הקפלניסטית חושפת: פרופסור אתאיסט חזר בתשובה

חדשות ברסלב • קידוש שם רבינו: בפוסט מרגש חושפת הקפלניסטית איך שאביה פרופסור חילוני 'אתאיסט' שהיה מאושפז באותו חדר עם נכדו של רבינו הקדוש האברך ר' חיים יצחק לבקוביץ זצ"ל חזר בתשובה בימיו האחרונים | הפוסט המלא:

• כתבות קשורות:
  הרבו תפילה: ר' חיים יצחק בן חנה רבקה לפקוביץ זקוק לרחמי שמיים מרובים
  קורע לב: מסע הלוויה של האברך חיים יצחק לבקוביץ זצ"ל |◄
  נכד רבינו הקדוש: האברך רבי חיים יצחק לבקוביץ זצ"ל |◄

היא קפלניסטית, אבא שלה היה פרופסור חילוני אתאיסט והוא היה מאושפז יחד באותו חדר עם נכדו של רבינו הקדוש האברך ר' חיים יצחק לבקוביץ זצ"ל, שזכה לגלות את הנחל הנובע, ומאז עלה והתעלה לדרגות שלא נראים. בשבוע האחרון, השתתפה קפלניסטית בחתונת אחותו ופרסמה פוסט מרגש שזוכה לקידוש ה' עצום, ולקידוש שם רבינו מיוחד במינו:

כזוכר, בשלהי חודש אב אשתקד נפטר האברך היקר ר' חיים יצחק לבקוביץ זצ"ל, מקורב שהיה דבק בזקנו רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א. ר' חיים איצ'ה שבקושי הגיע לגיל ה-22 היה מוקד של אור עוצמתי ומלא את המחלקה האונקולוגית בבית החולים 'שערי צדק' בירושלים בהשראה עצומה.

אין ספור של סיפורים נרגשים פורסמו בין שלל וסוגי הקהלים על האברך הצעיר החולה במחלה הסופנית שלא פוסק מלהכניס שמחה ותקוה ומקרב יהודים תועים אל האמונה הטהורה, באמירות קולעות ובעיקר בשיחות אמונה תמימה ששוחח עם חבריו החולים מאחינו החילונים.

אחד מאותם חולים שזכו לחזור בתשובה ולהאמין בבוראו היה פרופסור מכובד אתאיסט בשם מר נתן גובר ז"ל שהיה מאושפז יחד עם חיים איצ'ה זצ"ל וכששניהם מוטלים על ערש דווי בין חיים למוות הם מנהלים שיחות של אמונה ובהמון אהבה זכה חיים איצ'ה להשפיע עליו להניח תפילין פעם ראשונה בחייו שעות טרם פטירתו.

בתו של מר נתן גובר ז"ל – ת. ליטווק אשת שמאל קפלניסטית, העלתה פוסט מרגש בו היא מספרת על השתתפותה בחתונת אחותו של ר' חיים איצ'ה זצ"ל שנערכה בשבוע שעבר.

וכך היא כתבה:

באולם הנשים רגע לפני שהכלה הוזמנה לחופתה כולן בכו. להפתעתי גם אני ניגבתי דמעה. ‏לפני כמעט שנה כשאבי היקר שכב בשערי צדק על ערש דווי, במיטה לצידו שכב חסיד גור צעיר חולה מאוד ובעל אמונה ‏עזה.

‏כמה חודשים קודם אמר לי אבא שהוא היה שמח למצוא את אלוקים לפני מותו. איך אני יכולה לעזור לך לעשות את זה ‏אבא, שאלתי והוא לא ידע לענות. אבא שלי היה כהגדרתו – ‏חילוני עצוב. תמיד היה בו געגוע, תמיד הייתה בו אכזבה.

ואז: שם בבית חולים בעודם שוכבים כאובים ומתמודדים עם המציאות הפיזית הקשה של גופם, אבא שלי והחסיד הצעיר ‏שלו הפליגו יחד לשיחות על הגבוה והנשגב, הם התרגשו ‏והתווכחו, הם רעדו והתפללו.

‏לא יודעת אם אבא שלי מצא את אלוקים אבל דקה לפני ‏שהרדימו אותו, הרדמה ממנה כבר לא התאושש. רצתי ‏אליהם ובקשתי – בואו להתפלל עם אבא שלי. חשבתי שרגוע ‏יותר הוא ילך להרדמה. וכך היה. ‏לא יודעת אם מצא, הלוואי שכן.

‏הם הגיעו לשבעה שלנו. ביום שקמנו ממנה רצנו לשבעה שלהם. נפשנו נקשרה בנפשם.

היא סיימה את הפוסט: בתוך השנה הזו של קיטוב הולך ומחריף, של כעסים (מוצדקים), של שבטים שבטים, מתקשה לתת סיכום ‏לסיפור הזה – ואולי גם לא צריך.

הפוסט המרגש זכה להד עצום ולקידוש השם גדול.

ומה שחשוב עוד יותר הוא המציאות של חולה אנוש המסובל בייסורים קשים מנשוא שגם במצב הקשה כ"כ הוא לא מוותר ומצליח להחזיר נשמה טועה נוסת לכור מחצבתה, אשרי לו…

ואשרינו שיש לנו רבי כזה…