בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת • בשעה האחרונה הסתלק לבית עולמו איש החסד הרב עובדיה חבה זצ"ל מייסד ומנהל מפעל הכנסת אורחים 'חסדי מירון' לרבבות העולים:
מאתרא קדישא מירון מתפשטת הבשורה הקשה והמרה על פטירתו של איש מירון הישיש הרב עובדיה חבה זצ"ל, מייסד ומנהל מפעל הכנסת אורחים 'חסדי מירון' לרבבות העולים.
המנוח הרב עובדיה זצ"ל נולד בעיר בגדאד שעל אדמת עירק, לאביו הרב ששון חבה זצ"ל, בשנת תש"ה כנצר למשפחת חבה המפורסמת, ובגיל ארבע עלה עם הוריו לארץ ישראל ונשלחו למעברה ליד פרדס חנה יחד עם מאות מעולי בגדד.
המנוח הרב עובדיה זצ"ל היה איש מירון, ונודע כמכניס האורחים שהוכר לכל כאחד מאנשי האגדה בציון הרשב"י עם הכיפה הבוכרית לראשו והזקן הארוך שתמיד האיר פנים ואירח המונים, ר' עובדיה הלך לעולמו בגיל 78 לאחר שבתקופה האחרונה נחלש וסבל מקשיי נשימה.
עובדיה חבה ז"ל ייסד הכנסת אורחים 'חסיד מירון' שמוקם בין ציונו של רבי שמעון בר יוחאי לבין מערת קבר רבי יוחנן הסנדלר שם היה מחלק אוכל בכמויות לבאים למקום, לכל יהודי, ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים – כולם היו נכנסים לאוהל הכנסת האורחים שהקים. 24 שעות ביממה, כל יום, כולל שבת. מאחוריו לא עמד שום ארגון או עמותה.
במשך השנים השתקע בעיר התורה בני ברק שם עסק במסעדנות, בעוד משפחתו חולשת על שורת מאפיות באזור ירושלים, ומאז ומעולם אהב לעשות חסד עם הבריות. ויסדת עמותה שנהגה להעניק עזרה ליתומים אלמנות ומאידך לחתנים וכלות.
הרב עובדיה היה מספר על היום שהפך ל"איש מירון" וכך היה מספר:
לפני למעלה מעשרים ושלוש שנה סבל מכאבי ראש חמורים אבל לא הצליחו לפענח מה קורה בראשו. עובדיה נכנס ויצא בבתי החולים, וכלום. מצבו החמיר והוא עלה להתפלל בכותל המערבי ועל קברו של שמואל הנביא והתחנן שמקור הבעיה יימצא, שיצליחו לפטור אותי מהייסורים.
בעבר סיפר בראיון לעיתון 'בקהילה': "אחד ממכריי, אברך ירא שמים שהתעניין מה קרה, הגיע אליי ושאל: 'למה שלא תלך לרפואה פרטית? תוכל לעשות שימוש בשירות הרופאים המומחים ביותר'. לא היה לי כסף, והחבר הציע לי מימון. ביררתי אם זו הלוואה או מתנה, והוא ענה: 'קודם תחזור להיות בריא, ואחר כך נראה'. ראה עמך ישראל, אמרתי והסכמתי. פניתי לשר"פ במסגרת בית החולים תל השומר, והרופאים הציעו לערוך סדרת בדיקות חדשות: CT, MRI ועוד. בסופו של תהליך ביקש ראש המחלקה לשוחח איתי. 'יש לנו בשורות לא טובות', הוא אמר. 'גילינו גידול במוח. גידול קשה שהתפשט'.
"התחלנו במלחמה גדולה נגד המחלה. הרופאים ביצעו הקרנות, אך דבר לא עזר. למעשה, המצב רק הלך והחמיר. הכאבים רק התפתחו. לאחר סדרת בדיקות נוספת זימן אותי הפרופסור למשרדו ואמר לי: 'צר לי, אבל אין ברירה. אין דרך אחרת מלבד ניתוח מוח מסובך. הוא אורך עשרים שעות ומורכב מאוד, אבל הוא הסיכוי היחיד'. הייתי מוכרח לגייס את הרופא הבכיר ביותר, שוב דרך שירות רפואה פרטי, ולשלם מאות אלפי דולרים. אבל מה לא עושים למען החיים? הוצאתי את הדירה שלי למכירה כדי לממן את הניתוח, קבעתי תאריך והתכוננתי בחשש גדול.
"כמה ימים לפני המועד שבתי לבית החולים כדי לערוך בדיקות מקיפות. הרופא בדק אותי שוב, ואז קיים פגישה מיוחדת איתי ועם בני משפחתי סביב המיטה שלי. היו איתו מספר רופאים נוספים שטיפלו בי, והם נראו מוטרדים. הוא אמר לי: 'עובדיה, הגידול התפשט כל כך שכבר אין טעם לערוך את הניתוח. סיכויי ההצלחה קלושים מאוד'. שאלתי: אז מה אעשה? והוא ענה: 'הרפואה כבר לא יכולה לעזור כאן. הניתוח בלתי אפשרי. הגידול ממאיר ושולח גרורות לכל המוח. הפרוגנוזה רעה'. שאלתי מה זה אומר, והוא נאנח: 'זה אומר שכבר אין הרבה מה לעשות. סיכויי ההישרדות עומדים על שבועיים. יש לך שבועיים לחיות. נצל את הזמן הזה כדי להיפרד מהמשפחה.
"הייתי המום. האבחנה ירדה עלינו כמו פטיש מאה קילו. שבועיים? בני המשפחה היו מבוהלים, ואני יצאתי מבית החולים עם החלטה נחושה. ביקשתי מהבן שלי שייקח אותי לציון רבי שמעון בר יוחאי, עוד באותו יום. נכנסתי פנימה, עמדתי מול קברו של התנא האלוקי, בכיתי והתפללתי. בסוף הכרזתי: רבי שמעון, אני שלך. אני עבד עולם לך ולכל מי שמשתטח כאן על ציונך. אני נשאר פה, ואתה עשה למעני בשמים מה שאפשר. מיד אחרי הנדר הרגשתי טוב יותר. הכאבים הלכו והתרחקו, והלב התמלא בשמחה גדולה. הייתה לי תחושה שנושעתי. נשארתי ללון במירון, ומאז אותו יום הקדשתי את עצמי למען המקום. כמעט לא עזבתי את השטח".
מאז ר' עובדיה מסר את נפשו ביסורים לציון הרשב"י הוא היה חי שם להפעיל את מפעל הכנסת אורחים בפשטות והכל למען הציבור הקדוש מאז הנדר שלו שאהיה 'עבד עבדים לרבי שמעון' ראה כל פעם זכות להשביע יהודים.
ר' עובדיה היה יושב במירון. ישן בקרוון נייד, מתארח אצל שכנים טובים או מסתפק בחדרון קטן שהעניק לו ההקדש הספרדי. לא עזב את השטח. מכוון מטרה: האכלת פיות המתפללים. תחילה ארגן מקום קטן וחילק מעט כיבוד קל ושתייה, ולאחר מכן העניק לו אחד מאנשי המושב את לול העופות שלו, שהוסב למטבח שמוציא ארוחות ענק. מדי פעם הוא יורד דרומה, לירושלים או לבני ברק, עירו לשעבר. אבל בדרך כלל לא נוסע לבקר את בני משפחתו, ואלה מגיעים אליו. הוא סיפר: "הם יודעים שנדרתי נדר לכבוד רבי שמעון, שזה הבית שלי עד יום מותי, ובאים לעזור לי".
באחת הפעמים הנדירות שהגיע למרכז היה עליו לשוב לבית החולים ולעבור בדיקה תקופתית שתבחן את מצב הגידול. התוצאות היו מפתיעות. "הרופאים אמרו שהוא נעלם. איננו. נמחק. יש לך הסבר הגיוני לזה? לי אין. גם להם אין. אבל הנה, זו עובדה". מזכרת מהפגיעה המוחית עדיין קיימת. תחבושת גדולה מכסה את עורפו, והוא מצביע עליה. "דימום פה ושם מזכיר שפעם היה פה משהו שניסו לנתח ולהקרין. לפעמים גם כאבים. אבל מעבר לזה? אני כאן, בזכות רבי שמעון".
בנוסף סיפר: "טבעתי כאן את מטבע הלשון 'סעדינו בך ונושעה'. בפשטות: סעד, עזרה וחסד לעני. אבל המשמעות רומזת גם לסעודה. מי שמעניק מזון ומשקה לנזקק זוכה ורואה ישועות. לא מזמן הגיע אליי יהודי ששרוי בעצבות גדולה על בנו שאינו הולך בדרך הנכונה. סבל מצער גידול בנים. עלה לרבי שמעון להתפלל, הגיע אלינו לסעוד והחליט לתרום מזון, עשר סעודות, להצלחת בנו. לאחר זמן מה בא לבשר על השינוי. הילד חזר למוטב"
גם בתקופת מגפת הקורונה שציון הרשב"י היה סגור וקיימו מניינים רק בחצר הציון, בגג הציון וברחבה האחורית מתחם 'הכנסת אורחים' של עובדיה חבה פעלה במקום.הותיר אחריו דור ישרים מבורך, בנים ובנות, חתנים וצאצאים.
מסע הלוויה הערב בשעה 23:00 בחצר ציון הרשב"י לבית העלמין במירון שם ייטמן.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים
