זכרונם לברכה • רַבִּי יִשְׂרָאֵל טְרָאוִויצֶער • אמש ביום כ"ח חשון חל יום ההילולא ה99 של הגאון המופלא רבי ישראל הכהן טראוויצער זצ"ל מגדולי אנשי שלומינו בטרהאוויצע:
רבי ישראל הכהן מטרהאוויצע היה בנו של החסיד המופלג רבי חיים סטאלער וחתנו של הגה"ח רבי נתן ב"ר יהודה מטבריה זצ"ל מבחירי תלמידי מוהרנ"ת, וגדל בבית מורנו רבי נפתלי מגדולי תלמידי רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א.
רבי ישראל נולד בתחילת שנות הת"ר, וחי כשמונים שנה, ונפטר לבית עולמה ביום כ"ח חשון דשנת תרפ"ב (או תרפ"ג).
רבי ישראל היה מגדולי העובדים בקרב אנשי שלומינו חסידי ברסלב, ותלמיד חכם מופלג, שבכל שנה זכה לסיים את הש"ס, זוהר הקדוש, ד' חלקי השולחן ערוך, מדרשים, ועוד, ובעל מופת.
כאמור היה רבי ישראל בעל מופת גדול וכך מסופר עליו בשיח שרפי קודש (ח"ה אות ד"ש):
רַבִּי יִשְׂרָאֵל טְרָהוִויצֶער זַ"ל הָיָה אָדָם מוּרָם מֵעַם, וְסִפְּרוּ מִמֶּנּוּ כַּמָּה מוֹפְתִים גְּלוּיִים שֶׁעָשָׂה.
הוּא הֶעֱבִיר פַּעַם סַכִּין שֶׁל מִילָה עַל אֶחָד שֶׁנִּתְאַלֵּם וְחָזַר הַהוּא לְדִבּוּרוֹ (וְכַמּוּבָא סְגֻלָּתוֹ בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת).
וְרַבִּים שֶׁלֹּא מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ הָיוּ בָּאִים עִם פִּדְיוֹנוֹת שֶׁיִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם.
ומאידך היה רבי ישראל עם "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה" כפשוטו, שהיה ליבו שבור כחרס הנשבר ממש ומסופר עליו בשיש"ק (ח"ד תקצב):
רַבִּי יִשְׂרָאֵל טְרָהְוִויצֶער הָיָה אוֹמֵר אֶת הַ"תִּקּוּן הַכְּלָלִי" וְהַתְּפִלָּה שֶׁאחֲרֶיהָ בְּהִתְעוֹרְרוּת וּבִצְעָקוֹת וּשְׁאָגוֹת, אַף בִּהְיוֹתוֹ כְּבָר זָקֵן מֻפְלָג בְּגִיל שְׁמוֹנִים וָמַעְלָה, עַד שֶׁהָיוּ הָאַבְרֵכִים שֶׁבְּאַנַ"שׁ מִתְבַּיְּשִׁים מִמֶּנוּ.
פַּעַם שָׁמְעוּהוּ חוֹזֵר עַל תֵּיבוֹת "רְאֵה מְסֻכָּן כָּמוֹנִי טוֹרֵף בְּלֵב יַמִּים" הַכָּתוּב בַּתְּפִלָּה לְאַחַר הַתִּקּוּן הַכְּלָלִי, הַרְבֵּה פְּעָמִים וּבְהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה, עַד שֶׁהִתְבַּיְּשׁוּ מִמֶּנּוּ כָּל הָעוֹמְדִים בְּסָמוּךְ לוֹ.
עוד מובא (שם): כי זוּגָתוֹ הָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי נָתָן בֶּן רַבִּי לֵייבַּלֵי רְאוּבֵנְ'ס, וְהָיְתָה נוֹהֶגֶת לְהַזְכִּיר לוֹ בַּחֲצוֹת לַיְלָה שֵׁמוֹת אֲנָשִׁים הַצְּרִיכִים יְשׁוּעָה שֶׁיִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְיַזְכִּירֵם לְטוֹבָה.
על הוריו החסיד המופלא רבי חיים סטאלער ואשתו מסופר ששנים רבות לא זכו לפרי בטן ולבסוף נושעו מברכתו של מוהרנ"ת בזכות קבלתם להחזיק עשרה מאנ"ש בימי הקיבוץ בראש השנה, ונולדו להם שני בנים רבי ישראל ורבי לוי יצחק ובת שנישאה לרבי שבתי ברסלבער זצ"ל, וכך מובא בשיח שרפי קודש (ג, קכ"ז):
זוּגָתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים סְטָאלֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בָּאָה בְּטַעֲנָה אֶל בַּעֲלָהּ: כֻּלָּם הוֹלְכִים אֶל מוֹהַרְנַ"תְּ לְהִתְבָּרֵךְ מִפִּיו וְאַתָּה שֶׁלֹּא זָכִיתָ בְּבָנִים אֵינְךָ הוֹלֵךְ אֵלָיו לְקַבֵּל בִּרְכָתוֹ? עָנָה לָהּ בַּעֲלָה: מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יוֹדֵעַ בְּלַאו הָכֵי מִצָּרָתֵנוּ וְאֵין לִי מַה לְּבַקְּשׁוֹ עַל כָּךְ, אִם אַתְּ רוֹצָה, לְכִי אַתְּ וּבַקְּשִׁי אֶת בִּרְכָתוֹ, וְאָכֵן הָלְכָה אֶל מוֹהַרְנַ"תְּ וְנֶעֶמְדָה לְיַד הַדֶּלֶת וּפָרְצָה בְּבֶכִי, שָׁאַל מוֹהַרְנַ"תְּ מִי בַּדֶּלֶת? הֵחֵלָה לְסַפֵּר וְלִשְׁטוֹחַ לְפָנָיו צָרָתָם הַגְּדוֹלָה, שֶׁזֶּה כְּבָר כַּמָּה שָׁנִים שֶׁאֵין לָהֶם בָּנִים.
אָמַר לָהּ מוֹהַרְנַ"תְּ: לְכִי אֶל בַּעֲלֵךְ וְאִמְרִי לוֹ "שֶׁיְּקַּבֵּל עַל עַצְמוֹ לְהַכְנִיס עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אוֹרְחִים הַבָּאִים לְקִבּוּץ אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְיִתֵּן לָהֶם לֶאֱכֹל, אֵינִי מִתְכַּוֵּן שֶׁיַּאֲכִילֵם דָּגִים וּבָשָׂר, אֶלָּא אֲפִלּוּ חַלָּה קְלוּעָה עִם אֲבַטִּיחִים", "אִיךְ מֵיין נִישְׁט פִישׁ מִיט פְלֵיישׁ, נָאר אֲפִלּוּ קוֹלִיטְשׁ מִיט קָאוְונֶעס", עָנְתָה הִיא תֵּיכֶף בְּשִׂמְחָה: "נִקַּח אֶת הָאוֹרְחִים וְנַאֲכִילֵם", אָמַר לָהּ מוֹהַרְנַ"תְּ, לְכִי וְשַׁאֲלִי זֹאת אֶת בַּעֲלֵךְ.
הָלְכָה לְבֵיתָהּ וְסִפְּרָה לְבַעֲלָה אֶת תְּשׁוּבַת מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. אָמַר לָהּ: "לְכִי וְאִמְרִי לְמוֹהַרְנַ"תְּ שֶׁנִּתֵּן לָהֶם גַּם דָּגִים וּבָשָׂר". כְּשֶׁחָזְרָה וְאָמְרָה זֹאת לְמוֹהַרְנַ"תְּ, אָמַר לָהּ מוֹהַרְנַ"תְּ: כְּשֶׁיַּעֲזוֹר ה' וְתִפָּקְדוּ בְּבֵן, תִּתְּנוּ שֵׁם לַיֶּלֶד עַל-שֵׁם הָרַב [לוי יצחק] מִבַּארְדִּיטְשׁוֹב זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה. וְכָךְ הֲוָה שֶׁנּוֹלַד לָהּ בֵּן, וְקָרְאוּ אוֹתוֹ בְּשֵׁם זֶה. אַחַר-כָּךְ נוֹלַד לָהֶם עוֹד בֵּן, וְנִקְרָא בְּשֵׁם רַבִּי יִשְׂרָאֵל, עַל-שֵׁם הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב. הוּא הַיָּדוּעַ בַּכִּנּוּי רַבִּי יִשְׂרָאֵל טְרָהוִויצֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.
[בנם] רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה נִפְטַר בִּשְׁנוֹת הַתר"פ. הֵם הָיוּ כֹּהֲנִים, וּכְשֶׁהָיָה עוֹלֶה רַבִּי לֵוִי יִצְחָק לַדּוּכָן, הָיָה מְבָרֵךְ בִּנְעִימָה עֲרֵיבָה לְהַפְלִיא.
וְכֵן נוֹלַד לָהֶם עוֹד בַּת אַחַת שֶׁנִּשְׂאָה לְר' שַׁבְּתַּי בְּרֶסְלֶבֶר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּנָם הוּא הַמְפֻרְסָם בַּכִּנּוּי ר' חַיִּים שַׁבְּתֶ'ת זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה.
עוד מסופר על רבי ישראל שנהג ללכת לכל שמחת "השלום זכר" שבעירו, ובזכות מנהגו זה זכה פעם להציל משפחה שלימה ממיתה וכך היה מעשה מובא בשיש"ק (ח"ה רצ"ג):
עָנִי אֶחָד הָיָה בְּאוּמַאן וְעָשָׂה בְּאֵיזֶה שַׁבָּת 'שָׁלוֹם זָכָר' לְשִׂמְחַת לֵדַת בְּנוֹ, וּכְמַזָּלוֹ הֶעָנִי נִתּוֹסֵף לוֹ מַזָּל עַל מַזָּלוֹ שֶׁלֹּא הִתְאַמֵּץ שׁוּם אֶחָד לָבוֹא לְשִׂמְחַת הַשָּׁלוֹם זָכָר, כִּי בִּימֵי הַחֹרֶף הַקָּשִׁים הָיָה, אוּלָם רַבִּי יִשְׂרָאֵל טְרָהוִיצֶער זַ"ל כְּדַרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ הִשְׁתַּדֵּל לָבוֹא אֵלָיו, כִּי הִקְפִּיד לָלֶכֶת וְלָבוֹא לְכָל הַשְּׂמָחוֹת שֶׁבָּעִיר.
וְהִנֵּה בְּבֹאוֹ לְבֵיתָם מְאֻחָר בַּלַּיְלָה אַחַר גְּמַר סְעֻדָּתוֹ וּכְשֶׁהִקִּישׁ עַל דֶּלֶת בֵּיתָם לֹא פָּתְחוּ לוֹ אַף כְּשֶׁהִקִּישׁ בְּחָזְקָה. הֵבִין וְאָמַר הֲלֹא דָּבָר הוּא, וְהָלַךְ וְעוֹרֵר כַּמָּה שְׁכֵנִים עַד שֶׁפָּרְצוּ אֶת הַדֶּלֶת וּמָצְאוּ אֶת בְּנֵי הַבַּיִת שׁוֹכְבִים מְעֻלָּפִים, כִּי כְּשֶׁרָאוּ שֶׁאַף אֶחָד לֹא בָּא הָלְכוּ לִישֹׁן, וְכָךְ בְּיָשְׁנָם הֵחֵלָּה הָעֲשָׁשִׁית לְהָפִיחַ עָשָׁן מַחֲנִיק עַד שֶׁנִּתְעַלְּפוּ.
וְלוּלֵא שֶׁבָּא רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מֵתִים כֻּלָּם חָלִילָה, וְנַעֲשָׂה מִזֶּה רַעַשׁ גָּדוֹל בְּכָל הָעִיר, וְהֵבִינוּ כֻּלָּם שֶׁזְּכוּת צִדְקָתוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל הִיא שֶׁהִצִּילָתָם, שֶׁזָּכָה מֵחֲמַת הֶרְגֵּלוֹ הַטּוֹב הַנַּ"ל לְהַצִּיל כַּמָּה נְפָשׁוֹת מִמָּוֶת בָּטוּחַ.
הסיפור ערוך יפה מאוד באתר הסיפורים למעבר הקש כאן
הגה"ח רבי הירש לייב ליפל זצ"ל ספר שרבי ישראל זצ"ל היה כבר בציערותו ממש בקי בספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן וידעו בעל פה וכך סיפר רבי הירש לייב זצ"ל מובא בשיש"ק (ח"ו קמ"ו):
אָמַר פַּעַם רַבִּי יִשְׂרָאֵל טְרָהוִיצֶער זַ"ל לְכַמָּה מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים הַמְקֹרָבִים הַחֲדָשִׁים "מַדּוּעַ אֵינְכֶם לוֹמְדִים אֶת סִפְרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ עַד שֶׁתֵּדְעוּהוּ בְּעַל פֶּה?
אֲנִי בִּהְיוֹתִי כְּבֶן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה כְּבָר יָדַעְתִּי אֶת כָּל הַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן בְּעַל פֶּה".
סיפר פעם רבי ברוך געציס זצ"ל כי באחד מלילות החורף הקפואים יצא לעבר אוהל ציון רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א. היה זה בחצות הלילה וירדו שלגים עזים וכשבא עם מפתח הציון בידו, גילה כי שלג רב נערם לפני פתח הציון. זמן רב היה עליו לעמול עד שעלה בידו לפנות את הררי השלג והכפור שנערמו לגובה רב. לאחר שהשלים את מלאכת הפינוי גילה להפתעתו גוש שלג מתנועע… לא היה זה אלא רבי ישראל טרהוויצער שהסתתר מתחת הררי הגלד והכפור, ופתיתי השלג שהתעופפו בניחותא הצטברו ונערמו על גופו. רבי ברוך שנבהל כדבעי מהמחזה, זכה גם לתשובה: וכי כשאגיע לאחר אריכות ימים ושנים לעולם האמת אל היכלו של רבינו הק' ושם יהיה הפתח סגור, האם אלך משם? אחכה עד שיפתחוהו… הסביר רבי ישראל זצ"ל.
רבי ישראל נפטר כאמור בשיבה טובה (בסביבות גיל ה80) ביום כ"ח חשון דשנת תרפ"ב או תרפ"ג ונטמן בבית החיים החדש באומן שבאוקראינה, סמוך לקברי רבי אברהם ב"ר נחמן מטולטשין ורבי געצע ליובובנה.
לכתבה נרחבת אודותיו הקש כאן ותועבר לשער ברסלב