גרגרי הוד מסיפור חיו של איש הפלא רבי פסח שפירא זצ"ל

בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת • ז"ך ונקי ומלא ח"ן: כמה גרגרי הוד ונצוצי אור מחייו המלאים והפלאים של הרב החסיד הצדיק רבי פסח שפירא זצוק"ל, שנלקח לבית עולמו ביום ז"ך לחודש האיתנים בשנת הח"ן לחייו | פרסום ראשון: מצורף אחד ממכתביו ששלח ליהודי בעת מעבריו לחזקו ולעוררו | אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ:

• כתבות קשורות:
  "רבנו של עולם": רבי שלמה יצחק שפירא במערת שמאי |◄
  התהילים שהגיע מוויליאמסבורג לג'באליה שבעזה |◄
  ר' פסח שפירא: א מלחמה אויף יענקל'ס נשמה |♫
  שביעי של פסח יום הילולת רבי שמואל שפירא | כתבה נרחבת

בשבת האחרונה הסתלק לעולמו בפתאומיות איש הפלא שהאיר נשמות רבות וקרבם לאביהם שבשמים הרה"ח המפואר רבי פסח שפירא זצ"ל מיקירי אנ"ש חסידי ברסלב בעיר בני ברק, בנו של הגה"ח המפואר רבי נחמן שלמה יצחק שפירא זצ"ל ונכדו של הצדיק המפורסם רבי שמואל שפירא זצוק"ל. לפניכם דברים לזכרו, גרגרים מחייו המלאים הוד מאת אחד מבני המשפחה:

החסיד שהסתגר בביתו לתורה ותפילה, שכל חייו היו חטיבה אחת של אמונה ויראת השם טהורה, מקשה אחת של אהבת השם, וסמיכה על הצדיק, באופן הנעלה ובעבודת ה' בלתי נתפסת כחסידי קמאי שבדורות עברו, רבות השפיע מטובו לבריותיו, מי יעמוד בסוד קדושים, אנשי אמונה אבדו. רבים מחסידי ברסלב כינוהו "המנגן שלא היה עור".

בִּזְמַן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל הָיָה מְנַגֵּן (כְּלֶעזְמֶר) אֶחָד שֶׁהָיָה עִוֵּר, וְהָיָה מְנַגֵּן עַל הַחֲתֻנּוֹת וְזֶה הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ, וְאַחַר פְּטִירָתוֹ נִתְוַדְּעוּ שֶׁלֹּא הָיָה עִוֵּר כְּלָל וְהָיָה לוֹ עֵינַיִם טוֹבוֹת, וְרַק כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים, עָשָׂה עַצְמוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו כְּעִוֵּר, וְכָל הָעוֹלָם חֲשָׁבוּהוּ לְעִוֵּר. (כוכבי אור).

קשה מאד להוריד עלי גליון את חייו, של איש הפלא, שכל כולו היה מקשה אחת של אמונה ודבקות, שהצליח להסתיר ולהצניע את עצמו ועבודתו כל חייו מהעולם, והספיק כל כך הרבה, לחיות חיים מלאים בתורה ויראת שמים, אך לפחות קצת מאחורי הקלעים, מעט מן המעט, אפס קצהו מה שנגלה לנו ממעשיו ננסה לתאר עלי גליון, לנגוע בשולי אדרת חייו, למען ידעו דור אחרון.

קצת מתולדות חייו.

רבי פסח נולד בירושלים בל' ניסן תשכ"ז, לאביו הרה"ח ר' נחמן שלמה יצחק שפירא בנו בכורו של החסיד הנודע רבי שמואל שפירא זצ"ל מחסידי ברסלב, בילדותו למד בת"ת תורה ויראה, ואחר כך עבר לישיבת ברסלב בבני ברק של הרב שמעון ברגשטיין זצ"ל. 

משחר נעוריו היה מסתופף בצילו של סביו הקדוש. מידי חודש אלול היה רבי שמואל לוקח את נכדיו למירון שהיה אז בימים ההם כפר שומם ומנותק מכל הבלי העולם ושוהה אתם שם עד מוצאי יום הכיפורים. רבי שמואל בקש מנכדו רבי פסח שיארגן סדרי לימוד לכל הילדים במירון "חברה", והוא היה ממן מכיסו את הממתקים. כמו כן היה רבי שמואל משוחח איתו בעבודת ה' על פי העצות והתורות של רבינו מוהר"ן מברסלב זצוק"ל.

בהגיעו לפרקו נשא את אשתו שתבדלח"ט לבית משפחת אליאס מבני ברק, שם עבר להתגורר. בתחילת חייו עבד לפרנסתו כטבח בישיבה, ולאחר מכן כנגר, ולבסוף היה מנגן עם אורגן בחתונות. היתה לו הצלחה גדולה, והיה מאד מבוקש. היו לו כבר בן ובת, ויום הוא חשב לעצמו ב"ה יש פרנסה, יש ילדים, אבל מה יהיה עם התכלית. כשנולדה בתו השלישית בשנת תש"נ, הוא הפסיק לנגן בחתונות ועבר לסדר יום מלא בתורה ותפילה, סדר שהיה מוסיף והולך, עד שזכה ללמוד ולסיים בכל התורה כולה.

אף את כשרונו הנגינה הוא הסב לרוחניות, כאשר באותם שנות הבראשית, הוא רכש ציוד הקלטה, והחל להפיק קלטות עם סיפורי צדיקים ושירים של התחזקות, אותם ייעד בראשונה לילדיו הוא. לאחר מכן רבים נחשפו להקלטות האלו בהמלצת אחיו המשפיע הרה"ח ר' נתן שפירא שליט"א מבני ברק, וקבלו מכך הרבה תועלת. החל מאותה שנה קבל החלטה אמיצה לנסוע את כל הדרך לאומן עם רטייה על העיניים, לשמירת העיניים, ונסע כך למעלה משלושים שנה, כולל השנים בהם היה מלווה בשבעה ילדים קטנים כ"י.

הוא החל בהדרגה להימנע משיחות חולין עם אנשים ולהסתגר בביתו, עוסק יומם ולילה בעבודת ה', בשקט ובצנעה, הרחק מעיניהם של הבריות.

סדר יומו:

רבי פסח האמין וסמך בכל לבו לכל מה שהרבי אמר או כתב. היה נוהג לקום בתחילת הלילה, לומד בהתמדה עצומה את סדר הלימוד שלו עד סמוך לעלות השחר. אז היה הולך למקווה, והיות ומובא בספרים שש"י טבילות מסוגל ליראת שמיים, היה טובל כמעט מידי יום ש"י טבילות. ולפעמים פעמיים ש"י. כאשר אחד מילדיו היה צריך לישועה, היה טובל פעם נוספת ש"י, ומבקש מהשי"ת ישועה. לפעמים היה אומר "זכיתי לטבול עבורך ש"י טבילות ובקשתי בשבילך ישועה" והרבה פעמים היו ישועות מעל לדרך הטבע.

אחרי המקווה היה מתפלל שחרית בדבקות מילה במילה בכוונה, וחוזר לביתו. אז היה אוכל פת שחרית, ופונה למנוחה קצרה. מכיון שהיה לו קשה מאד להירדם וסבל מכך משנות חייו המוקדמות, היה מתקשר לקול הדף וקול הלשון ומקשיב לשיעורי תורה, וכך יצא שהרבה או רוב מזמן המנוחה היה שומע שיעורים.

לאחר מכן היה קם לעסוק שוב בתורה ועבודה, מתפלל מנחה וערבית, ופורש לשנה קצרה של שעתיים שלוש, וחוזר לעבודת ה'. למרות שסבל מאד מחוסר השינה ובעיות בריאותיות שונות לא היה הדבר ניכר כלל והמשיך לעבוד את ה' במאמצים עצומים מבפנים אך לא ראו עליו מבחוץ. כמו כן בשנים האחרונות שהיה חולה במחלת הסוכרת ל"ע ועוד דברים, והיה מתייסר יסורים קשים ונוראים, כמעט ולא היה מתלונן, אלא היה מרבה בבקשות ותפילות, עד שהבעיה היתה באה על פתרונה.

היה פעם שסבל בשקט כחצי שנה, עד שהגיע לידי סכנה, וכשאשפזו אותו בבית החולים נוכחו לראות את המצב, הרופאים נדהמו איך אפשר לסבול כאלו יסורים בדומיה. הרופאים אמרו שככל הנראה יצטרכו לכרות לו את הרגל ל"ע, אך רבי פסח בקש מכל ילדיו שירבו בתפילות עבורו ושלח שליח לקברי צדיקים, ובנס גמור מעל לדרך הטבע, ניצל מזה. (אגב סדר יומו בבית החולים שהיה מאושפז כחודשיים, היה כמעט ללא שינוי מביתו, הוא העדיף שימנעו מלבקרו) וכן היו כל מיני בעיות שהסתדרו רק בכח התפילה.

סדר לימודו:

רבי פסח היה מתמיד ושקדן בהספק בלתי נתפס. בפינת הלימוד שלו היו כעשרים ספרים, אותם למד מידי יום.

עוד משהיה נער צעיר בישיבה, לקח על עצמו סדרי לימוד אותם התאמץ והצליח ויגע להשלים למעלה מארבע עשורים, עד להסתלקותו. בכל חודש היה עושה סיום על ששה סדרי משנה, ספר ליקוטי מוהר"ן, וספר ליקוטי תפילות. לימים כאשר נוכח הרב — לראות את ההספקים שלו, כתב לו במכתב "לפי החשבון כבר זכית ללמוד יותר ממני".

בכמה ספרים עשה לעצמו טבלה בסוף הספר, של מאה ואחת פעמים, ובכל פעם שהיה מסיים, היה רושם "ב"ה זכיתי לסיים, טבת תשנ"א" "שבט תשס"ה" וכו', עד שהשלים מאה ואחד, אז הפסיק לרשום.

בכל פעם היה לוקח מסכת אחת ומחלקה לשבע חלקים, כאשר בכל יום מימי השבוע היה לומד חלק אחד, ובכל שבת היה עושה "סיום מסכת". במשך מאה ואחד פעמים היה חוזר על אותה מסכת, ואז עובר למסכת הבאה. בדרך הזו הספיק במשך שלושים שנה ללמוד מאה ואחד פעמים קרוב למחצית הש"ס תלמוד בבלי.

מלבד זאת היה לומד, דף יומי בעיון, ושיעור בירושלמי בכל יום. סדר הלימוד היה מתחיל באמירת שמו"ת של אותו היום, מדרש רבה ותנחומא, זוהר ותיקונים, טור ושולחן ערוך, בבלי ירושלמי ותוספתא, ספרי רבינו ז"ל, תהילים וליקוטי תפילות, ועוד כהנה וכהנה.

היה מפציר בבניו ובחתניו על ידי מכתבים לומר שנים מקרא, ח"י פרקים משניות, תיקון הכללי בכל יום. היה מסביר בנועם "אם תעשה כן, הרי עולמך תראה בחייך", ואף יצא מגדרו, כדי לעודדם על כך. אם זאת לאחד מחתניו כאשר ראה שקשה לו, כתב "לפחות פרק אחד ביום".

השקפתו ואמריו:

היה רגיל לחזור על דברי רבינו ז"ל "א ביסל איז אויך גוט", וזה היה פלא שלמרות חייו מלאים המעש, העמוסים באלפי רבבות של מצוות לעצמו, לאחרים היה מבקש בלשון רכה, לשמוח בכל עשיה של קדושה, "זה הרי רווח נצחי שאין לשער", רבי פסח באמת הרגיש את זה, הוא חי את זה, והצליח להעביר את זה.

כמו כן היה מסביר בבית על גודל חשיבות הצניעות, ומרבה בתיאורים על גודל הנזק בעולם הזה ובעולם הבא על אשה שמכשילה ח"ו אחרים, ומנגד את גודל השכר והנחת רוח שגורמים להקב"ה בכך שהולכים בצניעות.

היה מתרחק מאד ממחלוקת ומדיבורי לשון הרע, היה אומר תמיד למה צריך לדבר והוא עצמו היה דוגמה לזה למרות אלפי שעות של שיחות סיפורי צדיקים ודיבורי התחזקות, אף פעם לא שמעו ממנו דברי גנאי, על שום אדם. כמו כן הוא עבד על מדת הסקרנות, למרות שהיתה לו נטיה לכך, וכך גם חנך את בני ביתו.

כאשר שמע שעלול להיות בעיות בכשרות העופות והבשר, עמד וזרק את כל כליו הבשריים, ואמץ את מנהג אביו הרה"ח ר' נחמן שלמה יצחק שלא לאכול כלל עופות או בשר. בהיותו ירא שמים וירא חטא אמיתי הוא בקש מכל בניו וחתניו לנהוג כמותו, ואף קנה מערכת כלים חדשה למי שקבל על עצמו את זה. כאשר כמה מבניו התקשו בכך בקשם לכל הפחות לעבור לשחיטת חבורה ולא מהשחיטה התעשייתית.

כאשר בתו וחתנו שגרו בחוץ לארץ הגיעו לבקר כמה פעמים בשנה, היה שואל בדרך קבע "מה עם שמירת העיינים בדרכים ובשדה התעופה? אם ח"ו נכשלים בכך עדיף לגמרי לא להגיע". ואכן בדרכי נועם היה מסביר לילדיו שכדאי אפילו להימנע מנסיעות מחוץ לעיר אם עלולים להיכשל בשירת עיניים.

היה לו נחת רוח גדולה מכל מצווה ומצווה, איה הסופר לתאר את גודל שמחתו בכל מצווה, היה משקיע את כל כוחו הדר בכל מצווה, הילדים ידעו שאם רוצים לעשות לו קורת רוח, היו הולכים עם ציצית גדולה, בחג הסוכות, בשבת כמה השקעה היה משקיע על כל פרט ופרט. ריקוד עם התפילין, ההכנות לכל שבת, ההכנות לחג הפסח היו נעשות בשמחה עצומה, היה מרגיש כעשיר הכי גדול בתבל, הילדים הרגישו חוויה גדולה בהכנה ובעשיית כל מצווה. הוא חיבר שיר "בשביל פעם אחת להתעטף בטלית, היה שווה הכל, תזכור בתכלית".

היה משבח מאד את הספרדים על מדת התמימות והפשיטות, שהיא מעלה גדולה בעבודת ה', ובשידוכים היה מייעץ לבניו שעדיף להשתדך עם אנשים פשוטים מאחר שזה מעלה גדולה לעבודת ה', שזה החיים הטובים באמת. את בנותיו שלח למוסדות סאטמר בבני ברק, והיתה לו את ההשקפות של סאטמר לעניין המדינה.

היה חסיד גדול של תפילות מהלב היתה לו אמונה חזקה בכח התפילות. הוא סדר לעצמו תפילות מיוחדת וקבועות בדרך למקווה, ובחזור מבית הכנסת וכו' פעם הראה לבתו שביל מסוים ואמר לה "בשביל הזה אני מתפלל עלייך ועל בעלך" ובמשך היום היו לו המון תפילות כל כולו היה תפילה.

לא התלהב במיוחד מחומרות יתרות, וכאשר הוברר לו שהדבר מותר על פי ההלכה, היה נוהג כך בשמחה, לדוגמה לומר תהילים בלילה, וכו', אבל היה נזהר מאד לשאול רב פוסק על כל שאלה אפילו פשוטה, רצה לדעת כל דבר באופן ברור במאה אחוז מה ההלכה, ולא אחת בקש לחזור ולהתקשר שוב אל המורה הוראה כדי להבין את הוראתו באופן ברור ביותר.

פעולות נסתרות:

רבי פסח היה מומחה להסתיר את פעולותיו הרבות אותם עשה במסירות נפש באהבת ישראל בלתי נדלת, הכל עשה בענות חן, כאשר בני ביתו היו מבחינים בכך "את הסודות האלו אני לוקח עימי לקבר" היה נוהג לומר בחיוך, כמו גם לעניין ההסתגרות בביתו, והימנעות כמעט לחלוטין מדיבור עם אנשים, (למרות זאת היו מקרים יוצאי דופן שבם כן דבר, כמו בדרך לאומן, או בבלרוס בשנת הקורונה נכנסו אנשים לבקש חיזוק, ודיבר עמם שעה ארוכה דברי התחזקות. 

הפצה בחסות החשיכה: כך לדוגמה היה מידי פעם יוצא למבצעי הפצה בלילות בעצמו, ומחלק עלוני חיזוק בתיבות הדואר, תושבי בני ברק לא תיארו לעצמם, שהחסיד השקדן, בעל היסורים, הוא זה שטורח ומחלק בעצמו את העלונים. מבצעים אלו היה עושה עד סמוך ליומו האחרון. באהבה ובצנעה. כמו כן נהג לשלוח מכתבים בשליחויות עלומות, לעשרות אנשים, בהם כתב דברי חיזוק והתעוררות.

מכתבי חיזוק: מבהיל על הרעיון איך יושב אדם בצנעה בביתו, בלי כמעט קשר עם אף אחד, ודואג לשלוח דברי חיזוק לעשרות ואולי אף למאות אנשים.

הקלטות מושקעות: כאשר היה בחור מחסידי ברסלב שהסתבך בשוגג וישב בכלא רבי פסח דאג להקליט לו קלטות מושקעות ומלאות בדברי חיזוק. כמו כן חזק אנשים שהיו צריכים ישועות, שלח מכתבים וגם ספרים לאחד מגדולי המשפיעים בעולמם של בעלי תשובה, שהיו גר בשכונתו, שהתוצאות השפיעו על הרבה אנשים.

ספר על שלום בית: אחד מהשכנים שהיו לו בעיות בשלום בית, הופתע לקבל ספר הדרכה לשלום בית, מכורך יפה, בעילום שם. איך ידע? הרי היה מנותק מהעולם, רבי פסח ידע.

מבצע ניקיון בדבקה: כאשר הבחין רבי פסח במוצר שהיו עליו תמונות לא ראויות, הזמין מבית דפוס גלילים של מדבקות, ודאג שילכו למרכולים לכסות את התמונות, והכל בשקט ובצנעה מתוך אמונה גדולה ויוקדת להיטיב לבריות, כאשר ההטבה הכי גדולה לזכות הרבים בחלק הרוחני.

הפצה ספרי רביז"ל: באחת הפעמים נפגשו באומן עם אחד מגדולי המדפיסים של ספרי ברסלב, והילדים שידעו על אי אלו תרומות שהעביר למדפיס לצורך ההדפסה, ציינו זאת. היהודי חייך ואמר "אין לכם אפילו קצה השגה במה המדובר" ושאל את האבא, האם לומר להם או לא? ענה רבי פסח בהתבטאות נדירה (שכן היה נדיר מאד לשמוע ממנו משפטים על עצמו) "הם אינם יודעים אפילו, מה שאינם יודעים".

חינוך הילדים:

רבי פסח השרה כל הזמן אוירה של שמחה בבית. עוד בזמנים שלא היה בלוטוס ונגנים הוא התקין רמקולים בכל חדר, שיהיה אפשר להשמיע קלטות של שמחה.

מאד היה משתדל שיאמרו ברכות בכוונה וענית אמן בכוונה כהלכה. בכל פינה מהבית היה תולה ברכות אשר יצר ועל המחיה באותיות גדולות, ומרגיל את הילדים לומר לאט ובקול.

היה מלמד את הילדים מקטנותם, לשמוח בה' ולהודות לו על כל דבר. במטרה ללמדם לבקש באופן אישי כל דבר מהשם ית', היה מחבר לכל ילד תפילה אישית לומר אותה בכל יום לאחר קריאת שמע שעל המיטה, לה היו קוראים "הבקשות". וכן השקיע מאד לחנך את הילדים ולהאהיב עליהם את התורה באופנים רבים, כמו למשל היה קונה לכל אחד מילדיו ספרי קודש, וכותב להם הקדשה אישית, או הרבה "מבצעים" על הספקי לימוד ותהילים.

היה משקיע מדמו לספר סיפורי צדיקים ודיבורי אמונה בכל הזדמנות, סעודות השבת היו מתארכות שעות ארוכות, והיה חידוש כיצד בכל פעם – אלפי פעמים היה מוצא סיפורים חדשים ומעניינים, בהשקעה עצומה אולי תהיה מזה תועלת ברוחניות לאחד מהילדים.

כמה שלא דיבר כמעט בחוץ, בבית היה ההפך לגמרי, הוא מסר לבני ביתו שיחות באמונה ואהבת ה'. "כאפט אריין התבודדות, ווארפט א תפילה, דאס וועט אייך צו נוץ קומען", היה אומר כסדר מידי יום לילדיו. והוא עצמו היה מרבה בתפילות והתבודדות על ילדיו וכל צאצאיו שילכו בדרך התורה המסורה.

הוא היה פועל בדרכים יצירתיות לחבר את ליבם של הילדים לתורה ולקדושה. בשנה אחת כתב לבנותיו יומן מפורט של כל מהלך הנסיעה לאומן לראש השנה בצורה מעניינת ומושכת. אם היה נתקל בעלון עם אמרה או מסר יפה או תמונה שיש בה כדי להמחיש יראת שמים, היה מעתיק ותולה במקום מרכזי.

על כל בגד היו באים לשאול אותו אם זה מספיק צנוע, והיה יכול לשבת שעות כדי להסביר את גודל הרווח שמרוויחה בת ישראל שמתנהגת בצניעות, והיה מנסה בכל מיני דרכים עד שהדברים נכנסו והתיישבו על לבם.

וכן היה מעודדם על כל מצווה ועשייה דקדושה, אם אפשר להתגבר ולהתחזק אפילו בדבר אחד ברוחניות היה טורח ומתאמץ לשלוח מכתבים ולעודד בכל מיני דרכים גם אצל הילדים הנשואים והנכדים להוסיף בקדושה, באהבה האין סופית שהיה לרבי פסח להקב"ה.

אומן ראש השנה:

מתוך אמונה חזקה ואמיתית בכל דיבור של רבינו, היה 'אומן ראש השנה' כל השנה הנושא בבית. היה נוהג בכל חודש קודם כל להפריש מעות לנסיעה לאומן. בכל שבת כל פעם לפני הקידוש היה מעורר את הילדים על גודל העניין, ובפרט בסעודה שלישית היו לו שירים מיוחדים על כך. כמו כן בקש שיחרטו על גביע הקידוש שלו את המילים "גאר מיין זאך איז ראש השנה".

חיבר שירים רבים בכמות ובאיכות כדי להמחיש בעיקר לילדים שלו את גודל הזכות והמעלה של אדם הזוכה להשתתף בקיבוץ הקדוש בראש השנה באומן. וכן כתב הרבה כתבים להסביר את זה. בכל תקופה לפני ראש השנה היה נוהג לשלוח לאביו הרה"ח ר' נחמן שלמה יצחק זצ"ל מכתבי חיזוק לנסוע לאומן.

בשנותיו האחרונות היה נוסע במסירות נפש למרות כל קשייו הבריאותיים, היה משליך את כל קשייו, ונוסע לאומן, לפעמים לכמה שבועות, העיקר לזכות להיות אצל הרבי בראש השנה. ואכן זכה רבי פסח שכל חייו היו מקשה אחת של דבקות ואמונה ברבינו הקדוש, שמילות חייו האחרונות היו על "אומן" ועל "ראש השנה".

הוא סמך כפשוטו על הרבי, שאמרו "סמכו על כוחי", ובכל הבקשות שהיה נוהג לומר היה מסיים "בזכות וכח הרבי הקדוש". בכל שיגו ושיחו של רבי פסח היה ניכר עליו שהגיע לשלימות האמונה בכוחו של הרבי וסמך עליו בתכלית הסמיכה. בכל דבר היה נוהג כפי אשר כתב רבינו ז"ל בעצות שלו בתמימות ובפשיטות. "וְכֵן אֲפִילּוּ אֵלּוּ שֶׁלֹּא זָכוּ לְהַכִּיר אֶת רַבֵּנוּ זַ"ל בְּחַיָּיו, כְּשֶׁיָּבוֹאוּ עַל קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ וְיִסְמְכוּ עָלָיו, וְיִלְמְדוּ סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְיַרְגִּילוּ עַצְמָם לֵילֵךְ בִּדְרָכָיו הַקְּדוֹשִׁים, הַנֶּאֱמָרִים בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, בְּוַדַּאי יֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ. אַשְׁרֵיהֶם אַשְׁרֵי חֶלְקָם". (חיי"מ רכ"ה).

חסד סבלנות וותרנות:

כאשר היה מבחין שאחד מהילדים ויתר או הצליח להתגבר על רגש של כעס, היה מעלה על נס וחוזר משבח מאד לעיני כל הילדים, וכך היה מנהגו בליל הסדר, להכין קערת שוקולדים, ובכל פעם שהיו מתגברים על נסיון של כעס היה מוציא חבילה ומעניק לילד שזכה להתגבר, כך למד להתרחק ולהתגבר על נסיון הכעס.

כאשר בתו הבכורה נסעה לארצות הברית בהמלצת מורותיה, ושם הציעו לה שידוך מחסידי סאטמר, רבי פסח התאמץ ויצא מגדרו כדי לקרב את אותו חתן. למרות שהקשר עם החתנים היה בעיקר במכתבים, הוא הקדיש לו דקות ארוכות של שיחות בטלפון והתעניין בשלומו ובמעשיו לפרטי פרטים, כדי לקרבו. וכן בנותיו היו מתקשרות לשאול אותו הרבה להתייעץ עמו כמעט על כל פרט בחייהם.

פעם בשבוע בערך היה מכין ומבשל מזון לכל השבוע ומחלק למנות במקפיא, והיה דואג בכל ארוחה לבני ביתו שלכל אחד היה אוכל מזין, היה סוחט בעצמו פירות, ומכין מיץ, שיהיה לחיזוק הבני בית, וזאת עשה עד סוף ימיו, גם עם כל עסקו בתורה ותפילה מצא זמן להקדיש לחסד ולדאוג לבריאות בני המשפחה. כשחתן היה מגיע לשבת וכדומה היה בעצמו מעביר לו את המאכלים הכי טובים כדי לתת לו הרגשה טובה.

כמו כן היה משקיע שעות ארוכות לייעץ לילדיו בשלום בית, שזה ההתחלה של עבודת ה', היה מרבה לתאר את הרווח כשהאדם מוותר, וכן במעלת הסבלנות, וכו'. והיה אומר הסוד של "המתן" שרבינו אומר שמקבלים דברים יותר טובים, והיה כותב מידי פעם בפתק על שולחנו "רק סבלנות".

ותשחק ליום אחרון:

כל ימיו היה רבי פסח, מכין עצמו ובני ביתו ליום האחרון, בזכרון עלמא דאתי. בכריכת הליקוטי מוהר"ן שאותו סיים מאות (!) פעמים בחייו, נמצא ציור שאותו צייר לעצמו לפני עשרות שנים, תמונת מציבה שבה כתב "פ.נ. פסח שפירא, שזכה להיות ראש השנה באומן".

המשפט "אין מלווין לאדם אלא מצוות ומעשים טובים" היה שגור על פיו. בכישרון רב היה ממחיש לילדים בכל מיני אופנים בציורים ובתמונות את היותו של העולם הזה פרוזדור בלבד, בדרך לטרקלין. "עד יום מותו תחכה לו כי אם בשובו מדרכו וחיה", במטבח הוא תלה תמונה של עגלות עמוסות בתורה ובמעשים טובים בדרך לבית דין של מעלה, מעוטרות כדרכו בתאורה צבעונית אותו התאים בידיו האומנותיות, כמו כן שירים רבים שהיה מקליט ומפיק, להתכונן לעיקר שהוא התכלית.

שיר אותו חיבר בצעירותו על דרך המוסר "שמע ידידי אשר אומר לך לא תישאר כאן לעולם, יבוא היום והשעה שתעזוב את העולם, כולם ילכו הביתה ואתה נשאר לבד", וכו' כאשר במס' בתים "קח את עצמך בידיים כל זמן שאתה יכול, כי הבחירה בידך, לטובה ולרעה" התפרסם מאד וזכה לעורר הרבה לבבות.

בחד קטירא התקטר:

בליל שבת קודש פרשת בראשית, אחר הלימוד הקבוע לא הצליח להירדם. על כן המשיך בסדר עבדותו כרגיל, והלך לפנות בוקר למקווה, ולתפילת שבת בבוקר, אחרי כן ערך את הסעודה, עם אשתו ובנו הבחור, וסיפר להם את הסיפור שהופיע בגיליון "נכספה" של ראש השנה, על בחור שזכה לחזור בתשובה, על ידי שנסה לאומן ראש השנה. ואכן זכה רבי פסח שכל חייו היו מקשה אחת של דבקות ואמונה ברבי הקדוש, שמילותיו האחרונות סבבו על "אומן" ועל "ראש השנה".

אחרי הצהרים של שבת קודש הלך לנוח על מיטתו, ובשעת רעווא דרעווין, שבה הסתלקו והתדבקו באור הא"ס גדולי הצדיקים, משה רבינו, יוסף הצדיק ודוד המלך ע"ה, זכה ועלתה נשמתו במיתת נשיקה. במוצאי שבת הגיעו אנשי הצלה וראו שכבר נפטר לבית עולמו. כל חייו היה מכין עצמו ליום האחרון. מידי פעם היה מתאר איך הוא היה רוצה שזה יראה. ואכן זכה לכך.

כשם שהיה צנוע בחייו, כך במותו. כשישים איש בעיקר מבני המשפחה ליוו את מיטתו למקום מנוחתו, הרגע והשעה לה הכין עצמו בכל יום מימי חייו, מיום עומדו על דעתו. ההלוויה יצאה ביום ראשון פרשת נח בשעות אחר הצהריים מביתו לבית החיים בעיר אלעד שם נטמן בבכי ובמספד, שם יעמוד לגורלו לקץ הימים.

אם רוצים לתמצת במילים אחדות את מסכת חייו של רבי פסח הרי זה "שזכה לסיים בראשית בשמחת תורה" כלומר שזכה לקיים מבראשית עד הסיום בשמחת התורה שלו. כמו שמסביר רבי נתן מברסלב באגרת תע"ג בספר עלים לתרופה: "כִּי זֶה כָּל עִסְקֵנוּ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד עַתָּה, לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה, לְקַיֵּם כָּל אֶחָד, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, בְּכָל עֵת, "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ", וְלִשְׂמֹחַ גַּם בִּמְקוֹמוֹ, בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְתוֹרָתוֹ, וְצַדִּיקָיו הָאֲמִיתִּיִּים, וְלַהֲפֹךְ עַל יְדֵי זֶה כָּל הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה". זה היה רבי פסח זצ"ל.

הַמַּעֲשֶׂה שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁבִּזְמַן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל הָיָה מְנַגֵּן (כְּלֶעזְמֶר) אֶחָד שֶׁהָיָה עִוֵּר, וְהָיָה מְנַגֵּן עַל הַחֲתֻנּוֹת וְזֶה הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ, וְאַחַר פְּטִירָתוֹ נִתְוַדְּעוּ שֶׁלֹּא הָיָה עִוֵּר כְּלָל וְהָיָה לוֹ עֵינַיִם טוֹבוֹת, וְרַק כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים עָשָׂה עַצְמוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו כְּעִוֵּר וְכָל הָעוֹלָם חֲשָׁבוּהוּ לְעִוֵּר. וְזָכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ, אַשְׁרֵי לָהֶם.