אסון מירון • "נס" או "טבע"?

ל"ג בעומר • העובדה שעד כה לא קרה אסון במירון היא בגדר "נס" או "טבע"? ||| טור דעה

החל מהיום יחויב כל אזרח במדינת ישראל להצטייד בזוג קביים וכיסא גלגלים בכל יציאה מהבית, המכשירים הללו יידרשו לתו מיוחד שיאשר את תקינותם. אזרח שייתפס צועד ללא עזרי הליכה טכנולוגיים אלו ייעצר לאלתר. הסיבה: מומחים שחקרו לעומק את מנגנון שיווי המשקל האנושי טוענים בתוקף כי העובדה שהאזרחים מגיל שנתיים ומעלה הצליחו עד כה ללכת, לרוץ ולפעמים אף לרקוד, היא בגדר נס, ואירועים שנצפו לאחרונה במספר נקודות בארץ בהם אנשים התמוטטו לפתע ונפלו מלוא קומתם על מדרכת הרחוב תוך שהם מייצרים מטרד בטיחותי לבאים אחריהם – מחייבים ללא כל ספק להפסיק את ההסתמכות על כישורים על-טבעיים כמו הליכה חופשית ולהפעיל אמצעי זהירות קריטיים אלו. גורמים "רבניים" מצטרפים למסע ההסברה שאמור לסייע בהטמעת החוק החדש תחת הסלוגן: "אין סומכין על הנס, אלא על הקביים!".

בנוסף, כל אזרח יחוייב להתחבר 24/7 למכשיר הנשמה תקני. מתברר כי העובדה שמיליארדי אנשים נשמו לאורך אלפי שנים בצורה חופשית ללא כל סעד טכנולוגי הינה בגדר "נס". ה"רבנים" שמגבים אף את החוק הזה מסבירים כי מדובר ב"פיקוח נפש הדוחה שבת".

הבשורה המרנינה עוד יותר היא מיזם בינלאומי לבניית גשרי בטון ופלדה בין כל יבשות כדור הארץ ובין המדינות השונות שיתפרשו לאורך אלפי נתיבי הטיסות בגלובוס כאשר המטוסים השונים יצוידו בגלגלי אופנוע עוצמתיים וינועו על גבי אותם גשרים במצב נסיעה מהיר שאמנם לא יגיע לקצב המהירות של מטוס אך בהחלט יצליח לנצח בתחרות עם רוכבי אופניים ואף עם להקות גמלים. גם כאן הסיבה היא חוק חדש שאוסר מכאן ואילך לטוס בכל כלי טייס עקב הגשת חוות דעת מומחים הקובעת שטיסה היא בגדר "נס", עמדה שמתאשרת לצערנו בהיסטוריה עקובה מדם של נפילת מטוסים.

♦ ♦ ♦

מדינת ישראל, שמאד דואגת לחיי אזרחיה, מסבירה מעל גבי כל במה כי "הכתובת היתה על הקיר" והצפיפות במתחם קבר הרשב"י במירון בתנאי השטח הקיימים מהווה כבר במשך עשרות שנים (מאז החלה כמות המשתתפים בהילולא לעלות בצורה משמעותית) גורם קטלני שהיה אמור להביא, מדי שנה בשנה, להרג המוני. הסיבה שהדבר לא קרה לפני שנת תשפ"א, אז בחרה המשטרה לראשונה להתערב אגרסיבית בניהול, להציב מחסומים בכל פינה, ולתעל, בחכמתה ותושייתה, את כל הלחץ לנקודה צרה אחת, הסיבה היא, תקשיבו טוב: "נס"!

ידענו תמיד שגלויי הראש ובוגרי האוניברסיטאות מתאמצים "להלביש כל נס בטבע", כעת מתברר שאפיקורסים מוצהרים אלו למדו "להלביש כל טבע בנס"… "רק בנס זה לא הסתיים כל שנה בהרוגים, בטרגדיה, בקטסטרופה", יודעים כל אלו ללהק מעל גבי דוכני "ועדת החקירה" ואנחנו משפשפים עיניים וצובטים את עצמנו לבדוק אם אנחנו לא בעיצומו של חלום: התחלתם להאמין פתאום ב"ניסים"? ועוד בכאלה שקורים פעם אחר פעם אחר פעם? זהו, הקב"ה ביטל את גזירת הסתרת פניו וכולנו רואים עין בעין התגלויות פלאיות של השגחה אלוקית שלא ניתן לפקפק בה יותר? כבר אין צורך בהרצאות מעמיקות על מנת להוכיח לספקנים את סדרת נבואות התנ"ך שהתגשמו וכל מה שנדרש מעתה כדי להביא כל אדם בעולם להאמין באירועים ניסיים, על-טבעיים, בלתי-ניתנים-להסברה, זה פשוט לתאר לו את מה שקרה, שנה אחרי שנה, בהר מירון בל"ג בעומר?

כל בר דעת מבין כי דבר שקורה פעם אחר פעם באופן קבוע ומתמיד אינו מוגדר "נס" אלא "טבע" (המונהג ע"י הקב"ה המחדש בטובו בכל יום ובכל רגע כל מעשי בראשית ואומר לשמש שתזרח, לעננים שימטירו גשם ולאצבעות שיקלידו), כך שהמשפט "30 שנה קורה כאן נס", ובמיוחד כשהוא יוצא היישר מפיהם של חילונים למהדרין, הוא בעצם משפט שסותר את עצמו. כיהודים מאמינים בני מאמינים אנחנו מחלקים בין הנהגת הקב"ה את עולמו בדרך "נס" והנהגת הקב"ה את עולמו בדרך ה"טבע". זאת אומרת: אסור לנו, באופן מוחלט, לחתוך את ראשו של אדם חי, מכיוון שבדרך הטבע הוא בוודאי ימות. אסור לנו, באופן מוחלט, לחכך בשבת ראש אדום של גפרור על דופן הגופרית השחורה של הקופסה, מכיוון שבדרך הטבע זה בהכרח יגרום לעבור על איסור "לא תבערו אש". אנחנו חייבים, חיוב מוחלט, לחלל שבת על מנת להוציא כוס מים מרשות היחיד לרשות הרבים, גם היכן שלא מותקן עירוב, עבור אדם שהתייבש בחום באופן שמצבו מוגדר כפיקוח נפש, מכיוון שבדרך הטבע רק זה מה שיספק לו את הנוזלים החיוניים לבריאותו.

באותה מידה ממש, אין שום צורך בתעודת "פרופסור לניהול אירועים המוניים" כדי לווסת לחץ אנושי בסביבה אליה מתקבצים המון בני אדם. הדבר האחד והיחיד שנדרש הוא אפשרות זמינה לפיזור טבעי של ההמון באמצעות כמה שיותר נתיבים ומרחבים פתוחים, נגישים וזמינים וכמות מינימלית של סדרנים מאירי פנים בשטח (ואולי גם אפודות בצבע זוהר כלשהו ומשרוקית ליתר ביטחון). באופן טבעי לגמרי – בדיוק כמו שמימי השלג המופשרים שבפסגות הר החרמון מפלסים להם את דרכם בטבעיות, ללא אף "יועץ" ו"מומחה" ו"פרוייקטור", למעיינות ולנחלי המים החיים שבמרחבי הגולן, כשהם זורמים, טבעית, לאורך הנתיב הנוח ביותר המצוי למרגלותיהם – כך, בדיוק, כאשר הצפיפות עולה בקרב המון אדם חי ונושם, נוצרים אוטומטית נתיבים אליהם מתנקז הלחץ אל מרחבים שמפרקים את המתח. באופן טבעי אף הוא, אחוז מזערי ביותר מתוך הכמות הכוללת של המשתתפים מתעקש להידחף אל פנים המערה או להזיע בריקודים הצפופים בחצר. כל השאר מסתפקים, באופן טבעי, בשהייה בנקודות צפופות הרבה פחות שהמתחם מזמן בשפע ללא כל צורך בסיוע של בולדוזרים ורתכים למיניהם.

זה בדיוק מה שקרה, שנה אחרי שנה, מדי ל"ג בעומר, בהר מירון. לכן, בדרך הטבע בה הקב"ה מנהיג את עולמו וכפי שבמסגרת אותו טבע אנשים צועדים ללא קביים וכיסאות גלגלים ונושמים ללא מכשירי הנשמה ומטוסים טסים באוויר הפתוח ולא על גבי גשרי ביטון ופלדה, אף אדם לא נהרג עד לשנת תשפ"א ואל תפמפמו לנו פתאום, כענקי המאמינים הדתיים הקיצוניים (שאף טועים בחוסר ההבחנה הבסיסית בין שני סוגי הנהגות הקב"ה), על "ניסים" ו"ניסים" ו"ניסים"!

הרגישות האנושית הטבעית והפשוטה של כלל עמך בית ישראל זה לזה, יחד עם הכישורים הארגוניים המעולים של קומץ הסדרנים בשטח, היכן שבאופן טבעי גם נדרשה מעורבות ארגונית מינימלית כלשהי, סדרנים שהיחס שלהם לציבור היה תמיד אנושי וחביב ולא בוטה ואלים; סדרנים שהאמינו בקדושת המקום, בסגולת הזמן, ובחשיבותו של כל יהודי העולה למתחם; סדרנים שאהבו את הציבור המאמין והיו חלק טבעי לחלוטין מהאירוע, עצם מעצמיו ובשר מבשרו ודם מדמו – הם אלה שבאופן טבעי (המונהג כאמור אך ורק ע"י הקב"ה) הביאו מדי שנה בשנה להצלחתו של האירוע שהסתיים תמיד בריקודי שמחה עילאיים שזיכרונם ליווה את מאות אלפי המשתתפים לאורך כל השנה ברגשי קודש מרטיטים וקסומים ולא בארונות קבורה.

רק ואך ורק המעורבות הגסה, העוינת, הבלתי מתחשבת והבלתי רגישה, של השלטון הכוחני והדורסני, מעורבות שבמקום לשחרר כמה שיותר פתחי מילוט – מציבה עוד ועוד ועוד גדרות ומחסומים וחומות שוטרים ושוטרות; מעורבות שבמקום לפזר את הלחץ בצורה טבעית, היא רק ריכזה אותו, בצורה לא טבעית, לנקודת פיצוץ קטלנית, היא ורק היא זו שאשמה, בעקיפין אם לא במישרין ממש, לאסון הנורא והבלתי טבעי שעלה לנו ב-45 קדושים וטהורים, ה' ייקום דמם. עשרות שנים, מאות אלפי חוגגים ומעולם לא קרה אסון. שנה אחת בלבד (אחרי שנת הקורונה שעוררה את התיאבון) שהמשטרה מנהלת את האירוע וזה עולה לעם ישראל ב-45 הרוגים!

זה מה שקורה כשמי שמבקש להתערב בכוח ולנהל זהו שלטון שלא מסוגל בשום פנים ואופן לבלוע את מפגן האמונה, הקדושה, התשובה והשמחה והאהבה, הגדול והרועש ביותר בתבל, בו מאות אלפי איש עולים כאיש אחד בלב אחד לקבר של צדיק יסוד עולם כשכל הווייתם זועקת מסוף העולם ועד סופו: עם ישראל, עם התורה, עם האמונה, חי וקיים! מפגן שכל משמעות קיומו הוא סטירת לחי מצלצלת לחזון המדינה החילוני במסגרתו הצטיירה האמונה היהודית האותנטית כמוצג מוזיאוני שאבד עליו הכלח.

השנה סטירת הלחי המנערת הזו צלצלה בסימפוניה נהדרת ובמופע מרהיב עין, כאשר אש דת הקודש הצרופה ששום כוח בעולם לא יכול לה, ושוב, בצורה טבעית לחלוטין ובלי אף "מפקד גדוד", "קצין", או "רמטכ"ל", וללא שאף אחד מבין אלו השתלם אי פעם בלימודי צבא כלשהם במסגרת תכנית ליבה כלשהי ותרגל הסתערות בשטח בנוי של יחידת עילית מול למעלה מ-8,000 שוטרים, ניידות, אופנועים, מחסומים ואלות ורובים – התלהטה על גדותיה ופרצה בבת אחת את חומת האטימות והטמטום כשנהר האדם המבעבע זורם ומשתפך, בטבעיות, לתוככי ה"מסדרונות הצפופים" של מערת הקבר, אותו כוך עתיק-יומין שלמיטב הבנתם המקצועית של כל המומחים ומומחי המומחים לא יכול להכיל בבטחה יותר מעשרות בודדים בכל רגע נתון, והנה, נגד עינינו שלא משתאות כלל וכלל, המחזה משובב הנפש של עשרות אלפים המתרפקים בזה אחר זה, בסדר מופתי, על מצבת איש האלוקים ולסירוגין קורעים את השמיים במחולות של שמחה שאינה יודעת גבולות לצלילי ניגוני ההילולא הנשגבים, כשהמציאות הטבעית אותה הם מוכיחים בכל רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם השטופים בזיעת קודש במשך שעות על גבי שעות של "צפיפות לא בטיחותית" הופכת שוב ושוב לחוכא ואטלולא את כל אותם "מתווים" מפולפלים והזויים שאין להם לא דבר ולא חצי דבר עם המצב בשטח.