הילולת מוהרנ"ת •"מִכְתַּב הַהִסְתַּלְּקוּת"

י' טבת • לקראת יום הילולת גאון עוזינו ותפארתינו מוהרנ"ת זיע"א נציג לפניכם את 'מכתב הסתלקות מוהרנ"ת' שכתבו אנ"ש דרי העיר ברסלב לאנ"ש דרי העיר טשערין, בו מתואר מעט על הסתלקותו של מוהרנ"ת זיע"א:

כלל אנשי שלומינו חסידי ברסלב שבעולם כולו מתכוננים בסילודין לקראת יום הילולת מורנו גאון עוזינו ותפארתינו רבי נתן מברסלב זיע"א תלמידו הגדול של רבינו הקדוש אור האורות רבי נחמן מברסלב זיע"א, שחל ביום 'עשרה בטבת' – השנה ביום שלישי ויחי.

כמידי שנה בשנה נערכים כינוסים וסעודות הילולא רבתיות בבית הכנסיות, ישיבות, ושאר ריכוזי אנ"ש די בכל אתר ואתר, שם נשמעים דברים נשגבים בגדולת מוהרנ"ת וספריו הקדושים, בשנים האחרונות מתקיימים במקומות הילולות נקודות מכירה של כלל ספרי ברסלב במחירים מוזלים, בכדי לקיים את עיקר מגמתו "להשקות ממעיינו של הנחל הנובע".

לקראת יום ההילולא נציג לפניכם את 'מכתב הסתלקות מוהרנ"ת' שכתבו אנ"ש דרי העיר ברסלב בו מתואר מעט מהסתלקות מוהרנ"ת – המכתב מובא בספר הקדוש "שִׂיחַ שַׂרְפֵי קוֹדֶשׁ".

במקום הקדמה:

מִי יוֹדֵעַ אִם יָצָאתִי יְדֵי חוֹבַת הַתְּמִימוּת שֶׁל רַבֵּנוּ?!"

בְּיוֹם הִסְתַּלְּקוּתוֹ הָיָה מוֹהֲרַנַ"ת מִתְאַנֵּחַ מְאֹד; אַחַר כָּךְ אָמַר לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ: "וָואס מֵיינְט אִיר, קְרֶעכְטְץ אִיךְ וַוייל אִיךְ הָאבּ מְמַעֵט גֶעוֶוען אִין תּוֹרָה וּתְפִלָּה? נֵיין! וִויפְל אִיךְ הָאבּ גֶעקֶענְט – הָאבּ אִיךְ גֶעהִיט דִי צַייט; נָאר וֶוער וֵוייסְט צוּ אִיךְ הָאבּ יוֹצֵא גֶעוֶוען דָאס תְּמִימוּת פוּן דֶעם רֶבִּי'ן?!" – "מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים, מִתְאַנֵּחַ אֲנִי מִשּׁוּם שֶׁמִּעַטְתִּי בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה? לֹא! עַד כַּמָּה שֶׁיָּכֹלְתִּי – שָׁמַרְתִּי עַל הַזְּמַן; אוּלָם מִי יוֹדֵעַ אִם יָצָאתִי יְדֵי חוֹבַת הַתְּמִימוּת שֶׁל רַבֵּנוּ?!". (שיש"ק)

יָשָׁר אֶל רַבֵּנוּ!"

מוֹרֵנוּ רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁהָיָה דָּר בְּאוּמַאן, וְלֹא יָדַע כְּלָל מֵהִתְגַּבְּרוּת חָלְיוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁל מוֹהֲרַנַ"ת אֲשֶׁר מֵת בּוֹ, רָאָה בְּאוֹתוֹ לֵיל שַׁבָּת בַּחֲלוֹמוֹ אֵיךְ שֶׁמּוֹהֲרַנַ"ת רָץ מְהֵרָה, וּשְׁאֵלוֹ: "וְואוּ אַהִין לוֹיפְסְטוּ?" – "לְהֵיכָן הִנְּךָ רָץ?", וְהֵשִׁיב לוֹ מוֹהֲרַנַ"ת: "אִיךְ? גְלַייךְ צוּם רֶבִּי'ן!" –"אֲנִי? יָשָׁר אֶל רַבֵּנוּ!"; וְדָאַג מִזֶּה מְאֹד רַבִּי נַפְתָּלִי, כִּי הֵבִין שֶׁמְּרַמְּזִים לוֹ בַּחֲלוֹם אוֹדוֹת הִסְתַּלְּקוּת מוֹהֲרַנַ"ת. הָיָה רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן מְדַבֵּר מֵעִנְיַן חֲלוֹמוֹ זֶה שֶׁל רַבִּי נַפְתָּלִי, שֶׁמִּזֶּה רוֹאִים אֵיךְ שֶׁזָּכָה מוֹהֲרַנַ"ת לְהִזְדָּרֵז וְלָבוֹא אֶל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ עוֹד לִפְנֵי הַקְּבוּרָה, שֶׁהֲרֵי קְבוּרָתוֹ הָיְתָה כָּאָמוּר רַק לַמָּחֳרָת, בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. (שיש"ק)

מִכְתַּב הַהִסְתַּלְּקוּת

מִכְתָּב שֶׁכָּתְבוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מִבְּרַסְלֶב לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁבָּעִיר טְשֶׁעהְרִין מִסִּפּוּר הַהִסְתַּלְּקוּת שֶׁל מְאוֹר עֵינֵינוּ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם מוֹרֵנוּ רַבִּי נָתָן זַצַ"ל מִבְּרַסְלֶב, שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּיוֹם שִׁשִּׁי עֶרֶב שַׁבַּת קֹדֶשׁ עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת שְׁנַת תר"ה:

יוֹם א' פָּרָשַׁת בֹּא, תר"ה לִפְרָט קָטָן, בְּרַסְלֶב.

מִי שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי יֹאמַר דַּי לְצָרוֹתֵינוּ, הַמָּקוֹם יְנַחֲמֵנוּ וְכוּ'.

לִידִידֵנוּ מַחְמַד נַפְשֵׁנוּ ה"ה הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם דֹּב נֵרוֹ יָאִיר, ולה"ה הָרַבָּנִי הַמְפֻרְסָם מו"ה אַבָּא, וּלְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ יִחְיוּ.

הוֹי עַל שִׁבְרֵנוּ, כִּי נִשְׁאַרְנוּ כַּתֹּרֶן בְּרֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה (מלשה"כ ישעיה ל יז), מֵחֲמַת שֶׁנִּטַּל מֵאִתָּנוּ בַּחֲטָאֵינוּ אֶת הֲדַר עֻזֵּנוּ, עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, מַחְמַד נַפְשֵׁנוּ, אֶת אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ רַבִּי נָתָן הֲרֵינוּ כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, בְּיוֹם שִׁשִּׁי עֶרֶב שַׁבַּת קֹדֶשׁ עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת [פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ], שָׁעָה קֹדֶם שַׁבָּת.

וְהַתְחָלַת חֲלִישׁוּתוֹ הָיְתָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבַּת קֹדֶשׁ מִקֵּץ; וּבְשַׁבַּת חֲנֻכָּה הַקּוֹדֵם כְּשֶׁנִּכְנַס בְּ'שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת' לוֹמַר תּוֹרָה, זֶה הָיָה הַתְחָלַת הַתּוֹרָה: "אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה חֶרְפָּה לוֹמַר, כִּי כָּל 'בַּעַל דַּרְשָׁן' אוֹמֵר זֶה – אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לוֹמַר", וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "אִיר זָאלְט וִויסְן אַז מֶע וֶועט זַיין אַ מֵת אוּן אַ גּוֹסֵס, אוּן מֶע וֶועט מוּזְן לִיגְן מִיט דִּי פִיס צוּ דִּי טִיר" – ("שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן לִהְיוֹת מֵת וְגוֹסֵס, וְיִהְיֶה מֻכְרָח לִשְׁכַּב עִם הָרַגְלַיִם אֶל הַדֶּלֶת"); וְאָמַר זֶה בְּמוֹרָא גָּדוֹל. וְאַחַר אָמַר הַתּוֹרָה שֶׁל "חָדֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן" (ליקוטי קמא סי' סא) מֵעִנְיַן עֵצוֹת וֶאֱמוּנַת חֲכָמִים וּמֵעִנְיַן לִדְפֹּס סְפָרִים, וּמֵעִנְיַן כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה עוֹלָה לְמַעְלָה עִקַּר שְׁלֵמוּתָהּ שֶׁתִּהְיֶה לְמַטָּה גַּם כֵּן (ליקוטי תנינא סי' ז וסי' סח); וְאַחַר כָּךְ הָיָה בְּשִׂמְחָה עַד לִמְאֹד.

וּבְשַׁבָּת אַחַר חֲנֻכָּה הָיָה גַּם כֵּן אוֹרְחִים, וּבְלֵיל שַׁבָּת פָּרָשַׁת מִקֵּץ אָמַר תּוֹרָה עַל הַמְּנוֹרָה, וְרָקַד בְּעַצְמוֹ, וְאַחַר שֶׁהָלַךְ מֵהַשֻּׁלְחָן סִפֵּר מֵעִנְיַן הָעֲבוֹדָה שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהוֹצִיא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת, וְאָמַר הָעֲבוֹדָה מַמָּשׁ כְּמוֹ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים, "עָמַד בְּמָקוֹם שֶׁעָמַד, נִכְנַס בְּמָקוֹם שֶׁנִּכְנַס, רְאֵה לִפְנֵי מִי אַתָּה נִכְנָס, אַחַת וְאַחַת וְכוּ'; וְהַתַּלְמִיד חָכָם גָּדוֹל מִכֹּהֵן גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ג טו) "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים" (ראה סוטה ד:). וְקֹדֶם לָזֶה סִפֵּר חֲלוֹם, שֶׁהַחֲלוֹם הַזֶּה מְרַמֵּז עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הִסְתַּלְּקוּתוֹ.

וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת פָּרָשַׁת מִקֵּץ נִכְנַס לְ'שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת' וְאָמַר תּוֹרָה עַל פָּרָשַׁת מִקֵּץ, וְעַל הַסּוֹף הַתּוֹרָה אָמַר פֵּרוּשׁ עַל מִשְׁנָה (אבות פ"א מ"ו) "עֲשֵׂה לְךָ רַב וּקְנֵה לְךָ חָבֵר", וְאָמַר כָּךְ: "עֲשֵׂה לְךָ רַב", וְאִם אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מִי הָרַב – "וּקְנֵה לְךָ חָבֵר", פֵּרוּשׁ: תִּתְחַבֵּר אֶת עַצְמְךָ לְהַקֻּלְמוֹס; וְאָמַר הַנַּ"ל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "מֶען דַארְף זִיךְ מְקָרֵב זַיין צוּ אֵיין רֶבִּי, אוּן אַז סֶע אִיז נִיט דָא קֵיין רֶבִּי – אִיז מֶען זִיךְ מְחַבֵּר צוּ דֶער פֶּען"; וְאַחַר כָּךְ אָמַר הַבְדָּלָה בִּבְכִיָּה גְּדוֹלָה. וּבְאֶמְצַע הַלַּיְלָה נֶחְלַשׁ עַד לִמְאֹד; וּבְכָל יוֹם גָּבְרָה חֻלְשָׁתוֹ.

וּבְיוֹם שֵׁנִי בָּא אֵלָיו רַבִּי זְאֵב לְיוּבַּארְסְקֶע, וְדִבֶּר עִמּוֹ מֵעִנְיַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל, וְהִזְהִיר מְאֹד לִסַּע [לְאוּמַאן עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה]. וּבַלַּיְלָה אוֹר לְיוֹם רְבִיעִי אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית עָמַדְנוּ לְפָנָיו, וְגַם רַבִּי זְאֵב הַנַּ"ל בָּא גַּם כֵּן וְעָמַד מִן הַצַּד, וְרַבִּי דָּוִד מִטּוּלְטְשִׁין עָמַד לִפְנֵי רַבִּי זְאֵב, וְאָמַר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ לְרַבִּי דָּוִד: "נִיט פַארְשְׁטֶעלְן וֶועלְוְולְן, לָאז עֶר מִיךְ כָאטְשֶׁע אָנְקוּקְן; דֶער רֶבִּי הָאט אַמָאל אוֹיךְ גֶעזָאגְט צוּ אֵיינֶעם: קוּק מִיךְ אָן, סֶע וֶועט פַאר דִיר זַיין אַ טוֹבָה גְּדוֹלָה!" – ("אַל תַּסְתִּיר אֶת רַבִּי זְאֵב, הַנַּח לוֹ לְכָל הַפָּחוֹת לְהַבִּיט עָלַי; גַּם רַבֵּנוּ אָמַר פַּעַם לְאֶחָד: הַבֵּט עָלַי, יִהְיֶה לְּךָ זֹאת לְטוֹבָה גְּדוֹלָה!") וְכָךְ אָמַר: "מֶע וֶועט זִיךְ מוּזְן צוּם אוֹיף קוּמֶען" – ("נִהְיֶה חַיָּבִים לְהִתְוַעֵד"), הָאט אִים רַבִּי זְאֵב גֶעפְרֶעגְט: "וְואוּ?", הָאט אִים אַדְמוֹ"ר גֶעעֶנְטְפֶערְט: "אוֹיף יֶענֶער וֶועלְט" – (שְׁאֵלוֹ רַבִּי זְאֵב: "הֵיכָן?", הֵשִׁיב לוֹ מוֹהֲרַנַ"ת: "בָּעוֹלָם הַבָּא"). וְאַחַר כָּךְ סִפֵּר מַעֲשֶׂה נוֹרָא מֵהַסֵּפֶר שֶׁנִּשְׂרַף בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זַ"ל בְּלֶעמְבֶּרְג, שֶׁכְּשֶׁכָּתַב זֶה הַסֵּפֶר בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה – "וְאַחַר כָּךְ יָצָאתִי [כְּמוֹ] מֵהָאִידְרָא"; וְאָמַר שֶׁזֶּה "סִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא שֶׁסִּפַּרְתִּי לָכֶם מַעֲשֶׂה זֹאת".

וּבַלַּיְלָה אָמַר 'חֲצוֹת', וְאַחַר חֲצוֹת, בְּעֵרֶךְ שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם, תָּפַס קֻלְמוֹס וְכָתַב תּוֹרָה עַל מִשְׁנָה מוֹעֵד קָטָן (פ"א מ"א) "מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין בַּמּוֹעֵד" (ראה ליקוטי הלכות ראש חודש ז אות נ).

וְאַחַר כָּךְ בָּא אֵלָיו רַבִּי מֵאִיר יְהוּדָה, וְאָמַר לוֹ [מוֹהֲרַנַ"ת] בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "אֲפִלּוּ מֶען זָאל זַיין דֶער עֶרְגְסְטֶער בַּעַל עֲבֵרָה, אַבִּי מֶען הַאלְט זִיךְ אִין רֶבִּי'ן – וֶועט מֶען בְּוַדַּאי הָאבְּן אַ תִּקּוּן!" – ("אֲפִלּוּ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בַּעַל הָעֲבֵרָה הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר, הָעִקָּר שֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ בְּרַבֵּנוּ – אֲזַי בְּוַדַּאי יִהְיֶה לּוֹ תִּקּוּן!").

וּבְיוֹם רְבִיעִי עָמְדוּ לְפָנָיו כַּמָּה אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְאָמַר שֶׁ"הָעִקַּר הָעֵסֶק שֶׁלָּכֶם יִהְיֶה לְהַדְפִּיס סְפָרִים, 'יָפוּצוּ מַעְיְנוֹתֶיךָ חוּצָה' (משלי ה טז; ועי' ליקוטי הלכות שם)"; וְדִבֶּר מֵעִנְיַן ע"ב נִימִין (עי' ליקוטי תנינא סי' ח).

וְאוֹר לְיוֹם חֲמִישִׁי, שְׁתֵּי שָׁעוֹת קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם, בָּא אֵלָיו רַבִּי מֵאִיר יְהוּדָא וְרַבִּי לֵייבְּ'צִי, וְאָמַר: "הַמַּלְאָךְ 'דּוּמָה' בָּא אֵצֶל הָאָדָם וּמְבַקֵּעַ כְּרֵסוֹ וּמַפִּילוֹ עַל פָּנָיו" (עי' תנחומא תשא סי' לג; זוהר חיי שרה דף קכד. במדה"נ), וְאָמַר: "אוֹי! וּבִפְרָט כְּשֶׁיֵּשׁ רְפוּאוֹת בַּבֶּטֶן – זֶה אֵשׁ לֶהָבָה!"; אַךְ אָמַר: "רַבֵּנוּ זַ"ל בְּוַדַּאי יְתַקֵּן הַכֹּל מֵעַל פָּנָיו".

וּבַבֹּקֶר הֶחֱלִישׁ מְאֹד בִּשְׁעַת תְּפִלָּה, וּבָאָה אֵלָיו הַצַּדֶּקֶת [מָרַת] אָדְל תִּחְיֶה וְאָמְרָה: "לָמָּה תַחֲרִישׁוּ? הֲלֹא צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּבְכִיָּה!"; וְהוּא זַ"ל לֹא הִסְכִּים עַל זֶה, וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׂוֹנְאִים גְּדוֹלִים (עי' ליקוטי קמא סי' קעד), רַק לִמֵּד אוֹתָנוּ אֵיךְ לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרוֹ: שֶׁיֹּאמְרוּ בְּהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁיִּמָּצֵא לוֹ זְכוּת אֵיךְ הוּא כָּתַב דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל וְסִדֵּר אוֹתָם וְהִדֵּר אוֹתָם, גַּם עַתָּה רוֹצֶה לְהַדְפִּיס, "וְכָל חַיֵּיכֶם תָּלוּי בִּי". וְגַם רַבִּי צְבִי מִטֶּעפְּלִיק בָּא אֵלָיו, וְשָׁאַל אוֹתוֹ אִם כְּבָר קִבֵּל מָעוֹת מֵאָדוֹן, וְאָמַר לוֹ: "תֵּן לִי הַמָּעוֹת שֶׁלְּךָ, וַאֲנִי אֶשְׁמֹר לְךָ הַמָּעוֹת עַד לָעוֹלָם הַבָּא", וְאָמַר: "אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לְמַטָּה, וַאֲנִי אֶגְנֹז לְמָעְלָה" (ראה ב"ב יא. ליקוטי קמא סי' יז); וְצִוָּה לוֹ לְהַרְבּוֹת תְּהִלִּים כְּמוֹ שֶׁיֹּאמַר.

וְאוֹר לְיוֹם שִׁשִּׁי עֶרֶב שַׁבַּת קֹדֶשׁ קָרִינוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי מַעֲשִׂיּוֹת מֵרַבֵּנוּ, מַעֲשֶׂה א' וּב'. וְקֹדֶם אוֹר הַיּוֹם צִוָּה לְהָבִיא לוֹ מַיִם חַמִּין לַעֲשׂוֹת לוֹ אַמְבָּטִי, וְקֹדֶם שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ הָאַמְבָּטִי דִּבֶּר הַרְבֵּה כִּמְעַט כְּצַוָּאָה לְכָךְ, וְכָךְ אָמַר: "שֶׁצְּרִיכִים אַתֶּם לְהַחֲזִיק אֶתְכֶם בְּיַחַד בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה; וְאַתֶּם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם שְׁלֵימַזְלְנִיקֶעס".

וְאַחַר כָּךְ אָמַר פִּתְאוֹם לְהָעוֹלָם: "שְׁלֹשָׁה צָרוֹת הָיָה בְּטֵבֵת; מַהוּ הַצָּרוֹת?" – וְכֻלָּם לֹא זָכְרוּ, וְאָמַר הוּא בְּעַצְמוֹ: "בּוֹ מֵת עֶזְרָא הַסּוֹפֵר, וְנִכְתְּבָה תּוֹרָה יְוָנִית, [וְסָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יְרוּשָׁלָיִם]"; וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "נַא, אַז עֶזְרָא הַסּוֹפֵר גֵייט אַוֶועק אוּן טְרֵייף פָּסוּל אִיז זִיךְ מִתְגַּבֵּר אַזוֹי פִיל, וִוי סֶע אִיז הַיינְט דָא אֲלָפִים וּרְבָבוֹת טְרֵייף פָּסוּל; נָאר אִיךְ הָאף אַז אֵיין בְּלֶעטְל פוּן דֶעם סֵפֶר מֵרַבֵּנוּ זַ"ל וֶועט זַיין אַ תִּקּוּן אוֹיף אַלְדִינְג. נַא, זָאג אִיךְ אַייךְ אָן אַז אַייעֶר עֻבְדָּא זָאל זַיין אִיר זָאלְט דְּרוּקְן דִּיא סְפָרִים, סֶע זָאל זַיין 'יָפוּצוּ מַעְיָנוֹתֶיךָ חוּצָה', אִיר זָאלְט זַיין שְׁטַארְק מִיט גֶעלְט אוּן מִיט רָצוֹן אוּן מִיט טִרְחָא!" – ("נוּ, כְּשֶׁעֶזְרָא הַסּוֹפֵר מִסְתַּלֵּק וּ'טְרֵף פָּסוּל' מִתְגַּבֵּר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הַיּוֹם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת 'טְרֵף פָּסוּל'; אֲבָל אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁדַּף אֶחָד מִסִּפְרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ יִהְיֶה תִּקּוּן עַל הַכֹּל. נוּ, אֲנִי מַזְהִיר אֶתְכֶם שֶׁעֶסְקְכֶם יִהְיֶה לְהַדְפִּיס אֶת הַסְּפָרִים, שֶׁיִּתְקַיֵּם 'יָפוּצוּ מַעְיְנוֹתֶיךָ חוּצָה' (משלי ה טז), שֶׁתִּהְיוּ חֲזָקִים בָּזֶה בְּמָמוֹן וּבְרָצוֹן וּבְטִרְחָה!"). וְאָמַר לִבְנוֹ רַבִּי יִצְחָק נֵרוֹ יָאִיר: "אַתָּה גַּם כֵּן צָרִיךְ לִתֵּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת רוּבַּל כֶּסֶף עַל זֶה; וְאִם לָאו – תֵּן שִׁשִּׁים רוּבַּל כֶּסֶף". וְגַם אָמַר שֶׁיֵּשׁ עֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ, "אוּן צוּם סוֹף גְלוּסְט זִיךְ צוּ קְרִיגְן אוֹיף אַזוֹי אֵיין רֶבִּי?! אוֹי!" – ("וּלְבַסּוֹף מִתְאַוִּים לַחֲלֹק עַל רַבִּי כָּזֶה?! אוֹי!").

וּבַבֹּקֶר הִתְלַבֵּשׁ בְּצִיצִית וּתְפִלִּין, וְהִתְפַּלֵּל בְּכָל הַכֹּחוֹת, וְאָמַר סְלִיחוֹת; וּבִשְׁעַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בָּכָה. וְאַחַר כָּךְ לָמַד וְסִיֵּם הַ'שַּׁ"ךְ גָּדוֹל'; וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיִּלְמַד בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ קָטָן, "וָוארוּם סֶע פַאר אַייךְ אַ כֹּחַ" – ("כִּי הוּא טִרְחָה עֲבוּרְכֶם") – הָאט עֶר זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה גֶעזָאגְט: "זַייט אִיר מִיר נִיט אַזוֹי גֶעטְרַיי!" – (אָמַר הוּא זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה: "אַל תִּהְיוּ כָּל כָּךְ מְסוּרִים בַּעֲבוּרִי!"). וְאָמַר תְּהִלִּים; וְאַחַר כָּךְ אָמַר לְנַחְמָן בֶּן עוֹזֵר שֶׁיִּתֵּן לוֹ 'כָּל טוּב', וְלֹא יָדַע מַה הוּא רוֹצֶה – וּפֵרֵשׁ לוֹ: "תֵּן לִי הַתַּנַ"ךְ, זֶה 'כָּל טוּב'!".

וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁאִם יָבוֹאוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְפָנָיו עִם כִּנּוֹר וִירַקְּדוּ לְפָנָיו – בְּוַדַּאי יְחַיּוּ אוֹתוֹ. וְאָמַר שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה עוֹד אֲפִלּוּ טֵייא; וְאַחַר שְׁתֵּי שָׁעוֹת אָמַר לִבְנוֹ רַבִּי יִצְחָק: "לֵךְ לַבַּיִת וְטֹל לִי הַ'קּוּכִין' (תַּבְשִׁיל) שֶל שַׁבָּת; רַק שֶׁיִּהְיֶה שֶׁל שַׁבָּת דַּיְקָא", וְצִוָּה לְהַצִּיעַ שֻׁלְחָן עַל הַכִּסֵּא דַּיְקָא, וְהוּא בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָשַׁב עַל הַתֵּבָה שֶׁל נֵרוֹת, וְאָכַל כַּזַּיִת בְּדֹחַק גָּדוֹל, וּמְעַט רֹטֶב וּמְעַט צִימֶעס. וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן מֻתָּר לְבָרֵךְ עַל הַמִּטָּה הַסְּמוּכָה; וּבְתוֹךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אָמַר: "הָרַחֲמָן הוּא יַמְשִׁיךְ לָנוּ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל", אוּן הָאט גֶעזָאגְט: "אִיךְ הָאבּ נִיט אִין זִין גֶעהַאט צוּ עֶסְן, נָאר סֶע הָאט גָּאר בַּיי מִיר זִיךְ אִיבֶּער גֶעדְרֵייט אִין דֶער מַחֲשָׁבָה" – (וְאָמַר: "לֹא הָיָה בְּדַּעְתִּי לֶאֱכוֹל, רַק שֶׁמַּחֲשַׁבְתִּי הִשְׁתַּנְּתָה לְגַמְרֵי").

וְאַחַר כָּךְ שָׁלַח אַחַר נֵרוֹת, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "נֵר שַׁבָּת, וְנֵר יוֹם טוֹב, וְנֵר חֲנֻכָּה – הוּא עִנְיָן אֶחָד"; וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל עִנְיָן זֶה תִּלֵּי תִּלִּין שֶׁל הֲלָכוֹת, פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, "רַק אֵין לִי כֹּחַ".

וְאַחַר כָּךְ אָמַר לְרַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין פָּסוּק זֶה (בראשית מא נה): "לְכוּ אֶל יוֹסֵף, אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ"; "הָעִקָּר הוּא הִתְקַשְּׁרוּת לַצַּדִּיקִים".

וְאַחַר כָּךְ צִוָּה לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לֵילֵךְ לַמִּקְוֶה, וְהָלַכְנוּ לַמִּקְוֶה, וּכְשֶׁבָּאנוּ מִמִּקְוֶה הִתְגַבְּרָה הַחוֹלַאַת עַד לִמְאֹד; וּבָאתָה אֵלָיו הַצַּדֶּקֶת מָרַת אָדְל תִּחְיֶה וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: "וָואס אִיז עֶפֶּעס אַייךְ עֶרְגֶער גֶעוָוארְן?" – ("מַה נַּעֲשָׂה אֶצְלְכֶם גָּרוּעַ יוֹתֵר?"), הָאט עֶר גֶעֶענְטְפֶערְט: "סֶע אִיז מִיט גְרוֹיס חֶסֶד, סֶע מִיט גְרוֹיס חֶסֶד" – (הֵשִׁיב מוֹהֲרַנַ"ת: "זֶה בְּחֶסֶד גָּדוֹל, זֶה בְּחֶסֶד גָּדוֹל").

וְאַחַר כָּךְ לֹא דִּבֶּר עִמָּנוּ יוֹתֵר, רַק שָׁמַעְנוּ שֶׁאָמַר 'יְבָרֶכְךָ', וּבִרְכַּת 'הַמַּפִּיל', וְ'חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ', וּ'מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת', וּבָרוּךְ אַתָּה בַּקֹּדֶשׁ אֶחָד.

וְהָעִנְיָן הָיָה בְּעֵרֶךְ אַ שָׁעָה וָחֵצִי; וְהִסְתַּלְּקוּתוֹ הָיָה מַמָּשׁ בִּנְשִׁיקָה, תֵּכֶף אַחַר הַדְלָקַת נֵר שֶׁל שַׁבַּת קֹדֶשׁ. וּבָא לִקְבוּרָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבַּת קֹדֶשׁ בְּכָבוֹד גָּדוֹל עַד לִמְאֹד אֲפִלּוּ מֵהַכַּת הַמִּתְנַגְּדִים; וְתוּ אֵין לְהַאֲרִיךְ בִּכְתָב, כִּי הַרְבֵּה דְּבָרִים בָּזֶה, אֲשֶׁר לֹא יַסְפִּיקוּ כָּל אֵילֵי נְבָיוֹת.

נָא וְנָא יְדִידֵינוּ אַחֵינוּ, חִזְקוּ וְאִמְצוּ לְהַחֲזִיק בֵּית אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, וְגַם לְהַזִּיל זָהָב מִכִּיסְכֶם לְהַדְפִּיס סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, כִּי עַל זֶה הִזְהִיר בְּיוֹתֵר. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְנַחֵם אוֹתָנוּ וִישַׂמַּח אֶת לְבָבֵנוּ הַנִּשְׁבָּרָה, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם יְדַעְתֶּם שֶׁכָּל רְצוֹנוֹ וְכָסְפוֹ רַק לִשְׂמֹחַ בַּה' וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה.

כֹּה דִּבְרֵי כָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מִבְּרַסְלֶב, תר"ה לִפְרָט קָטָן: