחלק מהם השתמע שההתאבדות זה דבר מובן ומוצדק.
ראש הישיבה אמר שאם מישהו מואשם בהאשמות שווא, התגובה הנורמלית תהיה להגן על עצמו, ולא להתאבד.
הרב מייזלמן אמר עוד , "ראש ישיבה מסוים בבני ברק חזר על חלק מדברי ההבל האלו, וקבוצת בחורים השיבה לו : 'מה עם הקורבנות? אתה לא יודע את העובדות'".
הרב מייזלמן המשיך במילים קשות: "אז תשתוק אם אתה לא יודע [את העובדות]".
הוא אמר שבנו לא הרשה לספרים של ולדר להיכנס לביתו כבר במשך שנים, כי הוא הרגיש שהם לא ההשקפה המתאימה. למשל, ב-15 ספרי ילדים הוא לא מזכיר פעם אחת את ריבונו של עולם, וזה מאוד חשוד.
הרב מייזלמן הוסיף כי הוא מכיר מטפל שמעולם לא לקח מטופלת, כי הוא יצטרך לפתח קשר רגשי שאינו הולם. בנוסף, היחסים בין מטפל למטופל נותנים למטפל יותר מדי כוח על המטופל.
הוא אמר שוולדר לא למד הרבה זמן בישיבה ולא הצליח שם, בנוסף הוא הלך לצבא, מה שבחורים מובחרים כידוע לא עושים. עם זאת, הוא היה גאון בתמרון דעת הקהל וכן ביצירת תדמית כוזבת של עצמו. לא היה לו רישיון טיפול, וניצל אנשים תמימים. וכדי להגן על עצמו [שלא יוכחו להתלונן עליו [ , הפך ולדר לראש הארגון [המרכז למשפחה ולילד מטעם העירייה ] בבני ברק הממונה על הערכת איומי התעללות.
בהתייחס לשאלה האם יש לקרוא את ספריו של ולדר, אמר ראש הישיבה: "אם להשתמש בדוגמה קיצונית, אם אדולף היטלר היה כותב ספרי ילדים טובים, היית נגעל?״.
הוא סגר את דבריו באומרו שהתנהגות זו נובעת מחשיפה משתוללת לפריצות. אנחנו כל כך חשופים לפריצות בכל מקום, שזה כל הזמן מקרב אותנו לעברות ומחמיר יותר ויותר. כשיש לנו מכשירים דיגיטליים , צריך להיות הצדיק של הדור בכדי לא להיכשל, ואפילו צדיק הדור צריך שיהיו לו סייגים כדי לשמור על עצמו.
האזינו: https://youtu.be/wOGxmh8635o
בתורה הזמנית (כ"ב) למדנו שצער הבושה בגהינום גדול יותר מעונשי הגהינום , בשמיים אין אקדחים!
א"א לברוח מזה! ה' יצילנו.